מהר"ש חלק א ריז

א"כ כך תיקנו דבשעה שעושה המצוה מחויב לברך א"כ מכ"ש בנ"ד דיש ס"ס ומועיל לענין המצוה בודאי דיש לברך אך באפשר באחר בודאי דיש להחמיר לענין קיום מצות מצה וכמש"ל ובאכילה בודאי דמותר כנ"ל בס"ד לדינא

בעה"ח אי אחרי תר"ן לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן עח לכבוד הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק כו' כקש"ת מוה' יצחק הורוויטץ נ"י אב"ד בק' בארנוב יע"א

בדבר שאלתו במקוה אשר זה איזה זמן שנחסרו מימיו וצריכין לשפוך לתוך המקוה מים שאובין כדי שיהי' שיעור זרת למעלה מן הטבור ובערך ב' שעות ומחצה נתמעט המים ויש להסתפק אם הוא מחמת שנתמעט המים שבנהר סמוך להמקוה או שנתקלקל המעיין בעצמו. גם יש ס' אם יוצא המים דרך הדפנות או שנבלע בקרקע. ונסתפק כת"ה אי יש בזה חשש פסול מטעם זחילה זה תורף שאלתו

הנה בגוף דין זחילה רוב שיטת הפוסקים דפסול זוחלין הוי מה"ת דדרשא דאך מעיין היא דרשה גמורה כמ"ש הט"ז בשם הפוסקים דמש"ה ברבו נוטפין פסול אף דיש שיעור מזוחלין לחוד וקיי"ל דבמקוה שלימה אין פוסל כל שאובין שבעולם מ"מ י"ל דבשאובין הוי פסול דרבנן מש"ה כשר מטעם זריעה אבל בנוטפין שהוא פסול ד"ת ולכך כשרבו אף במקוה שלימה פוסל עיי"ש ונשמע עכ"פ דהוי פסול ד"ת. ומה שהעיר בשו"ת ח"ס סי' ר"ב דא"כ למ"ד מב"מ ל"ב א"כ אף ברבו זוחלין יופסל. ומכח זה מחדש דכל פסול זוחלין הוא רק מדרבנן ובאיד"ר גם מב"מ בטל וכמ"ש בתוס' חולין דצ"ט ועיי"ש בריטב"א שחולק ע"ז אך באמת מזה אין ראי' דנודע מ"ש האחרונים דמש"ה אמרי' נהפך איסור להיות היתר והיתר להיות איסור ל"א דבשלמא ברוב היתר א"נ דל"א נהפך לא יוכל לאכול הרוב בשביל המיעוט א"כ ע"כ דצריכין לומר דהרוב גובר על המיעוט אבל ברוב איסור גם אם לא יתהפך ההיתר לאיסור מ"מ לא יוכחש כח הרוב לכך ל"א נהפך עי' בשו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ט'. א"כ יצא דגם במב"מ נהי דל"ב מ"מ עכ"פ לא על שם המיעוט נקרא רק על שם הרוב ג"כ עכ"פ נקרא. ועי' בתוס' שבועות ד"כ ע"ב שכ' דבנדר שלא לאכול נבילות נהי דהנדר חל מ"מ ל"מ בי' התפסה דלא נקרא עליו שום דבר הנדור הואיל דאיסור מחמת עצמו קדים ה"ה הכא עכ"פ ביש רוב מי זוחלין נהי דהנוטפין ל"ב מ"מ עכ"פ ל"ב מיני' שם מעיין כיון דרובא מי מעיין המה ושוב גזה"כ דמטהר בזחילה

ויצא דבאם ליכא ממי מעיין לחוד מ"ס רק צריך להשלמת המי גשמים אז באמת נהי דבב"י מביא שיטה דמצטרף להשלים השיעור ובאמת יש בזה מבוכה אי ביטול מועיל להשלים השיעור ועי' בישוע"י ובשו"ת נפש חי' ובשו"ת תורת חסד והארכתי בזה בכמ"ק. אך כ"ז א"נ דמב"מ בטל אבל למ"ד מב"מ ל"ב פשיטא דאינו מצטרף להשלים אבל עכ"פ ביש שיעור בהזוחלין לחוד שפיר מהני וזה ברור

נחזור להנ"ל דפסול זוחלין הוי ד"ת ויש עוד ראי' מהא דאבוה דשמואל עביד מפצי שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ובשלמא א"נ דפסול זוחלין הוי ד"ת א"כ הוי ס' ד"ת ול"ש לומר קמא קמא בטל כמ"ש התוס' בכמ"ק דכיון דבא בלי הפסק ל"א קמא קמא בטל וגם דאמרי' חו"נ כמ"ש בתוס' בכורות דכ"ב. ואף להסוברים דכל איסור דחו"נ הוא רק מדרבנן עי' בשו"ת הרדב"ז מ"מ עי' בכו"פ ובשו"ת מ"כ סי' ט"ז שמיישבין זאת. אך א"נ דכל פסול זוחלין הוא רק מדרבנן א"כ הוי סד"ר. ואף שי"ל דהוי נגד ח"ט מ"מ לכאורה לשי' הר"ש בפ"ב ממקואות דהיכי שמתחלה הי' עליו ח"ט ד"ת ומח"ט בודאי יצא שוב אזלינן בס' לקולא אף דהוי נגד ח"ט א"כ הכא בפסול זוחלין דאינו רק דרבנן שוב ניזל לקולא. ואף שנודע קושית הישוע"י בסי' ר"א ועי' שו"ת תוע"ר יו"ד סי' ט"ו על הר"ש מהא דש"ס חולין ד"י. וכ' בחו"י דדוקא שם דהס' במעשה האוסר היינו שמא הלך בהמקוה הכשרה מקודם א"כ הוי הס' במעשה האוסר ונודע שי' הרשב"א יבמות דל"א דס' במעשה האוסר חשיב חזקה להיתר רק שכ' בהג"ה אמ"ב בסי' ק"י דאזלינן בתר שם איסור הראשון וא"כ ד"ת ודרבנן הוי ב' שמות אבל ס' חציצה דהוי ס' במעשה המתיר אז שפיר אף דיצא מח"ט ד"ת מ"מ אזלינן לחומרא

א"כ שוב אף הכא י"ל הוי ס' במעשה המתיר ועי' כעין דברינו בשו"ת בי"צ אה"ע ח"ב סי' כ' וכ"ד. אך באמת מוכח בש"ע דס' מקוה שאובין כשר לטבול בו משום דהוי סד"ר ואף שיש ח"ט ונודע מ"ש המל"מ דבשלמא בטבל במקוה שיש בו ס' אם יש בו מ"ס אז אף בטמא דרבנן אזלינן לחומרא כיון שהס' במקוה הוא ס' ד"ת ורק הדרבנן הוא מצד הגברא שפיר אזלינן לחומרא אבל בס' מקוה שאובין דהס' במקוה בעצם הוא דרבנן שפיר אזלינן לקולא אף שהוא נגד ח"ט א"כ ה"נ לענין חשש זוחלין לשי' הח"ס הס' במקוה בעצם הוא דרבנן שפיר ניזל לקולא אף דהוי נגד ח"ט. אך באמת עפי"ד המלמ"ל הנ"ל י"ל קושית הפמ"ג או"ח סי' קס"א אהא דמפורש בש"ס זבחים דפ"ח דאף בצבע דאינו מקפיד מ"מ אם יש דם וצבע י"ל דשני דברים מקפיד ונשאר הס' בתיקו ופסק בש"ע דאזלינן לחומרא. והעיר הפמ"ג דהא מיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן וניזול בס' לקולא. ולפ"ז י"ל הכא דהס' הוא מצד הגברא והגברא יש בו ח"ט שפיר אזלינן לחומרא ובשלמא באם הס' הוא על המקוה לכאורה י"ל דל"ל בזה דחשיב נגד ח"ט דהוי חזקת מסובב וכמ"ש בריטב"א נדה די"ט לענין שליא בבית ומקורו מש"ס חולין ד"י סכין איתרע בהמה לא איתרע ועי' בחוו"ד סי' ק"ד. אך בש"ס נדה ד"ב במקוה שנמדד קאמר הש"ס העמד טמא על חזקתו אף דהוי חזקת מסובב ועיי"ש בתורי"ד שהעיר בזה בשם הר"מ בן שניאור ועי' בסד"ט סי' קצ"ט. וכ' דכיון דבמקוה גופא יש חזקה דהשתא לאיסור שפיר מצרפין חזקת הטמא שיהי' תרל"ר אבל בס' מקוה שאובין שפיר א"א לדון מכח חזקת הטמא דהוי חזקת מסובב. א"כ בס' אם חשיב מקפיד שפיר הריעותא הוא בהגברא ושפיר הוי נגד ח"ט וכמו בטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ ומיושב קושית הפמ"ג ע"נ וז"ב בס"ד

נחזור להנ"ל דא"נ דפסול זוחלין הוא רק מדרבנן היה מקום לומר ולהקל בטבל במקוה ס' זוחלין וע"כ נשמע מדמפורש בש"ס דמקוה ס' זוחלין אסור לטבול ואף בס' נוטפין רבו פסול ונשמע ע"כ דפסול זוחלין הוא ד"ת והגם שיש מקום לומר לפמ"ש הר"ן הובא בב"י דאם בקי בשיעור הנהרות ביומי תשרי ורואין שבאמצע השנה לא נתגדל ל"ח א"כ עיקר האיסור היכי דאינו ידוע א"כ הוי ס' בחסרון ידיעה ול"מ אף בדרבנן והרבה יש לדבר בזה. עכ"פ נחזור להנ"ל דשי' רוב הפוסקים דפסול זוחלין הוא מה"ת ואף ברבו נועפין על הזוחלין יש שיטת כמ"פ דפסול מה"ת דרק בנהר דבאמת מכופי' מיבריך רק עיקר האיסור משום חרדלת של גשמים אבל באמת ברבו נוטפין יש בזה איסור ד"ת כמ"ש התוס' דל"ש לומר בזה קמא קמא בטל

עתה נדבר מחשש זחילה. הנה לכאורה לפי משמעות מכתב כת"ה מקום המקוה הוא בא ממעיין א"כ מטהר בזחילה ואף שיש שמה מים שאובין ג"כ הלא נראה דעכ"פ מי מעיין רבו וא"כ הוי זוחלין שרבו על הנוטפין. אך באמת יש לפקפק א' דכבר הביא בשו"ת ד"ח לפקפק