מהר"ש חלק א רטו

אך כ"ז באם יש להסתפק אם נתלחלח ממ"פ דהיינו אם מצוי דתמיד קיי"ל תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ומידי דל"ש אינו מצטרף אפי' לס"ס ועי' בתוס' כתובות ד"ט ובדברי הריב"ש הנודע ועי' בש"ך יו"ד סי' נ"ג וד"ז תלוי לפי ענין המקום אם יש לתלות ואף דבפמ"ג סי' נ' נסתפק אי מצוי הוי כמו רוב עיי"ש מ"מ אם אינו מצוי אין לצרפו לס"ס. ומ"ש כת"ה היתר משום דכיון דלא ניכר הבצק מקודם שנתערב רק אחר שכבר לקחו מהם א"כ הו"ל כלא ניכר מעולם בכה"ג אף בדשיל"מ בטל. וא"כ עיקר הטעם דאמרי' חו"נ הוא משום דחשיב דשיל"מ והכא אף בדשיל"מ בטל באמת בפמ"ג בפתיחה לסי' תמ"ז כ' דלשי' הר"מ ז"ל דטעם דחמץ במשהו דחשיב דשיל"מ א"כ מדס"ל חו"נ ע"כ דחולק אדינו דגיגית דהא הו"ל נולד בתערובות א"כ ע"כ לדידן בע"כ דגם נולד בתערובות מחמירין בחמץ. ואף די"ל דבנתערב קוה"פ ל"ח נולד בתערובות כיון דעכ"פ הי' החמץ ניכר וכמו דקיי"ל דבחמץ ל"ח נטבנ"ט ול"ח היתרא בלע משום דשמו עליו א"כ הכ"נ ל"ח נולד בתערובות א"כ שוב י"ל דבכה"ג חשיב נולד בתערובות. אך באמת מפורש בפמ"ג סי' ק"א דדוקא היכי דלא הי' באמת איסור מקודם שנתערב אז בטל אבל בעשו גבינות מבהמה ואח"כ נודע שבהמה א' טריפה נהי דהאיסור לא נודע עד אחר שנתערב מ"מ עכ"פ אמ"ל שהי' איסור קודם שנתערב בכה"ג שפיר ל"ב א"כ הכ"נ נתגלה שהי' הבצק בהשק קודם שנתערב נהי דאנו לא ידענו מ"מ ל"ח כנולד בתערובות. ועי' בלב"ש בח"ד שכ' דהא דמקילין בס' נתגלגל בלא נודע דוקא היכי דלא הי' אפשר להתוודע אבל בע"א לא א"כ אזדא היתר זה. אך עכ"פ יש שאר היתרים שכ' לעיל ע"כ יש להקל בשעה"ד אם י"ל דנתלחלח מדברים שאינן מחמיצים. ומ"ש כת"ה דבזה בודאי מהני ס"ס דל"ש הטעם דדשיל"מ לפי שהמצוה לא יוכל לקיים אחר יו"ט. ז"א דמ"ל אם יקיים בזה המצוה הא עיקר אנו דנין אם יוכל לאכלו בשום פעם בלי ביטול ויוצמח דבחמץ שנתערב במצה יתבטל לשי' הר"מ ז"ל וזה בודאי אינו ורק לענין לצאת ידי חובת מצה בזה יש להסתפק באם ע"י הביטול חשיב ככולו משומר או דעכ"פ ל"ח כמשומר וכבר דיברו בזה המפורשים וי"ל עוד דביטול הו"ל כמאן דליתא אבל אינו מועיל להשלים השיעור ועי' בישי"ע מ"ש בזה לענין מצה של טבל דל"מ ביטול דבעי שכל הכזית יהי' ראוי לחול, איסור חמץ והארכתי בזה בתשובה להרב מדינוב והבאתי דברי הפוסקים דזוחלין שרבו על הנוטפין דמהני אף בליכא מ' סאה בזוחלין לחוד אבל לומר להיפוך דע"י מצות מצה ל"ח דשיל"מ זה בודאי אינו ודוקא לענין הנאה וטילטול כ' הצל"ח דל"ח דשיל"מ לפי שיוכל להנות היום ומחר אבל באכילה ל"ש זה ועי' במפורשים שנסתפקו דשליש זית טבל שנתערב בשני שלישי זית כשר חשיב איסורו משום ב"ת חמץ דהא ע"י התערובות יתבטל איסור טבל ויחול איסור חמץ ובאמת לפ"ז הי' אפ"ל קושית התוס' בע"ז דע"ד דנקט ר"י הטעם דטבל ל"ב משום דכהיתרו כך איסורי ולא נקט הטעם דדשיל"מ ותירץ לפי שאין הבעלים בעיר וק"ל הא בתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים ועי' שו"ת ח"ס סי' ש"כ ולפ"ז ניחא דנ"מ בטבל שנתערב בשני שליש זית כשר וצריך לצאת מצות מצה דמטעם דשיל"מ הי' בטל ומש"ה קאמר הטעם דכהיתרו כך איסורו. אבל באמת ז"א כמ"ש דעכ"פ חשיב דשיל"מ ורק אם אין לו מצה אחרת לצאת בו יש להסתפק אי חז"ל העמידו דבריהם במקום ביטול מצוה דהא נסתפק השא"ר די"ל עדל"ת וי"ל דעכ"פ בדבריהם דוחה או די"ל דהעמידו דבריהם אף במקום ביטול מצוה בשוא"ת וז"ב

ועפמש"ל דטבל שנתערב בשני שלישי זית כשר דלענין מצוה ל"ח דשיל"מ וממילא ל"ח מה"ב וכ' דבאמת אף אי חשיב דשיל"מ מ"מ חשיב איסורו משום ב"ת חמץ דהא עכ"פ מה"ת בטל ושוב על איד"ר מצי לחול איסור חמץ כדמשמע בש"ס יומא דע"ה דעל ח"ש לר"ל חייל ורק אי מדרבנן לא הי' בטל שוב הי' חשיב מה"ב אבל כיון דלענין מצוה ל"ח דשיל"מ ושפיר בטל אף מדרבנן ול"ח מה"ב אבל אי הטעם בטבל משום כהיתרו כך איסורו שוב אף בכה"ג ל"ב ושוב אינו יוצא משום דהו"ל עכ"פ מה"ב וגם בעבירה דרבנן פסלינן מה"ב ומיושב קושית התוס' בע"ז. ועפ"ז י"ל דברי הר"מ ז"ל דנקט בטבל הטעם דדשיל"מ

ועפ"ז א"ש דכבר הוכחתי בחו"י לפי שי' הכ"מ בפ"ז ממעילה דדשיל"מ אף מה"ת ל"ב ומש"ה דעת הר"מ ז"ל דחמץ חשיב דשיל"מ נהי דגם לאחה"פ אסור מדרבנן מ"מ כיון דדשיל"מ אף מה"ת ל"ב ומה"ת חשיב דשיל"מ. ומש"ה ר"י ס"ל דחמץ ל"ח דשיל"מ לפי שס"ל דדשיל"מ מה"ת בטל ולפ"ז חמץ דמדרבנן איל"מ בטל. ולפ"ז א"ש ר"י לשי' דדשיל"מ מה"ת בטל א"כ פשיטא דטבל שנתערב ונתחמץ דודאי חל איסור דנהי דטבל ל"ב דחשיב דשיל"מ מ"מ כיון דמה"ת בטל א"כ חל איסור חמץ על איסור טבל דרבנן ושוב חשיב איסורו משום ב"ת חמץ וא"כ אי עיקר הטעם דבטבל ל"ב מדרבנן משום דשיל"מ א"כ לענין מצה לא הי' שייך דשיל"מ ושוב לא הי' חשיב מה"ב אבל השתא דל"ב הוא מטעם דכהיתרו כך איסורו שוב עכ"פ חשיב מה"ב. אבל הר"מ ז"ל דפסק דשיל"מ מה"ת ל"ב א"כ פשיטא דטבל שנתערב בשני שלישים כשר דבודאי אינו יוצא דנהי די"ל דבטבל משום דלענין המצוה ל"ח דשיל"מ וא"כ ל"ח מה"ב מ"מ עכ"פ חשיב אין איסורו משום ב"ת חמץ דאי לא הי' ראוי לצאת יד"ח מצה רק אי הי' נתחמץ שוב הי' חשיב דשיל"מ ולא הי' בטל איסור טבל וממילא לא הי' חל איסור חמץ ושוב בודאי אינו יוצא אף לטעם דדשיל"מ ואין שום הוספה בטעם דכהיתרו כך איסורו וא"כ לכך נקט הטעם דדשיל"מ שכולל אף תרומת מעשר וא"כ א"ש הכל בס"ד דלר"י שפיר יש נ"מ בטעם דכהיתרו כך איסורו ולשי' הר"מ ז"ל אין שום נ"מ וז"ב

ומיושב נמי קושית התוס' בסוכה ד"ל דל"ל להש"ס להטעם דא"י במצה של טבל משום דאין איסורו משום ב"ת חמץ ת"ל משום מה"ב. ועפ"ז א"ש דיש נ"מ בנתערב שליש טבל בשני שלישים כשר דלטעם מה"ב לא הי' שייך דהא טבל בטל ואף דחשיב דשיל"מ ומה"ת ג"כ ל"ב מ"מ לענין מצות מצה ל"ש דשיל"מ וא"כ כיון דבטל ממילא ל"ח מה"ב. אבל השתא דכתיב ל"ת חמץ א"כ שפיר א"י נהי דהשתא בטל איסור טבל מ"מ אי נתחמץ שוב לא הי' בטל איסור טבל וא"כ שוב לא הי' חל עליו איסור חמץ דהשתא קיימינן דדשיל"מ מה"ת ל"ב ומה"ת בודאי חשיב דשיל"מ וא"כ כיון דלא הי' חל עליו איסור חמץ א"כ בודאי א"י מצות מצה ומיושב קושית התוס' בס"ד ע"נ

ומ"ש כת"ה עפ"י דברי המוצל מאש דס"ס ל"מ ליפטור מחיוב מצוה וכ' דלטעם הר"מ ז"ל בס' מצוה הוי ד"ת לחומרא ול"ש טעם הרמב"ם וטעם הרשב"א נמי ל"ש לפי שרוב הוא בגדר ס' וכמ"ש הש"מ והריב"ש ועפ"ז מיישב דברי הר"מ ז"ל שפסק בטבעת של ע"ז מהני נפל א' לים ובקרבנות ל"מ וכ' דבקרבן א"י חיוב שלו בס"ס. וכ' עוד עפמ"ש הרמב"ן דבתרומה ל"א ס' ברה"ר טהור דעכ"פ ל"ח שימור ה"ה הכא נהי דיש ס"ס מ"מ ל"ח שימור והאריך בזה. הנה באמת לטעם הר"מ ז"ל יפה כ' דבמצוה הואיל שיש עליו חזקת חיוב לעשות המצוה בעי לעשות בענין שיהי' קיום ודאי מצוה דס' אינו פוטרו מחיוב שחל עליו ועי' בפמ"ג בפ"כ מה שמפלפל שם לענין תקיעות היכי שכבר שמע ס' א' ויש ס' אי יתקעו באיזה מקום שאר ס' אפ"ה צריך לילך למקום שיש ס' אם יתקעו ולא למקום שמתפללין משום דל"ש טעם הר"מ ז"ל ועיי"ש במג"א סי' תקצ"ה ובמחה"ש שם משמע דגם בס' מצוה אפ"ה מה"ת לקולא. אך כ"ז לטעם הר"מ ז"ל אבל לשי' הרשב"א דחשיב כרוב וכ' הפמ"ג בפ"כ דעדיף מרובא דיליף מק"ו והראי' דהא ר"מ חולק ברוב ומודה בס"ס והפמ"ו כ' דתלוי בפלוגתת ר"א ורבנן אי מכשירי מילה דו"ש א"כ אדרבה באמת רוב מהני אף בקרבן והראי' דהא החוו"ד בסי' ק"י מתרץ הקושי' שהקשו על הר"מ ז"ל מהא דקרבן של עולה ותירץ דשם בעי תמים ודאי וכשר ודאי ולכך ע"כ נשמע דאזלינן