מהר"ש חלק א ריג

מה שת"י האדם הוא שלו ובפרט שהוכחתי דזה חשיב שיעור שתצא נפשו ובפרט לשי' כ"פ גם בלא שהה ליכא איסור תורה ושוב בדרבנן לכ"ע ל"ח לשאלה ובפרט שנימא דהשאיל לאדם אחד ב' כתנות והאחר לבש ב' הכתנות בפ"א זה בודאי ל"ש וגם הכא יש סימני הגוף ג"כ ועי' בשו"ת הג' מוה' ענזיל ז"ל סי' כ"ו שצירף ג"כ סימן קרחה בראשו וגם מפאת הוועקסלין והכתבים דדברים כאלו אין דרך להשאילם לאחרים אף שיש לחוש דהשאיל הבגד ושכח הכתבים תוך הבגד וכבר הרגיש בזה בא"מ בת"ש הג' בעל ספ"י ועי' שו"ת ד"ח אבל וועקסלין בודאי אדם מדקדק שלא לשוכחן והוי שכחה ג"כ מלתא דל"ש ומצטרף עכ"פ בהדי סימני הגוף. עכ"פ כל הני צדדים נלע"ד דיש מקום להתיר את האשה מכבלי העיגון ורק לחומר הנושא לא יסמוך על דברי רק עד שיסכים גדול מפורסים ואז גם אנכי אצטרף להתיר וישבו ב"ד של ג' ביחד להתיר האשה כדין הנשאת בע"א והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח אור ליום ב' ב' ניסן תרס"ג ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל, סימן עו להרב הגדול החו"ב המפורסים וכו' כש"ת מוהר"פ צימעטבוים נ"י ראב"ד דק' גראס ווערדיין במדינת הגר יע"א

בדבר שאלתו שהביאו עשרה שקים קמחא דפסחא וראו מבחוץ שהם נקיים אך אחרי נמכר משק א' מעט קמח נמצא מבפנים בשני שקים בצק יבש מדובק בדבק טוב בהשק עד שבקושי גדול ניקח מהשק ונתייבש כ"כ עד שאינו נפרך ביד בנקל והאיש שהביא הקמח אומר כי ראה היטב ולא נפל שום דבר לח על הקמח ורצונו להתיר עפ"י שי' הט"ז דדוקא ריקוד נ"מ אחר שכבר נתייבש אבל לאחוז מקום היבש מהני אף לאחר שנתייבש ול"ח שמא כבר נפל איזה פירור בשאר הקמח ועומד בעיני ול"ב כמ"ש המג"א דאף דקמח בקמח מיקרי לח בלח מ"מ הכא הפירוד עומד בעינו אך בכה"ג ל"ח לזה. אולם אח"ז ראה בשבעה שקים הנמכר מהם כבר מצא ג"כ בשני שקים דבק בצק בבצק הנ"ל והרבה מהקונים כבר אפו את המצות ולא נודע מאיזה שקים לקחו אי מהנקיים או משאינו נקיים זה תורף שאלתו

וכת"ה התחיל לדון בכחא דהיתרא עפמ"ש הח"י בשם הדרישה דהיכי דיש ס' שמא נתלחלח ממ"פ שרי מכח ס"ס שמא נתלחלח ממ"פ ואת"ל ממים שמא לא נתערב בו כלום ואף דמפורש ברמ"א גבי דגן שנתלחלח דאף במקום ס"ס אפ"ה אין מתירין באכילה מ"מ סיים הט"ז דהיכי שאין לו אחרת מתירין באכילה א"כ הכ"נ הוא שעה"ד. הנה לכאורה הי' אפ"ל דאף לשי' המחמירין דל"מ ס"ס מ"מ עיקר הטעם די"ל משום דחשיב דשיל"מ לשי' הר"מ ז"ל ובדשיל"מ ל"מ ס"ס כנודע מדברי הרמ"א בסי' ק"י ושי' הש"ך שם דבאם יש ב' ס' שאין כאן איסור כלל אז שרי אך לשי' הט"ז בדשיל"מ באיסור ד"ת ל"מ שום ס"ס ובדרבנן מהני ס"ס ורק ס' א' בגוף וס' א' בתערובות ל"מ אף בדרבנן וכמבואר שם א"כ י"ל דוקא שם דיש חשש על כל החטין שמא נתחמצו א"כ הו"ל איסור תורה ובדשיל"מ חמיר חד דרגא ול"מ ס"ס אבל הכא ל"מ לשי' הט"ז דס"ל דעיקר החשש כיון דלא נטחנו יחד א"כ קמח בקמח מיקרי יבש ביבש וא"כ באופה תוה"פ בודאי אסור דחוזר וניעור ויש לאסור אף באופה קוה"פ שמא יאפם בפסח א"כ עיקר החשש מכח חו"נ וזה הוא רק מדרבנן דמה"ת אף בפסח בטל ובפרט דגוף הדין דחו"נ הוא ב' דעות וכיון שכן דאינו נוגע בחשש איסור תורה א"כ בודאי היכי דיש ס"ס שאין כאן איסור אף דעצם איסור חמץ הוא מה"ת מ"מ מותר ואף לדעת המג"א דהחשש משום דפירור הוי יבש בלח ובכה"ג לכ"ע חו"נ מ"מ הוא רק חשש דרבנן והיכי דלא משכחת שיהי' בפסח איסור תורה אז בודאי מהני הס"ס. ושם גבי ביצה למ"ד משום הכנה א"כ כשלוקח הביצה אף דבטל מה"ת מ"מ צריך הס"ס לענין הד"ת עכ"פ אם יתוודע אח"כ שאותו הביצה הוא האיסור אבל הכא לא משכחת שיהי' ס' הראשון בד"ת דהא על הקמח ליכא חשש רק מכח חו"נ. וגם עוד י"ל בטעם המחמירין דל"מ ס"ס בחמץ לפי טעם הר"מ ז"ל בטעם הס"ס לפי שס' הראשון מותר מה"ת וס' השני הו"ל סד"ר וא"כ לפי גירסת הכ"מ דס' כרת אף להר"מ ז"ל אסור מה"ת א"כ שוב לא יועיל ס"ס ולהרשב"א ז"ל בטעם הס"ס משום דהו"ל כמו רוב א"כ י"ל לשי' רש"י חולין דקל"ד דבאיסור כרת ל"מ חזקה וי"ל דגם רוב ל"מ וכמו דהחמירו במשאל"ס מפני חומר איסור כרת וכמו במיעוט מקדשי והדר מסבלי דחוששין וכ' התוס' והריטב"א דמפני חומר א"א חוששין למיעוט א"כ י"ל דוקא שם דנוגע הס' לאיסור ל"מ ס"ס אבל הכא דעיקר החשש על הקמח מכח חו"נ א"כ ליכא חשש איסור כרת א"כ בודאי דיועיל ס"ס לכ"ע

ובאמת לטעם הר"מ ק"ל מהא דמפורש בש"ס נדה דט"ז כל הנשים בח"ט לבעליהן אמר ר"ה ל"ש אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע שעת וסתה אסורה קסבר וסת ד"ת ורבב"ח אמר אפי' הגיע שעת וסתה מותרת קסבר וסת דרבנן וקאמר ר"י בעלה מחשב ימי וסתה ובא עלי' ופריך אפי' ילדה דבזוזה למיטבל ומשני ודאי ראתה מי אמר ופי' דהיכי דודאי ראתה לא סמכינן אהא דעברו ימים שתוכל לספור ולטבול רק בס' ראתה מותר מטעם ס"ס. וידוע פלוגתת הפוסקים דלדעת רש"י ותוס' למ"ד וסת ד"ת ל"מ ימים שתוכל לספור ולטבול ומאן דמתיר משום דוסת דרבנן רק בשעברו ימים שתוכל לספור ולטבול ולשי' הרי"ף והר"מ ז"ל למ"ד וסת דרבנן ל"צ שתמתין ימים שתוכל ולמ"ד וסת ד"ת סמכינן בשעברו ימים שתוכל לספור ולטבול וק"ל לשי' הרי"ף והר"מ מאי מהני הס"ס נהי דגם למ"ד וסת ד"ת אפ"ה לא מחזיקינן לודאי ראתה רק דגזה"כ דמחזיקין לי' בטומאת ס' כמ"ש רש"י ז"ל שם והארכתי בזה א"כ שפיר חשיב ס"ס מ"מ הא הך ס' טבלה הו"ל ס' נגד ח"א ול"מ לשי' הסוברים דאף באם ס' א' היא נגד חזקה ג"כ ל"מ ואף להסוברים דמועיל כ' בחו"י הטעם דמתחילה אנו דנין בהס' שאינו נגד החזקה והוי מה"ת לקולא וממילא מהני סד"ר אף כנגד' חזקה או דכיון דהס' שלא נגד חזקה הוי מה"ת לקולא שוב ח"ל ס' השני אף דהוי נגד חזקה וכמ"ש בתוס' כתובות דס' אונס ח"ל ולא באפי נפשי'. אבל הכא אם דנין בס' הראשון שמא ראתה א"כ הוי מה"ת לחומרא דהא קיי"ל וסת ד"ת א"כ עיקר הוא הס' השני והו"ל נגד חזקה. ולטעם הרשב"א ג"כ קשה דעכ"פ נימא סמל"ח מדרבנן עכ"פ. ובאמת י"ל דגם רש"י בעצמו נהי דס"ל דגם למ"ד וסת ד"ת אפ"ה רק ס' הוי ואפ"ה נייד מסברת הרי"ף והר"מ ז"ל מכח קושיתי רק למ"ד וסת דרבנן מהני הס"ס. אבל עכ"פ נשמע לכאורה דדעת הרי"ף והר"מ ז"ל דס"ס נגד ח"א מהני. אבל עכ"פ נשמע דגם באיסור כרת מהני ס"ס ומכ"ש הכא וע' בפמ"א ובפמ"ג בפתיחה לטריפות ובמשאל"ס שאני מפני חומר א"א חוששין לכתחילה ובדיעבד ל"ת. ומש"ה א"ש דעת הט"ז דגם בדגן שהי' מונח בעלי' יש להקל לעת הצורך ומכ"ש הכא דיש להקל כדעת הדרישה וכמ"ש הח"י ובאמת מפורש במג"א דלענין תערובות סמכינן אס"ס אך באמת בעיקר דברי הח"י לכאורה עיקר היתר שלו הוא רק לשהות אבל לאכילה אם יאפה אותו עם מים א"כ יהי' מ"פ עם מים ואדרבה ממהר להחמיץ ועי' בפמ"ג סי' תס"ו שכ' כן א"כ אדרבה נפל