מהר"ש חלק א ריב

במשאל"ס כיון דעכ"פ מדרבנן לא תינשא אין לו כלל נאמנות וחוץ לזה לשיטת הרבה פוסקים שייך חשש בדדמי לענין שיעור כדי שתצא נפשו הגם דבח"ס סי' מ"ח הוכיח דל"ח לבדדמי בשיעור בכדי שתצא נפשו מ"מ יש לחוש שמא טעה העד בשיעור דכדי שתצא נפשו. וחוץ לזה לשי' הריב"ש בעי עכ"פ שיעור ב' שעות שיהי' חשיב שיעור שתצא נפשו וא"כ מצד זה עדין ליכא היתר ברור. ובפרט דלשיטת הרבה פוסקים גם באיסור דרבנן ל"מ סימן אמצעי הגם דכ' דבמשאל"ס הואיל דרק לכתחלה לא תנשא בודאי מהני סימן עפ"י סברת הר"ן דמידי דמהני בדיעבד מהני סברא קלה לענין לכתחלה אבל עכ"פ בלא שהה נהי דנימא דליכא רק איסורי דרבנן מ"מ להרבה פוסקים עכ"פ תצא ושוב י"ל דל"מ סימן אמצעי

עתה נדבר מצד סימני הגוף. הנה האשה העידה שהי' לו קרחה בראשו בצדו גדול לערך כחצי צ"ל וכן העידו ע"ז שני עדים. הנה באמת בקו"ע סי' פ"ט הביא שיטת הר"א מזרחי דזה חשיב סימן מובהק. אך בנוב"י תנינא סי' ס"א כ' דזה ל"ח סימן כלל ובשו"ת בית שלמה סי' מ"א הביא דברי הב"א שכ' דגם בצימצום מקום ל"ח סימן דדבר שמצד עצמו ל"ח סימן ל"מ צימצום מקום והבית שלמה מחלק דמצד המקום לחוד חשיב סימן ובפרט שהעדים אמרו שהי' גדול כחצי צ"ל זה בודאי ל"ש וי"ל דחשיב כמו סימן מובהק ועכ"פ חשיב כסימן אמצעי. גם מצד הספק יפה הביא כת"ה מ"ש בשו"ת ד"ח דספק הוי סימן ואף אם לא אמר בצימצום מקום ממש מ"מ כ' בשו"ת בית שלמה סי' מ"א דאם עכ"פ מסיים באיזה אבר חשיב עכ"פ סימן אמצעי וא"כ שוב י"ל כשיטת המ"ב דב' סימנים מצטרפים ואף שי"ל דגם סימן משתנה במים ומי שידע הטביעה הוי לשיטת רוב הפוסקים כראה כמ"ש הנו"ב ושייך חשש בדדמי ובפרט בלא ראהו לאלתר

אך באמת נהי דפניו הי' מגולה חוץ למים ובכה"ג כ' בשו"ת ב"ח החדשות הובא בשו"ת בית שלמה סי' הנ"ל דאף שכל גופו הי' במים אפ"ה ל"מ הכרה בט"ע דגוף וה"ה די"ל סימנים משתנים וגם בס' אשתהי מחמירים רוב הפוסקים. מ"מ הרבה פוסקים מסכימים דסימנים אינם משתנים במים ובפרט דעכ"פ אינו משתנה המקום ע"כ יש סניף גדול לצרף סימני הגוף. ובפרט שי"ל דכל סימן באפי נפשי' חשיב סימן מובהק. עתה נדבר מצד סימני כליו וטב"ע שבכליו. והנה אשתו הכירה את הארבע כנפות בטב"ע גם אמרה שהי' בהארבע כנפות ב' טלאים וכן נמצא. גם אמרה שאר סימנים בהכתונת ושהי' לבוש ב' כתנות גם אמרה צבע המכנסים גם צבע הזאקין. גם כמה אנשים הכירו הכיס של מעות גם וועקסלין בח"י גם נאטיץ ביכעל

והנה באמת מצד ט"ע דבגדים כבר האריך בנו"ב ובח"ס דשייך חשש בדדמי על ט"ע דבגדים ולפ"ז כיון שהאשה ידעה מהטביעה אמרה בדדמי. אך באמת להרבה פוסקים ידע אינו כראה וחוץ לזה כ' בס' ישוע"י הובא בשו"ת בית שלמה דכ"ז אם ראה הטביעה בשיעור כדי שתצא נפשו אז אומר בדדמי אבל כ"ז שלא שהה אינו אומר בדדמי מש"ה כ' בצירוף סימני אמצעים מהני ממ"נ וה"נ ממ"נ אי חשיב כשיעור שתצא נפשו א"כ מותרת ע"י סימני הגוף ואי בעי שיעור גדול כשיטת הריב"ש א"כ שוב מהני טב"ע דבגדים ובפרט דאמרה ג"כ סימני בגדים ואעפ"י דצבע ל"ח סימן דהוי כמו חיור וסומק דל"ח אף סימן בינוני מ"מ כ' בח"ס בכמה תשובות דעכ"פ אם אמרה דכל בגד הי' מראה אחרת זה הוי סימן גמור ועכ"פ סימן אמצעי ומצטרף בהדי סימן הגוף ובפרט דכבר נסתלק הח"א ד"ת ע"י הטביעה

אך באמת בסימני כליו וגם בטב"ע דכליו יש חשש שאלה ובזה רבו דעות הפוסקים עד שכמעט א"א לבוא לידי בירור ונודע שיטת מהר"ל מפראג דלמ"ד מימן דרבנן ל"ח לשאלה. ובאמת בחי' הבאתי דברי התוס' ב"מ כ"ז שכ' בהא דחמור בעדי אוכף פי' למ"ד סימנים לאו ד"ת ודברי התוס' קשים להבין. והנלע"ד דבאמת למ"ד סימן ד"ת פשיטא דבעדי אוכף מהדרין דזה פשיטא דחשש שאלה בכלים דלא מושלי לא גרע מחשש אתרמי ול"צ קרא רק לסימני אוכף דה"א דנצרף חשש שאלה לחשש אתרמי והוי עכ"פ בגדר ב' מיעוטי אבל למ"ד סימנין דרבנן ה"א דגם עדי אוכף לא יועיל דחשש שאלה לא גרע מחשש אתרמי קמ"ל ונשמע דלמ"ד סימנין דרבנן יותר יש לחוש לשאלה

ובאמת כאן יש בגד ד' כנפות דכ' מהרי"ט בתשו' דחשיב כמו כלים דלא מושלי גם וועקסלין ונאטיץ ביכעל זה אינו חזי לאדם אחר ובפרט דאין דרך דברים הללו להשאיל ובפרט דכאן הכירו כל הבגדים וידוע שיטת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה. וא"כ אף לשי' הב"ש א"ח לשאלה ואף לדעת הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן חוששין לשאלה אף בכלים דלא מושלי. אך באמת הוכיח בס' א"מ בתשו' להג' בעל ספר יהושע דבצירוף סימני הגוף בטח אין חוששין לשאלה עכ"פ בכלים דלא מושלי וכן האריך הח"ס בסי' מ"ח ובכמה תשובות ליישב דברי רבינו אליהו ועיי"ש. וגם אנכי פלפלתי בזה בכמה תשובות וקשה עתיקא מחדתא וראיתי כעת להג' מבערזאן בת"ש סי' ו' שכ' ליישב דבאמת הקשה הפ"י למ"ל קרא לסימני אבידה הא י"ל דמהני מטעם ברי ושמא ורק משום דהוי נגד רובא דעלמא וא"כ היכי דהוי דבר שאין דרכו להשאיל עכ"פ הוי בגדר רוב דלא השאיל ושוב הוי רובא נגד רובא ומועיל מטעם ברי ושמא

ובאמת זה תמוה דא"כ גם סימן אמצעי יועיל באבידה דבסימן אמצעי חשש אתרמי לא גרע מחשש שאלה בכלים דלא מושלי ושוב יועיל מטעם ברי ושמא ובאמת הח"צ כ' דע"י סימן אמצעי חשיב כמו שאלה דיחיד עכ"פ דברי הג' הנ"ל צ"ע. ובאמת עפי"ז הי' מקום לומר בהא דנקט ב"מ שם למאי נ"מ לאהדורי גט אשה ולא נקט נ"מ לענין עגונה וכבר העירו בזה המפורשים עי' שו"ת הרי"מ ולפ"ז י"ל דדוקא באבידה מועיל סימן מטעם צירוף ברי ושמא ורק בגט ג"כ הבעל או השליח טוען ברי אבל בהכרת עגונה י"ל דאינו מועיל דלא עדיף מרובא והש"ס פריך ממתני' דאין מעידין דשם עכ"פ פרצוף לחוד מהני מה"ת ושוב יועיל סימן ומשני חוששין לשאלה והדר מסיק הש"ס דבכלים דלא מושלי ל"ח היינו בגט או באבידה דיש צירוף ברי ושמא וא"ש הא דפסק בגט דמהני כלים דלא מושלי ובמיתה ל"מ ויש לחלק דהכא יש טענת ברי ג"כ ויש לפלפל בזה הרבה

ומה שהקשה כת"ה על דברי הש"מ בהא דאבד גט דהא יש ס"ס וגם באיסור א"א עכ"פ מועיל מה"ת ושוב יועיל סימן אמצעי. באמת ל"ק דהכא בלי הסימן לא הי' חשיב ס"ס כלל דהא תולין שנפל מאחד מרובא דעלמא כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דבשיירות מצויות חשיב כמו נפילה דרבים ואף דמכח הסי' ל"ח רק כמו נפילה דיחיד מ"מ עיקר הס"ס נצמח מכח הסימן ושוב סימן אינו מועיל ואי דעכ"פ נשאר ס"ס שוב עכ"פ מדרבנן ל"מ באיסור א"א וז"ב

נחזור לדינא דרוב הפוסקים כתבו דעכ"פ בכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה והכא חשיב כמו כלים דלא' מושלי א' משום בגד ד' כנפות דכ' המהרי"ט דהוי בכלל כלים דלא מושלי וגם במכנסים כ' הרבה פוסקים דחשיב כלים דלא מושלי ובפרט בכל בגדים דעת הב"ח דחשיב כלים דלא מושלי ועי' שו"ת משיב כהלכה סי' ד' וא"כ בכלים דלא מושלי אף לשי' הב"י בשם הריטב"א מ"מ כ' כל הפוסקים דאינו רק חשש דרבנן דבלא"ה תיקשי מהא דחמור בעדי אוכף ובפרט כלים דלא מושלי בצירוף סימן הגוף בודאי מועיל כמ"ש בא"מ שם ובח"ס והכא יש צירוף סימני הגוף ומועיל לכ"ע. ובפרט הכא דעכ"פ יש עדות על הטביעה נהי דנימא דלא הי' שיעור שתצא נפשו מ"מ אף לשיטת היותר מחמירין מ"מ עכ"פ חשיב רק ס' א"א ואתרע ח"א ושוב כ' הנו"ב דל"ח לשאלה דיש חזקה שכל