מהר"ש חלק א רח

מקודשת והטעם דהוכר עוברה חשיב כבא לעולם ויש לו זכי' א"כ י"ל לפמ"ש בתוס' סיעה דחשיב שדה יתומים א"כ י"ל דוקא אחר ג"ח דהוכר עוברה וזכה בהשדים אז שייך השגת גבול אבל כ"ז שלא הוכר עוברה אין זכי' לעובר ול"ח לע"ע משיג גבול יתומים דלע"ע לית שום זכי' לעובר וא"כ שוב לא הי' לנו לאסור להינשא מחשש מעוברת דאף אם ידענו בבירור שהוא מעוברת מ"מ לע"ע אין זכי' לעובר ומיושב קושי' הנ"ל וא"כ אין הכרח לדינו של הנוב"י אך עכ"פ זאת מוסכם דאם שניהם מודים מותר לישא או דאפ"ל דלענין איסור מניקת שהוא מדרבנן ל"ח שמא זינתה עם אחר או כסברת הנוב"י דעכ"פ חייס

אך עדין יש איסור עלה משום ולד הראשון ואי משום שמגזמת להרוג א"ע כבר מפורש בכמה שו"ת דאין משגיחין ע"ז דעביד אינש דגזים ולא עביד. וחוץ לזה כבר הבאתי דלהפסיד ממון חבירו אסור אף במקום פק"נ ונהי דאפ"ל לענין איסור שיש על האשה י"ל בחשש פק"נ אינה מחויבת להניק דשייך הסברא דלא עבדה מעשה וכמ"ש בתוס' יומא דע"ד וסנהדרין דע"ג ויבמות דנ"ג ופסחים דכ"ו דאם אומרים הנח לזרוק עצמך על תינוק דא"צ למסור נפשו דאמרי' להיפך מאי חזית ועי' תוס' כתובות ד"ג. אבל עכ"פ הבעל יעבור בקו"ע ואמרי' להיפך מאי חזית דדמא דאשה ואף דהכא כבר גמלתו ורוב ולדות א"צ הנקה כד"ח ושוב עכ"פ ליכא חשש סכנה ושוב י"ל דכיון דהוא רק משום גזירה דשאר נשים שוב נתיר במקום שיש חשש פק"נ אך באמת מוכח בש"ס דהאיסור בגמלתו משום שמא תגמלנו ויבוא לידי סכנה והכונה שיש חשש שמא תגמלנו במתכוין ויש עוד חשש סכנה באותו תינוק ושוב אין להתיר אף במקום חשש פק"נ. אך באמת לכאורה יש צד היתר בזה דבשלמא בגמלתו שפיר יש לחוש שמא תגמלנו במתכוין ועדין צריך להנקה ואם תאסור מלהינשא אם תראה שהתינוק מסוכן תחזור ותניקהו ומש"ה שפיר אסרו הנישואין אבל הכא שכבר נתעברה מאחר ואז שוב א"ר להניק ואף אם תאסור להינשא מ"מ שוב אין אופן שבעולם שתוכל להניק את הילד ואף אם תרצה לא נתיר לה א"כ י"ל דדמי למ"ש הפוסקים דאם נעשה חלבה ארסי דמותרת להינשא ובפרט הכא דפקע ממנה שם מניקת חבירו דהכל רואין שמעוברת היא וגם אין לחוש בזה שמא תזנה במתכוין כדי להינשא ז"א דאוקמי כל אשה אחזקת כשרות דודאי לא תעבור אאיסור נדות. אך לכאורה י"ל א"נ דבמניקה גזרו הא אטו הא א"כ יש לגזור במעוברת אטו גמלתו ולא נתעברה אך באמת שי' התוס' כתובות ד"ס דל"ג אטו אשה אחרת. אך באמת במרדכי משמע להיפך שכ' דבסתם נתנה למניקת פשיטא דל"מ היכי שיש חשש שמא הדרה בה רק עיקר הכונה דאפי' בנשבעה המניקת עד"ר דלית בה חשש אפ"ה אמרי' לא פלוג א"כ לפ"ז הכ"נ יש לגזור

ובאמת עפ"ז יש ליישב הא דהשמיט הר"מ ז"ל הא דריש גלותא. וי"ל דנודע שי' הר"ש הזקן דגרושה מניקת מותרת ור"ת אוסר וכ' הריב"ש דגם לשי' ר"ת הוא רק משום לא פלוג וא"כ כבר נודע מ"ש הפוסקים דמסוגי' דכתובות דנקט מניקת שמת בעלה משמע כשי' הר"ש הזקן וא"כ לסוגי' זו דגרושה שרי ע"כ דל"א ל"פ וא"כ ה"ה בנתנה למניקת באופן דליכא חשב שמא הדרו שרי ומש"ה מותר דבי ריש גלותא אבל הר"מ ז"ל לשיטתו דסמך אסוגי' דיבמות דמשמע גם גרושה אסור והטעם משום לא פלוג וא"כ גם בדריש גלותא אסור דאמרי' ל"פ וז"ב

עכ"פ נשמע דאי אמרי' ל"פ גם בכה"ג אסור. ועי' בשו"ת נוב"י מה"ק סי' כ"ד שנסתפק בזה באלמנה שנתעברה בזנות וכ' די"ל דגזרינן אטו לא נתעברה אך בשו"ת רח"כ סי' ט"ו כ' בפשיטות בענין כזה דמותר דכיון דעכשיו כבר מעכר חלבה הוי כנעשה חלבה ארסי. ובאמת לפמ"ש שם בסי' י"ג דדוקא במכה ביד"ש שרי אבל היכי דפסק חלבה ע"י סיבה טבעיות י"ל שמא במתכוין גרמה א"כ הכ"נ י"ל דכיון דהיא גרמה שתעכר חלבה לא יועיל אך כבר כ' דבשלמא בפסק חלבה ע"י סיבה טבעיות יש לחוש שמא גם אשה אחרת תעשה כן אבל בכה"ג אין לחוש לאשה אחרת דלא נחזיקה ברשע כ"כ ושוב י"ל דדמי לנולד לה מכה כיון דא"ר עוד להניק וסכנה להולד אם תניק אותו בכה"ג פקע איסור מניקת א"כ לשי' שו"ת רח"כ הנ"ל בודאי מותרת ובפרט דהכא עדיף טפי דשם גמלה אותו אחרי שכבר נתעברה א"כ בשעה שנתעברה עדין הי' צריך להנקה בעצמה לעכירת החלב ואפ"ה מתיר הג' רח"כ מכ"ש הכא דגמלתו מקודם וכבר עבר יותר מג"ח אחר שגמלתו ונתעכר החלב ונהי דזה לא יועיל להתיר מ"מ אם נתחדש אח"כ עוד סיבה דא"א להניק י"ל דשרי

והנה באמת הכא יש עוד צד היתר שכבר עבר יותר מע"ו חדש דבכה"ג נודע דהפ"י מקיל בדיעבד. אך באמת בשו"ת נוב"י מה"ק סי' כ"ד משמע שם דגם כשהי' הילד בן כ"א חדש ואפ"ה נסתפק אי יש להקל באלמנה בכה"ג א"כ קשה לעשות מעשה נגד הנוב"י. אך באמת לא נתבאר בהשאלה אי אשה זו דרכה להניק בני' ובאם אין דרכה להניק ולא התחילה להניק בזה יש כמה שי' המקילין כנודע דהג' הר"נ אגרא והט"ז מקילין עכ"פ בגרושה שלא התחילה להניק וחזינן דכיון דעיקר האיסור בגרושה הוא משום ל"פ כמ"ש הריב"ש מקילין בלא התחילה להניק א"כ ה"ה הכא כיון דכבר נתעברה א"כ עכ"פ פסק ממנה שם מניקת רק שי"ל דשייך ל"פ עכ"פ בלא התחילה להניק שרי ובפרט דבשו"ת רח"כ מסכים דבלא התחילה להניק אף באלמנה שרי. אך אולי דרכה של אשה זו להניק א"כ לשי' הנוב"י אין ההיתר ברור. ומצד תועלת היתומים נהי דיש בזה איזה פוסק שמצטרף זה להיתר כבר חלקו ע"ז כנודע ועוד הי' עצה שהבעל ישליש ביד ב"ד דמי מסמוס על ב' חדשים דבזה מקיל בשו"ת ספר יהושע וכן הג' מליסא בס' נח"י. אך באמת נהי שקשה לסמוך ע"ז דאכתי שייך ל"פ אבל עכ"פ בצירוף כל הנ"ל הי' מקום להקל אך יען שבענין זה החמירו כמ"פ דחששו לס' סכנה כנודע לזה וקשה בעיני להתיר. בקיצור אם אשה זו לא התחילה להניק בודאי שרי ואם התחילה להניק אז אף שיש כמה צדדים להקל בכ"ז מתירא אנכי להתיר אך אם הרב דמקום האשה יבין שיש בזה צורך גדול להתיר היינו שיש חשש מאבד עצמו לדעת וכנזכר בהשאלה ושיש באמת תועלת גדול להיתומים בזה אז אם ישליש איזה סך עבור מזונות הילד על ב' חדשים ויצטרף לזה עוד רב גדול א' אז גם אנכי אצטרף בזה והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח עש"ק נצבים תרנ"ח ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן עו לכבוד הרב המאה"ג חו"ב שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מוה' ארי' ליבש הערציג נר"ו מוצד"ק באבוב יע"א

בדבר שאלתו באיש א' שנטבע בנהר דונייעץ והנה הוגבה עדות ע"ז כמו שמבואר וז"ל הגב"ע במותב תלתא כחדא הוינא אתא לקדמנא הב' משה בן ר"ח מפה והעיד לפנינו בתו"א ליו"ע איך כי איך בין געפאהרען מיט ר"פ מבאבוב וואס ער וואהנט אין טיכעוו דורך דעם דיניינץ אן פאיען דיא פערד איך בין געשטאנען פארינט און געפאהרען מיט דיא פערד און ר"פ איזט געשטאנען אונטען אויף דעם וואגען וויא איך בין אריין געפאהרען אשטיקעל אין דינייעץ האט זיך דער וואגען אן געהויבען