מהר"ש חלק א רז

במכה נהי דבהגיע זמן וסתה אין תולין במכה מ"מ אם עברו כ"כ ימים שהיתה רגילה להפסיק דמה מקודם שנולד לה מכה זה הוי כהפסק טהרה אבל אם בשעת וסתה לא הי' לה, המכה עדין באופן שבירור ראתה דם מקור אז בשעת הפסק טהרה לא תלינן במכה. ולפי"ד בכאן שכבר הי' לה המכה קודם שהגיע זמן וסתה שוב לשי' הח"ס יועיל אף בלי הפסק טהרה ועוד דבזה הי' אפ"ל דאף לשי' החוו"ד בסי' קצ"ו מ"מ הכא שרי דהנה בח"ס שם מביא שאלה באם היא רואית במ"ר ונתברר ע"י בדיקת מהרי"ו שהדם הוא ממקום מ"ר ואח"כ הגיע זמן וסתה אי מהני הפסק טהרה אף כשראתה אז במ"ר כיון שנתברר שדם ז"א מן המקור או נימא כשי' הא"מ דבשעת הפסק טהרה צריך עוד הפעם בדיקת מהרי"ו. וכ' הח"ס דהא"מ מיירי באם תמיד אינה רואות רק במ"ר א"כ גם בשעת וסתה ראתה רק במ"ר וכיון דאז הוחזקנו דהדר מ"ר למקור ואייתי דם א"כ ממילא צריך שנדע שפסק דם מקור בודאי ונהי שידעינן דמ"ר עלול להביא דם מכליות מ"מ שמא גם עכשיו דם נדות מעורב ומש"ה צריכה עוד הפעם בדיקת מהרי"ו כדי שנדע שכבר פסק דם מקור אבל אם בשעת וסתה ראתה דם ממש א"כ אח"כ אינה רואית רק במ"ר זה חשיב הפסק טהרה עיי"ש. א"כ הכ"נ בשלמא מראה דם מכתה שוה לדם וסתה א"כ בשעת וסתה ג"כ הי' מקום לתלות במכה ורק מכח חזקת הוסת אמרנו שהוא דם נדות א"כ בעי הפסק טהרה שנדע בבירור שהדם נדות פסק אבל הכא שדם מכתה משונה מדם וסתה א"כ בשעת וסת שראתה דם אדום לא הי' מקום לתלות במכה דהא קיי"ל ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונודע ב' הפי' שיש בזה אי קאי אדם וסת או אדם שרואית כעת ולא הי' הטומאה משום שלא תטמא לעולם רק שאז לא הי' מקום לתלות במכה וא"כ עתה שפסק ממנה דם אדום ואינה רואית רק דם שחור דומה לדם מכתה שוב זה חשיב הפסק טהרה ברור ע"כ אם הי' בירור שיש לה מכה הי' מקום להקל אף בלי הפסק טהרה. ומה שנסתפק אם יש לתלות גם בכתמים אדומים במכתה הואיל דמראה דם מכתה הוא שחור באמת י"ל לפמ"ש בחוו"ד סי' קפ"ח שכ' דמש"ה בשערות שלא נימוחו אם יש לתלות דמים טמאה אף דכיון שלא נימוחו נתברר שיש לה מכה וא"כ אף הדם שיש עלי' ניתלי שהוא מהמכה ובפרט באשה שיש לה וסת דלשי' הרמ"א תולין אף במכה שא"י אם מוציא דם עיי"ש שתירץ דכאן אין לה מכה מבוררת א"כ הוי ס"ס לחומרא שמא אין לה מכה ושמא דם זה לאו מהמכה ונשמע דאי הי' בירור שיש לה מכה אז הי' תולין הכל במכה אף דלפעמים נמצא כעין קליפות מ"מ הי' אמרי' דהמכה מוציא ב' מינים היינו שמוציא כעין שערות וגם שמוציא דם ולסברת רו"מ מיושב קושית החוו"ד בלא"ה דא"א להמכה להוציא ב' מיני דמים ונשמע ע"כ מדברי החוו"ד דלא כמ"ש רו"מ רק שאפשר לתלות הכל בהמכה לפי שענין חולאת יוכל להוליד כמה מינים שונים וי"ל עוד דאף א"נ דבמכה שא"י אי מוציא דם אין תולין מ"מ אם נתברר שמוציאה דם מין א' היינו שהרגישה ששותת ויורד מהמכה פ"א דם שחור אז תולין במכה זו אף דם אדום אף שלענין דם אדום הוי כא"י אם מוציא דם מ"מ כיון שנתברר שעכ"פ מוציא מין דם א' שוב תולין להקל ויש לכוין זה בלשון הרשב"א בתה"א שכ' דאפי' אינה מרגשת שהדם יורד מהמכה כיון שיש שם דם מהני ונודע מה שנחלקו בפי' דבריו וא"נ כשי' המקילין דל"צ שידוע שמוציא דם בשום פעם מה זה שכ' שיש שם דם עי' שו"ת ח"ס

ולפ"ז א"ש דבאמת בעי שידוע שמוציא דם רק כיון שעכ"פ ידוע שיש שם דם היינו שהרגישה שזב משם מין דם א' אז אף דדם זה משונה ולענין דם זה הוי כא"י אם מוציאה דם מ"מ כיון שנתברר שעכ"פ מכה זו מוציא דם שוב תולין הכל במכה. יצא שאם הי' נתברר שיש לה מכה שמוציא דם שחור שוב אף הכתמים אדומים הי' תולין במכה ובפרט לענין הכתמים דקיל דאמרי' כאב כמכה בודאי הי' מועיל. אך באמת אין בירור שיש לה מכה ודיבור הרופא עכו"ם על גוף פרטי ל"מ ע"כ קשה להקל. אך לפענ"ד כיון שהאשה אינה מרגשת שיש לה מכה רק עפ"י דיבור של רופא עכו"ם לפענ"ד קשה לסמוך ע"ד לפי סברת הח"ס דהיכי שאומר על גוף פרטי אין לו נאמנות ובפרט דבעי ידוע שמכתה מוציא. דם וע"ז בודאי דאין לו נאמנות ע"כ קשה להתיר והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח א' שמות תרס"א לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן עה

בדבר השאלה שהשבתי בפקודת כ"ק אדמו"ר הרה"ק משינאווא זי"ע. באלמנה אחת שנשארה עם ילד ובשעת מיתת הבעל הי' הילד בן ט' חדשים וכשהי' בן שנה גמלתו ואח"כ זינתה עם איש א' ונתעברה ממנו ושניהם מודים שהיא מעוברת ממנו ורוצה לישא אותה אך הילד מבעלה הא' עדין לא מלאו לו כד"ח רק הוא כעת בן י"ח חדשים והאשה אין לה במה לפרנס את הילדים שלה ויש ס' אי מותר להינשא להבועל אף שלא שלמו כד"ח להילד הנ"ל זה תורף השאלה

והנה מצד שזינתה ליכא שום צד היתר דהא קיי"ל דגם בנתעברה בזנות מ"מ אסורה להינשא דל"מ לשי' החולקים על הר"ש הזקן וס"ל דאף במקום דלא משתעבדא להניק מ"מ כיון דסתם אם מרחמת ובודאי תניקנו א"כ יש בזה ענין פיסוק חיותא וכמ"ש בתוס' סוטה דכ"ז א"כ גם בזונה אסור ואף לשי' הר"ש הזקן כ' הב"ש והנוב"י דבאין לו אב אסור ואף דשי' כמ"פ דמזנה עדיף מגרושה אך עכ"פ אנו קיי"ל לאיסור ול"ח שמא תזנה עוד דבשביל מכשול פ"א ל"ח עוד. ורק אף במופקרת דקיי"ל להתיר אפ"ה כ' דבאמת בשביל חשש מכשול אין מתירין ענין סכנה דאין לך דבר שעומד בפני פק"נ ונודע דבממון חבירו אסור להתרפאות אף במקום סכנה כמ"ש הראב"ד הובא בשט"מ ב"ק ד"פ ועי' בשט"מ כתובות די"ט בשם שי' ישינה דבגזל אמרי' יהרג ואל יעבור ועי' בתוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד ועי' ביד המלך ובתפי"ש על משניות פ"ג דסוכה. אך כיון דכמ"פ מקילין במזנה מצרפין לזה הסברא דמכשלת הרבים אבל הכא באלמנה שכבר חל עלה שיעבוד להניק לא יופקע החיוב אף אם נעשית מופקרת אח"כ דאף בשביל חשש מכשול רבים אין להזיק פרנסת הילד ואף שי"ל דאחר שכבר גמלתו ורוב ולדות א"צ הנקה כד"ח ונהי דגזרו אטו שאר ולדות עכ"פ כיון דליכא ענין סכנה י"ל דבמופקרת לא גזרו ויש לחלק אם הילד יונק עוד שפיר לא נתיר אף כשנעשית מופקרת אבל אם כבר גמלתו מקודם עכ"פ ליכא חשש סכנה וי"ל דבמופקרת שרי אך הכא ל"ח מופקרת כמ"ש בשו"ת לה"ב שבסו"ס בי"מ דבעי או שתשב בבית הזונות או שזינתה עם ג' אנשים והכא לא נשמע שזינתה עם אחר א"כ נהי דמצד שהיא מעוברת עכשיו ליכא חשש כיון ששניהם מודים שממנו נתעברה ומפורש בב"ש סי' י"ג דמהימני וכ"מ בכמה שו"ת דל"ח שזינתה עם אחר ג"כ וכמ"ש הנוב"י דכיון דעכ"פ הוא מחזיק אותו לבנו חייס עליו וממסמס לי' בחלב

והנה עיקר ראיות הנוב"י מהא דל"ק הטעם דאסורה להינשא ג"ח שמא היא מעוברת ומעוברת חבירו אסור וע"כ דאם יהי' מסופק אם הוא בנו חייס עליו ובאמת כבר העיר בזה הרמב"ן ז"ל. ובחי' כ' דלשי' הפוסקים דעובר ל"ל זכות אפי' בירושה הבא מאליו עי' ברא"ש יבמות דס"ז וב"ב דקמ"ג א"כ י"ל דלפי"מ דס"ל להר"מ ז"ל דאומר אם תלד אשתך נקבה בתך מקודשת לי דבהוכר עוברה