מהר"ש חלק א רה

חולק מ"מ עכ"פ ח"ל. והנה במ"ש שי"ל שמא המכתב הראשון מבת חמותה הוא מזויף א"כ ליכא עדות בת חמותה מסל"ת וע"ז כ' כת"ה דכיון דהוא מסל"ת א"כ כל מי שכ' ודאי נאמן לענ"ד נכונים דברי דהא באמת כת"ה בעצמו וכן בשו"ת ברכ"י כ' דצרה בעצמה אינה נאמנת אף במסל"ת א"כ הכא שנודע שיש לו אשה במדה"י והנה הדין דכופין לגרש את השני' שנשא באיסור אם הראשונה אינה רוצה לקבל ג"פ א"כ השני' מתכונת לקלקלה כדי שתוכל לישאר תחת בעלה ועי' שו"ת ח"ס סי' מ"ט שכ' חששא זו

ובאמת בתשובה אחרת כ' דאף דבזמן הש"ס הי' חשש שמא נשא אשה אחרת כמו שפירש"י ז"ל שם אבל בזה"ז דיש חדר"ג ליכא חשש דודאי לא עבר אחדר"ג והוי עכ"פ חשש רחוק דיש לאוקמי אח"כ דל"מ לשי' הסוברים דחדר"ג הוא ד"ת בודאי שייך ח"כ ואף א"נ דהוי דרבנן מ"מ שייך ח"כ דלא עבר אדרבנן. ואף שכ' הה"מ ראי' לשי' הר"מ ז"ל דביאת פנוי' אסור מה"ת דאל"כ לא הי' שייך חזקה דאאעבב"ז וכ' בתשו' דהטעם דבדרבנן החזקה לא אלים כ"כ להוציא מח"פ ה"ה די"ל דל"מ נגד חא"א אך באמת שי' כמ"פ דביאת פנוי' אין אסור רק מדרבנן ואפ"ה שייך החזקה א"כ ה"ה הכא דיש לאוקמי אח"כ דלא עבר אחדר"ג אבל הכא דידעינן שיש לו אשה אחרת א"כ הדין שיגרש השני' ושוב שייך החשש שכ' הח"ס סי' מ"ט דהיא מתכוונת לקלקלה וא"כ יש לחוש לצרה והיא א"נ אף במסל"ת. עכ"ז עכ"פ י"ל שמא אף צרה נאמנת במסל"ת וא"כ אזדא חשש זה. ונודע שי' הר"ן דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ובפרט דבאמת יפה כ' רו"מ דהיכי דחמותו עני' ליכא חשש משקרת רק שי"ל דשייך ל"פ ועכ"פ ליכא רק חשש דרבנן שוב לענין איסור דל"פ בודאי דיש לצרף שי' הר"ן דבעי ק"ד ושוב י"ל דמסל"ת בק"ד גם הה' נשים מהימני ועי' בשו"ת אמרי דוד שהאריך בזה. ולפ"ז אזדא סברא השני' שכ' רו"מ דמסתמא הי' מסתיר שיש לו ב' נשים די"ל דאשתו השני' בעצמה כ' זאת אך לדינא הוי זה חשש מיעוט דמיעוט ול"ח ע"כ מכל הנ"ל נלענ"ד דיוכל כת"ה להתיר האשה מטעמים דילי' ודידי. ובלבד שיסכימו לזה שני גדולים וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א. והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ד' קרח תרנ"ח ראדימושלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן עד להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מוה' יחיאל לעהרער נ"י בק' באבוב יע"א

בדבר שאלתו באשה אחת שא"י לטהר והרופא צוה להניח מוך וסמים לתוך הרחם בכל ערב ובבוקר מוצאת בראש המוך וצדו דם שחור משונה מוסתה. וגם כתמים שוים לדם וסתה והרופא אומר שהוא ממכה שיש לה בצד שמאל הרחם ולא במקור והמוך והסמים מושכים את הדם משם זה תירף שאלתו

הנה מקור הדברים בש"ס נדה דס"ו ואם יש לה מכה תולה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה הבא מהמקור טמא ופירש"י ז"ל ד"ה דברי רבי הך מילתא לחוד דנאמנת אשה קאמר רבי אבל הך רישא כולה רשב"ג הוא. דרש"י ז"ל ס"ל דלרבי כיון דס"ל בתרי זימני הוי חזקה א"כ ה"ה הכא בב"פ חשיבה רדמ"ת. והנה המפו' הקשו דמאי זה לפלוגתא דרבי ורשב"ג במקור מקומו טמא הא לענין בעלה כ"ע מודים דע"י דם מכה אינה טמאה לבעלה. וע"ק דעיקר דינו של רש"י דגם ברדמ"ת נאסרה לרבי בשני פעמים הוי מצי לפרש תיכף אהא דקתני בברייתא משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית דהוא רק לרשב"ג אבל לרבי סגי בב"פ והכא קאמר רק הש"ס דהא דנאמנת לא קאי רק לרבי ולפ"ז מפרש דרק הך מילתא לחוד לא קאי לרשב"ג והא בפשיטות דרש"י מצי אתיא אף לרשב"ג והו"ל לרש"י ז"ל לפרש לעיל דלרבי סגי בב"פ. והנ"ל עפמ"ש בס"ט בחידוד הלכה דבאמת י"ל דכיון דס"ל מקור מקומו טמא וא"כ שוב עכ"פ היתה טמאה טומאות ערב והס' אם אחר מעל"ע נפסקה הטומאה ושוב י"ל דע"א נגד ח"ט ל"מ ושפיר אף לבעלה א"נ ולכך שפיר קאמר הש"ס דברי רבי. והנה לכאורה עדין תיקשי דנודע דאם נולד ס' על ד"ת ודרבנן ביחד אזלינן בדרבנן לקולא כמו בס' ביצת נבילה דאף דבתרנגולת מחמירין מ"מ לענין הביצה אזלינן לקולא אבל כשנולד ס' בתחילה בד"ת ורק אח"כ נעשה דרבנן שוב אזלינן לחומרא דכבר הוחלטנו הס' לאיסור בהיותו ס' ד"ת. אבל כבר כ' בתשו' דהיכי דהס' בד"ת הי' סד"ד ואם נעשה אח"כ דרבנן י"ל דהוי לקולא דל"ש לומר שכבר הוחלטנו הס' לאיסור ז"א דהא ע"כ הסד"ד במקומו עומד ושוב בדרבנן אזלינן לקולא וכמ"ש הכנה"ג דבסד"ד מהני אף ס' א' בגוף וס' א' בתערובות דל"ש לומר שהוחמרנו בס' הראשון והוחלטנו לודאי איסור דהסד"ד במקומו עומד א"כ י"ל דהא איבעי' בש"ס אי ע"א נגד ח"א מהימן ולא איפשוט ומש"ה שי' הנוב"י דע"א נאמן להעיד שמתה אשתו להתיר לבעלה לישא דנגד חדר"ג דהוי דיק וכ' הרמב"ן ז"ל דבס' אזלינן לקולא א"כ ע"א מהימן דיש סד"ד אי ע"א נאמן נגד ח"א ובס' ד"ק אזלינן לקולא. וא"כ י"ל דהא הכא מיירי הש"ס לענין רדמ"ת ושוב תיקשי דתהי' נאמנת לומר דדם מכה הוא דנהי דמקור מקומו טמא וחשיב נגד ח"א מ"מ עכ"פ הוא בעי' בש"ס ושוב לענין רדמ"ת דרבנן ניזול לקולא ואף שי ל דהא רדמ"ת הוא רק בפעם הג' ובפעם הא' והב' הי' הס' רק לענין נקיים ואז לא היתה נאמנת דהי' נגד ח"א ובד"ת לחומרא אזלינן ואף בפעם הג' דיש נ"מ גם לענין דרבנן מ"מ כיון שכבר הוחמרנו בהיותו ד"ת שוב אין להאמינה אף נגד דרבנן. אך ז"א כיון דגם בשעה שהוחמרנו לענין נקיים לא היינו יכולין להחליט שהוא ודאי איסור דהא הוא בעי' בש"ס רק הוחמרנו מס' אבל הס' במקומו עומד ושוב אחר פעם הג' כשדנין לענין רדמ"ת דרבנן שוב יש להקל

אך באמת נודע שי' הנוב"י דגם למ"ד וסת דרבנן מ"מ סמוך לוסתה הוא ד"ת דהוי כמו שמא תראה. ולפ"ז י"ל לכאורה דגם רדמ"ת הוא איסור ד"ת. אך הנוב"י כ' דוסת דתשמיש גרע דהוי כוסת דקפיצה וגם סמוך לוסתה הוי דרבנן. אך באמת ד"ז אי תשמיש חשיב כוסת גרוע הוא מחלוקת הט"ז והש"ך דהט"ז הקשה דאמאי בתשמיש פ"א שראתה לא אסרינן לה הא חוששין לוסת שא"ק ותירץ הט"ז דבשביל וסת שא"ק לא אסרינן לבעל אך הש"ך כ' דהוי כוסת דקפיצה וא"ח רק בפעם הג'. ועי' בחוו"ד שכ' ג"כ דתשמיש ל"ח וסת הבא מחמת אונס ודעתו דאם ראתה בליל טבילה שלא ע"י תשמיש א"ח בפ"א דטבילה חשיב אונס ותשמיש חשיב וסת גמור. ובאמת זה הוא פלוגתת רש"י ותוס' בסוגין דרש"י ס"ל דלרבי בב"פ חשיבה רדמ"ת והתוס' חולקים וי"ל דרש"י ס"ל דתשמיש חשיב וסת גמור וסגי בב"פ והתוס' ס"ל כשי' הש"ך דחשיב כוסת דקפיצה ובעי ג"פ. ונשמע דיש עוד נ"מ לדינא דרש"י ס"ל דתשמיש חשיב וסת גמור א"כ י"ל דחוששת מה"ת דשמא תראה הוא ד"ת אך לשי' התוס' ל"ח רק וסת דרבנן

ונשמע דבאמת מהא דקאמר הש"ס אהך דנאמנת דברי רבי והכונה דרק לרבי דס"ל מקור מקומו טהור אז נאמנת אבל לרשב"ג א"נ דהוי נגד ח"ט וקשה דעכ"פ לענין רדמ"ת דרבנן ע"א נאמן ונהי שבשעה שהי' ס' ד"ת לא היתה נאמנת מ"מ נשאר הס' ושוב כשנעשה אח"כ ס' דרבנן אזלינן לקולא ועכצ"ל דרדמ"ת הוי איסור ד"ת וע"כ