מהר"ש חלק א רד

דכיון דחשש מזויף הוא רק מדרבנן לענין זה שוב נאמנות גם הה' נשים אבל כיון דליכא שם עירו וא"כ לשי' זו דבעי שם עירו א"כ עכ"פ מדרבנן חוששין ליב"ש אחר וא"כ אם הכתב אינו מקוים הוי שתי חששות לאיסור נהי דכל חשש באפי נפשי' הוא רק מדרבנן והי' מועיל לזה עדות הה' נשים והסברא י"ל דה' נשים עכ"פ משוי לס' וכיון שכן היכי דכבר נסתלק חשש איסור ד"ת שוב הוי סד"ר ולקולא ואף שי"ל דהוי נגד ח"א מ"מ למ"ש בר"ש פ"ב דמקואות דהכי שמתחלה הי' בח"א ד"ת ואיסור תורה בודאי נסתלק אז אזלינן לקולא בדרבנן אף נגד ח"א וא"כ הכא הוי ס"ס לחומרא ושי' המל"מ דגם בדרבנן לחומרא וא"כ י"ל דשוב הה' נשים לא מהימני. אך עכ"פ י"ל דכיון דבמק"ע קיי"ל דל"ח לזיוף א"כ ל"צ הה' נשים רק לסלק חשש לעז כיון דלא הי' שם עירו ולזה י"ל דגם ה' נשים מהימני אף די"ל דאף דל"ח לזיוף הוא רק משום דרוב לא חציפי לזייף כמ"ש הח"ס וא"כ הכא כיון דליכא שם עירו א"כ הוי עכ"פ בגדר מיעוט שמא איתרמי שמא כשמא דתרי מיעוטי חשיב כפלגא כמ"ש בר"ן חולין פ"ג אך עכ"פ כיון דע"י עדות הה' נשים חשיב עכ"פ כאומדנא ושוב מועיל שמו ושם אביו לכ"ע וה"ה דשם כינוי מועיל ולא נשאר רק חשש זיוף ושוב במק"ע הסכימו רוב הפוסקים דל"ח לזיוף. אך לכאורה ז"א דכ"ז אם הי' מקוים הכתב של אחותו א"כ נהי דלא היתה נאמנת עכ"פ הי' חשיב כאומדנא ושוב ע"י עדות העדים הי' חשיב דבר ברור להתיר ושוב י"ל דל"ח לזיוף אבל כיון דגם כתב אחותו אינו מקוים א"כ י"ל דבכה"ג שפיר חוששין לזיוף

אך באמת כיון דאמה כתבה לבתה ע"י הבי"ד ובא ממנה תשובה בכה"ג כ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דהוי כמקוים דנראה שהשיבה על שאלת אמה א"כ שוב עכ"פ חשיב כאומדנא וא"כ אי הי' עד מעיד אח"כ על שמו ושם עירו או שם אביו הי' מועיל בודאי ולא נשאר רק חשש זיוף וא"כ שוב י"ל דבמק"ע ל"ח לזיוף ובפרט דלזה אפ"ל דמועיל עדות הה' נשים ג"כ. אך לכאורה הי' אפשר לעורר בעדות אחותו הואיל דלא הי' כתב שלה א"כ יש בזה חשש מזויף ואף דבמכתב השני של אחותו י"ל דחשיב כמקוים כיון שהשיבה כל שאלת אמה אבל מכתב השני לא הי' במסל"ת ומכתב הראשון שהי' במסל"ת אינו מקוים. אך במק"ע ל"ח ל"ח לזיוף. ואף שי"ל דתרי קולא לא מקילין במק"ע שלא לחוש לזיוף וגם לסמוך אעדות ה' נשים אך אפשר כתב של מכתב הראשון עם כתב של מכתב השני הם כתב א' א"כ גם מכתב הראשון ליכא בו חשש זיוף וא"כ שוב הי' אפשר להקל כמ"ש כת"ה

והנה לפ"ז אזדא החשש מ"ש כת"ה לחוש דהוי ע"א בקטטה דלפ"ז שוב יש שני עדים ומועיל אף במקום קטטה. אך אכתי הי' אפ"ל דכיון שיש באמת הכחשה בהזמן ונהי שהבאתי שיטת הב"ח דבעגונה לא איכפת לן בהכחשה בחקירות דהוי עכ"פ כע"א וכ' בשו"ת ד"ח דעכ"פ היכי דע"א ל"מ וצריך שני עדים שפיר היכי דקמכחשי בחקירות ל"מ א"כ הכא בקטטה דל"מ ע"א שוב י"ל דל"מ הואיל שיש הכחשה. ואף דהכא ליכא הכחשה מהעד השני רק הה' נשים וי"ל דפסול א"י להכחיש מ"מ הי' אפ"ל כיון דע"י העדים ליכא שם עירו וגם דיש חשש זיוף ורק שמצרפין עדות הה' נשים ושוב כיון שמכחישין בזמן עכ"פ א"א לצרף דברי האשה ובפרט אף אם ליכא הכחשה בין העדים מ"מ כיון דחסר שם עירו ויש לצרף חשש זיוף וצריכין לצרף עדות אחותו א"כ אם יש הכחשה בזמן א"א לצרף. אך כבר כ' דבכה"ג מתרצין הדברים שלא יהי' כמוכחשין ובפרט שכתבו על נייר א' בודאי כוונו על יום א' ושוב יש ב' עדים ומועיל אף בקטטה ובפרט דיפה. הביא כת"ה שיטת הפוסקים דאם העד בא מעצמו ל"ח שמא שכרתו ובפרט הכא שהוא במדה"י בודאי ליכא חשש שמא שכרתו וא"כ בודאי מועיל העדות. אך כת"ה נסתפק דכ"ז במקום שרוב כשרים אבל הכא דרוב לאו כשרים יש לחוש

באמת קיי"ל דפסול דרבנן כשר לעדות אשה ודעת הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה דלית בי' חשש משקר וא"כ במקום דל"צ תי"ע רק לברר שהדבר אמת שפיר מהימן ועי' בקצה"ח סי' נ"ב ובסי' מ"ו ובנה"מ שם. עכ"פ לשי' זו בודאי עכ"פ גם במדינה זו שמת הבעל עכ"פ רוב אינם חשודים ברשע דחמס ואף דלא קיי"ל כשי' הנמ"י והראי' דהפר"מ לא קיבל עדות ערכאות משום אל תשת רשע עד. וא"כ עדין יש לחוש שמא העדים החתומים הם פסולים ואף שיש לאוקמה אחזקת כשרות דאף שאין אנו מכירין אותו מ"מ שייך חזקת כשרות כמ"ש בשו"ת נוב"י קמא אה"ע סי' ל"א דגם בלא ראה חי מבערב שייך חזקת חי דלא כמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז דהוי חזקה שלא נתבררה ודחה הנוב"י. ועי' בהג"ה יד"ש יו"ד סי' ל"ו מה שדחה דברי המהרי"ט והנוב"י ולפלא שלא זכר שהנוב"י בעצמו כ' זה מ"מ י"ל כיון שהעדים אינם לפנינו ול"צ לדון עליהם א"כ חזקת כשרות שלהם ל"מ לענין התרת העגונה וכמ"ש ברמב"ן גיטין דס"ד דח"פ של הקרובות ל"מ לענין להתירה וכמ"ש האחרונים כיון שיש חשע"ש כנגדו וה"ה כאן נגד חא"א ל"מ חזקת העדים שאינם לפנינו עכ"ז הוי רק ס' חשודים ושוב הוי כעין ס"ס להיתר שמא העדים הם כשרים ושמא רשע שאינו דחמס כשב ושמא הטאטען שיין לחוד מועיל דהוי כערכאות ולשי' כמ"פ מועיל ס"ס נגד חא"א

והנה כת"ה כ' די"ל דכיון דאחותו כ' במסל"ת א"כ י"ל דמועיל. ואף דלשי' הה"מ ל"מ מסל"ת בכתב ע"ז הביא שי' הבי"מ דכ"ז א"נ דמסל"ת ל"צ ק"ד א"כ בהא דמצאו בשטר פלוני מת חשיב מסל"ת ואפ"ה כ' הרמב"ם דבעי נודע שכ' ישראל נשמע דמסל"ת בכתב ל"מ אבל למ"ד דס"ל דבעי ק"ד א"כ שם ל"ח מסל"ת ושפיר י"ל דמסל"ת בכתב מהני ולפ"ז כ' דכיון שכ' הב"ש דבמק"ע יש לסמוך אשי' זו דל"צ ק"ד א"כ ה"ה במק"ע יש לסמוך דבעי ק"ד וא"כ שוב י"ל דמסל"ת בכתב מהני. והביא עוד שי' הב"ש דהה' נשים ל"מ אף במסל"ת וכ' כת"ה דא"נ דבעי ק"ד א"כ שוב שפיר הי' יכול הש"ס להקשות ושמא נכרי הוא וע"כ שוב י"ל דבמסל"ת גם הה' נשים מהימני וא"כ במק"ע יש לסמוך דבעי ק"ד ושוב י"ל דהה' נשים מהימני במסל"ת עכת"ד

הנה באמת כיון דבמק"ע סמכינן אשי' זו דל"צ ק"ד ומוכח דעיקר כשי' זו כמ"ש הרמ"א הכלל דכ"מ שמיקל בהפ"מ לפי שנראה לו עיקר כדעה א' ורק שמחמיר ובהפ"מ אוקמי אדינא. ובפרט הכא שמביא שי' זו דל"צ ק"ד בסתם והוא בשם הריב"ש ושי' הר"ן בשם יש מחמירין וקיי"ל דכ"מ שמביא שי' א' בסתם ושי' הב' בשם י"א הלכה כשי' הא'. א"כ להיפך להקל במק"ע לסמוך דבעי ק"ד ומכח זה יוצמח קולא דמסל"ת בכתב יועיל ע"ז אין לסמוך ובפרט דהוי כעין ס"ס להחמיר שמא מסל"ת בכתב ל"מ ושמא הה' נשים ל"מ אף במסל"ת הגם דלפמ"ש כת"ה כולהו ס' א' הוא דא"נ דבעי ק"ד שוב ממילא מסל"ת בכתב מהני וגם ה' נשים מהימני במסל"ת מ"מ לשי' הבי"מ מצד הסברא ל"מ הה' נשים אף במסל"ת. ומ"ש כת"ה היתר הב' כיון דלא ירש מאביו כלל ואמו הוא עני' עי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' ס"ג דשייך בזה ל"פ ובפרט א"נ כשי' הסוברים דמה"ת שום אשה ל"מ רק חז"ל נתנו לה נאמנות וכפי הסברות שנאמרו בתוס' יבמות דפ"ח וכפי הבנת הריב"ש בשי' הר"מ ז"ל דלא כהתשב"ץ וא"כ בה' נשים דלא נתנו לה נאמנות שוב נשאר אדינא דאורייתא דל"מ א"כ אף דבעני' אפשר דל"ש החשש מ"מ ע"ז לחוד לא הקילו חז"ל נגד התורה מ"מ עכ"פ יש כמה צדדים להתיר מכח הטאטען שיין גם מכח העדים כמש"ל באריכות ואף שכ' לעיל דיש לפקפק בכל פרט בפ"ע מ"מ ח"ל גם עדות אחותו במסל"ת עכ"פ ובפרט שכבר נאבד זכרו זמן רב מצינו בשו"ת מבי"ט דהוי איתרע חא"א ונודע שי' הנוב"י דרגל"ד עדיף ממסל"ת לענין עגונה ונהי דהח"ס