מהר"ש חלק א רב

שפי' הראב"ן בהא דפריך בש"ס נזיר ד"ד מושבע ועומד מה"ס והקשו דהא נדר חל עד"מ. ותירצו דכ"ז במפרש אבל בסתם לא והקשו דאדרבה בסתם עדיף דהוי כולל וגם לבטל את המצוה כ' בתוס' בתירוץ א' דבסתם חל בכולל וכ' בשא"ר סי' ס' בכונתו דנהי דנדר חל לבטל את המצוה ובפרט בסתם כ"ז באם באמת כונתו לבטל אבל בסתם אמרי' דלא הי' דעתו בביטול מצוה וזה קושית הש"ס דהא מושבע ועומד ונימא דבסתמא לא הי' כונתו איין קידוש עיי"ש. ולפ"ז ה"נ נהי דמשום מ"ע או מכשיל רבים אין להתיר גזל ממון חבירו וגם לא הפסד שיעבוד התינוק אבל הכא א"נ דק"ע מזונות גם אי תשתטה ולא יוכל להספיק שפיר לא הי' שייך בזה עשה דוחה דבשביל קיום מצוה דידיה אין להפסיד שיעבודה אבל הכא יש אומדנא גדולה דלא קיבל על נפשו חיוב מזונות באופן שיוגרם עי"ז ביטול מצוה ובכה"ג דחשיב אומדנא גדולה בודאי דמועיל אף בתלוי בדעת שניהם ובפרט דהכא הוי להחזיק. וחוץ לזה לשי' הפוסקים דמזונות הוי בכל יום חיוב חדש הוי אומדנא לפטור מחיוב חדש ובכה"ג כ' הנוב"י דמהני אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם וכבר האריך בשו"ת רח"כ להקל גם בלי השלשת מזונות רק ליתן וועקסיל רק סברתו דאם היא בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ צריך ק"ר אך אם היא בגדר א"י לשמור א"כ לא גזר ר"ג א"כ שוב הכא י"ל דהוי ס' חרם אך לענ"ד גם בלי החרם יש איסור מדינא דש"ס ולפמ"ש ניחא וגם בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ג' מיקל להתיר מטעם אומדנא וחוץ לזה לכאורה י"ל דהכא יפטר ממזונותי' דבאמת בשו"ת פ"מ מביא בשם חכם אשכנזי דאם תהי' משומרת עפ"י משפחתה מה טוב ואם לאו יש לזכות לה גט כדי שתהי' נדונה כפנויה והקשה הפ"מ דאדרבה בש"ס קאמר דאינה מגרשה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר או משום דבעלה משמרה או משום דפרשו מא"א וי"ל הכא שהיא בין הנכרים דלא מדקדקי באיסור א"א ול"ש בעלה משמרה שוב י"ל דזכות היא לה וכיון דמגורשת תיכף שוב יפטר ממזונותיה ואף לשי' הרי"ף והר"מ ז"ל דל"מ עד שיגיע לידה מ"מ כ' בקצה"ח סי' קכ"ה דזה רק מדרבנן ועכ"פ אין לה דין א"א

אך באמח נהי דגם בשו"ת תפ"צ כ' זה הדרך ע"י זיכוי אבל חלילה לסמוך ע"ז רק ליתן ליד שליח להולכה כנהוג ושוב יש חיוב מזונות אך לסברות שכ' לעיל מותר לישא ובפרט דלע"ע היא בבית החולים ויש לה שם מזונות ויוכל להיות שלא ישלחוה משם א"כ בודאי דאין לעגנו אך נהי שכ' לעיל דיש להקל גם לענין הכתובה מ"מ יש להחמיר גם לענין הכתובה וישליש עכ"פ על סך כתובה ד"ת וועקסיל מאיש בטוח ביד ב"ד שיהי' זמ"פ מתי שתהי' ראוי' לקבל גט ועל מותר הנדוניא ודמי מזונות ישליש עכ"פ וועקסיל שלו ויקבל עליו בכל מיני חיובים שבאם תצטרך למזונות ויהי' לו במה לפרנסה שיתן לה כפי שומת ב"ד וישליש ג"פ ביד שליח להולכה כד"ת ויקבל עליו ליתן לה ג"פ חדש בעת שתשתפה כמ"ש בשו"ת נוב"י סי' ג' והכל כמ"ש שם והעיקר אם נתברר באמת להבד"צ שאין בכחו להשליש מעות וכ"מ שאפשר להשליש מזומן עכ"פ דבר מועט מה טוב ועכ"פ ישליש וועקסיל מאיש בטוח על דמי כתובתה ועל המותר ישליש וועקסיל שלו ובכל אופנים הנ"ל ואז יוכלו להתיר לו עפ"י ק"ר מג' מדינות כד"ת ובלבד שלא יהי' נגד חוקי הקיר"ה כנלע"ד ברור בס"ד ובלבד שיסכים לזה גדול א'

בעה"ח ג' ב' חיי תר"נ לפ"ק ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן עג להרב הה"ג חו"ב החסיד המפורסים וכו' כקש"ת מוה' חיים נאלד נ"י מוצד"ק קראקא יע"א

בדבר שאלתו באחד ממדינתינו שמו מרדכי שטיינהויז שנסע לאמעריקא זה זמן רב וגם אחותו דרה שמה וכאן דרים אמו ואחיו וזה ב' שנים שבא מכתב מאחותם משמה וכתבה לאחיו מפה ונכתב בו כמה דברים ובתוכו נכתב ג"כ שאחיו מרדכי מת ובניו יאמרו קדיש ונכתב שמה הזמן שמת ואח"ז כ' משה ואמו לבתם לאמעריקא שתכתב להם כל פרטי הדברים ממיתת מרדכי והשיבה להם באריכות כי אשתו השני' עומדת להינשא גם כתבה שם דברים הנוגעים לעצמה. אח"ז כתבה זו' של משה לגיסתה שתשלח טאטען שיין ושלחה ליד אחיו טאטען שיין בלשון ענגליש כי מאקס גאלדשטיין מת ומקוים בחותם הנטאר. גם שלחה כתב תעודה משני אנשים הראשון כתב ישראל ולשונו בלה"ק כי מרדכי גאלדשטיין מת ביום ד' י"ט אדר והשני בכתב ולשון ענגליש כי מ. גאלדשטיין אשר הי' נקרא בביתו שטיינהויז מת. אך שם עירו לא הזכיר ואחותו א"י לכתוב ורק הוא כתב אחרים ורק כתב תעודת העדים עם המכתב של אחותו הוא על נייר א' ונראה שהוא כתב א'. ורק שיש איזה שינוי כי בהטאטען שיין נכתב הזמן דען א מערץ ובתעודם נכתב 20 מערץ גם סיפר אחיו משה שהי' באמעריקא איזה חדשים כי שמה שינה שמו לשם גאלדשטיין וקודם נסיעתו נתן גט בע"כ לאשתו בפני ב' עדים ולא קראו את הגט לא לפני הנתינה ולא לאחר הנתינה זה תורף שאלתו

והנה לכאורה הוי עדות הסותרין בזמן והוי הכחשה בחקירות דלכ"ע אף בד"מ עדותן בטילה וה"ה בעדות עגונה ועי' בש"ע סעיף ט' ובח"מ ס"ק י"ט. אך באמת יש לתרץ דבריהם שתחת כ' אדר כתבו 20 מערץ והיכי שאפשר לתרץ דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין מתרצין כמפורש בחו"מ סי' כ"ט ובסי' ל' בהג"ה ועיי"ש בט"ז שכ' דבהכחשה בבדיקות אין מתרצין אבל בהכחשה בחקירות מתרצין שלא יהי' כמוכחשין עיי"ש. ובפרט דגם בהכחשה ממש בחקירות מ"מ דעת כמ"פ דמהני בעגונה דכיון דסגי בע"א א"כ נהי דחד מינייהו משקר מ"מ עכ"פ קמי' שמיא גלי' דאחד אומר אמת ושוב יש ע"א א"כ בודאי אי הי' עדות המספיק להתיר לא הי' מגרע שינוי זו ועי' שו"ת ד"ח סי' מ"ב שהאריך בזה. וגם נודע מ"ש בשו"ת הר"ן סי' ל"ג דהיכי שיש דבר ברור שמת היינו שא"צ להזכרת שמו לא איכפת לן בשינוי שמו דסימן עשוי להשתנות וא"כ הכא הזמן בודאי אינו מסייע להיתר א"כ בודאי תולין בשינוי ועי' בא"מ בתשובת בעל ספ"י ז"ל ובשו"ת רח"כ ז"ל ובשו"ת ד"ח סי' ל"ב. אך צריכין לדון אם יש בזה עדות המספיק להיתר. הנה מחמת הטאטען שיין החליט כת"ה דודאי אינו מועיל דלא הי' מסל"ת. הנה באמת דעת כמ"פ דטאטען שיין מועיל אף דל"ח מסל"ת דבשלמא כתיבה בספרי המתים הוי במסל"ת אבל העתק משם ל"ח מסל"ת. אך עכ"פ מועיל בעדות אשה דחשיב כמו ערכאות דלא מרעי נפשייהו ומקורו מש"ס גיטין ד"י. וביאר בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דבאמת היכי דבעי תורת עדות אז בודאי ל"מ עדות עכו"ם אף היכי דידעינן דלא משקר. אך באמת בעדות אשה כיון דקרוב ואשה מועיל ע"כ כסברת הר"מ ז"ל דהכא ל"צ רק תורת בירור וכיון שכן דכמו דעכו"ם מסל"ת מהימן והטעם דידעינן דלא משקר ה"ה דעדות ערכאות מועיל דידעינן דלא משקרי וממילא אין חשש מכח מ"ש הר"מ ז"ל דכתב עכו"ם ל"מ דשם הטעם דכתב במסל"ת ל"מ אבל הכא דל"צ מסל"ת בודאי מהני והכח כיון שנכתב בחותם הנטאר א"כ הוי לי' כמקוים. א"כ הכא אם נחליט דטאטען שיין הי' עדות המועיל א"כ לשי' כמ"פ מהימהן. ואף שהג' בעל פר"מ הובא שם בח"ס אין דעתו נוחה להתיר עפ"י