מהר"ש חלק א ר

יהי' ראוי לנתינה מצד הגברא ועי' בקידושין דס"ב בבעי' דר"א בב' פרוטות דכ' הרשב"א ז"ל דל"ד למקדש לאחר ל' יום דהכא כיון שיגיע זמן בינתיים שלא יהי' ראוי לקידושין י"ל דל"מ ובאמת בחד קידושין עכ"פ מועיל לשי' הר"ן ז"ל נדרים דדחה לראיות הר"מ מהא דשדה זו משמע דעכ"פ בחד קידושין מועיל וכן כ' בא"מ שם וכנראה דבדג"מ סי' מ' העלים עין מדברי ר"ן הנ"ל ובחי' הארכתי בזה וע"כ נשמע דמצד הגברא אין קפידא שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה ורק החסרון בשוטה משום דלא מצי משוי שליח וא"כ כ"ז ל"ש בנשתטית וממילא מסולק כל הערעורין מהשלשת הגט ונהי דלע"ע כיון דלא נותן לה הגט א"כ עיקר הטעם דאמרי' בנשתטית עכ"פ ע"י היתר ק"ר הותר החרם דר"ג נתן כח לק"ר להתיר בטעם מבורר אך עכ"פ אם הי' מבורר דא"י לשמור א"כ לא הועיל הגט דהי' שייך כ"מ דלמ"ע ולא הי' צריך כלל להשליש הגט אך עכ"פ תיכף לאחר שנשתפה הי' רכוב עליו חדר"ג והי' צריך לגרש הראשונה דהיכי דנשא השני' בהיתר צריך לגרש הראשונה אך עכשיו דהוית בגדר ס' שוב הוי מ"ע וא"כ עכ"פ אם יתן לה זה הגט אח"כ לא יהי' עליו חדר"ג ונהי דאף לענין להיתרא לינשא לא נסמוך אסברת הנ"ל ונימא דצריך לגרשה מחדש מ"מ עכ"פ משלישין הגט די"ל באם לא ירצה ליתן לה אחר יוכל לסמוך דהועיל גט הזה ובאמת לדינא חלילה לסמוך ע"ז ובאמת לאחר שתשתפה צריך לגרשה בגט אחר כמ"ש הנוב"י ונהי שצדדנו הרבה בזה וגם בס' מרכה"מ כ' דמועיל מטעם זכי' לדידי' והגם דהנוב"י מביא כן בשם השואל ודחה דכיון דהיכי דנשא בהיתר יש דעות דליכא חדר"ג וא"כ אין הזכות ברור

לפענ"ד י"ל דעכ"פ כיון דפסקינן דגם בנשא בהיתר צריך להוציא מטעם ס' חרם א"כ להפוסקים דחדר"ג הוא ד"ת א"כ גם להצילו מס' חרם שוב הוי לו זכות וכן כ' בשו"ת ח"ס סי' י"א דמועיל מטעם זכי' עיי"ש מ"מ עכ"פ מהיות טוב צריך לגרשה בגט אחר ויש להאריך בזה. אך עכ"פ לע"ע מהני עכ"פ ע"י השלשת הגט ממ"נ כמ"ש בשו"ת רח"כ. אך העיקר שי"ל בזה יען דמפורש בש"ע ובב"ח דצריך לייחד לה כתובה וגם לייחד לה מזונות משום דקיי"ל בנשתטה ל"מ בא"י לשמור גיטה דחייב במזונותי' וגם ביודעת לשמור גיטה אפ"ה קיי"ל דחייב במזונותי' ובפרט היכי דמעוכב מחמת החרם בודאי אף לשי' הר"מ ז"ל חייב במזונותי' ולכן צריך לייחד לה כתובה ומזונותי'. והנה באם אינו נותן לה הכתובה באמת הקשה בשו"ת צ"צ דהא באמת מדינא דש"ס עכ"פ היכי שמה"ד לגרשה אין לעכב הגירושין בשביל הכתובה א"כ הכא עכ"פ ע"י היתר ק"ר דבכה"ג לא גזר ר"ג והוי כמו מדין התלמוד וא"כ בנשתטית שא"ר לדור עמו ישאר הכתובה חוב. אך כ' דכיון דבאמת יש גזירת החרם רק דהי' תיקון דק"ר יוכלו להתיר החרם ולא הי' התיקון רק ע"י השלשת הכתובה וגם לענין מזונות כיון דלע"ע אינה מגורשת וחייב לזונה וא"כ היכי דל"ל לזונה שוב נהי דהותר החרם מ"מ באמת מדינא דש"ס היכי דאין לו כדי פרנסת שניהם אסור לישא כיון שלא יוכל לפרנס הראשונה. וחוץ לזה י"ל דתיקון ק"ר לא הי' רק באופן שישליש מזונות כמ"ש הצ"צ

והנה לענין הכתובה הי' אפ"ל דלפמ"ש בשו"ת נוב"י דמש"ה ע"א נאמן להעיד לאחד שמתה אשתו נהי דהוי נגד ח"א מ"מ כיון דע"א נגד ח"א הוי ס' בעי' וס' חרם לקולא ואף דבשו"ת ח"ס סי' ג' כ' דאף א"נ דע"א נאמן נגד ח"א דרבנן מ"מ הכא יש ב' חזקות ח"א דב' נשים וחזקת חי ועפמ"ש בשו"ת הריב"ש סי' שע"ט. והנה לכאורה יוקשה לדבריו מהא דבעי הש"ס טעם הא דמפורש יבמות דפ"ח במתני' דע"א נאמן להעיד במיתת איש להתיר אשתו ופריך מנ"ל ומסיק סברא הוא מידי דהוי ס' חלב ס' שומן ופריך מי דמי התם לא איתחזק אבל הכא איתחזק והו"ל דש"ב ופי' בתוס' דאמאי לא פריך מח"א לחוד וכ' די"ל דבח"א מהימן ומש"ה פריך מדש"ב ובעי הש"ס למיליף מטבל והקדש. וקשה הא אף א"נ דנגד ח"א מהימן מ"מ עכ"פ י"ל דהכא דיש ב' חזקות א"נ ואף שי"ל דהכא באמת יש סברת דייקא ומגרע כח חזקה א' ורק אי ע"א א"נ נגד ח"א א"כ אף דהכא ע"י חזקת דייקא איתרע חזקה א' מ"מ נשאר חזקה א' ול"מ ע"א אבל א"נ דע"א נאמן נגד ח"א נהי דיש ב' חזקות מ"מ י"ל דחזקת דייקא מגרע כח חזקה א' ולא נשאר רק חזקה א'. א"כ שוב י"ל דהכא במיתת אשתו דל"ש דייקא שוב ע"א ל"מ נגד ח"א וחזקת חי עכ"פ מ"ש המפורשים דאי ע"א נאמן נגד ח"א א"כ בדש"ב בלא איתחזק נאמן א"כ הכא ע"י סברת דייקא הוי כלא איתחזק ושוב ע"א בעדות אשה נאמן מה"ת ומש"ה לא פריך רק מדש"ב וח"א ובאמת הכא יש ב' חזקות וא"כ אף דחזקת דייקא מגרע כח חזקה א' אפ"ה נשאר דש"ב וחזקה והרבה יש לדבר בזה

נחזור להנ"ל די"ל כיון דחשיבה בגדר ס' שמא א"י לשמור גיטה וא"כ מותר בלי היתר ק"ר וא"כ הוי לי' ס' חרם נהי דאי הוית בגדר יודעת א"כ צריך היתר וליכא להתיר בו השלשת כתובה מ"מ יש ס' שמא חשיבה א"י ובכה"ג לא גזר ר"ג ושוב מדינא דש"ס א"י לעכב ויוכל לישא אחרת אף בלי השלשת הכתובה ורק אם יש לו להשליש ומצי לעשות בהיתר גמור לא סמכינן אס' חרם לקולא מ"מ באין לו ויתבטל עי"ז ממצות פו"ר ל"ח לס' חרם דבאמת הקשו הראשונים דהיכי מהני החרם לבטל מצוה ותירצו דחל בכולל וקשה דהא עכ"פ י"ל עדל"ת דבאמת גם בנדר דחל עד"מ הקשה החינוך דנימא עדל"ת ותירץ דכתיב לה' אך בשבועה נהי דחל בכולל מ"מ קשה נימא עדל"ת. אך באמת ניחא דהקשו דהיכי שייך לומר עדל"ת הא אפלק"ש ע"י שאלה אך דתירצו דחשיב לא חל הנדר ובשבועה עכ"פ חשיב חל הנדר לענין ההיתר ושוב מועיל שאלה והוי אפלק"ש אך הכא באין לו להשליש שוב א"א להתיר החרס ע"י ק"ר ול"ח אפשר לקיים בע"א א"כ שוב נימא עדל"ת. ואי דמאי הועיל ר"ג הא דגזר במקום מצוה הא י"ל דהועיל לענין דצריך לגרשה אחר ביאה ראשונה כמ"ש בתוס' יבמות ד"כ דהיכי דביאה ראשונה לא הי' רק מטעם דחוי' ל"א כיון שכנסה עיי"ש ול"ש סברת התוס' דל"ה בעידנא דהא בשו"ת נוב"י או"ח סי' ל"ה כ' דאיסור זנות הואיל דיש לו היתר ע"י אפקעינהו חשיב קיל כמו איסור שישנו בשאלה ונדחה מפני כבוד הבריות לשי' התוס' ברכות ד"כ א"כ הכא כיון שיש לו עכ"פ היתר ע"י ק"ר וחשיב קיל ול"צ בעידנא כמ"ש בתוס' זבחים דל"ג ופסחים דנ"ט דבחמור לקל ל"צ בעידנא והגם שי"ל דחרם חשיב ל"ת ועשה מ"מ לשי' הנוב"י חשיב כישנו בשאלה ודוחה אפי' לתו"ע ואף שי"ל דבדידה ליכא עשה מ"מ באמת הקשה בתו"ג דהא אומרין לאדם חטא ובפרט הכא בחרם דהוי רק מדרבנן לשי' כמ"פ א"כ בודאי אומרין חטא אך י"ל דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ובדברי קבלה גזרינן וכ"ז היכי דבודאי גזר ר"ג אבל הכא דיש ס' שמא הוית בגדר א"י ולא גזר ר"ג א"כ עכ"פ שפיר מותר לישא מטעם עדל"ת דבס' ל"ת בודאי ל"צ בעידנא וגם ס' עשה נדחה מפני עשה ושוב ל"ש גזירה דבאמת אחר שכבר נשאה שוב הוי רק ס' חרם ולקולא ואדרבה אח"כ יש חזקת היתר וא"כ לכאורה יש מקום להתיר אף באין לו להשליש כתובתה עכ"פ כיון דיש ס' שמא הוית בגדר א"י. ועפ"י הנ"ל י"ל קושית השעה"מ על הרמב"ם דפסק דאם אמר קונם ישיבת סוכה עלי וישב בסוכה לוקה והא באמת החינוך מקשה דנימא עדל"ת רק משום דהוי לתו"ע ולשיטת הריב"א עכ"פ הל"ת נדחית ושוב אמאי לוקה אך באמת א"ש דבאמת הקשו היכי שייך לומר בזה עדל"ת הא אפלק"ש ע"י שאלה אך כ' דהוי לא חל הנדר וא"א בשאלה וכ"ז אי לא הי' רק ל"ת גרידא א"כ הוי לא חל הנדר וא"א בשאלה אבל לפי התירוץ דהוי לתו"ע א"כ עכ"פ העשה איני יכול לדחות ושוב הוי עכ"פ חל הנדר דהא לא יוכל לדחות לכתחילה ושוב חשיב אפלק"ש ושוב לא דחי אף הל"ת גרידא ושפיר בעבר לוקה וא"ש הכל בס"ד: