מהר"ש חלק א קצט

מס' בשלמא אי הי' נותנים הגט בתורת זיכוי שפיר הי' מקום לומר דעכשיו מותר ממ"נ או דל"צ כלל היתר ק"ר או דמהני מתורת זיכוי. אך באמת בשו"ת פמ"א דחה דא"א ליתן בתורת זיכוי דאדרבה זכות שלא תהי' מגורשת כמפורש בש"ס וא"כ שוב לא הועיל הגט כלל. אך לסברתי ניחא דעכ"פ כיון דהוית בגדר ס' דשמא חשיבה יודעת לשמור גיטה וא"כ עכ"פ מה"ת הוי ס' מגורשת ושוב כיון דבידו לעשות עכשיו מס' שוב בודאי מצי משוי שליח אף להחולקים על הכ"מ ושוב ממילא י"ל דמועיל הגט גם אלאחר זמן כנלע"ד

אך מטעם חשש לשי' הר"מ ז"ל הדרא התמי' הנ"ל דהא מפורש במלמ"ל פ"י מגירושין ובב"ש סי' מ' דאף בקידש ע"ת מעכשיו אפ"ה ל"מ גירושין קודם שנתקיים התנאי כיון דעכ"פ בשעת מעשה אין מבורר שיגמרו הקידושין ל"מ הגירושין וגדולה מזו כ' מקצת מפורשים דאף היכי דהוי רק בגדר גילוי מילתא וכבר בא חכם אפ"ה ל"מ בגט דעכ"פ ל"ח מבורר לשמה והארכתי בזה בחי' א"כ מכ"ש הכא כיון דאין בקיאין אם היא בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ אין מבורר אם היא ראוי' לגירושין ושוב ל"ח לשמה כיון דיש ס' להסופר אם הוא כאשה דעלמא וא"כ שוב בודאי ל"מ הגט אף אם יודעת באמת ושוב בודאי לאח"ז ל"מ הגט כיון דנכתב בשעה שלא הי' מבורר אם היא ראוי' לקבל גט ושוב ל"צ כלל הגט ובפרט לפמ"ש בשו"ת רח"כ דאם היא בגדר יודעת אין מתירין החרם רק ע"י הגט והא כיון דיש ס' שמא א"י שוב ל"מ הגט ושוב יש ס' שמא יודעת וא"א להתיר החרם בלתי הגט והכא הגט ל"מ כיון דאין מבורר אף דשייך ממ"נ הא גם בדין דקידש ע"ת וקודם שנתקיים התנאי רצונו לגרש שייך ג"כ ממ"נ אפ"ה ל"מ דאדרבה נהי דצריך גט אחר שנתקיים ואמ"ל מ"מ בשעת מעשה לא הי' מבורר ומכ"ש הכא אף אם צריך גט מ"מ ל"מ כיון דאינו מבורר. והנה בשו"ת רח"כ כ' דכמו דמפורש בש"ס ביבמתו מהו כיון דאגידה בי' ככניסתו דמיא. ומוכח דבאגידה בי' מהני וא"כ ה"ה הכא י"ל דחשיבה אגידה בי' וא"ל דשם הטעם משום דבידו כמ"ש הרא"ש א' דלשי' הר"מ ז"ל ל"מ בידו דעכ"פ כיון דבשעת מעשה א"ר ל"ח לשמה ועוד דגם מדברי הש"ס משמע דלא כהרא"ש דלישנא דאגידא משמע דאינו מטעם בידו וכ' די"ל מטעם ס"ס דשמא מועיל ביבמה הא דאגידה ועוד שמא הי' בגדר יודעת וטעם הב' דחיתי יפה. וגם מ"ש דלישנא דאגידה משמע דאינו מטעם בידו כבר כ' בחי' דבאמת הקשה בתוס' נזיר די"ב דמאי בעי' בש"ס לענין יבמתו הא בידו לייבמה ומוכח דבשליחות בדשלב"ל ל"מ בידי

אך אנכי אמרתי ליישב עוד הא דמשמע דבעבד בה מאמר מהני והא עכ"פ מה"ת א"ר לגט אך באמת בכתובות דנ"ט בהא דקונם שאני עושה לפיך קאמר שם דל"מ רק לריב"נ הטעם דשמא יגרשה ופריך מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ומדמה להא דמשכון ומשני התם בידה לפדותה הכא אין בידה לגרש א"ע והקשו בתוס' דהא בידה לומר א"נ וכ' באס"ז בשם הראב"ד דבידו ל"מ רק כמו בתרומה דעכ"פ קורא שם תרומה אדבר שלו נהי דל"מ תרומה במחובר מהני היכי דבידו אבל הכא בשעה שניזונית הוי ידה של הבעל אף דמפורש בגיטין דע"ז ידה מי קא קניא לי' כבר כ' הרשב"א ז"ל דהוי כאומרת א"נ. ובא"מ כ' דתלוי אי ק"פ כקה"ג דמי וא"כ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ בידו ואם קורא שם הקדש אדבר של חבירו ל"מ אף שבידו להכניסו לרשותו והאריך בזה עיי"ש ובחי' הארכתי בזה. נמצא לפ"ז הכא ביבמה יש ב' ענינים א' דלע"ע ל"מ הגט ב' דלע"ע אינו אשתו כלל וא"כ בודאי היכי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ וא"כ זה ס' הש"ס מי אמרי' כיון דאגידה בי' כארוסתו דמיא היינו דנימא דעכ"פ חשיב קנינו ול"ח מחוסר הקנאה מרל"ר ונהי דאכתי ל"מ בה גירושין שוב יועיל הא דבידו לייבמה או נימא כיון דאכתי לא עבד בה מאמר היינו דעדין חשיב מחוסר הקנאה ול"מ בידו ואחר דעביד בה מאמר חשיב עכ"פ קנינו מדרבנן ושוב מועיל כיון דבידו ומיושב קושית התוס' בנזיר וקושית התוס' ביבמות וא"ש פי' הרא"ש

וא"כ נשמע דעיקר הפי' בש"ס מטעם בידו רק ע"י דאגידה יועיל הא דבידו וא"כ הכא בנשתטית אי הי' סמי' בידן לרפאותה שפיר הי' מועיל בידו אבל באם אינו בידו ל"מ הא דאגידה לחוד וא"כ שוב הדרא חשש הנ"ל לדוכתה אך באמת יפה כ' דלשי' הר"מ ז"ל שם ל"מ בידי וע"כ דהטעם דאגידה בי' מהני דחשיב לשמה וא"כ גם הכא יועיל וחוץ לזה יפה כ' דשם כיון דליכא ענין אישות הוי א"ר לכתיבה אבל הכא באמת הכתיבה ראוי' דיש ענין אישות ועיקר האיסור הוא הנתינה וגם שאר החילוקים דהכא דאין החסרון מצד הבעל דמצדו ראוי להתגרש רק דהוי כמו ידה דקא כאיב לה שפיר מועיל והמהרי"ט מחלק דשם בא"א ל"ח כלל בעלים ואין עליו שם משלח אבל הכא עכ"פ חשיב משלח וא"כ מכח חשש הר"מ ז"ל ליכא למיחש וחשש הב' מכח כ"מ דלמ"ע כבר כ' דל"ש הכא. אך הפ"י מחמיר דכמו דקיי"ל דשוטה א"י לצוות לכתוב גט ואף אם מינה קודם שנשתטה אפ"ה פסול לכתוב בעת שטותו משום דכתיב וכתב ונתן בעינן שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה וה"ה בעי שמצד האשה יהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה

הנה לכאורה גם הכא הי' עכ"פ אפ"ל דאם חשיבה בגדר יודעת לשמור גיטה א"כ מה"ת ראוי לנתינה ואף דא"ר מדרבנן מ"מ ל"ח א"ר מה"ת ומהני עכ"פ הכתיבה ושוב יוכל ליתני עכ"פ לאחר שתשתפה. ואף אם הוית בגדר ס' מ"מ א"נ דבא"ר מס' ל"ח א"ר בודאי דהא אם יתן לה הגט עכ"פ תהי' ס' מגורשת ושוב ל"ח א"ר. ועי' בט"א חגיגה ד"ב שפלפל למ"ד כולן תשלומין דראשון היכי דא"י להקריב בראשון מס' היינו בס' זכר ס' נקיבה דא"י להקריב בראשון דהא נדונ"ד אין קריבין ביו"ט אי מהני אח"כ ופלפלתי בזה די"ל דלמ"ד דס"ל מתוך א"כ בנדונ"ד ליכא רק לאו הבא מכלל עשה ובזה כ' הגו"ר דס' מותר מה"ת ושוב ראוי בראשון ושפיר יועיל בשני ואכ"מ. וא"כ א"נ דבא"ר מס' ג"כ לא מקריב בשני א"כ הכ"נ כיון דא"ר לנתינה עכ"פ מס' שוב י"ל דאף הכתיבה ל"מ. והנה בשו"ת רח"כ תמה עליו דהא באמת שי' הר"מ ז"ל דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת וע"כ דל"צ בשעת כתיבה ראוי לנתינה וגם לשי' הטור רק הטעם דבעי שבשעת עשיית השליחות יהי' המשלח בר עשיה ולהר"מ ז"ל כיון דכבר מסר כח הבעלים להשליח שפיר מהני ותלוי פלוגתתם אי הפעולה מתייחס להמשלח או להשליח עכ"ד

ולפענ"ד הדבר תמי' דהכא באמת היכי דמינה שליח מקודם שנשתטה מהני נתינת השליח אף בעת שטותו כיון דכבר מסר כחו ובאמת כ' הב"ש דאף לשי' הטור מ"מ באם הי' שפוי בדעתו בשעת כתובה כשר אף אם נשתטה בשעת נתינה וא"כ ל"ש הכא למיפסל מטעם דא"ר לנתינה ובאמת י"ל דאי לא מינה השליח רק על הכתיבה לחוד ל"מ אף לשי' הר"מ ז"ל משום דא"ר לנתינה. אך באמת יפה כ' בשו"ת תפ"צ דא"כ הו"ל להר"מ ז"ל לחלק דהיכי דלא מינה רק על הכתיבה לחוד ל"מ וש"מ דל"צ שיהי' ראוי לנתינה. ובפרט דכיון דעכ"פ דינו של הר"מ ז"ל אינו מטעם זה א"כ שוב אין ללמוד משום מקום דין זה ושם בשוטה ל"מ לשי' הפוסקים דבעי שליחות בכתיבה א"כ לשי' הטור דבכל עניני שליחות הפעולה מתייחס להמשלח א"כ בעי שבשעת עשיה יהי' המשלח בעצמו אפשר לו לעשות הדבר ואף אי לא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ כיון דבלא ציוי הבעל ל"ח לשמה בעי שיהי' בשעת כתיבה בר ציוי וראי' לדבר דא"נ דבעי מצד הגברא שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה א"כ אמאי פשיטא להב"י דבנשתטה בין כתיבה לנתינה לא מיפסל ועי' בפר"ח הא נהי דבסי' קכ"ד מביא שי' הרשב"א ז"ל דחיברו בין כתיבה לנתינה לא מיפסל מ"מ בירושלמי פוסל דבעי שכל אותו זמן לא יהי' מחוסר מעשה וא"כ הכא גם לענין נשתטה נימא דבעי שכל אותו זמן