מהר"ש חלק א כ

נחזור להנ"ל דסברת הר"ן כיון דעיקר החומרא דדשיל"מ הוא רק מדרבנן א"כ אזלינן אחר דרבנן וסברא זו נמצא מפורש בש"ע אה"ע סי' מ"ב דאע"פ דהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט זה דוקא היכי דקידש בקידושין המועילין מה"ת אבל בקידש קדושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן ל"ח לקידושין דלענין קידושי דרבנן אזלינן בתר דרבנן עי"ש. ועי' בשו"ת הגרע"א לענין קידש בכסף לפני עדות שקרובי האם הם דממ"נ ל"ח לקידושין או דהוי קידושי ד"ת א"נ דקידושי כסף חשיב ד"ת א"כ הוי פסולי עדות ד"ת וא"נ דקרובי אם הוי ממש מדרבנן לשיטת הרמב"ם א"כ קידושי כסף הוא ג"כ מדרבנן א"כ הוי קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן עיי"ש. ולפי"ז אף לשיטת רש"י ב"מ מ"ח דבקידש הלוקח בחפץ שקנה בכסף מועיל הקידושין ועי' במח"א. אך אם קידש רק קידושי דרבנן א"צ גט דמדרבנן הפקיעו הקנין והראי' מש"ס דב"ק דע"א קאמר הש"ס באומר עקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גנובתך ופריך הש"ס וכיון דאי תבע קמן לדינא ל"א זיל שלים אשתכח דלאו מכירה הוא והקשה המח"א הא בבעין ל"א בדמים קנינהו אך באמת א"ש דהוקשו עוד דבלא"ה כסף אין קונה ועכצ"ל דהש"ס ס"ל דלענין ד' וה' אזלינן בתר ד"ת כמפורש שם בש"ס דלמ"ד מע"ש דרבנן ל"ח שחיטה שא"ר ונודע שיטת הבעה"מ דמה"ת אף בבעין אמרינן קלב"מ ומשו"ה אפילו בשיבר אח"כ פטור ועי' במלחמות שם ובקצה"ח סי' ש"נ א"כ שפיר פריך הש"ס דממ"נ מה"ת אפי' בבעיין אמרינן קלב"מ ומדרבנן כסף אינו קונה ועי' בשו"ת מש"כ נשמע דדרבנן מהני לדרבנן ובעיקר הסברא דחז"ל לא גזרו רק להחמיר י"ל דתלי בהא דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שעתיד אני להפריש הרי הם תרומה י' מעשר ראשון ובתוס' גיטין וסוכה כ' דכיון דחטה אחת פוטרת אין המעשר מתמעט בשביל זה משמע דאף דמדרבנן בעי לכה"פ א' מס' אפ"ה כיון דמה"ת חטה א' פוטרת וע"י חומרת חז"ל א"י להקל ולתירוץ הא' מהני תקנת חז"ל אף להקל וברמב"ם פ"ז מהל' מעשר נקט ב' לוגין תרומה וי' מעשר ובדברי הר"מ א"ל דל"ד נקט וע"כ דס"ל כיון דמה"ת חטה א' פוטרת א"כ חומרת חז"ל ל"מ להקל ובזה אי המעשר נתמעט ע"י שהרבה בתרומה י"ל לפימ"ש רש"י יבמות דפ"ו דאיסור טבל הוא משום תרומה דפתיך בי' וכח המעשר ג"כ מעורב י"ל כיון דכח התרומה המעורב אין רק חטה א' א"כ יש בו כח מעשר מק' ממש ולמ"ד מתנה שלא הורמו כהורמו דמי וכ' הרשב"א דמשו"ה מהני תרומת אפוטרופסין דהוי רק כמברר חלק הכהן ועי' בקצה"ח סי' רמ"ג א"כ כיון דבשעת מירוח יש להלוי חלק בהמעשר א"כ ע"י שמפריש אח"כ תרומה בזה אאפ"ל חלק של הלוי שכבר זכה בהחלק מה"ת אבל א"נ דאיסור טבל הוא איסור עצם וזכות התרומה שנתחדש אח"כ בשעת הפרשה וכיון דמדרבנן חייב ליתן א' מס' א"כ לא חל עליו חיוב להפריש רק חלק י' הנשאר והכא לענין וסת ל"מ א"נ דחשש נפל הוא רק מדרבנן חזקת הוסת מהני בודאי לסייע דאין נפל ואף א"נ דז"ה כמת מחמת חולי ונימא דבחלה הוי ד"ת אך כ' בת"ש הראשונה דלהנו"ב חזקת הוסת הוי חזקה גמורה רק מה"ת חזקת טהרה מהני יותר משו"ה כ' דסמוך לוסת הוי ד"ת וכ"ז היכי שצריכין לסתור חזקת טהרה אבל הכא דלא יהי' בזה סתירה רק דיש עוד ראי' דנתעברה וזה גרם הסילוק דם א"כ הוי חזקה גמורה ומסייע דנתעברה קודם כ"ה תשרי שהי' זמן וסתה א"כ חשיב כלו לו חדשיו ובכה"ג דהרופא אומר סיבת החולי ונראה שדבריו כנים ומהימן עכ"פ שבכוללת העולם יכול להיות חולאת זו א"כ לכ"ע אין רק חשש דרבנן ומהני חזקת הוסת א"כ י"ל דאף שהפוסקים לא סמכו ע"ז שנחשוב ט' חדשים מזמן וסתה י"ל דהתם מיירי היכי דמת ע"י חולי וא"ל סיבת החולי במה וס"ל כהרב"י דחולי כפיהק הוא א"כ הוי חשש ד"ת א"כ א"ר מסילוק הוסת כיון דחזקת וסת הוא רק מדרבנן ול"מ לד"ת וגם יש ראי' מזה להבי"מ דלמ"ד וסת דרבנן החזקת ג"פ ל"ח חזקה אבל בנ"ד דכתבתי דלכ"ע הוי רק כנפל מן הגג א"כ הוי חשש דרבנן ומועיל הראי' מחזקת הוסת דנתעברה ולפימ"ש בח"ס דבס' הרא"ה מפורש כשיטת הנוב"י דסמוך לוסת הוי דאורייתא א"כ מוכח דחזקת הוסת הוי חזקה גמורה ורק משום סתירת חזקת טהרה ובכה"ג הוי חזקה גמורה ומועיל לסלק החשש נפל א"כ בנ"ד יש צד היתר לסמוך עליו ומה שהעיר כהד"ג דיש חזקה כנגדו דנתעברה אח"כ כמ"ש הנוב"י מה"ת סי' ו' באמת התוס' ב"מ ד"ק לא כתבו רק דיש חזקה דהשתא הוא דילדה אבל על זמן העובר ל"ש חזקה דאדרבה יש רוב נשים דמתעברות ואף דהנוב"י כ' דגם בזה שייך חזקה דעכשיו נתעברה י"ל לפי מה דמפורש בש"ס בכורות דכ' דהרוב דמתעברות ויולדות חשיב רובא דתלוי במעשה וכתב התוס' דזה דוקא בבהמה אבל באדם ל"ח תלוי במעשה דממילא נזקק עיי"ש א"כ י"ל דליכא בזה ענין חזקה ובפרט לפימ"ש הנוב"י שם דהך רובא דבני קיימא הם אף נגד חזקת מעוברת עכ"פ הוי כחזקה נגד חזקה ושוב מועיל הס"ס א"כ ה"נ מועיל חזקת וסת לפימ"ש דהיכי דאינו נגד סתירת חזקת טהרה הוי חזקת הוסת חזקה גמורה א"כ שפיר מועיל והא ראי' דא"כ אמאי כ' התוס' דחשש נפל בלא שהה הוא רק מדרבנן הא י"ל דמיעוט המצוי בהדי חזקה ה"ל ספק גמור אפילו מה"ת כמ"ש הנוב"י דמש"ה דבבהמה הוי החשש נפל מה"ת משום דמיעוט המצוי בהדי חזקה הוי מה"ת א"כ גם באדם הוי חשש ד"ת וע"כ דבאדם ל"ש לומר חזקה דהשתא נתעברה משו"ה הוא רק חשש דרבנן א"כ חזקת הוסת מועיל ומש"כ כהד"ג דהאשה א"נ לומר זמן וסתה כמו דא"נ לומר דכלו לו חדשיו ובאמת חוץ מזה דנתברר לנו קביעות וסתה מכמה שנים ע"י אמה ואף ע"י עצמה כיון דחקרנו מאתה זמן וסתה הקודם ולא ידעה דיש נ"מ אי קביעות וסתה הי' ביום זה או ביום אחר בכה"ג הוי כמסל"ת כמ"ש הפוסקים דגם ע"י שאלה אם אי' אם יש נ"מ בזה לענין או"ה חשוב מסל"ת וה"ה הכא וחוץ לזה כיון דנתברר לנו עפ"י כמה אנשים שטבלה אחר ראית וסת אור ליום ב' י"ב תשרי א"כ אף א"נ דלבשה לבנים ביום ה' לראייתה וביום ה' לעת ערב פסקה בטהרה מה שבאמת אין דרך רוב נשים לפסוק בטהרה ביום ה' עי' בטו"ז סי' קפ"ה אך עכ"פ אף א"נ דלבשה לבינים ביום ה' עכ"פ הי' זמן וסתה כ"ט אלול א"כ דרך רוב נשים לראות בעונה בינונית א"כ עכ"פ ביום ה' נח בודאי כבר הגיע זמן וסתה א"כ בודאי אז בלילה השייך לכ"ט תשרי לא שמשה דאחזיקי לי' ברשיעי לא מחזקינן ולא בעל סמוך לווסתה א"כ ע"כ דנתעברה קודם כ"ט תשרי א"כ יש יותר מרמ"א יום שוב יש ט' מקוטעין בודאי ומותר לדעת התשב"ץ ואף דלכאורה י"ל בהא דכתבתי דודאי לא בעל סמוך לוסתה יש להעיר דבשלמא לשיטת הנוב"י דסמוך לוסתה הוא איסור ד"ת א"כ בודאי שייך החזקה דודאי לא עבר אדאורייתא אך א"נ כשיטת הבי"מ דגם סמוך לוסתה אינו רק איסור דרבנן א"כ י"ל דלאו כ"ע זהירי בדרבנן כמ"ש הה"מ ראי' לשיטת הרמב"ם דביאת פנוי' אסור מה"ת להא דאמרינן חזקה אאעבב"ז ואם נימא דליכא בזה איסור ד"ת י"ל דל"ש חזקה דלאו כ"ע זהירי בדרבנן אך כבר הוקשו המפורשים מהא דכ' הש"ס ב"מ דס"ד דאם הי' חייב לו מעות ומצא בו יותר אמרי' דנתן לו לשם מתנה ול"ח דנתן לו בתורת ריבית דאוקמינן בחזקת כשרות מש"ה דעת הרמב"ם דאף בשעת פרעון ונתן לו סתם תולין בהיתר א"כ נראה דאף בדרבנן שייך סברא זו אך כבר כתבתי בחידושי דדוקא שם לענין קידושין דהוי נגד ח"פ א"כ רק בד"ת דכ"ע זהירי בי' הוי חזקה זו כבירור ממש ועדיף מח"פ אבל בדרבנן לא הוי חזקה אלימתא ול"מ נגד ח"פ אבל שם בריבית דאין נגד חזקה א"כ אמרינן בודאי לא עבר אף אדרבנן ה"ה הכא לענין חשש נפל דבכה"ג הוכחתי דלכ"ע לא הוי רק חשש דרבנן א"כ אמרינן דלא עבר אדרבנן א"כ יש ראי' דנתעברה