מהר"ש חלק א קצח

ושם אשתו לא היו שרי הספינה יודעים למי שייכים דברים הללו ולא היו שולחים הכל לפה וע"כ שהם חקרו ודרשו אצלו קודם מותו שמו ושם עירו ואשתו לאיזה מקום ישלחו החפצים והמעות וכיון דעכ"פ שמעו שמו מפי הנפטר והוא נאמן על שמו כאשר כבר הארכתי בזה לעיל והראי' מהא דסוף יבמות גבי יוחנן ארי' וכמ"ש כל הפוסקים א"כ שוב אין לנו שום ס' על הנפטר שהי' איש אחר ובפרט שיש בזה הרבה אומדנות שעלה על הספינה והי' חולי מסוכן צ"ל אף דחולה מוקמינן בחזקת שהוא קיים אף לקולא כמפורש גיטין דכ"ח ומכ"ש לחומרא ואף דמוכח בתוס' ב"מ דל"ט דבחולה הא דנותנין הגט בחזקת שהוא קיים הוא רק משום עיגונא ע"כ הכונה דאי לאו משום עיגונא הי' לחז"ל להחמיר ולחוש שמא מת הואיל שהי' חולה וע"ד שפי' הריטב"א וש"פ הבעי' דע"א במלחמה דבאמת ע"א באשה נאמן מה"ת רק אי לאו משום דייקא הי' חז"ל מחמירין וה"ה הכא אבל מה"ת פשיטא דמועיל חזקת חי אף בחולה אפי' לקולא ומכ"ש לחומרא עכ"פ קצת הוכחה יש שמת דלפי דברי הרבה אנשים אמרו הרופאים קודם נסיעתו שעפ"י טבע לא יתרפא מחליו הגם שאין לבנות יסוד ע"ז להקל באיסור א"א אבל עכ"פ יש קצת אומדנא ועי' תוס' ב"מ דל"ט ד"ה דלמא שכיבא ובפרט שכבר נאבד זכרו זה ב' שנים בכה"ג הבאתי דעת כמ"פ דחשיב עכ"פ אומדנא דכבר מת א"כ מכל הני צדדים נלע"ד דיש לסמוך אכל הנ"ל היינו היתר א' מצד שליחות העאטען שיין דשמו וכינויו חשיב כשם אביו והכא דידעינן דהי' על הספינה א"כ עדיף מהא דשו"ת הראש בהא דמכליף בן מלל כמ"ש בשו"ת פר"מ סי' כ"ו. ואי דבעי מסל"ת י"ל דע"י שאלת עכו"ם אכתי חשיב מסל"ת כשי' התה"ד. וגם מצד דלרוב הפוסקים ערכאות בכתב מהני אף בלי מסל"ת וחותם ערכאות לא מזייפי ובפרט מכתבי הקאנסול דבא ע"י הב"ד תשובה על מכתבי האשה בזה ליכא למיחש לזיוף כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' מ"ג דמה שבעי תשובה ע"י ב"ד ליכא למיחש לזיוף וגם מכח טב"ע דכל הבגדים ובפרט טב"ע דתפילין דזה ל"ש להשאיל והעיקר מטעם ששלחו כל החפצים והמעות ליד אשתו ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' מ"ג ובשו"ת רח"כ סי' ל' שכ' ג"כ הסברא דמסירת החפצים ליד קרוביו יש ראי' שנפטר איש זה וע"כ דידעו שמו ושם אשתו והיתר ז"ב לענ"ד. ובפרט שהאשה היא רכה בשנים ועני' גדולה והוא מקום עיגון ע"כ לענ"ד יש להתיר ורק שיסכימו לזה גדולי הדור. והשי"ת יצילנו משגיאות

בעה"ח ג' ב' דר"ח אייר תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן עב להרב המאה"ג חו"ב המפורסם וכו' כש"ת מוה' דובעריש נ"י מוצד"ק דעמביץ יע"א

בדבר שאלתו באחד שדר עם אשתו זה כמה שנים וזה י"ג שנים אשר נשתטית ר"ל עד שא"י לדור עם בעלה וזה ערך ז' שנים אשר הוא בבית המשוגעים בלבוב וכפי הנראה קשה להמציא לה רפואה והבעל הוא איש עני וטפלא תלוי בי' וממש א"א לו להיות בלי אשה מכמה טעמים אך הוא איש עני ואין בכחו להשליש סכום רב אשר תוכל להתפרנס ממעות שיעלה הפירות וכבר הי' בלבוב ונתן לו הרה"ג האבד"ק לבוב שליט"א כתב אשר נתברר לו כי היא שוטה אשר עפ"י דתה"ק יכולין ליתן לו היתר לישא אשה על אשתו אך סיים במכתבו ובלבד שיקיים כפי המבואר בב"ח ובב"ש סי' קי"ט והנה האיש הנ"ל לא סיפר להג' הנ"ל כי אין בכחו לקיים כנ"ל. אך כפי אשר אנו רואין כי אם ימתין עד שיהי' בכחו לקיים כפי הנ"ל יהי' מעוגן כל ימיו ע"כ דופק על פתחי כת"ה להתיר לו לישא אשה בלי השלשת סך הראוי למזונותי' ורק אם ישליש עכ"פ על עיקר כתובתה טראטי מאיש בטוח ועל המותר ישליש טראטי שלי וגם ישליש ג"פ כד"ת כפי המבואר בשו"ת נוב"י מה"ק סי' ג' ובשאר פוסקים זה תורף שאלתו. והרבה יש לדבר בזה

והנה בעיקר דין השלשת ג"פ יש איזה פקפוקים א' מכח דברי הרמב"ם ז"ל שכ' באשה דעלמא דל"מ אף למ"ד אמדשלב"ל משום דכיון דבשעה. שכתבו א"ר לגירושין א"כ הוי כלא נכתב לשמה וא"כ אם הוא בגדר א"י לשמור את גיטה א"כ מה"ת א"ר לגירושין ושוב הו"ל כאשה דעלמא וי"ל עוד אף אם הוית בגדר ס' אם יכולה לשמור את גיטה מ"מ בודאי דל"ח לשמה כיון דעכ"פ יש ס' שמא א"י לשמור את גיטה ונ"ח לשמה א"כ לפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ה דבגט אף למ"ד י"ב ל"מ דבעי שיהי' מבורר לשמה בשעת כתיבה וא"כ הכא דאינו מבורר בשעת כתיבה אם היא ראוי' לגירושין א"כ אינו מבורר לשמה דהא אינו מבורר לסופר אם היא ראוי' לגירושין וא"כ ל"ח לשמה ושוב ל"מ. בשלמא חשש הב' של המג"י במלמ"ל מכח כ"מ דלמ"ט שפיר י"ל כיון דעכ"פ אם יגרשנה עתה תהי' עכ"פ מגורשת מס' דשמא חשיבא יודעת לשמור נגיעה ונהי דמדרבנן אסור לגרשה ואף בדיעבד אינו מגורשת לשי' כמ"פ מ"מ כבר כ' במלמ"ל פ"ב מביאת מקדש דבדרבנן ל"א הך כללא דלמ"ע ואף דגם מה"ת הוי ס' דשמא חשיבה יודעת לשמור גיטה מ"מ לפמ"ש הכ"מ דהיכי דבידו לעשות מס' ל"ח דשלב"ל מכ"ש היכי דבידו לעשות עכשיו מס' ל"ח בגדר למ"ע ואף שדברי הכ"מ אינם מוסכמים וכמ"ש המלמ"ל ובתשו' פלפלתי בזה גם לענין הא דמוכח בש"ס בכורות דמ"ח דבדשלב"ל אף למ"ד דמהני בקידושין מ"מ בעי שיהי' המעות קיים דדוקא במקדשה לאחר ל' הואיל דבידו לקדשה מעכשיו מהני אפי' בנתאכלו אבל היכי דאין בידה לגמור מעכשיו ל"מ ונסתפקתי אי היכי דבידו לעשות עכשיו מס' ג"כ מהני אף בנתאכלו והוכחתי דמהני. מ"מ אף א"נ דלא כהכ"מ ובדשלב"ל ל"מ אף כשבידו לעשות עכשיו מס' מ"מ לענין הא דלמ"ע דבאמת שי' הר"מ והמהרי"ע דבעשאו שליח בפי' מהני ונהי דהמ"ל תמה עליו מ"מ עי' בשו"ת רח"כ שמיישב דבריו ובפרט דנודע קושית המפו' מהא דקידושין דכ"ג דעבד מצי משוי שליח משום דמקבל גיטו מיד רבו של חבירו וחזנן דהיכי דאיתא עכ"פ בתורת אותו דבר משוי שליח. אך כ' נחלק דשם החסרון מצד העבד וחזינן דהעבד בעצמו שהחסרון מצדו יש לו כח לקבל מיד רבו של חבירו ולכך מהני אבל הכא דהחסרון הוא מצד האשה ובהאשה אין לו שום כח וא"כ היכי דגם באותו אשה יש לו עכ"פ כה מס' שוב בודאי מהני ובאמת במלמ"ל שם כ' דהיכי דבידו לעשות מס' אי משוי שליח תלוי בסברת הכ"מ ורוצה לתלות בפלוגתת רס"י ותוס' יבמות דצ"ט. ובא"מ תמה דשם חשיב למ"ע מחמת ס' אבל הכא דבידו לעשות מס' י"ל דמשוי שליח

וא"כ שפיר ל"ש בזה למ"ע כיון דעכ"פ חשיבה בגדר ס' שמא יכולה לשמור גיטה וא"כ אם יגרשה עכשיו תהי' עכ"פ מה"ת ס' מגורשת ושוב ל"ח בגדר למ"ע עכ"פ לסברת הכ"מ ואי דמדרבנן ל"מ בדרבנן בודאי נ"א הך כללא דלמ"ע כמ"ש המלמ"ל ובפרט היכי דממנה שליח אשטה שיהי' מצי עביד בעצמו. ונשמע דבאמת מצד ל"מ ל"ש הכא. והנה בשו"ת רח"כ כ' דעכשיו מהני ממ"נ אי חשיבה בגדר א"י לשמור גיטה א"כ ל"צ כלל היתר ק"ר ואי חשיבה בגדר יודעת א"כ שוב מועיל הגט ואחר שתשתפה האשה לא תהי' מגורשת דשמא היתה בגדר א"י לשמור גיטה ול"מ הגט דהוי בגדר למ"ע וגם הוא יהי' בס' חדר"ג דשמא לא הועיל אז השליחות וא"כ קשה אמאי משלישין הגע כלל הא עכ"פ לע"ע לא נותנים לה הגט ואח"כ לא יועיל הגט