מהר"ש חלק א קצז

בנשכח זכרו יש ראי' שמת ובח"ס האריך בזה בכמה ת"ש בסי' מ"ח ושם בסי' נ"ח מביא דברי המרדכי סוף יבמות בשם מהר"א מוורדאן דמהני משאל"ס באומדנות ועיי"ש בח"ב סי' קל"ח אך בשו"ת מהרש"מ סי' ו' הביא בשם כמה פוסקים דגם בזה"ז א"א לסמוך אאומדנא. עכ"פ נלע"ד כיון דהכא הכירו כמעט כל הבגדים היינו הכתונת ולייבל וכיס של טלית ושל תפילין וא"כ בכל הבגדים דעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה דהוי כמו כלים דלא מושלי ובפרט לשיטת המהרי"ט סי' ל"ה דבגד ד' כנפות חשיב כלים דלא מושלי משום דלא שביק אינש מצוה דידי' ומשאיל לאחריני. והשתא בגד ציצית דעכ"פ אם אינו לובש בגד ד' כנפות ל"ח כמבטל מצוה דמפורש בש"ס מנחות דלא ענשינן ע"ז רק בעידן רותחא אפ"ה סמכינן ע"ז דודאי לא רצה לבטל מצוה מכ"ש בתפילין דהוי ח"ו בכלל פושע ישראל בודאי דאינו שכיח להשאיל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות דלא ביטל מצות תפילין א"כ בכלים דלא מושלי לשיטת רוב הפוסקים ל"ח לשאלה ואף דנודע שיטת הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן אף בכלים דלא מושלי חוששין לשאלה ולשיטת הנו"ב אף ט"ע דכלים ל"מ דלא כמ"ש חתנו הג'. אך נהי דכן הוא ג"כ שיטת הב"י אבל נודע מה שקשה ע"ז מהא דילפיגן מקרא דמחזירין חמור בעדי אוכף וקשה למ"ד סימנין דרבנן נחוש לשאלה ומזה הוכיחו רוב הפוסקים דעכ"פ מה"ת ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי. ובפרט כיון דעכ"פ למ"ד סימנין ד"ת אין חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי ורק די"ל דלמ"ד סימנין דרבנן נחוש לשאלה דעכ"פ ל"ח סימן מובהק א"כ באמת נראה שיטת הרמב"ם ז"ל דמעיקר הדין ס"ל סימנין ד"ת רק מפני חומר איסור מיתה חוששין שלא לסמוך אסימן א"כ אף א"נ דלמ"ד סימנין דרבנן מה"ת חוששין לשאלה בכלים דלא מושלי והא דמועיל חמור בעדי אוכף כבר תירצו המפורשים די"ל דמיירי שיש לו סימן אמצעי בחמור ובחי' דברתי מזה ואכ"מ. אך עכ"פ לדידן דס"ל מעיקר הדין סימנין ד"ת א"כ פשיטא דמעיקר הדין א"ח לשאלה עכ"פ בט"ע בכלים דלא מושלי ורק מפני חומר איסור כרת חוששין שמא אינו מועיל סימן בינוני וה"ה טב"ע בכלים דלא מושלי אבל עכ"פ יצאה מחשש איסור ד"ת ע"י טב"ע דכלים הללו ולענין איסור דרבנן יש לצרף שיטת המבי"ט הובא בקו"ע אות רכ"ט דס"ל דהיכי דכבר יצאה מאיסור תורה מהני עכו"ם אף בלי מסל"ת ועי' שו"ת בי"צ סי' ל"א שביאר דבריו דמכח סברת מד"ל מהני עכ"פ באיסור דרבנן וא"כ הכא מועיל עכ"פ הטאטען שיין דכבר כ' דכיון דידעינן דעכ"פ הי' בספינה א"כ בודאי מועיל שמו וכינויו דזה עדיף מהא דכ' הרא"ש בהא דמכליף בן מלל וכמ"ש בשו"ת פר"מ סי' כ"ו א"כ פשיטא דכיון דליכא ריעותא רק מחמת דאינו מסל"ת ובדרבנן מהני אף בלי מסל"ת ובפרט דהכא י"ל דחשיב מסל"ת וגם די"ל דערכאות עדיף א"כ יש להקל

וביותר ביאור י"ל סברא הנ"ל דזה עדיף עוד מכלים דלא מושלי דבאמת ציצית אינו מצוה מיוחדת דאם אינו לובש בגד ד' כנפות אינו מחויב בציצית כמפורש בש"ס מנחות מ"א ובתוס' שם ובחי' פלפלתי בזה בדברי המהרש"ל יבמות ד"ד בהא דהוקשו דנדרוש הסמוכין לאיסור וא"כ בזה ל"ש כ"כ החזקת כשרות כנודע דברי הה"מ דאי ביאת פנוי' לית בי' רק איסור דרבנן לא הי' סומכין אחזקה דאאעבב"ז דלאו כ"ע זהירי בדרבנן ומכ"ש הכא דליכא איסור בפועל א"כ ל"ש כ"כ החזקה ואפ"ה מתיר המהרי"ט והסברא דעכ"פ רוב בני אדם הכשרים אינן הולכין בלי ציצית א"כ אינו שכיח להשאיל ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' ל"ב מכ"ש בתפילין דהוי מצוה חיובית א"כ שייך חזקת כשרות וחזקה כזו מועיל אף נגד חא"א כמפורש בתוס' גיטין י"ז והגם דלשיטת הפ"י שם הטעם משום דיש ב' חזקות אך פשטות דברי התוס' מוכח דב' תירוצים הם כנודע ובחי' פלפלתי בזה עכ"פ פשיטא דזה עדיף מכלים דלא מושלי ומהני הכרת הסופר בט"ע הפרשיות של התפילין ומצטרף עם הטאטען שיין. אך לכאורה יש לפקפק על זה דהא יש לחוש שמא הי' הנפטר איש אחר שהי' לו ג"כ פרשות מהסופר דפה

אך באמת אין לחוש לזה כיון דכמה אנשים היו עמו בשעה שישב על הספינה ולא ראו שום איש מהסביבות דפה שיסע אז על הספינה ולאיש ממקום רחוק בודאי לא הי' לו תפילין מהסופר דפה וגם הכירו הכיס של תפילין ואי דע"ז יש לחוש לשאלה מ"מ הוי כמו שאלה דיחיד דהשאיל הכיס למי שהי' לו פרשיות מהסופר דפה ע"ז בודאי אין לחוש וז"ב. אך לכאורה יש לפקפק בכל הנ"ל דכיון דגם זה אם הי' הבגדים על איש הנפטר אין ידוע לנו רק עפ"י עדות עכו"ם וא"כ כיון דעכו"ם אין לו נאמנות שוב יש ס' שמא לא נפטר על הספינה שום אדם ושוב אין ראי' משליחות הבגדים דבשלמא אם הי' ידוע לנו שבגדים הללו הי' לבוש בהן איש הנפטר רק שלא הי' לנו ידיעה מ הוא הנפטר אז הי' לנו הוכחה מפאת דהוי כלים דלא מושלי שהנפטר הי' בעל החפצים הללו ומכח הסברא שכ' המפורשים דחזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו או מטעם חמ"ק אבל זה פשיטא דאם לא נמצא שום איש רק בגדים לחוד פשיטא דמשום זה אין מחזיקין שמת האיש ופשטו ממנו המלבישים רק תולין שנאבדו ממנו הבגדים דגדולה מזו דעת הב"ש דאם נמצאו הבגדים רק סמוך לו ל"מ דאמרינן שמונחים שם זמן רב ועי' שו"ת רח"כ ז"ל סי' ל' ול"ד שדחה דברי הב"ש ועי' בקצה"ח וח"ס בכמה ת"ש ומכ"ש בלא נמצא מת כלל פשיטא דמציאת הבגדים אין ראי' דבשלמא בנמצא מת א"כ איתרע עכ"פ חזקת חי של איש אחד ואף דכ' הב"ש גבי ס' ג' ימים דמוקמינן זה הגברא בחזקת חי ועפ"י סברת הנו"ב סי' ל"א דדייק מהא דלא ראה חי מבערב דחזקת חי של אדם שא"י לנו א"א לדון בו. עכ"פ כיון דע"כ מת איש א' א"כ מצטרף הסברא דחמ"ק לראי' דלא נחוש לשאלה אבל בלא מצאו שום אדם א"כ חזקת חי של זה בתוקפו ובפרט דל"ש חמ"ק כיון דע"כ לא נמצאו הבגדים עליו ושוב ל"מ נגד חזקת חי א"כ הכא יש לחוש שמא משקרים העכו"ם ולא מצאו הבגדים על איש הנפטר ושוב אין ראי' ממציאת הבגדים ועי' ח"ס ח"ב סי' קל"ח

אך באמת ז"א דאם באמת נמצאו הבגדים ואין אדם לבוש בהן ע"כ דנפשטו הבגדים מעליו שוב יש לחוש לאבידה דע"כ נשתנו הבגדים מכפי שהי' מעיקרא. אבל הכא דבאמת העכו"ם אומר שהי' לבוש הנפטר בהבגדים א"כ שוב חמ"ק מסייע דלא נשתנה הדברים מדמעיקרא וכמו שהי' לבוש בהן מקודם כן לא נשתנה הדבר דהא אבידה ומכירה ל"ש כמ"ש הפוסקים ובאמת עפי"ז יש לתרץ דברי הב"ש מקושית הג' רח"כ ז"ל עליו מהא דפונדקית מוכח דגם אם לא נמצאו הבגדים עליו ג"כ מועיל ולפ"ז י"ל דאם המת לפנינו והבגדים נפשטו מעליו גרע. ובפרט דיפה כ' הפוסקים דאף דעכו"ם לא מהימן שלא במסל"ת וגם ערכאות י"ל דלא מהימני מ"מ זה דוקא בהזכרת שמו ושם אביו דבזה י"ל דלא דקדקו יפה או דשינו שמו אבל לשקר בכל הדבר היינו שכתבו שנפטר אדם והי' לבוש בבגדים הללו ושישקרו בכל הדבר ע"ז ליכא למיחש עי' בשו"ת בי"צ סי' פ"ד וא"כ כיון דעכ"פ הדבר אמת שנפטר איש על הספינה והי' לבוש בבגדים הללו א"כ שוב שייכי כל הוכחות דלעיל ופשיטא דטב"ע דכל הכלים הללו מצטרף עם תעודת הטאטען שיין. ובפרט שנלע"ד ברור דאף אם נחוש לשאלה כ"ז אם לא הי' הערכאות שולחים הבגדים הללו לפה ליד אשתו רק הי' בא איש אחר לפה שנסע עמו ביחד על הספינה רק לא הכיר את הנפטר והביא אתו את הבגדים ומעיד שהנפטר הי' לבוש בגדים הללו אז הי' מקום לחוש לשאלה והי' אפ"ל דעכ"פ אם יש צירוף טאטען שיין מועיל ועפ"י הסברות דלעיל אך השתא שהערכאות שלחו את הבגדים והמעות לפה ליד אשתו של הנפטר וכתבו שבעלה המנוח השאיר הדברים הללו כאשר ראינו בעינינו המכתבים מהקאנסול א"כ פשיטא דאם לא הי' מגיד קודם מותו שמו ושם עירו