מהר"ש חלק א קצו

שמה בשם הישראל ע"ז כ' הב"ש סק"מ דאין לחוש וא"כ הי' הכא ההיתר יותר מרווח ובפרט דבגוף נאמנות ערכאות רבו הפוסקים המקילין ומקיר הוא סוגי' דגיטין ד"ט ע"ב וד"י ע"ב דל"מ לשי' רבינו יקיר בודאי נאמן ואף לשי' התוס' והר"ן עכ"פ הכא דקרוב כשר ה"ה דערכאות מועיל ועפ"י דברי המהרי"ק בשורש קכ"א ובס' פרשת מרדכי בעצמו בסי' כ"ה וכ"ו משמע דס"ל כן אך בסי' כ"ז כ' דשם בש"ס א"א לומר מטעם ערכאות דשמע משמע ע"פ ובזה כ' הרא"ש דלא מהימני

אך באמת בשו"ת צ"צ מביא כשי' מהרי"ק הנ"ל וכן פסק בח"ס סי' צ"ד וסי' מ"ג וכן דעת הג' בעל שו"ת נודע בשערים הובא בשו"ת הרי"מ סי' ד' וגם באחרונים מצינו הרבה סמכו על עדות ערכאות וגם בשו"ת ד"ח ח"א סי' ל"ג פסק כן וגם בח"ב בהשמטות סי' כ"א נראה שפוסק כדעת הג' בעל בגדי כהונה והגם דבח"ב אה"ע סי' נ"ה וסי' ס' מחמיר אך רוב הטעמים ל"ש בכאן דלמי נחשוד שנתן שוחד דשם יש לחוש שברח מהצבא ונתן שוחד שיכתבו שמת אבל הכא אם הוא חי למה הי' לו ליתן שוחד שיכתבו שמת הלא לא ברח מביתו מחמת נושיו רק ירד שמה לפרנס ב"ב ולא הי' לו שנאה עם אשתו שנימא שנתכוין לקלקלה וגם בשו"ת שו"מ בכמה תשובות סמך על עדות ערכאות היכי דא"א לברר ע"י עדות ישראל וגם בשו"ת אבני צדק סי' כ"ה הביא מ"ש בשו"ת ד"ח מה"ק סי' ל"ג ולפלא שלא הביא מ"ש בח"ב סי' נ"ה וסי' ס' עכ"פ גם הוא סמך על עדות ערכאות ובפרט הכא י"ל ג"כ דחשיב מסל"ת ועיין שו"ת בי"צ בכמה תשובות שסמך על עדות ערכאות ועיין שו"ת מהרש"ם סי' ו' שפקפק קצת בזה אך בסי' קי"ח מסיק להקל בעדות ערכאות. אך לכאורה אף אם נרצה לסמוך אטאטען שיין ועפ"י סברות הנ"ל די"ל דע"י שאלת עכו"ם לעכו"ם אכתי חשיב מסל"ת ואף דעכו"ם השני השיב ע"י שאלת האשה מ"מ כיון דגוף הטאטען שיין לפנינו ובא בלי שאלת הישראל מאותו העכו"ם ששלח הטאטען שיין נימא דזה חשיב מסל"ת. או מטעם ערכאות וזה מועיל בודאי אף בכתב דלענין ערכאות כתב עדיף כמ"ש הרא"ש וכן כ' בח"ס. מ"מ אכתי יש שני חששות חדא דלא נזכר רק שמו ושם אשכנזי י"ל דגרע משם אביו כמ"ש הנוב"י מה"ק סי' מ"ב דלענין שם וועלי וכן כ' בשו"ת ד"ח אך באמת בב"ש ס"ק נ"ח מביא שיטת המהרשד"ם דשם משפחתו מהני ובקו"ע אות ק"ב כ' דכינוי מועיל כמו שם אביו וכן כ' בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי"ח ועיין שו"ת בית שלמה סי' מ"ז שכ' כן ועיין בשו"ת מהרש"ם סי' ו' שהביא כן בשם כמה פוסקים וכן מסיק בשו"ת בי"צ סי' קמ"ח ואף דלא הכירו שמו רק עפ"י עצמו מ"מ כבר ידוע דמהני בעגונה הכרת שמו אף ע"י עצמו כמפורש בכל הפוסקים וראי' מהא דסוף יבמות גבי יוחנן ארי' וכמ"ש כל הפוסקים והרבה כ' דרק משום קולת עגונה מהימן וכמ"ש בשו"ת בי"א בשם מהריב"ל אך בשו"ת מהר"ם מלובלין מפורש דהוא מטעם נאמנות ובפרט דבמקום עיגון מפורש בשו"ת הב"ח דגם בגט מהני שמו אף עפ"י עצמו ועיין בהג"ה אמרי ברוך סי' ק"כ

אך לכאורה אף אם שם כינוי חשיב כשם אביו מ"מ לשיטת הרבה פוסקים בעי שם עירו ג"כ אך באמת בזה ליכא חשש דכיון דעכ"פ ידעינן בודאי דבעלה של זו הי' על הספינה דזה נתברר עפ"י עדים כשרים שעלה על הספינה א"כ כמו בעובדא דמכליף בן מליל שידענו שיצא ע"ד לילך לפאס והנהרג הי' סמוך לפאס ל"ח שמא אחר בא לשם כמו שהאריך הח"מ ס"ק ל"ח מכ"ש הכא דידענו בבירור שהוא הי' על הספינה ומת על הספינה ממש בכה"ג פשיטא כיון דנתברר לנו שאיש כזה ששמו וכינויו כך מת על הספינה אין להחזיק ריעותא שנזדמן שאיש ששמו וכינויו שוה לזה בא ג"כ על הספינה ומת שמה והוא הלך למרחקים זה בודאי ל"ח דהא באמת ידוע מ"ש המבי"ט שמי שהלך בדרך זה ונמצא הרוג בדרך זה תולין היינו שאבד היינו שנמצא. אך דהפוסקים כ' חדא דזה הוא פלוגתא דרבי ורשב"ג פסחים ד"י וקיי"ל בלא ביטלו להחמיר וגם כ' הפוסקים דשייך יותר לומר דהוא אחד מרובא דעלמא אך אם יש עדות על שמו ושם אביו דמועיל עכ"פ מה"ת כמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ א"כ בדרבנן אמרינן היינו שאבד. ובפרט דעכ"פ נהי דיש לחוש שמא נזדמן איש ששמו וכינויו כך הוא אבל עכ"פ רוב בני אדם אין שמותיהן שוין ובפרט שיהי' גם כינוי שלהם שוה ל"ש ושוב תולין שאותו שהי' בבירור על הספינה מת וכן מפורש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ו דאף החולקים על הרא"ש שם דוקא לפי שנא ידענו בבירור שבא לפאס וגם הנהרג הי' רק סמוך לפאס אבל כשבא ממש לבית החולים ומת שמה לכ"ע מהני ועי' שו"ת בי"צ סי' קמ"ח שכ' ג"כ כדבריו. א"כ הדבר פשוט וברור דאם נחליט דהטאטען שיין חשיב עדות המועיל א"כ סגי אף דלא נכתב רק שמו וכינויו. ובפרט דבמקום אומדנות לכ"ע סגי בשמו ושם אביו כמפורש ברמ"א והכא יש עכ"פ אומדנא ע"י הבגדים דאף אם נחוש לשאלה מ"מ עכ"פ חשיב כאומדנא וסגי בשמו ושם אביו וה"ה בשם כינוי דחשיב כמו שם אביו. אך באמת עפ"י עדות הטאטען שיין אכתי ליכא היתר ברור חדא דהרבה מפקפקים על נאמנות ערכאות כמ"ש בשו"ת פר"מ ועט"ח ובי"א ע"כ קשה להקל מטעם זה

ולכאורה הי' מקום לומר דא"נ דמהני הטאטען שיין ורק שפקפקתי דעכ"פ נהי דנימא דשם הכינוי חשיב כשם אביו מ"מ ל"מ בלי שם עירו. אך עכ"פ י"ל דלפמ"ש התוס' ב"מ ד"כ דחשש שני יב"ש הוא רק מדרבנן א"כ באמת יש כאן סימני בגדים וט"ע דבגדים ורק בזה יש חשש שאלה אך באמת נודע דשיטת רוב הפוסקים דל"ח לשאלה דלתירוץ דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה ושיטת מהר"ל מפראג דלמ"ד סימנין דרבנן ל"ח לשאלה. ולפ"ז כ' הפוסקים דהיכי דעכ"פ נסתלק חשש איסור תורה ל"ח לשאלה כמו דל"ח לשאלה בממון והגם דמשמע ממתני' דאף פדחת לחוד בצירוף סימני בגדים ל"מ ולחד לישנא דבכורות מ"ח מה"ת מהני הכרה אף בפדחת לחוד ומוכח לכאורה דגם חשש דרבנן אפ"ה חוששין לשאלה. כבר כ' בח"ס בכמה ת"ש דבאמת הך אבע"א דמתרץ כליו בחיורי וסומקי ס"ל דלענין חשש דרבנן ל"ח לשאלה ועי' בשו"ת בי"ש שהאריך בזה דלענין איסור דרבנן ל"ח לשאלה וא"כ הכא עכ"פ ע"י שמו וכינויו נסתלק החשש איסור תורה ושוב בדרבנן ל"ח לשאלה. אך לכאורה אף אם נחוש דערכאות ג"כ ל"מ בלי מסל"ת ונחוש ג"כ דע"י שאלת עכו"ם ל"ח מסל"ת מ"מ י"ל לפי מה דמוכח בפסקי מהרי"א הובא ברמ"א סעיף ט"ו דאם יש אומדנות המוכחת שמת מהני הגדת עכו"ם אף בלי מסל"ת לענין שאם ניסת ל"ת וכמו במשאל"ס ובח"מ סקל"ג כ' דאף בלא הגדה כלל אם יש אומדנות ל"ת כמו במשאל"כ ובשו"ת פר"מ סי' י"ט כ' דשיטת המהרי"א דהיכי שכבר יצא קול שמת ונשכח זכרו מהני אח"כ הגדת עכו"ם אף שאינו מסל"ת עכ"פ לענין שאם ניסת ל"ת והוסיף עוד דגם בלא"ה אף בלי מסל"ת לא נתבטלה עדותו לגמרי ועכ"פ אם ניסת ל"ת אבל בלי הגדת עכו"ם ל"מ אומדנא וא"כ לדבריו דאף הגדה באינו מסל"ת לא גרע ממשאל"ס ואם ניסת ל"ת א"כ חשש משאל"ס הוא רק דרבנן ובדרבנן שוב י"ל דמהני ט"ע דבגדים דבדרבנן א"ח לשאלה ובפרט מידי דבדיעבד מהני עדות עכו"ם מהני עכ"פ ט"ע דבגדים לענין להתיר לכתחלה כמו שהבאתי שיטת הר"ן בפ' הכותב דלענין לכתחלה מהני סברא קלה ועי' שו"ת הרי"מ סי' ד' שמביא ג"כ שיטת מהרי"א הנ"ל וכונת נשכח זכרו כ' מהרי"א בזמנינו אף באדם בינוני אם עבר כמה שנים חשיב רגלים לדבר שמת וא"כ מהני עדות עכו"ם אף באינו מסל"ת עכ"פ לענין דיעבד ושוב לענין לכתחלה מהני הכרת הבגדים דעכ"פ במידי דבדיעבד יהי' ההיתר בלא"ה מהני עכ"פ הא דל"ח לשאלה עכ"פ לענין לכתחלה

אך עכ"ז לבי מתיירא להעמיד יסוד ע"ז ובפרט דבעיקר דין אומדנא אף דבתה"ד כ' דבזה"ז אף באדם בינוני