מהר"ש חלק א קצג

איזה אנשים ששמעו כן מפי הדאקטער אח"ז כתבה האשה העגונה מכתב להקאנסאל בראטערדאם שיראה להשיג טאטען שיין גם הגעריכט דפה דרשה מהקאנסאל שיראה להשיג טאטען שיין והשיב הוויצע קאנסעל משם היינו העסטרייכשער. קאנסעל דען 18\7 1901 למספרם בזה"ל איך בעאנטווארטע זיא דאס איהר געשטארבענער מאן איזאק דאוויד סאלל האט איבערגעלאסט א קעסטיל מיט פועל זאכען היינו געבעט ריעמין מיט העמדער און האט געלאסט א באטעל מיט געלד היינו 14 דאללער מיט 7 גילדען און פראגט זיא אן אויב ער זאלל דאס געלד וועקסלין אדער זא שיקען. און וועגען טאטען שיין שרייבט ער דאס ער קאן נאך נישט בעקאממען דעם טאטען שיין ווען ער וועט איהם בעקאממען וועט ער איהם שיקען. ואח"ז בא שנית מכתב מהוויצער קאנסעל הנכתב דען 7\8 1901 ונכתב ג"כ להאשה רבקה סאלל וכותב לה ששולח לה ערך 68 כתרים מה שהניח בעלה וכותב שהקעסטיל א"א לשלוח כי מקולקל הוא רק שלח לכאן איזה חפצים היינו א עטרה מהטלית גם א תפילין זאק גדול גם א תפילין באטילע מיט תפילין גם א סידרל שהי' נרשם עליו שם הנפטר גם 2 העמדער און 2 ארבע כנפות גם 1 טיכעל והאשה וגם הרבה אנשים העידו בפנינו כי הכירו את כל החפצים הנ"ל בטב"ע גמור כי האשה בעצמה תפרה לו את הכיס של הטלית גם קנתה לו הטיכעל קודם נסיעתו מפה. גם הסופר הכיר את הפרשות של התפילין כי הוא כת"י חותנו ע"ה. גם קיבלה את המעות ששלח לה הקאנסעל אח"ז בא לכאן מכתב מהוויצע קאנסעל הנ"ל הנכתב דען 15\8 1902 והי' רצוף בו טאטען שיין מהמנוסטער דספינה והטאטען שיין נכתב דען 14\9 1901 ונכתב בהטאטען שיין כי יצחק סאלל מת דען 190116\5 בצהרים חצי שעה 1 והוא ממש כפי אמירת הדאקטער שנחלה ביום ה' לעלייתו על הספינה היינו שעלה דען 11\5 ומת דען116\5 1901 ובהטאטען שיין נכתב שמו איזאק סאלל. אך הקאנסעל כותב שמו איזאק דאוויד סאלל ושם עירו לא נזכר בהטאטען שיין. והנה זה שני שנים עברו ולא נשמע יותר מהאיש הנ"ל. והנה באמעריקא אמר איש אחד לפני איזה אנשים שהוא נסע עם איש הנ"ל בספינה והי' בשעת פטירתו. אך כפי הנראה איש הנ"ל לא הכירו וא"י שמו והאשה היא רכה בשנים ובוכה במר נפשה כי יחוסו על על ילדה הרכים ולהתירה מכבלי העיגון והנה לגודל המצוה אמרתי לעיין בזה ומה' אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה ולכוון האמת וזה החלי בס"ד

והנה בראשונה נדבר אם יש איזה היתר מצד אמירת הדאקטער שאמר באמעריקא לפני הרבה אנשים שאיש הנ"ל מת ביום חמישי לעלייתו על הספינה. גם אם יש לסמוך על הטאטען שיין. הנה לכאורה על אמירת הדאקטער בודאי אין לסמוך הואיל שהי' ע"י שאלת היהודים ממנו אף שלא אמרו לו השאלה בפירוש על איזה איש רק ששאלו אותו מה הי' עם איש שעלה על הספינה חולה הוא אמר להם אולי כונתם על יצחק דוד סאלל מ"מ כיון שהם התחילו ממנו י"ל שנתכוון להעיד כמפורש בקו"ע אות כ' דכשם דבכי' דפונדקית הוי מסל"ת אף שלא פירשה כל דברי' ה"ה דבכי' דישראל שוב ל"ח מסל"ת ומכ"ש הכא דבפי' שאלו ממנו על איש חולה שעלה על הספינה א"כ בודאי דל"ח מסל"ת ואם לסמוך דהרופא חשיב כמו ערכאות ושייך לומר דלא מרעי נפשי'. ובאמת לשיטת הרבה פוסקים יש לרופאים נאמנות באיסור נדה לענין רדמ"ת לומר דהדם הוא מחמת מכה ואף המחמירין מ"מ כ' בח"ס בכמה תשובות דה"ט דכיון דמעיד על דבר נעלם בפנימות הנוף א"כ אינו יכול לידע דבר ברור והגם דיוכל להעיד על כללות העולם דחולי זה יש לה רפואה ע"י סם זה מ"מ איכא גופא דלא מקבל סמא. וגם דמגוף עכו"ם א"א לדון על גוף ישראל ועפ"י דברי הש"ס ע"ז ל"א ע"ב. אבל באמת באם מעיד על דבר שיש לו ידועה ודאית י"ל דנאמן

ובאמת הרבה פוסקים מקילין גם לענין איסור נדה ע"י נאמנות הרופאים עי' בתשו' כנסת יחזקאל ובהרבה תשו'. אך באמת יש לחלק דשם דיבורו הוא בעניני רפואה דזה מוטל על הרופא להגיד ושייך לא מרעי אמנתו אבל הכא זה אינו מוטל עליו להעיד אם זה מת או לאו והוא לענין זה כעכו"ם דעלמא דודאי אינו נאמן אם אינו מסל"ת. ובפרט דגם לענין ערכאות דעת הרבה פוסקים דאינו מועיל בעדות אשה. דבשלמא באיסורין דע"א נאמן מה"ת היכי דאינו נגד ח"א ולשיטת הרבה פוסקים נאמן אף נגד ח"א ואף שאין לנו הוכחה שדברי' אמת וה"ט דהתורה גילתה דבאיסורין יש לו נאמנות ואין צריכין לשום הוכחה שאומר אמת א"כ כיון דגילתה התורה דסגי בעדות כל דהו ואף אשה נאמנת באיסורין לשיטת הרבה פוסקים אף באיסור תורה ואינו בידה כמפורש בתוס' בכ"מ ועי' בשו"ת דברי אמת סי' א' א"כ אף דנכרי א"נ מ"מ ודאי הוא מחשש משקר וא"כ ברופא דליכא חשש משקר שוב י"ל דנאמן עכ"פ כמו אשה דל"מ לשי' רבינו יקיר ורש"י ז"ל גיטין ד"ט דגם בעדות ממון הי' עכו"ם נאמן לולא חשש דמשקר א"כ באיסורין ודאי הי' נאמן היכי דידעינן דאינו משקר. אך אף לשי' התוס' והר"ן שם דגזה"כ דפסול זה דוקא במידי דבעי שני עדים אבל באיסורין דסגי בע"א לולא הטעם דמשקר בודאי הי' נאמן ולכך ערכאות או רופא מהימן אבל בעדות אשה דבאמת מה"ת הי' צריך שני עדים דיליף דבר ממון ורק דמשום קולת עגונה האמינו לע"א וכיון דבנכרי יש חשש משקר ולא תיקנו נאמנות לנכרי רק במסל"ת א"כ שוב הדר דינא דאף אם במקרה מעיד עכו"ם אף דלית בי' חשש משקר מ"מ לא הוציאו מכלל שאר נכרים ולא תיקנו לו נאמנות. וכמו שהאריך בזה בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה כ"ו וכ"ז דבעדות נכרי אף במקום דלא משקר מ"מ לא תיקנו כלל בעכו"ם שיהי' נאמן רק במסל"ת ומש"ה ל"מ בעדות אשה היכי דלא הי' תחלתו בכשרות מה"ט אף דיש בירור דלא משקר כיון שהוא עכשיו כשר מ"מ כיון דלא תיקנו חז"ל שיהי' רשע נאמן שוב אף דעכשיו יש בירור דאינו משקר מ"מ לא מהני

ובאמת במהרש"ל חולק דל"צ שיהי' תחילתו בכשרות ועי' ט"ז ריש סו' י"ז וי"ל דפליגי בסברא זו דהרא"ש ס"ל דבאמת גם בעדות מיתה צריך תורת עדות רק דלענין זה יוכלו להקל משום עגונה כמ"ש מהרח"ש דטעם עבידא לאגלוי' מהני דחשיב בירור דלא משקר ואי דגזה"כ דבעי תורת עדות זה אינו נוגע למיכשל באיסור א"א ויוכלו להקל משום עגונה. וא"כ ברשע דלא תיקנו שיהי' נאמן א"כ אף בעשה תשובה אח"כ ל"מ אבל א"נ כשיטת הרמב"ם ז"ל דהכא ל"צ כלל תורת עדות א"כ בכ"מ שידעינן בירור הדברים מהני. ובזה יש לפרש נמי פלוגתת המפורשים אי מהני בעדות אשה עדות חצי דבר וי"ל דתלוי נמי בזה דא"נ דבאמת בעי תורת עדות רק דתקנת חכמים להאמין היכי דהוי בירור אבל במידי דלא תיקנו שוב מוקמינן אדינא דבעי תורת עדות. וראיתי בשו"ת אמרי דוד שהעיר שם בסי' י"ג אמאי רשע שאינו דחמס פסול בעדות אשה הא בזה אף לאביי מ"מ לית בי' חשש משקר והכא ל"צ רק תורת בירור. ולפלא שלא העיר מדברי הנמ"י פ"ג דסנהדרין ד"כ באמת דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה. ועי' קצה"ח סי' נ"ב מה שהאריך בזה ובסי' מ"ו ס"ק י"ז כ' ג"כ כן אך בנה"מ שם סקי"ז חולק דיש חשש שמא עיניו נתן בה עיי"ש. ובאמת בתשו' כ' בזה דבר נחמד בהא דמפורש בחו"מ סי' ל"ב סעיף כ"ז ברמ"א דאם יש ס' מתי נפסל אם קודם שהעיד או אח"כ מס' אין לפסול העדות ושם בסמ"ע ס"ק ס"ט כ' דאף דבתרי ותרי מחולקים אם איש זה פסול קיי"ל כשיטת רש"י והרי"ף דמס' אין מקבלין עדותו שם נודע הס' בשעה שמעיד אבל הכא לא נודע לנו הריעותא בשעת עדותי ובקצה"ח העיר דאדרבה הכא הרי יש חזקה דהשתא וגם חזקת ממון המסייע. והנלע"ד דבאמת בס' תרי ותרי נחלקו רש"י ותוס' דתוס' ס"ל דמוקמינן לי' בחזקות כשרות. אך