מהר"ש חלק א קצב

היכי דהוי נגד חזקה עכצ"ל דס"ל דחזקה חשיב בירור א"כ אף א"נ דהטעם דספק דרבנן להקל משום דחז"ל לא גזרו איסור על הספק מ"מ אם יש חזקה הוי בגדר ודאי איסור

ולפ"ז י"ל דבר חדש עפ"י מה שהבאתי טעם המ"ד דס"ל תרי ותרי סד"ת היינו דס"ל הא דמועיל חזקה הוא רק היכי שאפשר לומר דחזקה חשיב בירור א"כ נגד תרי ותרי דאאפ"ל שיועיל מטעם בירור דהחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה וממילא לא מועיל החזקה כלל. ועפ"ז י"ל גם לענין ס' דרבנן נגד ח"א נהי דמחמירין רק היכי שאפשר לומר דהחזקה חשיב בירור אבל בלא"ה אינו מועיל החזקה דהא חז"ל לא גזרו על הס'. ועפ"ז יש ליישב בהא דש"ס מנחות דס"ח בהא דקאמר שם לחד מ"ד דאכל בחו"ל באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דקסבר חדש בחו"ל דרבנן ולספיקא ל"ח וקשה לכאורה הא יש ח"א על התבואה הלזו דעד עכשיו הי' עלה שם איסור מכח חדש ורק ס' שמא כבר פקע איסורו וא"כ חשיב ח"א וכמ"ש המג"א דשבות דאפיקי יומא אסור וחמור משבות דע"ש ועי' בשו"ת שיבת ציון סי' מ"ט דפירות שיש ס' אם כבר עברו ג' שנים דחשיב ח"א דהאילן הי' עלי' עד עכשיו שם איסור ומועיל חזקת איסור דהאילן לענין הפירות ועי' ש"ש פ"א שהעיר ג"כ מדברי רש"י ז"ל שם בקידושין ל"ח ע"ב ומכ"ש הכא דהתבואה בעצמה הי' עלי' עד עכשיו שם איסור פשיטא דחשיב ח"א וא"כ גם בדרבנן צריך ליזל לחומרא

אך עפי"ז ניחא דבאמת הא דס' דרבנן לקולא משום דחז"ל לא גזרו על הס' ורק אפ"ה נגד ח"א אזלינן לחומרא דחזקה חשיב בירור וכ"ז היכי דיש ס' במציאות אפשר לומר דחזקה מברר הס' אבל הכא א"א לומר דחזקה מברר הס' דהא ע"כ כיון דעשינו יו"ט גם ביום ט"ו וברכנו כמה ברכות ע"כ דעכ"פ חשיב בגדר הס' ונהי דעשו גם יו"ט שני ע"כ דהוא רק מס' והראי' דהתחילו לספור ספירת העומר וכיון שאאפ"ל דחזקה מברר הס' שוב מקילין בדרבנן דרבנן לא גזרו על הס'. ולפ"ז א"ש מה דקשה עוד בהא דקאמר עוד שם דלחד מ"ד לא אכיל רק בצפרא דשיבסר דס"ל חדש בחו"ל ד"ת רק דמה"ת האיר המזרח מתיר ורק מדרבנן יום הנף כולו אסור והוי ס' דרבנן וקשה דהוי ס' בנתגלגל דבליל שיבסר הי' ס' ד"ת והחמרנו מס' א"כ אף דבצפרא ליכא רק ס' דרבנן מ"מ כבר החמרנו בס' זה בהיותו ס' ד"ת ושוב א"א להקל אף כשנעשה ס' דרבנן וכמו בס' דרוסה שנתערב דל"א ס' דרבנן לקולא. הגם די"ל דהכא גם בלילה ידענו שבצפרא יהי' רק ס' דרבנן א"כ לא החמרנו רק כ"ז שיהי' ס' ד"ת ודמי לס' ביצת נבילה אף דמחמירין לענין התרנגולת אפ"ה מקילין לענין הביצה וכמ"ש הפר"ח ועיין שו"ת בית אפרים סי' מ"א שכ' דבס' בקנין חמץ מקילין לאחה"פ אף דבפסח הי' ס' ד"ת מ"מ תיכף ידענו דאחה"פ יהי' ס' דרבנן. אך בפשיטות י"ל דעיקר הטעם דמחמירין בס' היכי שנתגלגל משום דכבר החמרנו בהיותו ס' ד"ת ולא הי' ניכר אי הוחמרנו מכח ודאי או מכח ס' א"כ כשנקיל אח"כ כשנעשה דרבנן יהי' נראה שמזלזל באיסור ודאי דרבנן אבל הכא גם בשעה שאסרנו בליל שיבסר הכל יודעין שאין האיסור רק מחמת ס' דהא כבר עשינו יום ט"ו ליו"ט וע"כ רק מס' אסרנו בליל י"ז ושוב יש להקל בבוקר דהוי ס' דרבנן וא"ש ובהיותי בזה אמרתי בהא דכ' הנוב"י מה"ק סי' ל' לענין ס' מילה שלא בזמנו אי מותר ביו"ט שני שכ' הנוב"י דמותר מטעם ס"ס שמא אינו יו"ט ושמא היום זמנו וכ' הנוב"י דאין לומר דחשיב דשיל"מ לפי שחוזר לאיסורו ובח"ס סי' ר"נ כ' דבאמת דעת הרמב"ם ז"ל דחמץ חשיב דשיל"מ אף שחוזר לאיסורו ורק הרבה פוסקים חולקים וכ' דא"נ דהטעם דדשיל"מ ל"ב משום עד שתאכלנו באיסור א"כ אף בדבר שחוזר לאיסורו מ"מ כיון שעכ"פ יש מציאות בזמן לאוכלו בלי ביטול אך לטעם הר"ן משום דחשיב שם היתר ובדבר שחוזר לאיסורו ל"ח שם היתר לכך בטל וא"כ לענין ס"ס בדשיל"מ א"נ דל"מ בזה ל"ש טעם הר"ן ורק בזה שייך טעם רש"י ז"ל דרק לענין ביטול לא ניחא להר"ן בטעם רש"י ז"ל דס"ל דע"י ביטול חשיב היתר גמור אבל בס' ניחא לי' בטעם רש"י ז"ל ושוב אף בחוזר לאיסורו מ"מ עכ"פ כיון שיש זמן שלא נצטרך לסמוך אס"ס שפיר אין מועיל הס"ס דהוי עכ"פ כאיכא לברורי עיי"ש בח"ס והרבה אחרונים כתבו סברא זו עיין בצל"ח בחי' בנו הג' ז"ל ובטעם המלך

אך באמת בסוגי' דהכא דקאמר דאכיל באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסבר חדש בחו"ל דרבנן והוקשו המפורשים ועי' במרדכי דהוי ס' דרבנן בדשיל"מ ותירצו דחוזר לאיסורו ועי' בא"מ בתשו' י"א מ"ש בזה אך עכ"פ מוכח דגם לענין וסד"ר בדשיל"מ אפ"ה כ' במרדכי דבחוזר לאיסורו לא מחמירין בדרבנן בס' בדשיל"מ והוא כסברת הנוב"י ולפלא על הח"ס ובן הג' הנוב"י ז"ל שלא העירו בזה. הן אמת דעיקר קושית המרדכי הי' מקום ליישב לפמ"ש לעיל דא"נ דהטעם דס' דרבנן להקל משום דלא גזרו כלל על הס' והוי היתר גמור א"כ גם בדשיל"מ אזלינן לקולא דל"ש הסברא דעד שתאכלנו בס' איסור דהס' הוי היתר גמור ועפי"ז ביארתי דבס"ד דהש"ס ביצה ד"ד דס"ד דס' דרבנן מקילין אף בדשיל"מ ה"ה דגם נגד ח"א אזלינן לקולא דגם חזקה י"ל דל"ח בירור אך הש"ס מחדש דהטעם דס' דרבנן להקל משום דתולין להקל ולכך בדשיל"מ מחמירין די"ל עד שתאכלנו בס' איסור וממילא נגד ח"א מחמירין בס' דרבנן ולפ"ז הכא באמת הקשיתי דבלא"ה צריך להחמיר בס' ט"ז דהוי נגד ח"א וע"כ צ"ל דהש"ס ס"ל דחדש בחו"ל קיל משאר איסור דרבנן דלא גזרו כלל על הס' והוי כמו דהקילו בס' ערלה בחו"ל דהס' הוי היתר גמור דתיכף בשעה שגזרו איסורחדש בחו"ל ידעו דיהי' ס' על יום י"ז ולא עשו כלל איסור על הס' וממילא אף שיש ח"א ג"כ אזלינן לקולא וכמ"ש בשות שיבת ציון לענין ס' ערלה דגם נגד חזקה אזלינן לקולא. ולפ"ז אף בדשיל"מ צ"ל ס' לקולא כיון דהס' הוי היתר גמור וכמ"ש התוס' עירובין מ"ה דבס' עירוב מקילין אף דהוי דשיל"מ. אך לפמ"ש לעיל ישוב אחר אהא דמקילין אף נגד ח"א וא"כ שוב י"ל דלא קיל מכל איסורי דרבנן והדרא קושית המרדכי וע"כ צ"ל כתירוצו ומוכח דגם לענין ס' דרבנן בדשיל"מ מ"מ בחוזר לאיסורו ל"ח דשיל"מ וכמ"ש הנוב"י הנ"ל ודלא כהח"ס ויש הרבה לדבר בזה ואכ"מ עכ"פ לענין דינא הדבר פשוט כמ"ש לעיל דפטורה מאבילות

בעה"ח עש"ק ב' דחנוכה תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן עא

בדבר השאלה באיש אחד שנסע למדינת אמעריקא בשנת תרס"א בימי החורף וכאשר בא לק' נאויארק נחלה שמה והי' חולה זמן רב ואחר חג הפסח דשנה הנ"ל התגבר עליו חליו ורצה לנסוע לביתו וכמה אנשים דברו על לבו לבל יסע משם כי ראו כי החולי הוא מסוכן ר"ל ונתיראו לבל ימות על הספינה והוא לא שמע לדבריהם ונסע משם ביום ש"ק דען 11 מאי למספרם והי' חולה מאד בעת נסיעתו משם. ותיכף כתבו משם לפה שנסע משם ושיתנו להם ידיעה אם בא בשלום לפה ולסוף לא בא לביתו ועי"ז יצא קול שמת על הספינה. והנה במשך איזה שבועות אחר נסיעתו שאלו איזה אנשים באמעריקא את הדאקטער שנסע אז עם אותו ספינה שנסע איש הנ"ל מה הי' עם האיש הנ"ל והשיב להם כי ביום החמישי לנסיעתו מאמעריקא התגבר עליו חליו ומת על הספינה והשליכו אותו לתוך הים וקראו בשמו איזאק דאוויד סאלל היינו יצחק דוד סאלל והדאקטער השיב כ"ז ע"י שאלה מאנשים הנ"ל ע"ז העידו