מהר"ש חלק א קפט

מ"ש הישוע"י בהא דל"מ כולל באיסור הבא מעצמו משום דאפ"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ בנזיר אי לא יחול אחד דבר שוב לא יחול כלל דאין נזירות לחצאין ואף א"נ דלא כשי' הר"מ ז"ל עכ"פ כ"ז באם אמר בפירוש שמקבל עליו הנזירות מ"מ שפיר י"ל דחשיב כולל אבל הכא דלא אסר ע"ע רק תגלחת רק דממילא כיון דחל הנזירות במקצת חל אכ"מ וכ"ז אם אינו מעכב נזירות הקדים וחל עכ"פ אתגלחת וממילא גורר הנזירות אכ"מ אבל כשמעכב נזירות הקדים ולא מצי לחול אתגלחת ממילא לא חל אשום דבר מה תאמר דחשיב כולל מידי דאל איין הא כ"ז דלא חל אתגלחת לא מצי לחול אשום דבר ועי' במהרש"א חולין ד"צ בתוס' ד"ה איסור קדשים וז"ב בס"ד. חוץ לזה גוף הדבר לומר דבמפרש חשיב איסור חפצא וכשאינו מפרש הוא איסור תורה גם זה טעות גדול לומר שיהי' חילוק בנזירות ובאמת כ' המפו' דהטעם דרבנן ס"ל אפי' לא נזיר רק מד"א הוי נזיר בכל משום דס"ל כשי' המהרי"ט דהוא רק מק"ע תואר קדושת נזיר וממילא אסרה התורה עליו כל הדברים וז"ב בס"ד ואכמ"ל

בעה"ח ג' א' דר"ח כסלו תרס"ה ראדימושלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן ע

בדבר השאלה באשה אחת שבזקנותה ניסת לאיש ומחמת כמה טעמים לא יכלה לדור עמו וזה איזה שנים שאינה יושבת עם בעלה וברצונה הי' לקבל ג"פ אך בעלה לא רצה לגרשה וכעת בש"ק הלז נודע לה עפ"י ע"א שבעלה מת ואך לא ידוע אם כבר עברו ל' יום מיום מיתתו שאמר לה שא"י אם הוא ד' שבועות מיום מיתתו או ו' שבועות ובאתה לשאול אם היא מחויבת לנהוג באבילות והאשה היא קצת חולנית. זה תורף השאלה בקצרה

והנה בעיקר הדבר נודע דזה הוא פלוגתת המהר"ם מינץ עם הט"ז דדעת המהר"ם מינץ נהי דס' אבילות לקולא מ"מ אוקמינן גברא בחזקת חי עד עכשיו והט"ז סי' שצ"ז דעתו דבחזקת חי היכי דאתרע לפנינו ל"מ חזקה דמעיקרא וכסברת התוס' יבמות דס"ח לענין חזקת קטנות וכמ"ש במהרי"ט סי' י"א וידוע שרוב הפוסקים ס"ל כשי' מהר"מ מינץ כמ"ש הש"ך ז"ל שם סי' שצ"ז בשם הב"ח ובחכם צבי סי' ב' וג' וגם בנוב"י קמא סי' ל"א חאה"ע ובחת"ס יו"ד סי' שמ"א וכל האחרונים חולקים על סברתו של הט"ז ועי' חת"ס יו"ד סי' ב'

אך באמת בס' עמק המלך על הרמב"ם ז"ל כ' דעפימ"ש התוס' חולין י"ב בחד תירוצא דמש"ה במת הולד תוך ל' אין מתאבלין אף בנפל מן הגג אף דרוב ולדות בני קיימא הן משום דהלכה כדברי המיקל באבל וחזינן דאף דבכל ס' דרבנן היכי דיש רוב לאיסור מחמירין אפ"ה באבילות כיון דאמרו בש"ס הלכה כדברי המיקל באבל א"כ אף נגד רוב לאיסור מקילין וכ"כ התוס' בכורות ד"כ ויבמות ל"ו א"כ כיון דרוב ל"מ לחייב באבילות ה"ה חזקה דמעיקרא דלא עדיף מרובא ול"מ לחייב עי"ז באבילות. וכעין זה מצינו בר"ן פ"ק דקידושין לענין ס' ערלה בח"ל כיון דהלכה נאמרה כך דס' מותר אף ס' הקרוב לודאי מותר ועי' בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רפ"ו וידוע דגם לענין ס"ט ברה"ר דעת הגאון מליסא ז"ל דמה"ת אף ברוב לאיסור מותר ובאמת בש"ס כתובות ט"ו משמע דבט' שרצים וצפרדע א' אי לאו מדין קבוע אף ברה"ר הי' טמא כמ"ש רש"י ז"ל שם ובתוס' חולין ד"ב משמע ג"כ דברוב לאיסור אף ברה"ר טמא. ובש"ש פרק א' מפלפל בזה הרבה לענין ס' ממזר דבפי' התירה התורה הס' אי אף ברוב לאיסור ובתשו' הארכתי בזה ואכ"מ ועכ"פ לשיטת העמק המלך כיון דרוב ל"מ לחייב באבילות ה"ה חזקה ל"מ. הגם דבחו"י העירותי דבהא דמשאל"ס דמפורש בש"ע סי' שע"ה ובש"ך שם סק"ז דאין מתאבלין במשאל"ס ונחלקו הפוסקים באיש פנוי שמת או אשה פנויה אי מתאבלין היכי דטבעו במשאל"ס דעת המהר"ם בן חביב דאין מתאבלין דגזרינן גזירה אטו איש שיש לו אשה. ודעת השבות יעקב דמחויב להתאבל ובח"ס סי' שמ"ד פסק כהשבות יעקב. ולפי דברי התוס' הנ"ל כמו במת תוך ל' דפטור מאבילות מכח מיעוט נפלים ה"ה הכא דעכ"פ יש מיעוט ניצולים נהי דרובן למיתה מ"מ י"ל דל"מ לחייב באבילות. אך לכאורה יש לחלק דדוקא הא דס' נפל דחשיב עכ"פ מיעוט המצוי והראי' דשיטת הנוב"י דבמיעוט כזה בצירוף חזקה חוששין מה"ת אף דסמל"ח הוא רק מדרבנן כמ"ש בתוס' בכורות ד"כ ובמהרש"א חולין די"א דרק מיעוט המצוי עדיף א"כ גם מיעוט המצוי לחוד נהי דאזלינן בתר רוב אבל עכ"פ הרוב ל"ח בירור ול"מ לחייב באבילות דאבילות ל"ג על הס' אבל רוב נטבעין במשאל"ס הוי רוב גמור ושוב י"ל דחשיב בירור ונהי דהחמירו במים שאל"ס הוא רק משום חומר א"א כמ"ש בתוס' בכורות ד"כ ובתוס' ב"מ ד"כ ע"ב א"כ רוב כזה חשיב בירור גמור ומועיל לחייב באבילות. ולכאו' ראי' לזה דבמשאל"ס חשיב רוב גמור מש"ס יבמות דקכ"א משתבע ר"נ דטבע חסא וכ' בהגה"מ כיון דבאמת משאל"ס רובן למיתה ורק בחומר א"א החמירו מש"ה הי' יכול לסמוך על הרוב ולישבע וא"נ דהוי מיעוט המצוי א"כ לפמ"ש בט"ז או"ח סי' ח' דלענין חשש ברכה שוב ל"מ חזקה ועי' בפמ"ג בפ"כ שכ' דלענין ברכה ל"מ אף ס"ס לחיוב אף דלענין ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן וכמ"ש בתוס' ר"ה דל"ג ומכ"ש לענין שבועה דל"מ רוב היכי דיש מיעוט המצוי כנגדו וע"כ דזה ל"ח רק מיעוט גרוע ומשום הכי י"ל דמהני לחייב באבילות היכי דלא שייך גזירה

אך באמת בתוס' ע"ז ד"מ משמע דבמשאל"ס חשיב מיעוט המצוי וא"כ שוב דמי להא דמת תוך ל' דכ' התוס' דרוב ל"מ לחייב באבילות. אך באמת לפמ"ש בשו"ת ח"ס אה"ע סי' ס"ה דהתוס' מיירי בלא שהה עד שת"נ א"כ בשהה חשיב מיעוט המצוי פ"א ביובל והוי מיעוט גרוע וצדקו דברי השבו"י והח"ס דבפנוי' י"ל דחייב באבילות במשאל"ס. אך עפ"ז י"ל דדוקא נגד רוב ולדות בני קיימא דיש מיעוט המצוי כנגדו אז הרוב ל"ח בירור ול"מ באבילות דלא גזרו על הס' אבל בדינו דמהר"ם מינץ והט"ז ז"ל י"ל דחזקת חי דהוי חזקת הגוף חשיב בירור ושפיר מועיל לחייב באבילות. אך באמת נודע מ"ש הנ' מלייפניק ז"ל בהגהותיו לאהע"ז ובספרו שו"ת עטרת חכמים דנהי די"ל דחזקה חשיב בירור מ"מ היכי דכבר אתרע החזקה נהי דילפינן מנגע דחזקה דמעיקרא עדיפא מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ואינו מועיל בד"נ משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה עיי"ש מ"ש בכונת דברי התוס' גיטין די"ז ובתשו' הארכתי בזה הרבה

א"כ שוב א"ש סברת עמק המלך א"כ כיון דעכ"פ מת לפנינו א"כ נהי דיש חזקת חי מ"מ עכ"פ ל"ח בירור ושוב אין מועיל לחייב באבילות כמו דלא מחייבין באבילות מכח רוב ולדות בני קיימא הן ובתשו' להל' נדה הארכתי בזה בישוב שיטת הראב"ד בס' בעה"נ דבלא בדקה לפני התשמיש ל"ח רדמ"ת דשמא בא מקודם אף דהותרנו לשמש בלא בדיקה מכח חזקת טהרה מ"מ כיון דאיתרע החזקה שוב ל"ח בירור ואיסור רדמ"ת הוא מטעם וסת וקביעות וסת ל"ח רק בדבר ברור כמ"ש בס' שיעורי הרז"ה ועי' בהג"ה אמ"ב על החוו"ד בסי' קפ"ד ואם יש מקום לסמוך אשיטת הט"ז מכח סברת הג' בעל עמק המלך נהי דהפוסקים דחו דברי הט"ז אבל עכ"פ סברת העמק המלך נכון הוא. וחוץ לזה אף לסברת המהר"ם מינץ דחזקת חי מהני להתחייב באבילות כמו דבכ"מ פסקינן כשיטת הש"ך דסד"ר נגד