מהר"ש חלק א קפח

הט"א הנ"ל. ועפ"ז א"ש דתנא דספרי ס"ל דמצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש ולפ"ז י"ל דגם לתו"ע שאש"ב אינו נדחה מפני עשה כמ"ש בתוס' יבמות שם וא"כ ע"כ הא דכהן מותר לטמא לקרובים אינו מצד דמ"ע דטומאת קרובים דוחה לטומאת כהנים דהא בטומאת כהנים לתו"ע יש ואינו נדחה וע"כ דטומאת כהנים לקרובים הוי הותרה ובמידי דהותרה ל"א מגו לשי' רבא וא"כ לא נצרך קרא לכה"ד ונזיר דאסור לטמא לקרובים דפשיטא דהא גם נזיר לחוד אסור לטמא לקרובים מכ"ש בכה"ד ונזיר דקדושתו כפולה כמ"ש בתוס' ברכות ד"כ ושפיר יש קרא מיותר ללמוד דהולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ ומיושב קושית הט"א

ועפ"ז א"ש נמי סוגי' דברכות הא דמביא מקודם דרשא דולאחותו המאוחרת בפסוק ולפ"ז א"ש דבפשיטות לא מצי להקשות מהא דנלמוד מקרא קמא דנזיר מטמא למ"מ דנילף מזה דכ"ה דוחה דהא י"ל משום דמ"ע דקבור תקברנו דוחה לל"ת דטומאת כה"ג ונזיר ואי דיש לתו"ע הא י"ל משום דהוי אש"ב או ישנו בשאלה נדחה.. וע"ז מביא מקודם דרשא דספרי דיליף מקרא דולאחותו דהולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ ושם אין הטעם משום דמ"ע דקבור תקברנו דוחה דהא יש בביטול פסח כרת ובודאי אינו נדחה מפני מ"ע וע"כ משום כ"ה דדוחה אף עשה שיב"כ ומכ"ש דדוחה שאר איסור ומשני שוא"ת שאני והשתא פריך שפיר דנילף מכהן ונזיר דמותר לטמא למ"מ דע"כ משום כ"ה דא"ל דהוא משום דחיית עשה ללתו"ע שאש"ב וישנו בשאלה ז"א דמהא דיליף מקרא דולאחותו דהולך לשחוט את פסחו מטמא למ"מ וקשה קושית הט"א הנ"ל. וע"כ צ"ל דתנא דספרי ס"ל דגם לתו"ע שאש"ב אינו נדחה מפני עשה ושוב ע"כ הא דכהן מותר לטמא לקרובים אינו מטעם דחוי' רק הותרה והיכי דהותרה ל"א מגו לשי' רבא וא"כ ל"צ קרא לכה"ד ונזיר דאינו מטמא לקרובים ושוב נשאר קרא מיותר להא דהולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ וכיון דע"כ ס"ל לתנא דספרי דלתו"ע שאש"ב אינו נדחה מפני עשה א"כ ע"כ הא דכה"ג ונזיר דמטמא למ"מ אינו מטעם דחויית המ"ע דקבור תבקרנו רק מטעם כ"ה ושפיר פריך ליליף מכהן ונזיר דמטמא למ"מ דכ"ה דוחה ומשני דמשום דהוי אש"ב או ישנו בשאלה נדחה מפני כ"ה אף דלענין דחויית לתו"ע ל"מ הא דאש"ב אבל לענין כ"ה מהני זה. ולפ"ז שפיר פריך וכ"ת דקושי' זו תלוי בקושי' הראשונה דאי לאו דדרשינן מולאחותו דהולך לשחוט את פסחו מטמא למ"מ לא הי' אפ"ל מהא דכהן ונזיר מטמא למ"מ דהטעם משום כ"ה דהי' אפ"ל דהוא מטעם דחויית עשה ללתו"ע שאש"ב אבל מהא דיליף מולאחותו דהולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ נשמע ג"כ דהא דכה"ג ונזיר מטמא למ"מ הוא משום כ"ה ושפיר פריך וליליף מיני' וא"ש הכל בס"ד

נחזור ליישב סוגיא דמגילה ונאמר דזה פשיטא להש"ס דא"נ דמ"מ דוחה למצוה לגמרי היינו לעבודה א"כ פשיטא דעדיף ממק"מ דהשתא דדוחה למצוה ד"ת ומכ"ש דדוחה למק"מ לגמרי דל"ה רק מדרבנן דאף דמצינו דמק"מ דוחה ג"כ לעבודה מ"מ מק"מ לא עדיף רק להקדים אבל אינו דוחה שום מצוה לגמרי כמפורש בש"ע הל' מגילה שי' רוב הפוסקים דמק"מ אינו דוחה לשום מצוה ד"ת היכי דאין שהות לעשות שתיהן. אך לפמש"ל נשמע דרק לשי' רבא דבהותרה ל"א מגו א"כ ע"כ אאפ"ל דהו"א בכהן ונזיר שיהי' מותר לטמא לקרובים דהא כיון דס"ל דגם לתו"ע שאש"ב אינו נדחה מפני עשה ע"כ דטומאת קרובים בכהנים הוא מטעם הותרה ושוב ל"א מגו וא"כ נשאר קרא דמ"מ דוחה עבודה אבל לאביי דס"ל דאמרינן מגו בהותרה א"כ שוב ליכא קרא מיותר להא דמ"מ דוחה עבודה די"ל דצריך קרא לכה"ד ונזיר דאסור לטמא לקרובים ושוב לא מצינו דמ"מ דוחה עבודה וה"ה דלא מצינו דדוחה שום מצוה דהא דכה"ג ונזיר מטמא למ"מ י"ל דשם לא נאמר לאו דטומאה כמ"ש רש"י ז"ל ושוב י"ל דמק"מ יהי' עדיף ממ"מ דאף דלא מצינו דמק"מ דוחה שום מצוה הא השתא לא מצינו דמ"מ דוחה שום מצוה. וזה כונת רבא פשיטא לי היינו לי לשי' דבהותרה ל"א מגו א"כ פשיטא לי דמ"מ ועבודה מ"מ עדיף מקרא דולאחותו דהא כיון דס"ל דבהותרה ול"א מגו א"כ פשיטא דליכא שום הו"א דכה"ד ונזיר יהי' מותר לטמא א"ע לקרובים דהא במידי דהותרה ל"א מגו ושוב יש קרא מיותר דהולך לשחוט את פסחו דמטמא למ"מ ובאמת לדידי' פשיטא דמ"מ עדיף ממק"מ דנהי דגם מק"מ דוחה עבודה מ"מ דחיית מק"מ הוא רק להקדים ודחיית מ"מ הוא לגמרי. אך רבא בעי' היינו לדידן דס"ל דגם בהותרה אמרי' מגו וא"כ שוב לא נשמע מהא דולאחותו דמ"מ דוחה עבודה די"ל דהקרא אינו מיותר דחד קרא צריך לענין כה"ד ונזיר דיהי' אסור לטמא לקרובים דהי' הו"א דנימא מגו וא"כ שוב לא נשמע דמ"מ דוחה עבודה ושוב י"ל דמק"מ עדיף משום פרסומי ניסא אף דמק"מ אינו דוחה שום מצוה לגמרי מ"מ השתא ס"ד דגם מ"מ אינו דוחה שום מצוה לגמרי וע"ז מתרץ דעכ"פ חזינן דמ"מ דוחה עכ"פ לאו דלא תוכל להתעלם לגמרי או לאו דל"ת ומק"מ אינו דוחה שום מצוה לגמרי ושוב מ"מ עדיף ומיושב קושית הפנ"י דהיכי פשיט מדדוחה לאו דלא תוכל להתעלם ה"ה דדוחה למק"מ הא חזינן דאעפ"י דפשיטא דמ"מ דוחה עבודה מ"מ י"ל דאינו דוחה למק"מ כיון דגם מק"מ דוחה עבודה א"כ מאי פשיט יותר דמ"מ עדיף מהא דדוחה להא דהשבת אבידה

ועפ"ז א"ש דבאמת א"נ דמ"מ דוחה עבודה א"כ פשיטא דעדיף ממק"מ דדחיית מק"מ לעבודה הוא רק להקדים ודחיית מ"מ הוא לגמרי אך רבא בעי' למאן דס"ל דגם בהותרה אמרי' מגו א"כ לדידי' לא נשמע כלל דמ"מ דוחה עבודה כקו' הט"א וא"כ לא נשמע דמ"מ דוחה שום מצוה ולכך בעי' אי מ"מ עדיף ממק"מ ומשני דעכ"פ מ"מ דוחה לאו דלא תוכל להתעלם ומק"מ אינו דוחה שום מצוה לגמרי וא"כ שוב מ"מ עדיף ממק"מ ומיושב קו' הפנ"י. ולפ"ז יש ראי' מסוגית הש"ס הלז דמק"מ אינו דוחה שום מצוה לגמרי אף מצוה דרבנן דהא לשי' הר"ן כונת הש"ס דמ"מ דוחה ל"ת שבתורה היינו בלאו דל"ת וה"ה דדוחה למק"מ וס"ל דמק"מ אף דהוי ד"ק אפ"ה ל"ח רק מצוה דרבנן ונשמע דמק"מ אינו דוחה לגמרי אף מצוה דרבנן ועדיפת דמק"מ הוא רק להקדים ביש שהות לעשות שתיהן ומיושב הכל ע"נ בס"ד

ובזה א"ש נמי מה דנקט רבא הך בעי' רבא עוד הפעם הא הכל הוא מימרא דרבא וכך הי"ל לומר פשיטא דמק"מ קודמת לת"ת ועבודה ומ"מ קודמת ג"כ לת"ת ועבודה אך זה מבעי' לי מ"מ ומק"מ הי מינייהו עדיף ובאמת ברי"ף ז"ל ל"ג הך בעיא רבא רק הכל הוא במימרא אחת אך באמת בש"ס קאמר בעי רבא. וע"ק מאי קאמר רבא פשיטא לי. אך עפ"י דרכינו ניחא דבאמת רבא לשי' דס"ל דבהותרה ל"א מגו א"כ שפיר נשמע דמ"מ דוחה עבודה א"כ פשיטא דעדיף ממק"מ דמק"מ אינו דוחה שום מצוה אך בעי' רבא למ"ד דגם בהותרה אמרי' מגו א"כ לא נשמע דמ"מ דוחה עבודה א"כ שפיר מבעי' אי מ"מ עדיף ממק"מ וקפשיט דעכ"פ דוחה לאו דלא תוכל להתעלם א"כ עדיף ממק"מ דמק"מ אינו דוחה לגמרי אף מצוה דרבנן וא"ש הכל בס"ד

ומה שהעיר דאף א"נ נזירות חל על נזירות אפ"ה היכי דבנזירות הראשון ק"ע בפירוש כל איסורי נזירות ובנזירות השני לא פירש רק תגלחת דאפ"ה חל בכולה וכת"ה כ' דבכה"ג איסור נזירות השני' הוי רק איסור תורה והוי איסור גברא וחל על חפצא. ואף שי"ל דעכ"פ טל תגלחת דאמר בפי' וזה הוי איסור חפצא ולא חל מ"מ י"ל דחל בכולל מגו דחל על שאר דברים ה"ה דחל על תגלחת. באמת זה טעות גדול דבאמת בעיקר הדבר הא דכ' המפו' דנזירות חל על איסור אחר מטעם כולל באמת לפמ"ש ברמב"ם בנקודה הנפלאה דמש"ה הנאת בב"ח ל"ח מוסיף דאי לא יחול אאכילה לא יחול גם אהנאה ונודע