מהר"ש חלק א קפג

תערובות מ"מ ל"ק לו ע"י כליו ושוב בחמץ שאינו שלו ל"ע אב"י ומותר לאחה"פ כנ"ל ע"ד הפלפול. חוץ לזה אם אין העכו"ם נהנה בחלופין ליכא למיחש אף אם נתקלקלו החתימות בכונה כמפורש שם בסי' קי"ח וכעת המקח עם יי"ש חמץ שוה כמעט עם יי"ש ש"פ א"כ ליכא חשש אחלופי וגם אם יש לתלות שנתקלקלו שלא בכונה מפורש בסי' ק"ל דשרי ואף דבשו"ת נוב"י תנינא סי' ע"ב כ' דאם העכו"ם ראה שנתקלקלו החתימות יש לחוש שמא החליפו אח"כ ועי' שו"ת שי"צ סי' ל"א אך בשו"ת ח"ס סי' קכ"ד מיקל בזה ועיי"ש בחתם סופר סי' קכ"ג דמקיל בזה דהוי כמו ערכאות דלא מרעי נפשייהו עיי"ש א"כ בדבר הנשלח ע"י הבאהן וי"ל דלא ראו כלל קילקול החתימות א"כ י"ל דאין לחוש לחלופין ובפרט דעכ"פ בודאי נגד חלק חמץ שיש בהיי"ש של חמץ בודאי הי' בו ס' א"כ בנתבטל בס' קוה"פ אינו חו"נ א"כ הי' מקום להתירו אף בפסח. אך באמת יפה עשה רו"מ והגאבד"ק נ"י שחשו משום חומרא דחמץ שלא לשתותו בפסח ולפלא על המו"ץ השני שרצה להתיר נגד הרב שליט"א. עכ"פ אחה"פ פשיטא דשרי

בעה"ח ב' אמור תרס"ה ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שומואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן סט להרב הגדול החו"ב בנש"ק וכו' כש"ת מוה'

יחזקאל נ"י בהרהגה"צ מאסטראווציא שליט"א

מה שהביא בשם ח"א שהקשה בהא דשבת דט"ו בהי' טובלין במים מכונסין וסרוחין ואח"כ נתנו עליהם שאובין התחילו לעשותן קבע אמר אביי שהיו אומרין לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין אמר רבא מאי נ"מ הא קטבלי בהנך. והקשה הא משכחת אי תטבול רק במי מקוה ואח"כ קודם שתשפך עלי' שאובין יקדש אותה א' בחופה למ"ד חופה קונה ורק לשי' הר"מ ז"ל חופת נדה ל"מ א"כ לפי"מ שסוברין דעדין טמאה היא ל"מ חופה שלה לקנין אבל אם באמת טהורה היא הוית מקודשת ע"י החופה

באמת יש כמה נ"מ לפי"מ דמפורש בש"ס ר"ה דכ"ח המודר הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה ולשי' הר"ן נדרים דט"ו הטעם משום דהנאת הגוף בהדי מצוה אסור. אך לשי' הרשב"א דהנאת הגוף בהדי מצוה מותר. עכצ"ל הטעם דהא דאסור לטבול בימות החמה הוא כמ"ש המאירי דשמא ישהה במים אחר שטבל ועי' בשעה"מ מ"ש בזה ובא"מ סי' כ"ח. ויוצמח לפ"ז דאם נדר ממים שאובין והי' הדין דאחר טבילת מקוה צריכין להטיל עליו שאובין הי' מותר אף בימות החמה אף דיש לו הנאת הגוף מ"מ הנאת הגוף בהדי מצוה מותר דהכא ל"ש סברת המאירי דהא אינו נכנס לתוך המים רק שופכין עליו וכ"ז שלא נשפך עליו לא נגמר המצוה. וא"כ שפיר יש נ"מ היכי דנדר ממים שאובין דאם סוברין דגם זה הוא חלק מהמצוה אז מותר לשפוך עליו דהנאת הגוף בהדי מצוה מותר אבל כיון שהדין דמקוה לחוד מטהר א"כ אסור לשפוך עליו שאובין דאינו מצוה כלל ובשלמא לשי' הר"ן ניחא דממ"נ בימות הגשמים אין זה חשיב הנאה כלל ובימות החמה אף לצורך מצוה אסור אך לשי' הרשב"א תיקשי. והנלע"ד דבעיקר הדבר אי הנאת הגוף בהדי מצוה מותר כ' בחידושי ומצאתי להג' רז"מ ז"ל שכ' כן דתלוי בהא דפליגי מ"ד בש"ס אי נדונ"ד קריבין ביו"ט ולמ"ד אין קריבין כ' בתוס' שבת דכ"ו דאמרי' דבטל לי' חלק הדיוט לגבי חלק גבוה ול"ח בכלל א"נ ולמ"ד קריבין ע"כ דל"ב לי' חלק הדיוט לגבי חלק גבוה וחשיב א"נ

נשמע דלמ"ד אין קריבין ע"כ דאמרינן בטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה א"כ הנאת הגוף בהדי מצוה מותר דבטל הנאת הדיוט ול"ח נהנה. אבל למ"ד קריבין ע"כ דל"ב חלק הדיוט לגבי חלק גבוה א"כ הנאת הגוף בהדי מצוה אסור דחשיב כנהנה מא"ה. א"כ לפמ"ש בתוס' שבת דכ"ו דאביי ס"ל נדונ"ד אין קריבין ורבא ס"ל קריבין א"כ א"ש הכל דלאביי לשי' דס"ל אין קריבין א"כ ע"כ דהנאת הגוף בהדי מצוה מותר א"כ לשי' ע"כ הא דאסור לטבול בימות החמה ע"כ הטעם כמ"ש המאירי דשמא ישהה במים אחר שטבל. ונשמע דאם הי' מצוה בשפיכת השאובין הי' מותר לשפוך מים שאובין אף בימות החמה וא"כ לאביי שפיר יש נ"מ דאם יסברו שהשאובין הם חלק מהמצוה יתירו בנודר משאובין אף בימות החמה לשפוך ובאמת אין בזה חלק מהמצוה. אך רבא לשי' דס"ל נדונ"ד קריבין א"כ הנאת הגוף בהדי מצוה אסור וא"כ שוב שפיר קאמר מאי נ"מ דבימות הגשמים בלא"ה מותר לשפוך אף שלא לצורך מצוה דבימות הגשמים ל"ח הנאה ובימות החמה אסור אף לצורך מצוה דהנאת הגוף בהדי מצוה אסור וא"ש מה דרבא לשי' שפיר קאמר מאי נ"מ וא"ש הכל בס"ד

ולכאורה יש לשדות בה נרגא דהא בש"ס נדרים דט"ז קאמר אביי דבאומר הנאת סוכה עלי נאסר בסוכה של מצוה מוכח דאביי ס"ל מל"נ וא"כ פשיטא דבנודר ממים אסור לרחוץ בו בימות החמה אף לצורך מצוה וא"כ שוב אין נ"מ לאביי ובאמת במח"א הל' נדרים העיר דמאי פריך רבא לאביי וכי מל"נ הא י"ל דבסוכה יש הנאה בישיבתו וכמ"ש בתוס' ר"ה דכ"ח אך בשעה"מ הל' שופר כ' דקושית רבא הוא דגם הנאת הגוף בהדי מצוה מותר ולפ"ז י"ל דבאמת גם אביי ס"ל דמלל"נ רק דס"ל הנאת הגוף בהדי מצוה אסור ומש"ה נאסר בישיבת סוכה א"כ לכאורה אזדא מ"ש. והי' מקום לומר דקושית רבא הוא לאביי היינו לדידך דס"ל הנאת הגוף בהדי מצוה אסור א"כ פשיטא דבנדר משאובין אסור לשפוך עליו בימות החמה אף לצורך מצוה א"כ מאי נ"מ בהא דסברו לא אלו מטהרין אבל לדידי שס"ל הנאת הגוף בהדי מצוה מותר שפיר יש נ"מ וכנ"ל. אך כ"ז ניחא א"נ דסוכה יש הנאה בישיבתה שפיר י"ל דגם אביי. ס"ל דמלל"נ רק דפלוגתתם בישיבת סוכה הוא משום דיש הנאת הגוף בהדי מצוה אבל א"נ דגם בסוכה לית הנאה בישיבתה יהי' נשמע דאביי ס"ל דהמצוה גופא חשיב הנאה וכ"מ פשטות לשון הש"ס דפריך וכי מל"נ ולדברי השעה"מ גם אביי מודה דמצוה ל"ח הנאה רק דאוסר משום הנאת הגוף והו"ל לרבא להקשות והא הנאת הגוף בהדי מצוה מותר

והנה א"נ דבאמת ס"ל לאביי מל"נ תיקשי לכאורה בהא דקאמר בש"ס שבת דכ"א דקאמר ר"ה דאין מדליקין בחנוכה בשמנים שא"מ בשבת וקשה אמאי אין מדליקין בש"ש וכ' הפנ"י דבאמת מיירי בישראל שיש לו ש"ש שלא ברשות כהן ואסור ליהנות ממנו ורק לצורך מצוה מותר דמלל"נ אך ביש לו שמן אחר אסור דקמרויח מה שא"צ להדליק שמן אחר ועי' בשו"ת ב"א סי' ס"ג ועי' באה"ע סי' קכ"ד. אבל באמת באין לו שמן אחר מותר בש"ש דשייך הסברא דמלל"נ ועיי"ש בבית אפרים סי' הנ"ל שכ' דרב דמתיר להדליק בשמנים הפסולין ומשמע דגם בשמן שריפה מותר ומיירי באין לו שמן אחר ומותר משום דמלל"נ וא"כ תיקשי היאך קיבל אביי הך מימרא הא איהו ס"ל מל"נ וע"כ דגם אביי ס"ל מלל"נ

ובאמת לכאורה הי' אפ"ל בשיטת אביי דס"ל באוסר הנאת סוכה נאסר בישיבה של מצוה עפמ"ש האחרונים להבין שיטת הרז"ה דס"ל מצות דרבנן ליהנות ניתנו וכ' הסברא דענין מלל"נ דחשיב שלכדה"נ ויש בו עכ"פ איסור דרבנן ורק דמצוה ד"ת דוחה לאיסור דרבנן ולפ"ז י"ל לפי שי' התוס' בפסחים דכ"ו דבמעילה ליכא איסור בשלכדה"נ דילפי' חטא מתרומה והוי כאלו כתיב שם אכילה בגופה והמהרש"א שם כ' דלאביי דס"ל דבב"ח שלכדה"נ