מהר"ש חלק א קפב

א' והשואל הביא דברי הש"ך בסי' קי"ח דמש"ה לענין חלב סגי בחותם א' דכיון דודאי לא עירבו בו הרבה שלא יהי' רוב מהחלב טהור וכיון שעכ"פ יש רוב מהחלב טהור א"כ מה"ת מב"מ בטל ברוב ולענין דרבנן סגי חותם א' והעיר דהא בנרגש הטעם אסור מה"ת וע"כ דאינו רק שינוי טעם מעט ומה"ת בטל ברוב ולפ"ז י"ל דגם יי"ש חמץ עם יי"ש ש"פ אינו משונה הרבה בטעמו ושוב מה"ת בטל ברוב וי"ל דסגי בחותם א' ודחה הנוב"י דרק לענין חלב טמא דאינו רק במשה בזה ל"א טכ"ע ד"ת אבל יי"ש של חמץ די"ל דאוסר מה"ת בטעמו י"ל דבעי חב"ח עיי"ש דרק במקום הפסד סומכין דסגי בחותם א' כשיטת ר"ת אבל עכ"פ מוכח דיי"ש חמץ עם יי"ש ש"פ חשיב מבשא"מ וכן כ' בפמ"ג סי' תמ"ה

והנה הפמ"ג נסתפק דכיון דבתערובות פחות מס' אמרי' בי' טכ"ע ד"ת וא"כ עוברין אב"י ומידי דעוברין אתערובתו אב"י שוב אסור אחה"פ כמ"ש בט"ז ומג"א סי' תמ"ב ואף דהכא הוא רק ס' תערובות מ"מ י"ל כיון דעכ"פ בימי הפסח הי' צריך לבערו מס' איסור ב"י שוב י"ל דאסור אחה"פ אף דלענין אחה"פ הוי רק סד"ר מ"מ י"ל חדא כיון דעבר אב"י מס' שוב קנסו לאחה"פ דקיי"ל דרק מידי שלא הי' צריך לבערו רק מדרבנן כמו בנוקשה או בתערובות יותר מס' אז לא קנסו לאחה"פ אבל מידי שהי' צריך ביעור מה"ת יהי' מכח ודאי יהי' מכח ס' מ"מ עבר אד"ת ושוב י"ל דקנסו לאחה"פ. ונודע מ"ש בתר"י דמש"ה בס' קרא ק"ש צריך לחזור ולקרות עם הברכות אף דברכות הם רק דרבנן וי"ל סד"ר להקל מ"מ חז"ל תיקנו שצריך לקרות ק"ש עם הברכות וכיון דלענין גוף הק"ש הוי ס' ד"ת וצריך לחזור ולקרות ה"ה דצריך לקרות עם הברכות. ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן דאם נדר שלא יהי' שבת בעיר יוכל ביה"ש להתיר נדרו דכיון דעכ"פ חל עליו איסור נדר מס' שוב הוי כחל הנדר ומהני התרה. ה"ה הכא י"ל כיון דעכ"פ מה"ת הי' מחויב לבערו אף דחיוב הביעור הי' רק מס' מ"מ שייך הקנס. וחוץ לזה י"ל דכיון דהס' נולד בד"ת ואז הוחמרנו והוחלענו שיש בו תערובות חמץ שוב א"א להקל אף אם נעשה אח"כ סד"ר כמו בס' דרוסה שנתערב דל"א בזה סד"ר להקל ורק בלא נודע הס' עד אחר שנעשה דרבנן אז מקילין בהפ"מ ועיין בלב"ש בח"ד אבל הכא נודע הס' קוה"פ והוחמרנו מכח ס' ד"ת שאסור לשתותו בפסח ושצריכין למכור שוב א"א להקל אח"כ אף אחר שנעשה דרבנן כן י"ל לכאורה ולהצדיק ס' של הפמ"ג שנסתפק עקש לאוסרו אף לאחה"פ

אך בחמת סברא השני' שכ' די"ל דהוי סד"ר בנתגלגל בזה י"ל כמה צדדים להקל א' דנודע מ"ש האחרונים דלשי' הר"מ ז"ל דס' ד"ת מה"ת לקולא אז אף בנולד הס' בד"ת ונעשה אח"כ סד"ר מקילין דגם בהיותו ס' ד"ת ג"כ הי' מה"ת לקולא ורק שחז"ל החמירו וא"כ כשנעשה אח"כ סד"ר שוב לקולא אזלינן א"כ לפמ"ש הגו"ר דבאיסור שא"ב מלקות לכ"ע ס' מה"ת לקולא דהא ילפינן רק מס' ממזר ושם הוי איסור לאו ועי' פמ"ג או"ח סי' י"ז וא"כ י"ל ג"כ לענין איסור ב"י לשי' הפוסקים דהוי להנל"ע וא"כ שוב מה"ת לא הי' מחויב לבערו דלענין איסור ב"י אמרי' ס' מה"ת לקולא ואף דלענין אכילה הי' ס' מה"ת לחומרא אבל עכ"פ לענין ב"י לא הי' חיוב לבערו רק מדרבנן ושוב י"ל דכיון דגם בימי הפסח הי' רק מדרבנן אסור שוב אחה"פ דהוי סד"ר אזלינן לקולא. עי"ל כמ"ש בשו"ת ב"א סי' מ"א דהיכי דתיכף בעודו ס' ד"ת ידענו דאח"ז יסתלק ממנו האיסור תורה שוב מקילין אח"כ כשנעשה דרבנן דלש"ל שהוחלטנו כבר לודאי איסור ז"א דידענו דאחה"פ יהי' סד"ר וא"כ לא הוחמרנו רק על ימי הפסח. א"כ לפ"ז אזדא חשש השני שכ' דעכ"פ הי' מחויב לבערו מה"ת מס' ז"א דלפ"ז י"ל דלא הי' מחויב כלל לבערו מה"ת דלענין ב"י אמרי' ס' מה"ת לקולא אף שהס' הוא בין לענין אכילה ובין לענין ביעור מ"מ י"ל לענין איסור ב"י שא"ב מלקות אמרי' ס' ד"ת מה"ת לקולא ושוב עכ"פ אחה"פ ליכא איסור מס'. וחוץ לזה י"ל דבשלמא אי הטעם דסד"ר להקל משום דתולין להקל א"כ היכי דכבר הוחמרנו בס' זה בהיותו ס' ד"ת א"כ שוב א"א לתלות אח"כ להקל אבל א"נ שחז"ל עשאו הס' להיתר גמור א"כ אף דנולד הס' בד"ת מ"מ גם אז לא הוחמרנו רק מס' ושוב כשנעשה אח"כ דרבנן שוב ל"ג חז"ל על הס'. ונודע מ"ש ברשב"א ריש נדה דאף דס' מעל"ע שבנדה טמא אף ברה"ר משום שאאפ"ל ב' היפכים בנושא אחד מ"מ אם נגע בדשאבד"ל טהור דשם גזה"כ דאינו מקב"ט מס' ועיין במהרי"ט מ"ש דבס' ממזר מותר בבת ישראל ובממזרת דגילתה התורה דאף בתרתי דסתרי מקילין ועי' במפ"ג או"ח סי' שצ"ד בשם הפרישה דבאיסור דרבנן שא"ל עיקר מה"ת מקילין אף בשתי קדירות של היתר והסברא כנ"ל דבזה עשו הס' להיתר גמור

א"כ י"ל לפי שי' הפוסקים דבחמץ שעה"פ אף תערובות פחות מס' מותר וחזינן דקיל משאר איסור דרבנן דתמיד בעי ס' במבשא"מ והכא סגי רוב ודעת האמרי אש הובא בשו"ת ח"ס סי' ק"ו דבחמץ שעה"פ שהעמידו בו ג"כ מותר דכיון דבתערובות פחות מס' מותר ה"ה דמעמיד ג"כ מותר דעכ"פ ל"ח כמו בעין ממש ובזה יישבו שי' הר"מ ז"ל שכ' דחמץ מיקרי דשיל"מ והקשו דגם אחה"פ אסור מדרבנן ובזה ניחא דאחה"פ אין ההיתר מטעם ביטול כלל רק דבתערובות לא קניס ושייך הסברא עד שתאכלנו באיסור א"כ כיון דאיסור זה קיל דמותר אף בתערובות פחות מס' א"כ י"ל דדמי לחלת ח"ל ול"ג בו על הס' כלל ושוב אף כשנולד הס' בד"ת מ"מ מקילין אחה"פ דעכ"פ לא הי' האיסור רק מס' ובחמץ שעה"פ עשו הס' להיתר גמור ובפרט דיפה כ' בשו"ת ב"א שם דדוקא היכי דהו"ל חמץ בודאי כמו בהלוה לו הנכרי על חמצו. אז שפיר כיון דעכ"פ בימי הפסח הי' צריך לבערו מטעם הואיל אי בעי פריק א"כ שפיר שייך הקנס אבל בס' בקנין הוי ס' שמא החמץ לא הי' שלו כלל א"כ נהי דהי' צריך לחוש מס' מ"מ עכ"פ יש ס' שמא כשי' הפוסקים דלא קנה כלל את החמץ ושוב א"א לקונסו כיון דאין לו חמץ ודאי מכ"ש הכא דהי' ס' שמא ליכא שום תערובות חמץ א"כ נהי דהי' צריך לחוש לס' איסור ב"י מ"מ היכי אפשר לאסור אחה"פ הא לא קנסו רק בחמץ שעה"פ והכא יש ס' שמא ליכא כלל חמץ ועל יי"ש ש"פ א"א לחול הקנס וז"ב בס"ד וחוץ לזה באמת יש כמה שיטות דאם ליכא בהתערובות כבכא"פ אין מחויב מה"ת לבערו ונהי דאנו מחמירין כשי' הרמ"ך הובא במג"א סי' תמ"ב מ"מ זה רק בפסח גופא אבל בעה"פ אם אין בהתערובות כבכא"פ מקילין ועי' שו"ת מש"נ שפוסק כן ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ה שפוסק כדבריו. וגם דבאמת ביי"ש גופא יש הרבה מינים שאינם של חמץ ועי' במחה"ש סי' תנ"א ובמהרש"ם שם ובתשובה הארכתי בזה

עכ"פ בצירוף שאר מינים שביי"ש גופא בצירוף היי"ש ש"פ בודאי הי' ס' נגד חלק החמץ שבו ושוב בתערובות יותר מס' א"ע אב"י ד"ת ושוב עכ"פ אחה"פ מותר וגם במעמיד שעה"פ מקיל הפמ"ג בא"א סי' תמ"ב. וע"ד הפלפול הי' עוד מקום לומר דליכא בזה חשש ב"י ד"ת דבאמת בחמץ שאינו שלו א"ע בב"י ד"ת וא"כ אם שפכו לתוכו יי"ש חמץ מ"מ הוי אינו שלו ואף שי"ל דכליו קונה לו מ"מ נודע שי' כמ"פ דכליו מטעם חצר ובמידי דל"ש שיבוא לתוך החצר ל"ק לי' חצירו והכא דעכ"פ ל"ש שישפכו לתוכו יי"ש נהי דאסור לשתותו בפסח דחששו לדבר שהוא ביד נכרי שמא החליפו והטעם כמ"ש הרמב"ן דבמידי דתקלה צריכין לחוש למיעוט ג"כ דעכ"פ יבא לידי תקלה בשום פעם אם ישלח לו ע"י עכו"ם בלי חותם אבל באמת בכל דבר הנשלח הוי ל"ש שיחליפו ורק דהוי כמו גבינות של עכו"ם שכ' האו"ה דכיון דחז"ל חשו לתערובות חלב טמא הוי כגופו של איסור ה"ה חז"ל אסרו דבר הנשלח בלי חותם אבל באמת ל"ש שיהי' בו תערובות א"כ אף אם באמת יש בו