מהר"ש חלק א קפא

למצות מילה ד"ת אבל בציצין שאין מעכבין דשוב ל"ח רק מקלקל וא"כ ליכא רק איד"ר ושוב מצות מילה דדבריהם ידחה. ובאמת י"ל לפי"מ דקי"ל דתרי דרבנן קיל מחד דרבנן עי' בתוס' מגילה ד"כ. וא"כ מכ"ש לחומרא היכי דיש בד"א ב' איסורי דרבנן חמיר כמ"ש הרע"ב דב' שבותים גזרו אף בביה"ש וא"כ הכא כיון דע"י מצוה דרבנן משוי לי' לתיקון מדרבנן עכ"פ וא"כ יש בזה ב' איד"ר א' דגם מקלקל אסור מדרבנן וגם יש תיקון מדרבנן וב' איד"ר לא נדחה מפני מצות מילה דרבנן

ובאמת לשי' השא"ר דלר"י לשי' הטור מותר לחזור בשבת על ציצין שאינן מעכבין ה"ה בנימול כראוי ונמשכה אח"כ לגמרי דקיי"ל דצריך למול מדרבנן יוצמח דיהי' מותר למול בשבת דנהי דמילה שלב"ז אינו דו"ש זה דוקא היכי דצריך למול מה"ת א"כ יהי' חשיב תיקון ושפיר אין מצות מילה שלב"ז דו"ש שהוא במיתה אבל היכי דנמול כהוגן א"כ שוב ל"ח תיקון מה"ת ואיד"ר נדחה מפני מצות מילה דרבנן אבל לפמ"ש גם ב' איד"ר אינו נדחה מפני מצוה דרבנן. אבל עכ"פ הדבר מפורש בשא"ר דלר"ש גם באינו מקיים המצוה חייב רק דלר"י היכי דאינו מקיים המצוה פטור וא"כ לשי' הר"מ ז"ל דפסק כר"י ל"ק קושיתו ועיי"ש שהקשה בהא דמל של אחה"ש בשבת כמפורש בש"ס דהו"ל לא עשה מצוה ומזה מביא ראי' דבתוך ח' לא קיים המצוה והקשה דא"כ לר"י הו"ל מקלקל הא לא הוי תיקון גברא. ובאמת בחו"י הוכחתי דשי' הצל"ח הוא עיקר דבתוך ח' יצא רק דעיקר קיום המצוה הוא ביום ח' דקפידת התורה שבהגיע יום ח' לא יהי' ערלה חופה על הגיד והוי כמו בהשבתת חמץ דשי' רוב הפוסקים דבאין לו חמץ חשיב קיים מ"ע דתשביתו ואפ"ה במשביתו קודם הזמן עיקר קיום המצוה היא בהגיע חצות וה"ה הכא עיקר המצוה בהגיע יום ח' ורק האב אינו מקיים המצוה דעליו חל מצוה ביום הח' והוי כנולד מהול וכמ"ש הח"ס דאף אי מילה בעכו"ם כשר אפ"ה דו"ש דמצות האב אינו מקוים ע"י עכו"ם וא"כ שפיר חשיב מתקן דביום ח' יהי' תיקון גברא ואפ"ה ל"ח עשה מצוה דלע"ע אינו מצוה ואף דל"ח תיקון נעשה מיד מ"מ כבר כ' בתוס' דבתיקון גמור ל"צ תיקון נעשה מיד וי"ל דתיקון גברא הוי תיקון גמור ועי' בס' ב"ט שחולק אשי' התוס' שכ' דבשבת סגי תיקון כל דהו ודעתו דבשחיטה חשיב תיקון גמור עיי"ש א"כ לדידן דקיי"ל כר"י ל"ק קושיתו

ומ"ש רו"מ דגם לר"ש אפ"ה ניחא דבאמת ליכא במילה שיעור כגרוגרת רק דמצות מילה אחשבי' למלאכה ושפיר יוכל לחזור על רוב גובה ממ"נ וטוב לחזור כדי שלא יהי' חילול שבת למפרע עכ"ד. הנה כמה טעותים בזה דגם אם לא יגמור אפ"ה לא יהי' למפרע חילול שבת דממ"נ אי רוב גובה אינו מעכב א"כ קיים המצוה ואי רוב גובה מעכב א"כ לא קיים המצוה ולא עשה איסור דהא לא הוציא כגרוגרת דבשלמא מכח מקלקל אם יגמור בחול הי' מקצת שמל בשבת מסייע לזה והי' תיקון אבל אי הפטור מכח דלא הי' כשיעור א"כ גמר המצוה דמשוי לי' למלאכה הוא בחול ובשבת לא הי' כשיעור ולומר דהואיל שמקצתו שמל בשבת הוי סיוע למצוה מחשבתו למפרע לשיעור זה דוחק גדול דכיון דבשבת גופא לא גמר ל"ש אחשבי'. וחוץ לזה תיקשי מש"ס הנ"ל דמל של אחה"ש בשבת דחייב הא שוב ליכא שיעור ולשי' הצל"ח א"ש דהא חשיב קיום המצוה דהא בהגיע יום ח' יהי' מקיים המצוה בזה ושייך בזה אחשבי'. אך לשי' הסוברים דבתוך ח' לא קיים כלל תיקשי

אך בגוף הדבר אי בחובל בעי כגרוגרת אף שהר"מ ז"ל בפ"ח מהל' שבת הל"ז כ' כן מ"מ הראב"ד משיג ובמ"מ מביא דעות חלוקות בזה וידוע דגם בכל מלאכות דשבת שי' כמ"פ דיש איסור ד"ת גם בח"ש עי' רש"י שבת דצ"א ובמ"ל ובח"צ ובפמ"ג בפ"כ וא"כ תיקשי דאיך מותר לחזור על רוב גובה הא שמא הוי חילול שבת שלא לצורך ואיסור ד"ת בודאי יש אף בח"ש וס' מצוה אינו דוחה אף איסור ד"ת לחוד. אך בעיקר הקושי' הנה כבר כ' בתוס' חולין די"א דא"ל מהא דקרבנות דו"ש דאזלינן אחה"ר די"ל דגם מס' דו"ש א"כ במילה ג"כ י"ל זו הסברא ואף דקיי"ל ערלתו ס' אינו דו"ש זה דוקא בס' בעיקר חיוב מילה בזה אף רוב ל"מ דרוב ל"ח רק ס' כמ"ש בש"מ ב"מ ד"ו ועי' במנ"ח מ"ש בזה

וזה כונת קושית הש"ס הא לא שהה ס' הוי מימהל איך מהלינן היינו כיון דרוב כזה הוי ס' א"כ ל"ח ערלתו ודאי ואינו דו"ש ומיושב קושית המח"ל בהא דמשני נימהלו ממ"נ וקשה הא שוב תיקשי נחוש שמא יעבירנו כיון דלא הוי ודאי יום ח'. ועפ"ז א"ש דבאמת יש רוב רק דלענין שבת דבעי ערלתו ודאי ס"ד דהש"ס דרוב ל"ח ודאי אבל לענין חשש שמא יעבירנו שפיר מהני הרוב למשוי לודאי יום ח' ולא מבטלין מצוה ודאית בשביל חששא דשמא יעבירנו וז"ב. וכ"ז בגוף מצות מילה אבל הכא דיש חיוב בודאי למול א"כ כמו דמפורש בש"ס מנחות דע"ה דאף די"ל דהקטר חלבים לא יד"ש דהא אפשר להקטיר בלילה והוי אפלק"ש אפ"ה דוחה משום דכבר דחתה שחיטה את השבת מכ"ש הכא דרוב גובה הוי ס' בעיקר קיום המצוה א"כ שפיר אמרינן כיון דכבר דחתה מילה את השבת בחיתוך כל הערלה שוב אף ס' דידי' דוחה דזה עדיף מהא דהקטר חלבים דשם בודאי אפלק"ש ואפ"ה כיון דדחתה בשחיטה דוחה בהקטרה ג"כ מכ"ש הכא דדחתה במילה עצמו ול"ח ערלתו ס' דהא חיוב המילה הוא בודאי ואף דהר"מ ז"ל פסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש ומוכח דס"ל הטעם משום דחביבה מצוה בשעתה וע"כ דלא ס"ל בהקטר חלבים דכבר דחתה שחיטה את השבת י"ל שם באמת הקשו דהא רבא ס"ל בזבחים דל"ב דבהותרה ל"א מגו דאשתרי א"כ קרבנות בשבת מפורש בש"ס יומא דמ"ז דחשיב הותרה אף דבכ"מ פ"ב משבת כ' דטעם הר"מ ז"ל בשבת דחוי' כמו טומאה כבר חילקו בין פ"נ לקרבנות דפ"נ הוי מקרה וקרבנות הוי תמידי עי' שו"ת עט"ח סי' ד' א"כ י"ל דסוגיא דמנחות קאי לאביי דס"ל בהותרה אמרינן מגו אבל הר"מ דפסק כרבא א"כ עכצ"ל הטעם בהקטר חלבים משום חביבה מצוה בשעתה ומש"ה אף דנקצר ביום כשר אפ"ה דו"ש אבל במילה דהוי רק דחוי' א"כ שפיר שייך הסברא דכבר דחתה מילה וא"ש הכל בס"ד באופן שי"ל כהבכ"ש דרוב גובה הוא רק מס' אך בנ"ד בודאי דאין חשש אפי' לשי' הבכ"ש ובפרט דבשו"ת אדב"ע פסק דלא כהבכ"ש א"כ זה חשיב רק ציצין שאין מעכב ולשי' השא"ר אף בחול אינו חוזר ובפרט בנימול כראוי א"צ לחזור ולצער בן ישראל כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

הק' שמואל ענגעל אבד"ק ראדימושלא. סימן סח להרב החו"ב בחדר"ת המפורסים וכו' כש"ת מוהר"ש ישעי' נ"י מו"ץ דק' ליזענסק יע"א

ע"ד שאלתו איש א' קנה חבית יי"ש ש"פ בלבוב ונשלח לו ע"י הבאהן וכאשר באו החבית יי"ש לא הי' על החבית שום חתימה ולא שום סי' שהוא ש"פ רק הי' מגופה בשפינד ועל השפינד בלעכיל ולא הי' טוח בטיט כלל וכבוד הגאבד"ק נ"י בצירוף רו"מ אסרו לשתות יי"ש זה בפסח וגם שצריכין למוכרו קוה"פ כדין חמץ והמו"ץ השני דשם חלק ע"ז והתיר לשתותו בפסח ג"כ ועי"ז לא מכרו אותו קוה"פ שסמכו על המתיר ונסתפק רו"מ אם יש להתירו עכ"פ אחה"פ אף שלא מכרו אותו קוה"פ ע"כ תורף שאלתו

והנה בעיקר הדין יפה כ' רו"מ וציין למ"ש בנוב"י מה"ת סי' ס"ו שנסתפק לענין יי"ש ש"פ אי מהני חותם