מהר"ש חלק א קפ

או דנימא דאיתמעט מתורת מחו"ז כמ"ש בתוס' חולין דפ"א דלענין קרבן בליל ח' אפי' אם עלו ירדו. ולענ"ד יש ראי' משי' הש"ס הלז דא"נ דליל ח' ל"ח מחו"ז רק דנתמעט מתורת לילה ובדיעבד יצא א"כ י"ל בפשיטות היכי דיום ח' חל בפסח דאז בערה"פ חשיב ערלה שלב"ז דהא גם בדיעבד לא יצא ובלילה הואיל דמהני בדיעבד ויצא ידי חובת המצוה א"כ כבר נודע מ"ש בתוס' פסחים ד"ה דמחצות ואילך חשיב זמן פסח הואיל דבדיעבד נשחט קודם לתמיד כשר ועי' בתוי"ש יומא דכ"ט שהקשו אפלוגתת ר"א ור"י בשוחט שלמים בזמנו לשם פסח אי מיפסל והקשו דהא בלא"ה מיפסל משום עשה דהשלמה. ועפ"ז א"ש דמשכחת בשחטו קודם התמיד ואפ"ה חשיב בזמנו כיון דבדיעבד כשר. והא משמע הכא דגם בשלמו ז' מעל"ע בלילה אפ"ה מעכב אעפ"י דלא הי' לו שעה"כ למול ולילה לאו זמן מילה דמסתמא קאי סתמא דהש"ס אליבא דהלכתא דמילה שלב"ז ג"כ אינו רק ביום וצ"ל דהואיל דבדיעבד כשר חשיב זמנו ושוב נשמע דבליל ח' חשיב כבתוך ח' ואף בדיעבד לא יצא והא דא"צ להטיף דם ברית דהוי כנחתכה ערלתו ולא יועיל התיקון ועי' במנ"ח ובשא"ר ואכמ"ל

נחזור לקושית השא"ר דלשי' הע"ז משכחת שיהי' נולד מהול ואח"כ נמשכה ערלתו. ולענ"ד אין מזה ראי' דבאמת מפורש ברמב"ם דרק מילת בניו הקטנים מעכבתו מלאכול הפסח ועי' במנ"ח שכ' הטעם דעיקר מצות האב חל רק ביום הח' אבל אם שהה עד שהגדיל אז חל המצוה על הבן ופקע מעל האב ורק היכי דחל עליו ביום הח' ורק דנאנס א"כ קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד אבל כמאן דעביד ל"א א"כ לא פקע מעליו חיוב המצוה וחייב למולו כ"ז שלא הגדיל הבן וכ"ז היכי דהי' לו ערלה ביום ח' וחל על האב המצוה א"כ אפי' בנאנס אפ"ה לא קיים עדין המצוה המוטלת עליו ושפיר לכשיבריא חל עליו המצוה ומעכבתו מעשיית הפסח אבל בנולד מהול א"כ לא חל עליו מצוה ביום השמיני א"כ אף א"נ דלאחר שנמשך חייב למול מה"ת מ"מ זה המצוה דאינו ביום הח' ז"א מוטל על האב יותר מעל הב"ד ושוב אין מעכבתו מלאכול הפסח דהוי כמילת בניו הגדולים דאינו מעכבתו הואיל דאינו מוטל עליו ומכ"ש היכי דבאמת כבר קיים מצות מילה א"כ בודאי אף א"נ כמ"ש רו"מ דבדבוק אח"כ להגיד צריך למול שנית מ"מ אינו מוטל על האב ושוב אין מעכבתו מעשיית הפסח. ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שכ"א שכ' דאף א"נ דמילה בעכו"ם כשירה אפ"ה האב לא קיים מצותו ומש"ה דו"ש. א"כ שוב א"ר מדברי הש"ס הנ"ל לדחות דברי הט"ז. ובפרט שי"ל דבדבוק לגיד צריך למול מה"ת

אך באמת דג"ז אינו רק מדרבנן כמ"ש הט"ז דערלה שאינו בתולדה ל"ח ערלה ובדברי הכ"מ בודאי אאפ"ל כן דא"כ מאי ראיה ממתני' הא במתני' מיירי רק היכי דנשאר רוב עטרה מכוסה מתולדה דהא מפורש שם אלו הן ציצין המעכבין בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה וע"כ נשמע דהפי' בכ"מ פשיטא דקמ"ל דצריך להיות רובו מגולה בין בגובה בין בהיקף. ועי' בשו"ת ד"ח סי' קט"ז שהבין כן דברי הכ"מ ומביא ראי' מדבריו דסגי באם הסירו מעל הגיד בפריעה עיי"ש. נשמע דבאמת בנימול כהוגן אפ"ה באם נדבק אח"כ לגיד אפ"ה א"צ למול רק מדרבנן וא"צ שיהי' נראה רוב העטרה רק אפי' שליש עטרה ולשי' הח"ס אפי' שליש עטרה ל"צ רק שיהי' נראה להדיא שקצתו מהול עכ"פ ורק שנשאר חוט בהיקף ויש ס' שמא היא בתולדה רק י"ל לשי' הח"ס אבל הכא דבודאי אינו מתולדה א"כ ליכא חשש ד"ת

והנה באמת אם הי' ס' שמא לא נימול כראוי וכת"ה הביא משו"ת בי"ש ואינו תח"י הי' אפ"ל דלשיטת הספרדי זה ל"ח רוב גובה א"כ חשיב ס"ס שמא כשיטת הספרדי א"כ זה בכלל ציצין שאינן מעכבין ואת"ל כשי' התב"ש שמא רוב גובה אינו מעכב הא כ' הבכ"ש דרוב גובה הוא מטעם ס' ואף שי"ל דלשי' הר"מ ז"ל בטעם הס"ס משום משום דס' הראשון מותר מה"ת א"כ הכא דהו"ל ביטלו כרת יש שי' דבכה"ג הו"ל ס' לחומרא ובפרט במ"ע כ' החוו"ד דהוי מה"ת לחומרא והואיל דיש חזקת חיוב בודאי הואיל דיש ס' מה"ת צריך לחתוך בענין שלא ישאר רוב גובה ולא ישאר רוב היקף א"כ שוב ל"ש ס"ס. אך באמת בחי' הוכחתי דגם בכה"ג מהני ס"ס מש"ס נדה דט"ז דמסיק שם הש"ס דבעבר ימי הוסת ושהה כדי שתוכל לספור ולטבול מותר לבוא עלי' בלי שאלה ופריך הש"ס אפי' ילדה דבזיזה למיטבל ומשני ודאי ראתה מי אמר הכא הו"ל ס"ס ולשי' הרי"ף והר"מ ז"ל שם למ"ד וסת דרבנן ל"צ לשהות עד שתוכל לספור ורק למ"ד וסת ד"ת עייש"ה ושי' התוס' הוא להיפך וא"כ תיקשי דהיכי מהני הס"ס הא כל ס' אסור מה"ת דס' שמא ראתה הוא בודאי מה"ת דהא קאי למ"ד וסת ד"ת וס' טבלה בודאי הוא מה"ת דהו"ל נגד ח"ט וע"כ דגם בכה"ג מועיל ס"ס ובפרט הכא דהו"ל ג' ספיקות שמא נימול כראוי ושמא כשי' הספרדי ושמא רוב גובה אינו מעכב וקיי"ל דס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן מהני ושי' הש"ך בסי' ק"י דג' ס' מועיל נגד ח"א ובפרט הכא דודאי נימול כהוגן א"כ ליכא רק חיוב דרבנן וא"כ לשי' הספרדי ל"ח לא רוב גובה ולא רוב היקפה ואף לשי' הבכ"ש מ"מ מפורש בת"ה הביאו הרמ"א דל"צ שיהיה רוב מגולה רק שליש עטרה א"כ ליכא לא רוב היקפו מגולה ואפ"ה סגי א"כ אף באם צ"א מכוסה לגמרי מ"מ בנראה בצדדים סגי ואף דלשי' הנקה"כ זה חשיב נראה ואינו נראה כיון דצ"א מכוסה לגמרי מ"מ לדעת היד"ש דפסקינן דנראה ואינו נראה סגי ואף לדעת הב"י דהר"מ ז"ל פסק כשמואל מ"מ הכא לשי' הספרדי חשיב נראה דהא הבשר שמשפע מגולה א"כ עיקר החשש לדעת הבכ"ש יש לסמוך במידי דרבנן דסגי בנראה ואינו נראה

ובפרט שבח"ס מפורש פי' אחר בהא דנראה ואינו נראה ויש לסמוך ע"ד במידי דרבנן. וחוץ לזה עי' בשו"ת אדב"ע באבני זכרון שמסיק דלא כהבכ"ש מדברי הת"ה בעצמו דכ' דסגי בשליש עטרה הא לשי' הבכ"ש א"כ הוי כל העטרה מכוסה דשם מיירי דרק שליש הבשר הי' נראה בשלמא לדידן נהי דכל הקיפו מכוסה וגם רוב הגובה מ"מ כיון דניכר מקצת מהעטרה לא נראה כערל אבל לשי' הבכ"ש א"כ הוי כל העטרה מכוסה והוכיח דלא כהבכ"ש עייש"ה מכ"ש הכא דליכא שום חשש אף לשי' הבכ"ש דעכ"פ ל"ג ממכוסה רוב גובה והיקף. ואף שי"ל דהתם נראה עכ"פ מקצת מהגיד בכ"מ אבל הכא דמכוסה כל הגיד ל"ח נראה מ"מ כמו במכוסה כל ההיקף ברוב הגובה חשיב נראה ה"ה היכי דמגולה כל ההיקף רק במק"א הוא מכוסה חשיב נראה ואף לשי' הנקה"כ דזה חשיב נראה ואינו נראה מ"מ לדעת היד"ש קיי"ל כרשב"ג ובפרט לענין זה יש לסמוך אשי' הספרדי וא"כ אין רוב הגובה מכוסה ובפרט דהח"ס פליג אפי' הנקה"כ אהא דנראה ואינו נראה א"כ במידי דרבנן בודאי ליכא שום חשש

ומ"ש כת"ה דא"נ כשי' הבכ"ש דרוב גובה הוא מטעם ס' א"כ אמאי חוזר בשבת על ציצין המעכבין היינו על רוב גובה הא יש ס' שמא רוב היקפו עיקר וא"כ שוב הו"ל חילול שבת שלא במקום מצוה וא"נ שלא לחזור שמא לא קיים המצוה וחילל שבת במה שמל רוב היקפו וא"כ צריך להיות שוא"ת. ותירץ דעיקר הא דחייב במילה ל"מ לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור עיקר חיוב במילה משום תיקון גברא ואף לר"ש מ"מ בעי צל"ג וע"י המצוה חשיב צל"ג וא"כ אינו אוסר דממ"נ אם אינו מצוה שוב הו"ל מקלקל ואצל"ג אך לפמ"ש בתוס' ב"ק דלר"ש חייב מקלקל אפי' בא"צ לכלבו קשה

הנה בגוף הדבר כבר העיר בזה השא"ר דלדידן דס"ל מקלקל בחבורה פטור ועיקר החיוב במילה משום תיקון גברא א"כ י"ל דלשי' הטור דבחול צריך לחזור על ציצין שאינו מעכב א"כ בשבת מותר דאדרבה בציצין המעכבין הו"ל תיקון גברא והו"ל מלאכה ד"ת מש"ה צריך לבוא