מהר"ש חלק א יח

אשה נאמנת עכ"פ בלא איתחזק וע"כ נשמע דס"ל דאי ע"א נאמן נגד ח"א א"כ אשה ג"כ נאמנת. וי"ל דזה כונת הב"י די"ל דלשיטת הרא"ש דרק אשה א"נ אבל עד כשר נאמן וה"ה דע"א נאמן בניתן לו בן כנ"ל

אך הב"י ס"ל סברא דנפשי' דאשה וע"א שוים וא"כ מוכח דהרא"ש ס"ל דגם ע"א א"נ לומר דכלו לו חדשיו וה"ה דא"נ בניתן לה בן א"כ לשיטת הרא"ש א"נ ע"א על הכרת עיבר כמו דאינו נאמן בכלו לו חדשיו. אך צריכין להבין סברת הרא"ש דס"ל לפי הבנת הב"י דגם ע"א א"נ בכלו לו חדשיו וה"ט דס"ל דע"א ביבמה א"נ ומכ"ש דא"נ בכלו לו חדשיו דל"ח מדעלג"ל הא באמת עיקר הטעם דנסתפקו בש"ס גבי ע"א באשה דלא יהי' נאמן וקאמר בש"ס א' משום דהוי נגד ח"א וגם הוי דבר שבערוה וידוע דנגד חזקת איסור לבד יש שיטת כ"פ דע"א נאמן כנודע שיטת הרמב"ן והרשב"א ובדש"ב בלא אתחזק שוטח המהרי"ק ג"כ דנאמן א"כ הכא פריך הש"ס דעכ"פ בדש"ב ואיתחזק בודאי א"נ והרבה כ' דשם יש דייקא ומגרע לחא"א כמ"ש התוס' כתובות דכ"ב ולכך ל"מ ליפרך מח"א לבד אך הכי פריך הש"ס דעכ"פ נגד ח"א בודאי א"נ ע"כ דהלימוד בדש"ב אף בלא אתחזק א"כ נהי דהכא הו"ל כלא איתחזק דחזקת דייקא מגרע לחא"א מ"מ בדש"ב לבד ג"כ א"נ עי' במפורשים שהאריכו בזה. וכאן ביבמה דבעי הש"ס אי ע"א נאמן ולב' טעמים במת יבמך י"ל בפשיטות דא"נ משום דהוי נגד ח"א אף א"נ דיבמה לשוק ל"ח דבש"ב מ"מ כיון דליכא סברת דייקא שוב א"נ נגד ח"א וה"ה בנתן לה בן ג"כ י"ל דל"מ משום דהוי נגד חזקה ואך בהאי דמת בעלך ואח"כ מת בנך בזה ל"ש ח"א עכצ"ל דס"ד דהש"ס משום דהוי דש"ב ובדש"ב לבד ע"א א"נ ורק היכי דשייך דייקא אבל הכא דל"ש דייקא א"נ ועכצ"ל דיבום חשיב דש"ב כמ"ש המרדכי בפ' מצות חליצה ועי' בנוב"י מה"ק חאה"ע סי' צ"ג והטעם דיבמה חשיב דש"ב משום ס' שמא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק וקיי"ל דנתקדשה קודם חליצה אם נחלצה אח"כ צריך הבעל לקדשה פ"ב דקודם לא הי' רק ס' קדושין וידוע מחלוקת הפוסקים אי החליצה מהני קודם שנתגרשה די"ל דחשיב א"ע ליבום ונחלקו, בזה הלבוש והשבו"י והארכתי בזה ואכמ"ל

ועכצ"ל דס"ל דבדש"ב אף בלא אתחזק ג"כ א"נ ולפי"ז קשה להבין שיטת הרא"ש דס"ל דבדש"ב אף בלא חתחזק ג"כ א"נ ולפי"ז קשה להבין שיטת הרא"ש דס"ל ע"א א"נ בכלו לו חדשיו. בשלמא במת יבמך שייכי ב' הטעמים א' דהוי נגד ח"א וגם דהו"ל דש"ב ובמת בעלך ואח"כ בנך שייך הסברא דדש"ב דקודם עדותו לא הי' תופסין קדושין רק מס' א"כ הוי דש"ב אבל הכא לענין עדות דכלו לו חדשיו דבלא עדותו יש רוב המסייע דבני קיימא הם והרוב מועיל עכ"פ מה"ת ל"מ לדידן בודאי דרק מדרבנן חוששין לדרשב"ג ובפרט לשיטת התוס' גם לרשב"ג ליכא רק חשש דרבנן וא"כ פשיטא דבנתקדשה קידושין תופסין אף למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק מ"מ הכא מה"ת ל"ח זקוקה ובאין היבם כאן א"צ חליצה אף בנתקדשה לישראל ופשיטא דגם ביש היבם כאן דצריכה חליצה אפ"ה א"צ הבעל לקדשה פ"ב דהא מה"ת אינה זקוקה ונהי שחז"ל הצריכו חליצה אך עי"ז לא הפקיעו הקידושין א"כ פשיטא דל"ח דש"ב וח"א ג"כ ל"ש כיון דאף בלי עדותו עכ"פ יש רוב ומועיל מה"ת ושוב נגד ח"א דרבנן ע"א נאמן כמ"ש הנוב"י בכ"מ דה"ט דע"א נגד ח"א ס' הוי ובדרבנן אזלינן לקולא ואף לשיטת הח"ס אה"ע סי' ב' די"ל דגם נגד ח"א דרבנן א"נ מ"מ הכא דעכ"פ בלי עדותו ליכא איסור ודאי רק חז"ל חשו לס' נפל וידוע דגם בע"א נגד ח"א דהיכי דגם בלי עדותו נולד ס' נגד חזקה קמייתא שוב ע"א נאמן וא"כ קשה לכאורה דהב"י נסתפק בדעת הרא"ש אי ס"ל דייקא אשה א"נ או נימא דע"א ג"כ א"נ הא אף א"נ ניתן לה בן א"נ אך שם שייך ב' הטעמים אבל הכא ב' הטעמים ל"ש ובשו"ת הגרע"א ג"כ העיר בזה ואנכי ת"ל ביארתי הדברים ע"נ

אך באמת י"ל דהרמ"ה כ' דמת הולד תוך ל' ונתייבמה ל"ת והקשה עליו הטור דמס' תצא וכ' המהרי"ט באה"ע בת"ש סי' יח דהרמ"ה ס"ל בפיהק ומת אז הו"ל ס' קרוב לודאי דודאי נפל הוא ומה"ת מתייבמת ורק חז"ל החמירו ולכך בדיעבד ל"ת ועי' בשו"ת דברי"א סי' א' שתמה ע"ז וכן מוכח משו"ת שא"י שכ' באשה שילדה ס' בן ט' ומת תוך ל' ואח"ז ילדה בן אחר ונסתפק שם אי הב' בכור לנחלה וכ' דלאחר שיצא לאויר העולם אף דהוא נפל אפ"ה הב' ל"ח בכור והריט"א הקשה דבלא"ה כיון דעכ"פ הראשון מה"ת חשיב בר קיימא א"כ פשיטא דהרוב מועיל שהב' לא יקח בחלק בכורה ואף דנימא דמיירי בחלה ומת מ"מ עכ"פ חשיב ס' בר קיימא ומס' א"י הב' להוציא חלק בכורה אך לפי"ז אתי שפיר די"ל דמיירי בפיהק ומת דאז מה"ת מותרת להתייבם דאז רוב נוטה שהי' נפל וא"כ בכה"ג הי' ה"א דהרוב מועיל ליטול פי שנים דלענין ירושה מהני רוב הואיל שאין שום אחד מהם מוחזק כמ"ש הרמב"ם באמת בהל' נחלות דבן יום אחד אף בס' כלו לו חדשיו ואף בבן ח' וגמרו נוחל ומנחיל לכך מוכרח השא"י לדחוק מטעם אחר א"כ י"ל דהרא"ש מיירי היכי דלא גמרו שערו וצפורניו דאז בכה"ג בס' בן ט' הוי ספק ד"ת דאף רבנן מחמירין בלא גמרו ובפרט במת אח"כ ע"י חולי יש ב' לריעותא א) מכח דלא נגמרו סימניו ב) משום דמת ע"י חולי דלשיטת הרא"ש הוי כפיהק א"כ בכה"ג מה"ת חשיב כודאי נפל ונהי דאפשר לומר דמ"מ החמירו חז"ל שלא תתייבם מ"מ בדיעבד אם נתייבמו ל"ת א"כ בכה"ג דעד רוצה להעיד דכלו לו חדשיו וכלו לו חדשיו מהני אף בלא נגמרו סימניו בזה יש לומר דחשיב דש"ב דהא מה"ת היתה בחזקת זקוקה ובודאי אם תתקדש לא יחולו הקידושין רק מס' ואם תחלוץ אח"כ יוצרך לקדש מחדש א"כ הוי דש"ב וגם חזקת איסור ד"ת א"כ שפיר י"ל דע"א ל"מ וי"ל דזה גרע עוד מעד אחד במת יבמך דשם עכ"פ הוי מלתא דעבידא לגלויי אבל בנ"ד שנגמר סימניו א"כ קודם שמת מה"ת הי' מוחזק לבן קיימא וגם אח"כ שמת ל"מ לשיטת הפוסקים דחלה אינה כפיהק בודאי דלא נשאר רק איסור דרבנן ואף א"נ דחלה הרי הוא כפיהק מ"מ בכה"ג דהחולה הי' בסיבה ידוע והרופא אמר ג"כ כי סיבת החולי מחמת השתנות יניקתה א"כ לכ"ע הוי כאכלו ארי א"כ פשיטא דקדושין תופסין בה אף בלי עדותו וגם נולד ס' בחזקה בלי עדותו שוב בודאי מהימן אף לשיטת הרא"ש דלא שייך לא הטעם דדש"ב ולא דח"א והגרע"א ג"כ רצה לומר חילוק זה דהרא"ש לשיטתו דס"ל דחלה הרי הוא כפיהק אך דמסיים א"נ דרק בנותן לה בן נאמן משום דעבידא לגלויי א"כ י"ל דהכא א"נ ונלע"ד דכ"ז שייך לענין נאמנת אשה די"ל דגם נגד חזקת איסור דרבנן ג"כ א"נ היכי דלאו בידה אבל בע"א דודאי נאמן היכי דאינה דש"ב ולא הוי נגד חזקת איסור א"כ פשיטא דבכה"ג ל"ש ב' הטעמים א"כ בודאי סגי עדות העד שהעיד על הכרת עיבר בח"י טבת וחוץ לזה אף א"נ דגם בכה"ג ל"מ ע"א נוכל לצרף עד הב' שהעיד על הכרת העובר בכ' טבת דהא לשיטת המהרש"א גם ביולדת לז' אין הכרת עיבר פחות מג' חדשים שלימים א"כ מדהי' הכרת עיבר בכ' טבת ע"כ דנתעברה כ' תשרי ובאמת הרבה מפורשים הוכיחו דעיקר כשיטת המהרש"א אך עכ"פ יש ס"ס שמא כשיטת הרמב"ם דע"א נאמן בנותן לה בן וה"ה בכלו לו חדשיו והגם די"ל דהכא גרע דל"ח עבידא לגלויי מ"מ בכה"ג הרוב מסייע וכונת הרא"ש רק דאשה ל"מ ואף א"נ דלדעת הרא"ש גם ע"א א"נ מ"מ י"ל כמו שחילקתי דבגמרו סימניו ומת ע"י חולה דהוי כאכלו ארי והוי רק חשש דרבנן בודאי דע"א נאמן ואת"ל שגם בכה"ג א"נ מ"מ שמא כשיטת מהרש"א א"כ יש ב' עדים על הכרת עיבר ויש ראי' דעכ"פ בכ' תשרי נתעברה ובאיסור דרבנן ויש ס"ס להקל מהני אף נגד ח"א א"כ פשיטא