מהר"ש חלק א קעח

רק עד אחר ימי הפסח א"כ לכאורה זה ל"ח מכירה הגם דלכאורה י"ל דהא מצינו גם מכירה לזמן דמהני כמפורש בכ"מ ועי' בר"ן נדרים ד"ל דשדך נתונה לך עד שאעלה לירושלים דמהני הקנין ופקע בכדי ועיי"ש פלוגתת הרשב"א עם הר"מ קורטבר"י אי בקנה ממנו קודם שעלה לירושלים אי חל הקנין שנית וא"כ הי' אפ"ל דכיון שהותנה דכל ימי הפסח יהי' הקנין קיים ושפיר הוי מכירה גמורה ובשלמא באמר לכשיהי' לי מעות תחזור לי בלי שום זמן שפיר לא חל המכירה בבירור בשום זמן וקנין בעי שיהי' עכ"פ שעה א' בבירור של הקונה אבל כשהתנה שיחזור לו לאחה"פ א"כ בימי הפסח א"א לבטל הקנין של העכו"ם שפיר אפ"ל דמועיל והא מפורש בש"ע סי' ר"ז סעיף ה' וכן המוכר או הלוקח שהותנו שיחזור לו המקח בזמן פלוני או כשיתן המעות הרי המכר קיים ויחזור כמו שהותנה ופי' הסמ"ע דהאי או כשיתן לו המעות קאי ג"כ אזמן פלוני דעד אותו זמן הוא אצלו בקנין גמור בכה"ג ל"ח רבית דהא הוי קנין גמור לזמן. ועי' שו"ת מח"א הל' רבית סי' י"ג שהביא פי' הנ"ל וכ' דלענין דינא החילוק הוא אמת אך בדברי הר"מ ז"ל מחלק בין אמר ע"מ דאז צריך לחזור ולהקנותו מהני אבל באומר ממילא תחזור ל"מ

עכ"פ מצינו דקנין הגוף לזמן מהני וא"כ י"ל דבשלמא במעמ"ל חושש הרדב"ז כיון דבכל ימי הפסח הדבר עומד בס' שמא לא יקיים התנאי וא"כ עובר ס' ב"י ושפיר בזה ג"כ קנסו ולשי' המ"א באם נתקיים אח"כ התנאי אמ"ל דלא עבר אב"י ואינו אסור רק משום חומרא דחמץ אבל אחה"פ מותר אבל הכא הי' מבורר בימי הפסח דלע"ע יש לו להעכו"ם קנין הגוף בזה א"כ לא הי' בתוה"פ שום ס' בדבר א"כ י"ל דמועיל. אך באמת יש לשדות בזה נרגא א' דלשי' הר"ן נדרים ד"ל קנין לזמן ל"ח רק ק"פ וא"כ בחמץ היכי דנשאר לו להישראל קצת זכות עובר ועדיף מזכות גול"מ דעובר בחמץ. ועי' בריט"א בכורות פ"ח שכ' דאם הקדיש לזמן קדושת דמים דפקע בכדי ובתוך זמן ההקדש פדה בו בנו דבתוך זמן ההקדש עכ"פ חשיב גל"מ כיון שאח"ז יחזור לרשותו וכמפורש בש"ס דבחמץ של הקדש מעל למ"ד דהגל"מ כממון דמי ורק כיון דקיי"ל לאו כממון דמי מש"ה לא יוכל לפדות וכ' שם דאם נתן לחבירו דבר לזמן באופן שאחר הזמן תחזור המתנה לנותן דיוכל לפדות בו אף בתוך זמן המתנה דאף דדהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ הכא כל קנין לזמן אינו אלא שאלה בעלמא כמ"ש ברא"ש פ' לולב הגזול

יצא מדבריו דבהקדש לזמן חשיב בתוך הזמן גל"מ אבל עכ"פ הוי בשעת מעשה של הקדש דמועלין בהקדש לזמן אבל בנותן מתנה לזמן גם בשעת מעשה אין להנותן רק זכות שאלה ובאמת בזה יש לפלפל עפ"י דברי הקצה"ח סי' רמ"א שהביא שי' הר"א שקנין הגוף לשעה חשיב קנין הגוף ורק באישות בעי קנין עולמית עיי"ש אך באמת לענין חמץ אף א"נ דחשיב קנין הגוף אף כשמוכרו לזמן מ"מ עכ"פ לדברי הריט"א דחשיב בכה"ג גל"מ א"כ לענין חמץ עובר בשביל זכות קע"א וה"ה בשאר גל"מ. ובאמת לפ"ז כ' בתשו' דאם הקדיש חמץ לזמן עד אחה"פ יעבור בב"י מצד זכות גל"מ ורק בהקדש מוכח בירושלמי פ"ב מפסחים דבחמץ של הקדש שקע"א א"ע בב"י לרבנן רק לר"ש ופלפלתי בזה הרבה בחי' דלדברי הריט"א שכ' הפי' בירושלמי א"כ בכה"ג יעבור. אך אנכי כ' פי' אחר בדברי הירושלמי הנ"ל ולדברי גם בהקדש לזמן לא יעבור אבל במכר לעכו"ם לזמן אף א"נ דחשיב קה"ג לשעה אפ"ה עכ"פ חשיב אצל הישראל זכות גל"מ כמ"ש הריט"א דזמן ממילא קאתי ובחמץ של עכו"ם עובר ע"י זכות גל"מ. הגם דבאמת בעיקר הדבר א"נ דעובר ע"י זכות גל"מ כזה אפ"ל עפמ"ש הרשב"א הובא בש"מ כתובות דנ"ט דבמידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו

ולפ"ז י"ל דבשלמא בחמץ של הקדש במועד דעכ"פ גם בימי הפסח שייך הדבר לההקדש דרוב הפוסקים ס"ל דא"ה יש להם בעלים ובפרט דההקדש יוכל להשהותו וממילא נהי דלע"ע בימי הפסח אין להחמץ שיווי מ"מ כיון דלאחה"פ יהי' לו שיווי שפיר מעל אבל היכי דנתן לההקדש לזמן ואח"ז יחזור לרשותו דלע"ע הדבר של הקדש א"כ במחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו מכ"ש דלא נוכל לחשבו כשל הדיוט שיועיל לפדיון אף למ"ד דהגל"מ כממון דמי. וא"כ י"ל דבהקדש לזמן לא יעבור בב"י אף א"נ דבקע"א עובר אף בשל הקדש מ"מ הכא חשיב מחוסר הקנאה מרל"ר. אך עכ"פ לדברי הריט"א בכה"ג עובר אף בהקדש לזמן ומכ"ש לשי' הרא"ש דבהדיוט קנין לזמן ל"ח רק ק"פ וכמו זכות השאלה וא"כ בודאי בחמץ ל"מ. ואף לשי' הקצה"ח עכ"פ חשיב גל"מ ועובר ועי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' קל"א החילוק דמעמ"ל מהני באתרוג וקנין לזמן ל"מ דשם במעמ"ל אם ירצה למחול ע"ת ל"צ קנין חדש ובקנין לזמן אם ירצה להקנות לחלוטין בעי קנין חדש. ועי' בחוו"ד סי' קע"ד שכ' דאף דנימא דקנין לזמן מהני דוקא אם יוחלט המעות אחר שיחזיר לו אבל אם חוזר המעות לבעלים הוי רק כהלואה ואסור אף אם כבר נתן לו המעות א"כ בודאי הכא מכירה לזמן לא יועיל. ובפרט שלפי משמעות השט"מ דעד ולא עד בכלל א"כ יוכלה הקנין מהחמץ ביו"ט אחרון ובקנה ביו"ט אחרון נמי אסור לאחה"פ א"כ לכאורה ליכא שום צד היתר בזה

אך עכ"ז נ"ל שי"ל צד היתר בזה דבאמת נראה כי בגוף השט"מ נפל טעות דהא הוא כפל לשון עד תשלום ימי השכירות והמכירה הנ"ל עד י' ימים. ונראה דהי' צ"ל עד תשלים דמי השכירות והמכירה הנ"ל עד י' ימים דהיינו דמותר המעות שמגיע לו בעד השכירות והמכירה זקף במלוה על י' ימים א"כ עכ"פ בודאי בעל פה בשעה שקרא להעכו"ם השט"מ בודאי אמר לו בע"פ שמוכר לו החמץ לחלוטין א"כ אף דשטר מכר זה הוא חספא בעלמא דהא לא מוכח מתוך השטר כלל שמכר לו החמץ לחלוטין דעכ"פ בעי שיהי' שטר ראי' והכא אינו לראי' והוי חספא בעלמא עכ"פ נשאר הקנין בעל פה וא"כ ל"מ א"נ דשכירות הקרקע נקנה בכסף לחוד נשאר ג"כ קנין הנכרי בהקרקע וממילא נקנה החמץ בקנין אגב אך אף א"נ דשכירות קרקע ג"כ לא נקנה בכסף ובטל קנין הקרקע מ"מ נשאר עכ"פ קנין כסף על החמץ ובחמץ שעה"פ דרבנן סמכינן אקנין כסף לחוד כמפורש במ"א בשם המ"ב ובפרט לדידן י"ל דמועיל מטעם קנין סטימתא. ואף שי"ל כיון שכ' שטר ג"ד שאינו רוצה לקנות בכסף רק בהשטר בתורת קנין אגב כדמצינו בש"ס ב"מ ד"י בנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני

באמת הנמ"י כ' דבקנין ד"ת ל"מ זה ואף שי"ל דבכה"ג שלא רצה לקנות באותו פעם כלל מהני אף בקנין ד"ת ז"א דבשלמא שם בד"א הוא קנין ברור א"כ למה נפל ע"כ דג"ד שאינו רוצה לקנות בזה אבל הכא דקנין כס אינו קנין ברור א"כ י"ל דכ' השטר כדי שיהי' הקנין בני פקפוק אבל באמת הי' בדעתו שאם יתבטל הקנין שטר ושוב יועיל הקנין כסף ובאמת מנהגינו לכתוב כן בהש"מ שמתנה בפי' שכל קנין לא יגרע כח קנין חבירו רק כ"א ישאר בתוקפו וז"ב. עוד י"ל בזה עפמ"ש בשו"ת רח"כ סי' י"ב דבמכר חמץ ולא מסר השט"מ להעכו"ם שכ' דעפמ"ש הר"ן דמש"ה מהני ביטול משום דבג"ד דלא ניחא לי' סגי וא"כ כיון דעכ"פ כ' השט"מ סגי. ומכ"ש בנ"ד דקיבל הדראהן ומסר שט"מ ואמר בפי' להעכו"ם שמוכר לו החמץ לחלוטין נהי שיש ריעותא בהשט"מ מ"מ עכ"פ חשיב כג"ד ועיי"ש שכ' עוד דבקנין דברים ג"כ סגי לענין חמץ כיון דעכ"פ קאי במחוסרי אמנה. ועיי"ש שכ' ההיתר משום הביטול וכאן ל"ח להערמה כיון שעשה מה שמוטל עליו ולא נתקיימה מחשבתו א"כ ה"ה הכא לשי' המק"ח דגם חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול וגם לשי' הח"ס עכ"פ בחמץ שנמכר ולא נמכר כהוגן הוא בכלל ובכה"ג שעשה כתק"ח ל"ח להערמה. ואף דהכא י"ל דנחוש לשי' הפוסקים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול אבל עכ"פ שייך הסברות שכ'