מהר"ש חלק א קעז

לענין קנין מ"מ ל"ח כריתות כיון דתיכף חוזר לרשותו ומונח ברשות הבעל. ומשני הש"ס דשוב אמרינן כיון דע"י הגט לא יחזור לרשותו שפיר הוי דבר הכורת ועוד י"ל לשי' הרשב"ם ב"ב דקכ"ט דהא דבגיטין ל"מ חזרה תכ"ד הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת מהני חזרה תכ"ד א"כ עיקר חלות הגירושין הוא אחכ"ד ואז כבר חזר החצר לרשותו והרבה יש לדבר בזה

עכ"פ נשמע דסגי באם הי' החצר יום א' שלה דשפיר מהני ה"ה הכא דעכ"פ חל השכירות על ט' ימים וקנה הנכרי את החמץ מדין אגב או מדין חצר לשיטת הקצה"ח סי' קצ"ד. אך באמת י"ל דלפי שי' הר"מ ז"ל דבאחריות אלם עובר ג"כ בב"י ומש"ה כ' המק"ח דבאם הנכרי הוא עני ולא ישלם לו אם יופסד החמץ א"כ חשיב כאחריות אלם ורק כשכותב החצר במכירה אז הוי כמקבל אחריות בביתו של עכו"ם דשרי לכ"ע ואף כשנותנו לרשות עכו"ם אחר והנכרי השני מקבל אחריות מתיר המ"א ומכ"ש באם לא הי' מעולם ברשות הישראל אחר קבלת האחריות דודאי שרי. א"כ לפ"ז שפיר בעי שיהי' הבית של העכו"ם כל ימי הפסח דאם נכנס בימי הפסח לרשותו א"כ נהי דהנכרי קנה את החמץ מ"מ חשיב כקע"א והוא בבית הישראל דעובר בב"י וכיון שכן לפי"מ דקיי"ל דאף בקנה חמץ ביו"ט אחרון אפ"ה אסור לאחה"פ א"כ לשי' המ"א דגם בחמץ של עכו"ם שקע"א אסור לאחה"פ א"כ ה"ה בקע"א ביו"ט אחרון ג"כ אסור אחה"פ. אך באמת מטעם זה אין חשש בכה"ג א' דבאמת רוב הפוסקים פסקו דבאחריות אלם א"ע ועי' בט"ז סי' ת"מ וכ"פ הח"י. ולפ"ז כ' דרק לכתחלה יש לחוש לשי' הר"מ ז"ל אבל בלא מכרו והוא אחר שש א"צ לבערו דיש לסמוך אשי' הראב"ד ז"ל ובפרט אף א"נ דבימי הפסח דיש חשש ב"י ד"ת נחוש אף לשיטת הר"מ ז"ל אבל עכ"פ היכי דלא נעשה ביתו רק ביו"ט אחרון בודאי כיון דליכא חשש ב"י ד"ת שוב סמכינן אשי' הראב"ד ז"ל דבאחריות אלם א"ע. ודוקא באם באמת קנה חמץ ביו"ט אחרון או קע"א גמור מגניבה ואבידה אז י"ל דגם בהי' ביו"ט אחרון אפ"ה אסור דכל דתקנו רבנן כעין ד"ת תיקנו אבל הכא דל"ח רק אחריות אלם א"כ ביו"ט אחרון בודאי סומכין אשי' הראב"ד ז"ל ובפרט דכמ"פ כ' דזה ל"ח כלל אחריות אלם דמה שהנכרי לא ישלם לו החוב זה ל"ח האחריות על החמץ דבגוף החמץ אין לו שום קנין א"כ בודאי ביו"ט אחרון יש כמה ספיקות ס' שמא אחריות אלם א"ע ושמא זה ל"ח כלל אחריות אלם

אך באמת יש עוד טעם מה דצריך השט"מ דבאמת כבר פקפקו כמ"פ די"ל דקנין אגב דהוי דרבנן ל"מ לענין ד"ת ורק היכי דמכר את החצר א"כ ידוע שיטת הגאונים דחמצו של ישראל המופקד ברשות עכו"ם ובפרט אם הוא באחריות העכו"ם דא"ע דלא מיקרי בבתיכם והרא"ש כ' דכיון שהשאילו נפקד לשמירת ממונו ביתו קרינא בי' וכמ"ש ברשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי למפקיד וא"כ כ"ז באם אינו מקנה החמץ להעכו"ם שפיר משמר את החפץ לצורך הישראל שפיר י"ל דנעשה חצירו של הישראל ע"י השימוש אבל באם הקנה החמץ להנכרי בקנין דרבנן עכ"פ אין החצר משמר החפץ לצורך הישראל ושוב ל"ק לי' החצר דהא אין משתמש בהחצר ושוב מה"ת מותר משום דלא מיקרי ביתך ואי דעכ"פ מדרבנן אסור אף היכי דל"ש שהשאיל לו חצירו כמ"ש בש"ע של התניא ז"ל ראיה מהא דגזל חמץ דאסור מצד הנגזל אך לענין זה שוב מהני קנין דרבנן. א"כ לפ"ז י"ל דאם כלתה קנין הבית באמצע הפסח דשוב יהי' אסור דשוב יהיה חשיב בבתיכם ואי דעכ"פ קנה החמץ בקנין אגב שוב י"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת

אך באמת י"ל דבעיקר המחלוקת שבפוסקים אי קנין דרבנן מהני לד"ת כ' הפוסקים דבשלמא אם תיכף בשעה שנולד הקנין דרבנן יש נ"מ לד"ת י"ל דל"מ אבל אם בתחלת הקנין דרבנן לא הי' נ"מ לד"ת וכבר הוחלטנו שהדבר שייך לו וחשיב קנין שוב אף כשנצמח הס' אח"כ לענין ד"ת ג"כ מועיל דכבר הוחזקנו שהדבר שייך לו קודם שנעשה נ"מ לענין ד"ת. א"כ שפיר י"ל בשלמא אי לא הקנה לו כלל הבית על ימי הפסח רק על יום קודם הפסח אז שפיר נהי דהנכרי הי' קונה מכח אגב אבל עכ"פ בתחלת ליל פסח נולד הס' על איסור ב"י ואז צריכין להתיר מכח קנין אגב אז הי' אפ"ל דל"מ לד"ת אבל אם עכ"פ הי' נקנה הבית להעכו"ם על איזה יום מימי הפסח א"כ בתחלת ליל פסח לא הייני צריכין לדון על הקנין אגב רק לענין דרבנן דהא מה"ת מותר משום דלא מיקרי בבתיכם ועכ"פ הי' נ"מ לענין ביעור דרבנן ושוב הוצרכנו לדון על הקנין לענין איסור דרבנן וכיון שהוחלטנו אז דקנין אגב מועיל א"כ אף כשכלתה הקנין מהבית בתוך הפסח ויש עכשיו נ"מ לענין איסור ב"י ד"ת מ"מ כיון שהוחלטנו בשעה שהי' נ"מ לענין דרבנן דהחמץ שייך להנכרי א"כ אף כשנצמח הס' לענין ד"ת ג"כ מהני. ובפרט כיון שלא כלתה הקנין מהבית רק ביו"ט אחרון אז לענין דרבנן סומכין אקנין אגב דדרבנן מהני לדרבנן. דאף דמפורש דאפי' קנה ביו"ט אחרון אסור זה רק בקנה באמת אז י"ל כעין ד"ת תיקנו. אבל הכא באמת הוא של עכו"ם רק דלענין איסור ב"י ד"ת חוששין שמא קנין דרבנן ל"מ לד"ת אבל ביו"ט אחרון אמרי' דקנין דרבנן ג"כ מהני ובפרט דיש שי' כמ"פ דקנין דרבנן מהני לד"ת ובפרט דשי' התוס' קידושין ד"ה דקנין אגב הוא מה"ת א"כ לענין יו"ט אחרון בודאי יש להקל ובפרט שי"ל עוד דבאמת שי' הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי למפקיד וא"כ י"ל באם קנה רק את החמץ שוב החפץ קונה לו את החצר ע"י השימוש ושוב הוי כחזקה ובשלמא אי לא הקנה לו כלל את הקרקע י"ל דבכסף לחוד ל"ק את החמץ ג"כ ושוב לא נעשה חצירו כלל אבל אחר שכ' שט"מ וקנה עכ"פ את החמץ בקנין אגב שוב החמץ משוי לי' קנין בהחצר ושוב לא מיקרי בבתיכם ובאמת כבר העיר בזה בשו"ת משיב כהלכה

אך באמת לפמ"ש הפוסקים דהעכו"ם אינו קונה בחזקה א"כ אזדא כ"ז דממילא ל"ק את הקרקע בשימוש וחוץ לזה נלע"ד לומר דבאמת כ' הנה"מ דשימוש לא משוי לי' קנין בגופו של חצר רק לענין שימוש דהמשכיר אינו יכול לחזור מהשכירות אבל באמת באם השוכר רוצה שיהי' נקרא ביתו שיוכל לקנות ע"י דבר אחר בזה ל"מ שימוש רק בעי כסף או שטר או חזקה עיי"ש דלענין גט דבעי ונתן בידה ל"מ שיהי' נקרא חצירו ע"י השימוש. ובאמת המהרי"ט כ' דאי מהני שימוש מהני אף לענין גט וא"כ הי' סגי באם תניח חפץ שלה לתוך החצר או עכ"פ אחר שקנתה בקנין דרבנן כמ"ש בשו"ת מ"כ. אך באמת לשי' הרשב"ם הסברא דל"מ לענין זה שימוש ובחי' הבאתי ראי' לזה מרש"י ב"מ דמ"ט ע"ב. א"כ כ"ז שייך לחומרא היינו בחמצו של ישראל המופקד ברשות עכו"ם והישראל קנה את החצר ע"י שימוש שפיר עובר אף דהישראל אין לו קנין גמור בהחצר עובר דכמו דעובר ע"י זכות כל דהו בחמץ ה"ה דעובר ע"י זכות כל דהו בבית. אבל להיפך היכי דגוף הבית הוא של הישראל דהנכרי קנה ע"י שימוש עכ"פ אין להעכו"ם קנין בגוף החצר ולא יוכל לקנות ע"י החצר שום דבר ושוב מיקרי בבתיכם וא"כ אי הי' כלה השט"מ בתוה"פ בודאי' הי' חשש אך כיון דלא כלה רק ביו"ט האחרון יש לסמוך דקנין אגב ג"כ מהני. ובפרט דבאמת היה קנין כסף ג"כ ורק דחוששין לשי' ר"ת ובאמת מפורש שם דבדיעבד לאחה"פ סומכין אקנין כסף ג"כ ובפרט דבאמת ע"י כתיבת השט"מ ונכתב בו שמוכר החמץ שוב הוי כקנין סטימתא ע"י כסף ושלום צעטעל כמ"ש בשו"ת רעק"א וא"כ יש לסמוך אק"ס ובזה כ' בשו"ת ח"ס סי' שי"ד וכבר קדמו בשו"ת רדב"ז דהוי קנין ד"ת א"כ מכל הנ"ל הדבר פשוט וברור דאף אי הי' כ' עד י' ימים והי' כלה השכירות מהבית ביו"ט אחרון ג"כ הי' מותר

אך מ"ש בהשט"מ שהמעות זוקף במלוה עד תשלים ימי השכירות והמכירה ומוכח דלא מכר החמץ לחלוטין