מהר"ש חלק א קעו

מהר"י בכר דוד מה שתמהו ובחי' ישבתי הכל בטו"ט. אכן באמת י"ל דאף רש"י מודה דקנין דרבנן ל"מ בגט להפקיע איסור א"א ורק הכא באמת מיירי שמסרו לשליח מע"ש כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל והא יש בעי' בש"ס במזכה גט במקום יבם אי חשיב זכות והס' שמא רחמא לי' ליבם ונשאר בתיקו וקיי"ל דחולצת ולא מתייבמת. והנה א"נ דמיקרי זכות א"כ מגורשת לגמרי אף דמת הבעל קודם שבא לידה כדעת רוב הפוסקים דלא כשי' הרי"ף והר"מ ז"ל ובפרט היכי דאמר בפי' זכי אף הרי"ף והר"מ ז"ל מודים ועי' בלח"מ בהל' עבדים ובשו"ת פמ"א ובקצה"ח סי' קכ"ה ורק הס' שמא רחמא לי' ליבם וי"ל דקנין דרבנן נהי דל"מ להפקיע איסור א"א מ"מ מועיל לאוסרה על היבום כמו דחליצה פסולה נהי דל"מ להתירה לשוק מ"מ אוסרה על האחין וכיון שכבר נאסרה על היבם שוב הגט זכות הוא לה ומועיל מטעם זכי' וכיון דאתינן להכי בפשיטות מיושב קושית הפנ"י דכיון דנמסר הגט לשליח מע"ש א"כ שוב הוי עכ"פ מע"ש ס' מגורשת משום דשמא במקום יבם זכות הוא דהא נשאר בתיקו וא"כ אף אם תזנה בליל שבת קודם נתינת הגט לידה עכ"פ לא תהי' מחויבת מיתה דהא עכ"פ הוי ס' מגורשת ול"ש לאוקמי אחזקה דהא בס' בעי' ל"מ חזקה כנודע וא"כ נהי דצריך לגרש אותה שנית כדי שלא תהי' זקוקה לחליצה מ"מ ל"ש שמא יחפה דהא באמת אינו מחויבת מיתה דהא הוי ס' מגורשת מע"ש ומיושב קושית הפנ"י לנכון

והנה בהא דפריך בש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ופירש"י ז"ל דקנתה מטעם אגב והקשו בתוס' דהא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ותירצו דלא נתן לה במתנה גמורה אך הרשב"א והר"ן ז"ל פי' דהי' מונח בחצר השליח והשליח מקנה לה את החצר ושוב שפיר פריך הש"ס דהבעל יקנה את החצר ומביא הרשב"א והר"ן ז"ל ראי' דע"כ מטעם חצר דאי מטעם אגב א"כ ל"ב ציבורין א"כ שפיר הי' הבעל יכול להקנות לה מקום אחר ולא יקנה הוא וע"כ דהכא אינו מועיל אגב דנהי דקנתה מ"מ ל"ח ונתן בידה נשמע דבגט ל"מ ע"י שום קנין רק חצר דהוי כידה. והנה לכאורה נשמע מדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דקנין דרבנן מהני בגט דבלא"ה אמאי נדחק דקנין אגב ל"ח נתינה לימא בפשיטות משום דקנין דרבנן ל"מ. אך לענ"ד באמת י"ל דהרשב"א ז"ל מודה דקנין דרבנן ל"מ לענין ד"ת וי"ל דאף בקידושין דל"ב נתינה דהא שי' כמ"פ דבקידושין מהני טלי קידושיך מעג"ק אפ"ה י"ל דל"מ קנין דרבנן. ורק הכא אי הי' מועיל עכ"פ מדרבנן הי' עצה שהשליח יקנה לה מקום הגט וע"י החצר שפיר תקנה את הגט והבעל יקנה לה ע"י מק"א וא"כ ממ"נ מה"ת הגירושין מהני מתורת חצר ואף שחז"ל תיקנו שק"פ הוא לבעל מ"מ מדרבנן שוב מהני ע"י קנין אגב מש"ה הוצרך לומר דאגב ל"מ בזה אף מדרבנן דל"ח נתינה ושפיר ל"מ מדרבנן דהחצר שייך לבעל אבל באמת הרשב"א מודה דקנין דרבנן ל"מ לאיסור תורה

ובזה מיושב נמי סברת הקצה"ח שמיישב קושית הרשב"א די"ל דשפיר מהני קנין אגב בגט אך הכא בעי ציבורין דבלא"ה נהי שקנתה הגט מ"מ שוב מיקרי אגיד גבי' מש"ה צריך להקנות מקום הגט ושפיר פריך הש"ס. אך באמת כבר כ' דהא דל"מ היכי דאגיד גבי' משום דל"ח נתינה דכיון דהקפידה התורה דבעי ונתן בידה א"כ נהי דהכא חשיב נתינה מ"מ בעי נתינה הכורת והכא ל"ח כריתות אבל היכי דמה"ת הוי כריתות מעליא נהי דע"י תק"ח ל"מ זה דוקא היכי דמדרבנן לא הוי נתינה כלל או דלא קנתה כלל שפיר ל"מ אבל היכי דגם מדרבנן קנתה רק משום דאגיד גבי וכיון דמה"ת מהני סגי וא"כ שפיר קאמר הרשב"א דאי מועיל אגב בגט א"כ ל"ב ציבורין ואין כונתו דע"י אגב לחוד דבזה שוב י"ל כנ"ל דל"מ משום דאגיד גבי' רק די"ל דמה"ת מהני ע"י חצר של השליח ולא הוי אגיד גבי' רק שחז"ל תיקנו שיהי' החצר שייך להבעל ושוב מדרבנן מהני ע"י חצר של הבעל ואף דבזה הוי אגיד גבי' ז"א דכיון דמה"ת ל"ח אגיד גבי' ומהני הגירושין שוב מהני מדרבנן קנין אף דמדרבנן אגיד גבי' וע"כ דאגב ל"ח נתינה בגט ומיושב שי' הרשב"א ז"ל לנכון בס"ד וי"ל עוד דקנין דרבנן מהני עכ"פ לענין שיופקע קנין הבעל מפירות ושוב מהנ ע"י חצר השליח וע"כ דל"ח נתינה ושפיר ל"מ אף מדרבנן וז"ב בס"ד

ובהיותי בזה ראיתי מקשים דהא אף דנשאר בתיקו אי במקום יבם מיקרי זכות מ"מ הכא תוכל לומר בפי' דזכות הוא לה ואז תהי' מגורשת משום זכי' ונרויח בזה פירכת הש"ס דחצירה מה שקנתה. ונלענ"ד לתרץ דכיון דבשבת א"א לטלטל הגט דמש"ה הוצרכו לכל זה וא"כ אם תעשה עכשיו את השליח לא יוכל השליח ליטול את הגט רק דנאמר דחצירו קונה לו כמ"ש הר"ן ז"ל דהי' מונח בחצר השליח א"כ י"ל לפמ"ש המלמ"ל והשעה"מ דחצירו של שליח לקבלה ל"מ משום דא"י לעשות שליח אחר א"כ הכא א"א בתקנה זו והרבה יש לפלפל בזה

בעה"ח ועש"ק ויגש תרל"ז בילגורייא. והנני אחיך אוהבך הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"י. סימן סו להרב הגדול חו"ב המפורסם וכו' כש"ת מוה' שמואל אהרן מילער נ"י אבד"ק יעדליטש

בדבר שאלתו בא' שכ' שט"מ וכ' ששוכר הבית עד י' ימים וכ' ג"כ דמותר המעות זוקף במלוה עד תשלים ימי השכירות ומכירה הנ"ל היינו עד י' ימים וכ' כת"ה שיש ב' חששות בדבר. א' כיון דכ' המכירה עד י' ימים א"כ מכירה לזמן ל"מ וחוץ לזה בשנה זו שהיה שבת ע"פ והתחיל הקנין מע"ש א"כ כשכתב ע"ד י' ימים קיי"ל עד ולא עד בכלל א"כ ביו"ט האחרון כלתה השכירות זה תורף שאלתו בקצרה

הנה מקודם נדבר מחשש האחרון היינו אם הי' כתב מכירה לחלוטין ורק הי' כתב שכירות הקרקע עד י' ימים בזה הי' אפשר להקל עכ"פ בדיעבד. דבאמת עיקר הא דבעי שכירות המקום לכאורה הוא רק משום דחוששין לשי' רוב הפוסקים דכסף אינו קונה בעכו"ם במטלטלין דרוב הפוסקים פסקו כר"ת וא"כ בעי שיהי' קנין אג"ק ולכך כותבין שט"מ כדי שיקנה הקרקע בשכירות ע"י השטר וממילא יוקנה ע"י קנין אג"ק את החמץ וא"כ לפ"ז סגי באם משכיר לו את החצר אף על שעה א' דהיינו באם עכ"פ בזמן חלות הקנין מהחמץ אז נקנה לו הקרקע ושוב קונה מטלטלין אגבן אף באם אח"כ כלתה הקנין חצר וכמפורש בש"ס דהמוכר שדהו בשנת שהיובל נוהג למ"ד מכורה ויוצאה מהני אם הקנה מטלטלין אגבן משום דחל עכ"פ על רגע א'

ובאמת ידוע הקושיא בהא דקאמר בש"ס גיטין דע"ז דתיזול ותיחוד ותפתח ופריך והא מה שקנתה אשה קנה בעלה וקשה לפי"מ דנראה מדברי הרשב"א ז"ל דבעבד אין לו התחלת קנין בלא רבו אבל באשה היא זוכת תחלה והבעל זוכה ממנה א"כ מאי פריך הש"ס הא כיון דחל עכ"פ קנינה רגע א' שוב מהני קנין אגב. והנ"ל בזה דידוע שי' התוס' דביכול לנתקו אף דלא מגרע זכיית האחר לענין קנין אפ"ה בגט ל"מ דבעי דבר הכורת ועי' בקצה"ח שכ' דמש"ה הכא בעי צבורין ג"כ מה"ט עיי"ש. א"כ ה"נ י"ל דאף דבמתנה ומקח מהני קנין אגב אף דאחר רגע יחזור לרשותו אבל בגט דבעי דבר הכורת ל"מ באם מונח ברשות כזה דברגע תיכף נכנס לרשות הנותן נהי דמהני