מהר"ש חלק א קעה

נשמע משדה זו וא"כ א"ש דברי הב"ח דבכה"ג שפיר נשמע משדה זו ולא דמי לבעי' דר"א וזה צע"ג לכאורה

אך באמת דברי הדג"מ א"ש דבאמת הרשב"א ז"ל בתשובותיו דחה ראיות הר"מ ז"ל מהא דשדה זו באופן אחר דש"ה בהקדש דעכשיו בידו לגמרי מש"ה שפיר מהני אף דיגיע זמן שלא יהי' בידו אבל כאן בקידושין גם עכשיו אין בידו לגמרי דבעי דעת האשה מש"ה כיון דעכשיו אין בידו לגמרי ואח"כ יגיע זמן שלא יהי' בידו כלל ולכך י"ל דל"מ ולפי דבריו אף בחד קידושין ל"מ וא"ש קושית הדג"מ לשי' הרשב"א ז"ל ועי' בס' המחנה בקו"א שהרגיש בזה ועי' שו"ת נוב"י מה"ת סי' נ"ב שהאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ז מאישות הל' י"ד

ובאמת בירושלמי פ' האומר מפורש דאף בחד קידושין ל"מ וכדברי הרשב"א ז"ל ולא כמ"ש הב"ח עכ"פ נשמע שדברי הא"מ אינם מוסכמים באופן שאף לפי דבריך מ"מ תיקשי קושית הפנ"י לשי' הרשב"א ז"ל ובגוף קושית הרשב"א והר"ן על הר"מ ז"ל ישבתי בחי' באריכות. נחזור להנ"ל דלפענ"ד א"א לקיים דבריך ולומר דמיירי בכה"ג דהרי באמת פריך הש"ס והא חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והכונה דהיכי אפשר לה לקנות ע"י החצר הא החצר שייך לבעל ומשני דגיטה וחצירה באין כאחד והכונה כיון דע"י הגט יש לה החצר שוב אף דקודם שנתגרשה אין החצר שלה מ"מ כיון דע"י הגט שוב החצר שלה שוב קונה לה הגט ג"כ וכמו דמהני גזל והקדיש לאחר יאוש מטעם יאוש ושינוי השם וכ' הרשב"א ז"ל בטעמא אף דקודם ההקדש לא הי' שלו מ"מ כיון דעכ"פ ע"י ההקדש נגמר הקנין אף להגזלן ממילא כיון דע"י ההקדש נגמר הקנין שוב מהני והוי כח מקדיש והכ"נ כן. וכ"ז אי מיירי היכי דלאחר הגירושין תהי' ברשות עצמה שפיר מהני כיון דע"י הגט יצא החצר לרשותה אבל א"נ דמיירי בקידש אותה אלאחר שתתגרש א"כ אף לאחר שתתגרש לא יהי' החצר שלה דסופה לנישואין עומדת ויהי' של בעל השני א"כ שוב א"א לה לקנות הגט ע"י החצר דאין החצר שלה ול"ש תירוץ הש"ס וע"כ דלא מיירי בכה"ג כן הי' נ"ל לכאורה. ואף דלכאורה זה טעות דהא לגבי השני אינו רק ארוסה ואין לו פירות אך באמת בש"ס כתובות דפ"ג מפורש דמש"ה ל"א מכל מילי סילק נפשי' דיד בעהש"ט על התחתונה והעיר בחי' הרי"ם דהא יש ס' על תחילת הזכי' רק ע"כ דתיכף משנתארסה מתחיל זכיית הארוס בפירות רק דלא נגמר רק עד אחר נישואין מש"ה הוי ס' סילוק ואינו מוציא מידי ודאי זכי' ושוב א"ש דברינו כיון דגם אחר הגט תיכף מתחיל זכיית בעל השני נהי דבעודה ארוסה יכולה לזכות ע"י החצר אך כ"ז מאיש אחר אבל מבעלה כיון דבאמת לע"ע הוא חצירו רק דאמרי' גיטה וחצירה באין כאחד אבל בכה"ג דגם אח"כ לא יהי' לגמרי שלה ל"א גיטה וחצירה באין כאחד וז"ב

אמנם לפמ"ש בחי' אפשר לקיים דבריך דהנה תמהתי אהא דפריך הש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והכונה לכאורה דא"א לה לקנות ע"י החצר כיון דהחצר שייך לבעל ותמהני דהנה הראב"ד והר"מ ז"ל נחלקו בפ"ו משכירות באם א' השכיר לחבירו חצר למי שייך קנין מציאה ע"י החצר דלשי' הראב"ד ז"ל קנין מציאה הוא לשוכר ולא עוד רק דהמשכיר נסתלק לגמרי מהחצר דאף אם בא שם דבר הפקר של המשכיר אמרי' דמפקיר להו ולדעת הר"מ ז"ל הוא להיפך דקנין מציאה הוא להמשכיר לפי שהגוף שלו ואפ"ה אם בא שם דבר הפקר של שוכר אמרי' דלא מפקיר להו וגם אם דעת אחרת מקנה יש לו קנין. היוצא דלשי' הראב"ד ז"ל המשכיר נסתלק לגמרי מהחצר וי"ל דאף בדעת אחרת מקנה לו ע"י החצר ג"כ אין לו קנין דגרע כח המשכיר להראב"ד מכח השוכר להר"מ ז"ל דהא חזינן דגרע לענין דבר הפקר דבשוכר לא מפקיר לי' ובמשכיר מפקיר לי' לכן י"ל דכיון דנסתלק לגמרי א"כ אף אם ירצה א' להקנות לו ע"י החצר ג"כ אין לו קנין כן י"ל לשי' הראב"ד ז"ל ולשי' הר"מ ז"ל הוא להיפך דהמשכיר יש לו קנין אפי' בדבר הפקר ומכ"ש בדא"מ וא"כ קשה מאי פריך הש"ס הא מה שקנתה אשה קנה בעלה התינח לשי' הראב"ד ז"ל דעיקר קנין חצר שייך למי שהפירות שלו א"כ י"ל דה"נ עיקר קנין חצר שייך לבעל והאשה נסתלקה לגמרי מהחצר וא"א לה לקנות כלל ע"י החצר אבל לשי' הר"מ ז"ל כיון דהגוף שלה תוכל לקנות אף דבר הפקר ע"י החצר מכ"ש כשדא"מ בודאי מהני וא"כ בודאי תוכל לקנות הגט ע"י החצר. בשלמא לשי' הלח"מ שס"ל דבאמת מודה הר"מ ז"ל דלמי ששייך הפירות יש לו קנין ע"י החצר ורק הא דשייך קנין מציאה להמשכיר משום דאמרי' שייר לעצמו כר זה שהמציאות יהי' שייך לו וא"כ לפ"ז י"ל דוקא בשוכר דמכח המשכיר בא לו הק"פ י"ל דשייר לעצמו כח זה אבל כאן דהאשה לא הקנתה לו רק דחז"ל בעצמם נתנו לו כח לפירות א"כ שוב הדרינן לכללא דמי שהפירות שלו שייך לו קנין ע"י החצר אבל לשי' הש"ך ז"ל בסי' שי"ג והמלמ"ל שם דס"ל בשי' הר"מ ז"ל דבאמת למי שהגוף שלו שייך קנין ע"י החצר אף בדבר הפקר מכ"ש כשדא"מ א"כ שפיר תוכל לקנות ע"י החצר כל דבר אף שהפירות הם לבעל א"כ ממילא אף הגט תוכל לקנות ע"י החצר ומאי פריך הש"ס

לכן הי' נ"ל עפמ"ש בתוס' כתובות ד"ל דאם נתן מתנה לחבירו אף דיכול לנתקו מ"מ אינו מגרע זכות אחר והא דבגט ל"מ היינו דאף דקנתה הגט מ"מ בעי דבר הכורת שלא יהי' אגיד גבי' כלל היוצא דבגט אף דקנתה הגט מ"מ בעי שלא יהי' אגיד גבי' כלל ועי' ברמב"ן בפ"ק דקידושין בהא דמנה אין כאן משכון אין כאן שפי' דאף אם אמר לו קני משכון בשיעבוד מנה מ"מ ל"מ דאף דקנתה המעות מ"מ כסף קידושין דאגיד גבי' ל"מ ועי' ברי"ף ז"ל בגיטין ד"ט מה שפי' בהא דלאו כרות גיטא ועי' בקצה"ח סי' ר"ב שחידש דאף דאגב ל"ב ציבורין מ"מ אם רוצה להקנות לה הגט ע"י אגב צריך להקנות לה מקום שהגט מונח בו דבלא"ה נהי דקנתה הגט מ"מ כיון דמונח ברשות הבעל שוב מיקרי אגיד גבי' ול"מ. והכ"נ י"ל דהכי פריך הש"ס כיון דבחצר יש להבעל ק"פ א"כ נהי דתוכל לקנות ע"י החצר אפי' דבר הפקר מכ"ש כשדא"מ מ"מ כיון דמונח שיש להבעל ק"פ שוב מיקרי אגיד גבי' וע"ז משני הש"ס שפיר דשאני בנידון דהתוס' ביכול לנתקו וכן בנידון דהקצה"ח דאף לאחר שנגמר הגירושין מ"מ עדין יש להבעל כח בו שפיר ל"מ משום דאגיד גבי' אבל כאן אף דקודם הגירושין עדין אגיד גבי' מ"מ כיון דע"י הגירושין נפקע חצר מרשותו שפיר מהני וכעין זה כ' בס' ט"ג עפמ"ש המח"א דאף אם יש להמשכיר קנין ע"י החצר מ"מ מן השוכר אין לו קנין וזה פירכת הש"ס ושפיר משני גיטה וחצירה באין כאחד ולפ"ז אפ"ל שוב דמיירי באחד שקידש אותה אלאחר גירושין ואפ"ה א"ש דבשלמא אי היינו סוברים דבעוד החצר שייך לבעל אז לא תוכל לקנות ע"י החצר שום דבר ואז היינו צ"ל דכונת הש"ס כיון דע"י הגירושין יהי' לה קנין ע"י החצר לכך מהני ואז שפיר לא הי' יכול לאוקמי בכה"ג אבל השתא שהוכחתי דאף כשיש לבעל ק"פ מ"מ תוכל לקנות כל דבר ע"י החצר ועיקר החסרון משום דהבעל לא יוכל להקנות לה ע"י החצר כמ"ש המח"א או משום דאגיד וע"ז שפיר כיון דע"י הגירושין יוצא החצר מרשותו ואף שיהי' שייך לבעל השני מ"מ תוכל לקנות מבעל הראשון כל דבר ע"י החצר מש"ה גם עכשיו מהני ובעיקר קושית הפנ"י הי' נלענ"ד דלפי פי' רש"י ז"ל ותוס' דמועיל מטעם אגב והוא רק קנין דרבנן וכמ"פ כ' דמועיל רק מטעם אפקעינהו וכיון דמטעם אפקעינהו קאתינן א"כ ל"ש שמא יחפה והי' ניחא בזה מה שנדחקו רש"י ותוס' לפרש מטעם אגב ולא מטעם חצר וי"ל דהי' ק"ל קושית הפנ"י ומזה דייקו דמועיל הכא מטעם קנין אגב ומשום אפקעינהו ול"ש שמא יחפה. אך באמת ז"א נ"ל דקנין דרבנן אינו מטעם אפקעינהו לרוב פוסקים גם כמ"פ ס"ל דקנין דרבנן ל"מ בגט ועי' במרדכי ריש פ' הזורק ובשו"ת מח"א ועי' שו"ת דברי אמת להג'