מהר"ש חלק א קעד

ועיי"ש בסי' צ' סעיף י' ובב"ש שם סק"מ דאם הקדישה נכסי מלוג ל"ח ההקדש וגרע עוד ממכר דשם עכ"פ גוף מכירה קיים ורק דמוציא הפירות מיד הלקוחות והכא לא חל ההקדש כלל ובס' בי"מ סי' צ"ט האריך בזה וכ' דיש פלוגתא בין הריב"ש והרשב"א עכ"פ מסיק דהמנהג כהריב"ש דכ"מ דתכשיטין מנכין לה

עכ"פ מפורש שם דמה שנותן לה קודם הנשואין לע"ע קודם שנשאה בודאי אינו למתנה גמורה ורק שמפלפל שם די"ל דבשעת נשואין נעשה שלה לגמרי ואפ"ה מעיד דהמנהג כהריב"ש ועכ"פ לע"ע קודם שנישאת בודאי דאין לה קנין בהחפצים רק להתקשט ואין ביכולתה להקדיש ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' ק' וק"א שפלפל היכי דכתב שתטיל כל מה ששייך לגופה אי זכתה גם במה שקנה לה בעלה אחר הנשואין ויש שכתבו דאמרי' יד בעהש"ט על התחתונה והנוב"י כ' דבאמת נסתפק אף א"נ דכונתו להקנות לה אף במה שיקנה לה אח"כ מ"מ במה זכתה דאז הוי דשלב"ל ול"א לה לשון חיוב וכ' בזה ב' טעמים א' דבאמת מקנה לה בשעה שקונה לה רק דאם לא הי' כותב לה הי' אמרי' דאדעתא למיפק לא נתן לה ומהני הכתובה לגלות שאז בשעה שקונה לה התכשיטין מקנה לה לגמרי ועוד כתב בזה משום דתפיסה מהני בדשלב"ל אך בשו"ת בי"ע מפורש דעכ"פ צריך לברר שהקנה לה החפצים אבל אם איננה מבררת שהקנה לה ל"מ מה שכ' תטיל מה ששייך לגופה דשמא ז"א בכלל השייך לגופה ועי' שו"ת אדב"ע סי' י"ט שהביא דברי הג' רב"פ ז"ל דגם בתכשיטין שנתן לה קודם הנשואין אפ"ה בסתמא אמרינן דלא נתן לה רק כדי להתקשט וכמ"ש בהג"ה רמ"א סי' צ"ט בשם הריב"ש אך הוא מחליט דבמה שנתן לה קודם הנישואין ובשעת הנישואין שייך לגמרי לאשה ומה שקנה לה אחר הנשואין זה תלוי במ"ש בשו"ת בי"ע א"כ לפי החלטת האדב"ע המתנה שנתן לה קודם הנשואין הוי שלה במתנה גמורה אך י"ל דכ"ז אחר שניסת לו אז נקנה לה המתנה שקנה לה קודם הנשואין במתנה גמורה דמכח חיבת נשואין מקנה לה לגמרי אבל כ"ז שלא ניסת בודאי לא הקנה לה רק כדי להתקשט בהם א"כ לע"ע אפ"ל דאין ברשותה להקדיש דעכ"פ הוי רק ס' הקדש דלדעת העט"ח אף אחר הנשואין אין התכשיטין שלה לגמרי אף במה שנתן קודם הנישואין ובס' בהקדש אזלינן לקולא כמפורש בש"ע יו"ד סי' רנ"ט וכנודע מפלוגתת הרשב"א והר"ן נדרים ד"ז ובפרט עכ"פ ע"י היתר חכם בודאי יש להתיר דנהי דהוי נדר בעת צרה מ"מ לשי' כמ"פ מועיל התרה בדיעבד כמפורש ברמ"א שם ולענין לכתחלה סמכינן אשי' הסוברים דאף מה שנתן לה קודם הנשואין אינה שלה להקדיש ונודע מ"ש בר"ן פ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ובפרט דלשי' מהרלב"ח בנודר בסתם מהני התרה אף בנדר בעת צרה ושוב עכ"פ הוי ס"ס שמא לא התחיל כלל ההקדש ושמא בכה"ג מועיל התרה אף בנדר בעת צרה ואף שי"ל דהוי ס"ס נגד ח"א דעכ"פ קודם ההתרה הי' אסור ונהי דע"י ההתרה פקע הנדר למפרע מ"מ כבר הבאתי מש"ס יבמות דפ"ח דחשיב נגד ח"א מ"מ חוץ לזה דאם ס' א' אינו כנגד חזקה מועיל לשי' כמ"פ ובפרט דעכ"פ נהי דס"ס נגד ח"א ל"מ לשי' כמ"פ זה דוקא באיסור אבל הכא דתלוי בממון א"כ באמת שי' הר"ן ז"ל דס' צדקה אזלינן לקולא דאזלינן בתר צד ממון שבו ואף להמחמירין עכ"פ היכי שיש ס"ס נהי שי"ל דהוי נגד ח"א אבל עכ"פ ל"מ להוציא ממון ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דגם לנדר בתו תחי' מהני היתר מב"ד של ג' ועפ"י חרטה ולעשות מהחרטה פתח אך אולי נודע להחתן שלה מנדרה והסכים למעשיה א"כ בכה"ג מפורש בסי' רמ"ח דבאשה שנדרה לצדקה וכששמע בעלה לא מיחה בה נדרה קיים א"כ בכה"ג שוב לא נשאר שום צד להקל רק מכח שיטת הרלב"ח וע"ז לחוד קשה לסמוך נגד הכרעת רוב הפוסקים. ע"כ בקיצור אם החתן לא שמע מנדרה או מיחה בפי' בודאי עכ"פ ע"י היתר חכם יש להתיר בלי שום פקפוק כנלע"ד ברור בס"ד לדינא: ו בעה"ח ג' א' דר"ח כסלו תרס"ה ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן סה לכבוד אחי יקירי הרב החו"ב המפורסים גדול בתורה וכו' כש"ת מוה' זאב וואלף נ"י בק' טארנא יע"א

בדבר שפלפלת לתרץ קושית הפנ"י בהא דגיטין דע"ז קאמר הש"ס האי שכ"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה ולמחר תקיף לי' עלמא אמרו רבנן תיזול איהו ותיחוד ותפתיח ופירש"י ותוס' דהיינו שיוקנה לה החצר ואגבו תקנה את הגט ולפי שאסור לטלטל את הגט בשבת הוצרכו לעצה זו והקשה הפנ"י דהיכי הי' מועיל גט זה דהא הו"ל מוקדם שנחתם בע"ש ולא נתגרשה רק בשבת. וכתבת דהנה ידוע דפסול מוקדם הוא מב' טעמים א) משום שמא יחפה ב) משום פרי והנה התוס' כ' דרבא ס"ל הטעם משום שמא יחפה והנה לפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו מאישות דהנותן ב' פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשך דפסק הר"מ ז"ל דב' הקידושין חיילי וכ' הרשב"א ז"ל בטעמו דאף דבעי' דר"א לא נפשטה בקידושין דס"ב והיינו כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דספיקו של ר"א משום דיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידושין אפ"ה איפשטא מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקיי"ל דקדוש והטעם משום דעכשיו בידו להקדישה וחזינן דדבר שעכשיו בידו אף שיגיע זמן שלא יהי' בידו מ"מ יכול להקדיש עכשיו אלאח"ז וה"נ מהני אך הר"ן ז"ל שם בקידושין ובנדרים ד"ל דחה זה דש"ה דאותו הקדש שרוצה להקדיש אלאח"ז בידו להקדיש עכשיו מש"ה שפיר מהני אף שיגיע זמן שלא יהי' ראוי להקדיש אבל כאן נהי דעכשיו בידו לקדש מ"מ קידושין השניים אינם בידו עכ"פ נשמע דאם אמר לפנוי' האמ"ל לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר מהני הואיל דעכשיו בידו נהי שיגיע זמן שלא יהי' בידו מ"מ בחד קידושין דמי ממש לשדה זו וכן כ' בא"מ סי' מ' וכן נראה לכל מעיין. ולפ"ז כתבת לתרץ קושית הפנ"י דהכא מיירי באחד שקידש לאשה בעודה פנוי' ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר מהני וא"כ תיכף שנתגרשה מהשכ"מ חיילי קידושין השניים וא"כ ל"ש שמא יחפה דאם תזנה בליל שבת אז מחויבת מיתה אף דתוציא גט שנתגרשה מע"ש מ"מ הוית מע"ש אשת השני ולמיחש שמא תזנה עם אותו פלוני זה הוי זנות דיחיד ול"ח עכת"ד ודפח"ח

והנה טרם שאתחיל לפלפל בעיקר הדבר אדבר קצת בגוף דברי הא"מ שכ' דבחד קידושין מועיל בקידש לפנוי' אבל מ"מ דבריו אינם מוסכמים אף שגם הב"ח כ' כן שכ' באומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום וקידש אותה אחר בתוך ל' יום ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתגרש דמקודשת הואיל דעכשיו ג"כ בידו לקדשה והח"מ והב"ש סי' מ' מביאו והדג"מ תמה דלפמ"ש הרשב"א ז"ל בבעי' דר"א וא"ת ומ"ש מהמקדש לאחר ל' יום דמהני וי"ל דשאני הכא כיון שיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידושין וכיון דבבעי' דר"א פסקינן דהוי ס' א"כ גם הכא לא יהי' רק ס' ובאמת תמהתי ע"ז דהא הר"מ ז"ל ס"ל דהוי קידושי ודאי וראייתו מהא דשדה זו רק הר"ן ז"ל דחה דקידושין השניים אינם בידו אבל עכ"פ בחד קידושי בודאי מהני ולא דמי לבעי' דר"א דשפיר