מהר"ש חלק א קעג

החצר וכ"ז אם לא כ' לה דו"ד אין לי בנכסייך וא"כ ל"מ מכירתה ואלים שיעבודו אבל בכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך דאז עכ"פ מכרה קיים ונהי דלע"ע כ"ז שלא מכרה יש לו זכות הפירות מ"מ זה הוי כמו בהעדפה דג"כ הבעל אוכל פירות ואפ"ה ל"א בזה אלמוהו ושוב קונם מפקיע מידי שיעבוד ושוב כיון שתוכל להפקיע השיעבוד ע"י קונם שוב יש לה זכות ע"י החצר ומיושב קושית התוס' בס"ד ע"נ

נחזור דשי' הנוב"י דהפרת הבעל מהני אף לנדר בעת צרה וכבר כ' דראיית המהר"ם שיק יש לדחות. וחוץ לזה אף אם נחוש דבנדר בעת צרה ל"מ הפרת הבעל עכ"פ יפה כ' כת"ה דלשי' מהרלב"ח אף בנדר בעת צרה אם ל"א ע"מ שיחי' בני ל"ח בכלל נדר בעת צרה דהעיקר הלימוד מיעקב ושם אמר אם יהי' ה' עמדי. ולכאורה לפמ"ש בשו"ת חו"י סי' ט"ו ובפנ"י גיטין דל"ה דהא דעד"ר ל"מ התרה הוא רק מדרבנן ולפ"ז גם נדר בעת צרה הוא רק מדרבנן דלא גרע מהא דעד"ר א"כ לכאורה אם נדר סתם הו"ל ס' בדרבנן דשמא ל"ח בכלל נדר בעת צרה לשי' המהרלב"ח. אך באמת י"ל הואיל דאמר סתם דהוי נגד ח"א דקודם התרה בודאי חל הנדר רק הס' שמא הותר נדרו והוי נגד ח"א ואף שי"ל דכיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרא חשיב כליכא ח"א. אך באמת מפורש בש"ס יבמות דפ"ח דבאומר ששאל על ההקדש הוי כמעיד נגד ח"א אף דחכם עוקר הנדר מעיקרא אפ"ה לא דמי לדברי הגה"מ הנודע דהכא עכ"פ התחיל ההקדשונהי דגזה"כ דשאלה עוקר ההקדש למפרע עכ"פ התחיל ההקדש כמ"ש הש"ש א"כ ה"נ חשיב נגד ח"א. ועכ"פ לענין הפרת הבעל הוי ס"ס להיתר שמא כשי' המהרלב"ח דבל"א אם יחי' ל"ח בכלל נדר בעת צרה ושמא כשי' הנוב"י דהפרת הבעל מהני אף בנדר בעת צרה ושוב ס"ס להיתר בודאי מהני ואף שי"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ מ"מ לשי' הסוברים דהא דעד"ר אין לו התרה הוא רק מדרבנן א"כ גם הא דנדר בעת צרה אין לו התרה הוא רק מדרבנן וא"כ שוב ס"ס בדרבנן מועיל אף נגד ח"א כמ"ש כמ"פ א"כ ע"י הפרת הבעל בצירוף ב"ד של ג' פשיטא דיועיל וחוץ לזה אף א"נ דבעד"ר מה"ת לא מהני התרה ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ס"ז שהאריך בזה ובשו"ת מהר"י אסאד סי' שכ"ט ושוב י"ל דגם נדר בעת צרה מה"ת ל"מ התרה ושוב י"ל דל"מ ס"ס נגד ח"א בד"ת כנודע משי' הרשב"א ז"ל ועי' בסי' ק"י בט"ז וש"ך שם ועי' שו"ת נוב"י תנינא סי' קנ"ו. אפ"ה מפורש בש"ע יו"ד סי' רמ"ח סעיף ד' דאין מקבלין צדקה מנשים רק דבר מועט ואפי' בדבר מועט אם הבעל מוחה אין מקבלין מהם וחשיב כמו גזל דהאשה אין לה קנין בלא בעלה ועיי"ש סעיף ה' דגם בהשכירה מלמד לבנה אם הבעל מוחה לאלתר כששמע אין במעשי' כלום ועי' שו"ת נוב"י תנינא סי' קנ"ח שכ' דאף שכופין על הצדקה אפ"ה אשה פסולה לדון ומוכח דאף שכ' הרמב"ן ז"ל דבצדקה נחתינן לנכסיו דזה הוי בכלל כפי' ועי' בקצה"ח סי' ל"ט אפ"ה אשה אין בכחה לכוף ומפורש ברמ"א כאן בשם הרא"ש דאף באשה הנו"נ אפ"ה אין במעשי' כלום ועי' בש"ך סי' צ"ו בסופו דאף באשה הנו"נ אפ"ה אם נדרה לצדקה אין הבעל מחויב לשלם ואף דמפורש בב"ש א"ע סי' צ"א ס"ק י"ג דאם נדרה לצדקה בעלה חייב לשלם עבורה זה מיירי מה שנדרה קודם הנישואין כבר נתחייב גופה אבל מה שנדרה אחר הנישואין ל"מ מה שנדרה אם בעלה מוחה בה כששמע ורק אם מסכים כששמע אז מתחייב גם בשכר לימוד משעת תחלת השכירות דאמרינן מחמת ניחותא דמצוה אמ"ל וכמ"ש בט"ז סי' של"א בישוב דברי הר"מ ז"ל בהא דכלך אצל יפות ועי' בקצה"ח סי' רס"ב ועי' שו"ת מהרש"ם סי' מ"ו וסי' ל"ב עכ"פ מפורש דאין ברשותה לנדר צדקה בלי רשות בעלה ואף שנדרה התכשיטין שלה מ"מ אם נקנה לה התכשיטין ממעות הנדוניא א"כ מפורש בש"ע חו"מ סי' צ"ז דהבעל יוכל להשכין תכשיטי אשתו ובע"ח שלו גובה מהם דלא נתן לה רק להתקשט ואף דלענין בגדי שבת ויו"ט מביא הרמ"א יש חולקין דאין בע"ח שלו גובה מהם אבל בתכשיטין כ"ע מודים עיי"ש בסמ"ע ועי' בחו"מ סי' ע"ב לענין אם יוכל להשכין בגדי אשתו ומחלק שם בין בגדים שעשה לה הבעל ועי' בא"ע סי' צ' והשתא דבע"ח שלו גובה מהם וע"כ דחשיב לגמרי של הבעל מכ"ש דאין ברשותה להקדישו ולהפקיע שיעבוד הבעל דגם בנכסי מלוג יש תקנת אושא דל"מ מכירתה וה"ה דל"מ אם הקדישה דחשיב כמקדיש דשא"ב וקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד ומכ"ש דלגבי הבעל אמרינן אלמוהו וכמ"ש הנוב"י דגם מעיל שלה א"י להקדיש דהבעל יצטרך לתת לה מעיל אחר והוי כהפקעת ממון הבעל א"כ עכ"פ מכל הנ"ל הדעת נוטה דלא התחיל ההקדש כלל ול"צ שום התרה ובפרט ע"י הפרה דלשי' הנוב"י מועיל הפרת הבעל אף בנדר בעת צרה ובפרט דלשי' רלב"ח אם נדר סתם ל"ח בכלל נדר בעת צרה ומהני היתר חכם וה"ה הפרת בעל והכא ל"צ חרטה דמעיקרא כמ"ש הרמב"ן הובא בב"י סי' רכ"ח דבכה"ג שאין כונתה בנדרה רק לצורך ד"א ל"צ חרטה דמעיקרא ואף דהכא ל"ש סברא זו דממ"נ א"נ דכונת נדרה הי' רק בתנאי א"כ שוב הוי נדר בעת צרה וא"נ דכונתה סתם וא"כ שוב בעי חרטה דמעיקרא והכא א"א בחרטה דמעיקרא דהא עכ"פ אז הסכימה להקדיש בשביל הצלה מצרה אבל עכ"פ שייך לעשות מחרטה פתח ובפרט דגם בנדר בעת צרה לשי' הרמ"א מועיל התרה בדיעבד וגם מפו' שם דלצו"ג יש להתיר והכא אין לך צו"ג יותר מזה שכת"ה דחוק מאד למעות ובפרט כעת אחרי חולי מסוכן צרכיו מרובים וא"א לאשת ת"ח וב"ק לילך בלי תכשיטין והוי לדבר מצוה גדול דלכ"ע מועיל היתר אף בנדר בעת צרה ובפרט לענין הפרת הבעל דלשי' הנוב"י תמיד מועיל אף בנדר בעת צרה ובפרט שהוכחתי דמעיקר הדין אף הפרה והתרה ל"צ דאין ברשותה להקדיש בלי רשות בעלה ע"כ הדבר פשוט וברור דעכ"פ ע"י היתר מב"ד של ג' בצירוף הפרת כת"ה בודאי דיש להיתר בלי שום חשש. עכ"ז לפנים משוה"ד יראה כת"ה לקיים נדרה עכ"פ באיזה סכום מועט אך מדינא ל"צ כנלע"ד ברור בס"ד לדינא: שלום תנינא להרב הנ"ל

ע"ד שאלתו ע"ד בגדי אשתו כבר הארכתי והבאתי מ"ש בשו"ת נוב"י תנינא סי' קנ"ט דגם במעיל שלה נהי דחשיב שלה והבעל א"י לה להשכין ובע"ח שלו א"י לגבות מהם ומפורש בשו"ת עט"ח סי' ט"ז דכל המלבושים נוטלת אחר מיתת בעלה חוץ מכתובתה ואין מנכין מכתובתה ועי' שו"ת אדב"ע' סי' י"ט. אבל עכ"פ חשיב כמו נכסי מלוג כמ"ש הנוב"י כיון שיצרך הבעל לתת לה מלבושים אחרים ונהי דמהני בזה נדרה דבכה"ג אמרי' קונמות מפקיע מידי שיעבוד ול"א אלמוהו אבל עכ"פ מועיל הפרת הבעל ובפרט ע"י היתר ב"ד ג"כ דלכמ"פ מהני היתר חכם לחוד בודאי בצירוף הפרתו מועיל. אך לענין התכשיטין שנדרה בתו הכלה תחי' בזה יש לעיין

הנה באה"ע סי' צ"ט מפורש דמה שנתן לה הבעל אם אינו מידי דתכשיטין אמרינן דנתן לה מתנה גמורה אבל מידי שראוי להתקשט אמרי' דלא נתן לה למתנה גמורה רק כדי להתקשט ואדעתא למוקים קמי' ועיי"ש בח"מ דאף דבעודו תחתיו יפה כחה במה שנתן לה הבעל יותר ממה שנתנו לה אחרים אבל עכ"פ תכשיטין שנתנו לה אחרים הוי שלה במתנה גמורה אבל מה שנותן לה בעלה מידי דשייך בי' קישוט אמרי' דלא הקנה לה רק שנתן לה כדי להתקשט וא"כ אם אינו שלה רק כדי להתקשט אין ברשותה להקדיש הדבר דהוי דבר שאינו שלה דאין לה רק הנאת קישוט וכמפורש באה"ע סי' כ"ח דאם מקדש בטבעת שאול אם הודיע לה שהוא שאול ומקדשה בהנאת קישוט והנאה זו שו"פ מקודשת אבל אם מקדשה בגוף הכלי אינה מקודשת