מהר"ש חלק א קעב

בנין על קברו וכמה קדושים יש שקברם הוא בגלוי א"כ ליכא ביטול מצוה בזה בודאי אין לחוש ואף לשי' המ"א דגם ביש מקום קבוע להתפלל מ"מ אסור י"ל ג"כ הטעם שמא יפשע ויהי' להם דוחק להתפלל בבהכ"נ השני דדוחק להתפלל שם כולם ובפרט שי"ל דבאמת בבהכ"נ יש איסור נתיצה ורק לצורך תיקון שרי א"כ יש לחוש שמא יפשע ולא יבנה ויעבור למפרע אלאו דל"ת כן אבל בזה דאין עליו קדושת בהכ"נ ולית בי' איסור נתיצה ושוב ל"ח לפשיעותא ובפרט לפמ"ש דיכולין להתפלל על קבר הה"צ אף בלי אוהל פשיטא דמותר לסתור הכותל ובפרט אם יבנו תחלה כותל החדש ואח"ז יסתרו כותל הישן בכה"ג גם בבהכ"נ שרי ומכ"ש הכא דודאי שרי. ואם נחוש דהכותל אסור דהוי בכלל קבר ז"א דאף דבית חשיב תלוש ולסוף חברו כמפורש בש"ס חולין דט"ז ובכמ"ק ועי' במג"א הל' סוכה ובש"ע יו"ד סי' שס"ח. אך באמת גם במצבה יש ב' דעות בש"ע אי אסור בהנאה ומכ"ש זה הבית דאינו על הקבר ממש ולא נעשה רק לכבוד המת בודאי אין עליו שם א"ה כמפורש שם בש"ע דכל דבר שהוא רק לכבוד המת מותר למוכרו לצורך רפואה ועי' שו"ת ח"ס מ"ש לענין היתר מכירת עשבים ובפרט אם לא ישמשו בהעצים לדבר חול רק יגמרו עי"ז כותל החדש לענ"ד בודאי שרי ועיי"ש באו"ח סי' קנ"ב מה שהביא בשם הב"ח ועיי"ש במג"א. בקיצור הדבר אם יראה כת"ה שיהיה בזה יותר כבוד לנשמת הצדיקים זי"ע אם ירחיבו הכותל שפיר מותר להגדיל מקום האוהל כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח י' אדר תרס"א פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל בשולי המכתב. שוב ראיתי בשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' קנ"ו שפלפל ג"כ בענין כזה והתיר ג"כ: הנ"ל סימן סד להרב המאה"ג חו"ב חו"פ המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' ארי' ליבש ט"ב נ"י אבד"ק קרעשיב וכעת אבד"ק רידניק יע"א

בדבר שאלתו בעת שכת"ה הי' חולה ר"ל נדרה אשתו לעניים כל התכסיטין שלה וכל המלבושים העולה סכום רב וכאשר שמע כת"ה מנדרה תיכף הפר לה ביום שמעו. ונסתפק כת"ה אי מועיל ההפרה. והביא ממ"ש בשו"ת נוב"י מה"ת סי' קנ"ט דבעל יוכל להפר אף אי נדרה בעת צרה דעכ"פ לא גרע מנדר עד"ר דבאמת בעד"ר הביא הרמ"א דאף בדיעבד ל"מ התרה כ"א בשעה"ד ובנדר בעת צרה הביא בפשיטות דבדיעבד מועיל התרה והגם דבש"ך סי' ק"ח מסיק דחשיב כקיבל טובה מהקב"ה הא גם בנשבע לתועלת חבירו דעת המחבר בסעיף כ' דמועיל התרה בדיעבד ורק מביא בשם י"א דאין מועיל התרה אף בדיעבד. עכ"פ לענין הפרת בעל דמהני גם בעד"ר ה"ה, דמהני בנודר בעת צרה. אך כת"ה הביא משו"ת מהר"ם שיק סי' ר"י שהביא קושית התוס' והר"ן בגיטין שם דהיכי מהני הפרת הבעל הא הנודר בפני חבירו אין מתירין אלא בפניו ומשמע דאף דבעל יוכל להפר אף בעד"ר הטעם כמ"ש הרא"ש ז"ל שם דכיון דהתורה נתנה כח להבעל להפר ע"כ דהתורה לא נתנה לה רשות לתלות הנדר בדעת שום אדם חוץ מהבעל א"כ ל"מ עד"ר לגרע זכות הבעל אבל בעת צרה דעשתה בשביל הצלת בעלה וזכין לאדם שלב"פ א"כ היאך יוכל להפר לה עכת"ד

הנה באמת מדברי התוס' והרא"ש אין ראי' דבאמת להס"ד דס"ל דנודר בפני חבירו אין מועיל ההיתר אף בדיעבד אף בלא קיבל ממנו טובה וע"כ הטעם מפני החשד א"כ לפ"ז שפיר אין חילוק בין הפרת בעל להתרת חכם דבכולהו שייך הטעם מפני החשד אבל למסקנת התוס' דבאמת בנודר בפניו מהני התרה בדיעבד א"כ נהי דנודר לתועלת חבירו וקיבל טובה י"ל דאין מועיל התרה דהוי כנדר ע"ד חבירו אבל אשה לגבי בעלה אין לה כח לנדור בלי רצון בעלה וכשי' הרא"ש דגם אם הבעל מבטל דעתו לגבי נדרה אפ"ה אין מועיל רק אם קיים לה הנדר. ומ"ש המהר"ם שיק דאמרי' זכין לאדם שלב"פ הנה מפורש בש"ס כתובות די"א הגדילו יכולין למחות וכ' בתוס' שם דאף דאין זכי' לקטן מ"מ במידי דהוא זכות גמור יש לו שליחות ואפ"ה מוכח דיכול למחות וחזינן דגם מידי דהוא זכות גמור אפ"ה אם מוחה יוכל לחזור וה"ה הכא אף א"נ דחשיב זכות גמור אפ"ה אם מוחה בשעה ששמע ל"מ נדרה ואף לפמ"ש ברשב"א קידושין דכ"ג דבמידי דהוי זכות גמור אף בצווח אפ"ה אמרי' דבטלה דעתו אך באמת הרשב"א ז"ל שם נסתפק בזה. וחוץ לזה הא הרשב"א בעצמו כ' דבענין קבלת מתנה לפי שעכ"פ יש בו צד חובה ששונא מתנות יחי' רק לפי שנפשו ש"א מחמדתן חשיב בגדר זכות אבל עכ"פ באם צווח ל"מ הזכי' לפי שעכ"פ יש בו צד חובה. א"כ ה"ה בעניני צדקה שעכ"פ יש בו צד הפקעת ממון ויש בני אדם שמקפידין בכך ואינם נודרים כ"כ נהי שנימא דבסתמא הוי זכות אבל בצווח ל"מ הזכי'. עכ"פ י"ל כשי' הנוב"י דגם בנודר בעת צרה מהני הפרת הבעל

והנה בניב"י שם נסתפק לענין נדרה מעיל שלה אי צריך להפר כלל לפי שעכ"פ חשיב כמו נכסי מלוג. ובאמת הדבר תמי' דבפי' כ' בתוס' כתובות דנ"ט דבמידי שמשועבד לו רק לפירות מהני הנדר דבאמת קונם מפקיע מידי שיעבוד רק דאמרי' אלמוה ובמידי דאין לו זכות רק לפירות ל"א אלמוה עיי"ש לענין העדפה דצריך להפר. וכ' בתשו' דבקונם כללי לא יועיל דבזה ל"א דמפקיע מידי שיעבוד דבמידי דמהני פדיון ה"ה דשיעבוד חשיב כנתינת דמים כמ"ש בתוס' גיטין ד"מ ועי' שו"ת מח"א פט"ז מהל' מלוה ולוה ועי' בקצה"ח סי' קי"ז. ורק בקונם פרטי דאין לו פדיון בזה י"ל קונם מפקיע אך בזה שוב אמרי' אלמוה וא"כ בכה"ג דאין לו זכות רק לפירות ל"א אלמוה. ובאמת עפ"ז י"ל קושית התוס' גיטין דע"ז בהא דפריך הש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני בכותב לה דו"ד אין לי בנכסיך והקשו בתוס' דהא אכתי אוכל פירות. והנלע"ד עפמ"ש בהא דש"ס ב"מ דמ"ח דקאמר פעמים שהכסף קונה היכי שהי' עלי' של לוקח מושכר למוכר דבכה"ג ל"ש נשרפו חיטך וכ' רש"י ז"ל ולא שתקנה חצירו ללוקח כיון שקיבל דמי השכירות נקנה החצר להשוכר על כל ימי השכירות וקשה מדוע נקט רש"י ז"ל שמיירי שקיבל השכר מאי נ"מ בזה. וכתבתי דהנה ידוע שי' הר"מ ז"ל דחצר המושכר קונה למשכיר וי"ל דאף לשי' רש"י ב"מ דק"ב דקונה לשוכר ועכ"ז י"ל דהיכי דהמשכיר יוכל להפקיע כל השכירות ע"י קונם אז לא נסתלק המשכיר מהחצר ושוב קונה ע"י החצר ולפמ"ש בר"ן נדרים דמ"ו ע"ב כ"ז שלא קיבל דמי שכירות יוכל לאסור בקונם וא"כ זה כונת רש"י דכ"ז שלא קיבל השכר יוכל להפקיע השכירות ע"י קונם ושוב יוקנה ע"י החצר אבל בקיבל השכר שוב לא יוכל להפקיע השכירות ושוב אינו קונה ע"י החצר וא"ש דברי רש"י ז"ל

ועפ"ז יוקשה לכאורה מאי פריך הש"ס הכא חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה הא עכ"פ האשה יש לה קה"ג בהחצר וא"כ תוכל לקנות ע"י החצר ואף לשי' רש"י דחצר המושכר אינו קונה למשכיר מ"מ היכי דיוכל להפקיע ע"י קונם שפיר קונם למשכיר וא"כ לפי"מ דמפורש בש"ס דהאשה תוכל להפקיע שיעבוד הבעל ע"י קונם וא"כ שוב חצירה קונה לה אך באמת אמרי' אלמוה שיעבוד הבעל ושוב לא תוכל להפקיע שיעבודו ושוב אין לה קנין ע"י