מהר"ש חלק א קעא

מעילה ועיי"ש בס' ב"ט שכ' דא"נ דבב"ח שלכדה"נ מותר א"כ לגבי העצים ג"כ חשיב כנהנה מהם שלכדה"נ ומש"ה יש חיוב בעצי אשירה דבע"ז גם שלכד"א אסור וחשיב נהנה מהעצים אבל בעצי הקדש דבמעילה א"ע בשלכדה"נ כמ"ש בתוס' פסחים דכ"ו א"כ כיון שהדבר שנתבשל אינו מותר בכד"א ל"ח נהנה ולפ"ז שפיר חשיב השחתה לגבי עצים של הקדש כיון דל"ח נהנה דהדבר שבישל אסור בהנאה. אבל באמת י"ל דאם עושה לצורך תיקון השטענדר ל"ח השחתה ועי' תוס' ע"ז די"א לענין עוקרין על המלכים דל"ח בל תשחית היכי שהוא כבוד המלכות דדוקא לענין צעב"ח כ' בתוס' דהוא משום דחוי' אבל לענין ב"ת הוי הותרה ממש דזה ל"ח דרך השחתה

נחזור להנ"ל דנתיצה לצורך בנין שרי אף בבהמ"ק ומזבח ומכ"ש בבהכ"נ דכל קדושתו הוא רק מדרבנן ואיסור נתיצה לשי' כמ"פ אינו רק מדרבנן בודאי לצורך בנין שרי ובפרט שכ"מ בש"ס דרק אסור לסתור משום דלית מקום לצלויי או משום פשיעותא אבל משום איסור נתיצה ליכא הואיל דכונתו לצורך בנין ועכ"פ ל"ח דרך השחתה. והנה ידוע דבשו"ת תשב"ץ רוצה להתיר מחיקת השם היכי דכונתו ע"מ לתקן וכדמצינו בבית חשמונאי שסתרו המזבח ששקצו אנשי יון וחזינן דהיכי שעושה לצורך תיקון ליכא הלאו דל"ת כן ה"ה גבי מחיקת השם דמלאו א' נלמוד והר"י אכסנדרי דחה דש"ה שא"א בע"א דמקום המזבח מכוון אבל הכא אפשר לסלק היריעה ועי' בשו"ת ח"ס סי' רס"ז שתמה דא"נ דהאיסור הוא ג"כ בעושה לצורך תיקון א"כ אמאי מועיל הא דא"א בע"א הא הוי פ"ר ועושה מעשה בידים וכ' די"ל דעשה דבנין מזבח דוחה להלאו והעיר דל"ח בעידנא ורק במצוה רבה ל"ב בעידנא. ובאמת י"ל לפי שי' הר"ן דעיקר האיסור דמשחרר עבדו הוא משום לא תחנם והקשה במג"א סי' צ' דא"כ מאי פריך הש"ס אהא דר"א שיחרר עבדו והא מה"ב הוא והא כשמשחרר לצורך מצוה ליכא איסור כלל וכ' בשו"ת ח"ס סי' שכ"ב ובחו"מ בילקוטים סי' פ"ו דאם עושה לצורך מצוה היותר גדולה באמת ל"ח חנינה דהוי כמחליף חפץ בחפץ אבל לס"ד פריך הש"ס מאי חזית לשחרר ותקיים מצות תפלה לא ישחרר ויקיים מ"ע דלעולם וכיון דחזינן דמשחרר ואינו מרויח כלל ושוב ע"כ דעושה לטובת העבד ושוב חשיב חנינה ובאמת בתר דמשני מצוה דרבים שאני א"כ שוב מרויח דעושה מצוה דרבים ושוב ל"ח כלל בגדר עובר איסור. א"כ י"ל דזה כונת הר"י אכסנדרי דבאמת כ' הר"מ ז"ל דעיקר האיסור אם עושה דרך השחתה רק מה שהקשה בפמ"ג דהא חזינן דאף אם מבשל דבר היתר בעצי הקדש לוקה אעפ"י דלא הוי דרך השחתה ופה כ' בשו"ת ד"ח או"ח ח"ב סי' י"ג דאם הדבר שעושה בשבילו אינו שוה כמו דבר שמשחית שפיר חשיב השחתה ובאמת אם זה הדבר שוה יותר ל"ח השחתה וכמ"ש הח"ס לענין לא תחנם וא"כ בהקדש דאסור ליהנות ממנו ואינו עומד לכך לשורפו לצורך בישול דבר חולין א"כ אמרי' נהי דהוא עושה ד"ז להנאתו מ"מ בטלה דעתו אצל כל אדם וחשיב השחתה וכמ"ש בתוס' ביצה די"ב דאם מבשל דבר איסור ודעתו לאוכלו באיסור אפ"ה ל"ח א"נ ורק צורך קצת מיקרי ובט"א כ' דחשיב צורך קצת לפי שמותר שלכד"א וחזינן דאמרי' בטלה דעתו

נחזור להנ"ל דעיקר האיסור בעושה דרך השחתה ובאם עושה לצורך תיקון לכאורה י"ל דל"ח השחתה רק במחיקת השם אמרי' מה לך למחוק הא אפשר לעשות התיקון בע"א לסלק היריעה ושוב אינו מרויח כלל בהמחיקה ושוב עושה איסור מחיקה שלא לצורך ושוב חשיב דרך השחתה ובאמת במזבח הואיל דא"א בע"א א"כ שוב ע"כ כונתו לצורך תיקון המזבח ושוב ליכא איסור כלל דל"ח דרך השחתה וזה עיקר הסברא דבמקום שאפשר בע"א שוב ע"כ דכונתו למחוק דלא מרויח כלל ע"י המחיקה אבל היכי דא"א בע"א שוב מרויח ע"י הנתיצה שיבנה המזבח ושוב ל"ח דרך השחתה ומיושב קושית הח"ס דהא לא הוי בעידנא ולפ"ז ניחא דבזה ל"צ בעידנא כיון שאינו מטעם דחוי' כלל רק כשאינו משכחת בע"א שוב מרויח ע"י הנתיצה ושוב ל"ח דרך השחתה וליכא איסור כלל. ולפ"ז א"ש דינו דמהר"י אכסנדרי דמחיקת השם אסור אף לצורך תיקון ונתיצת מזבח ובהכ"נ מותר לצורך תיקון והא שניהם בלאו א' נאמרו

ולפ"ז א"ש דבאמת עיקר הלאו הוא רק דרך השחתה ורק במחיקת השם כיון דאפשר לסלק היריעה שוב לא מרויח כלל ע"י המחיקה שוב חשיב השחתה כמ"ש הח"ס דאם משחררו בשביל מצוה קטנה חשיב חנינה ובמזבח דא"א בע"א שוב ל"ח דרך השחתה ובאמת היכי דאינו דרך השחתה ליכא לאו. ובזה י"ל ג"כ מה שהעירו האחרונים על הח"ס דהא י"ל אין עדל"ת שבמקדש ולפ"ז א"ש דכאן אין ההיתר מטעם דחוי' ורק כיון דא"א לבנות המזבח בע"א שוב עושה בשביל תיקון המזבח ול"ח דרך השחתה. נחזור להנ"ל דעכ"פ לענין בהכ"נ שוב אפשר לבנות במק"א ושוב נימא דאסור נתיצה לצורך תיקון

אך באמת ל"מ א"נ דאיסור נתיצה בבהכ"נ הוא רק דרבנן א"כ לא אסרו רק אם עשאו דרך השחתה ואם עושה לצורך תיקון שרי ול"ג חז"ל ואף א"נ כשי' מבי"ט דקדושת בהכ"נ הוא מה"ת ובפרט שי"ל דנהי דקדושת בהכ"נ הוא רק דרבנן מ"מ איסור נתיצה הוא מה"ת דהתורה אסרה לנתץ דבר שנקבע לשם קדושה לקדש בו ש"ש מ"מ עכ"פ אאפ"ל דחמיר מבהמ"ק וכיון דבבהמ"ק א"א לבנות במק"א וע"כ דהא דכ' התורה הלאו דל"ת הוא רק באם אינו עושה לצורך תיקון ושוב עכ"פ א"א להחמיר בבהכ"נ יותר מבבהמ"ק והרבה יש לדבר בזה. עכ"פ נקטינן דנתיצה לצורך בנין אותו בהכ"נ בודאי שרי ואינו מטעם דחוי' רק דשלא בדרך השחתה שרי

ובאמת לענין לסתור הכותל של בהכ"נ ולעשות חלונות לעז"נ נסתפקו האחרונים בזה. ויש שהתירו דל"ח רך השחתה ויש אסרו דהמתירין ס"ל כיון שעכ"פ עושה הנתיצה בשביל דבר מקודש נהי דבהכ"נ דעז"נ קליש קדושתי' עכ"פ ל"ח דרך השחתה והאוסרין ס"ל כיון דליכא תיקון בקדושה חמורה והוי כעין הורדה מקדושה שוב יש איסור דל"ת כן ועי' שו"ת ד"ח מה"ק ומה"ת סי' י"ג שמשמע דעתו דבאמת מותר ורק ליותר הכשר יש למכור הכותל עפ"י זט"ה להפקיע קדושתו והג' מוהרש"ק ז"ל אוסר ועי' שו"ת דבר משה ובאמת י"ל דזה תלוי אי איסור נתיצה בבהכ"נ הוא מה"ת או רק מדרבנן דאם אינו רק מדרבנן א"כ אף אם אינו תיקון לעז"א רק לעז"נ מ"מ כיון שעכ"פ כונתו בשביל ענין קדושה ל"ג בו רבנן עכ"פ נשמע דהיכי דסותר ע"מ לבנות אותו כותל ג"כ ורצונו להרחיב מקומו כ"ע מודים דלית בי' איסור וכמפורש בש"ס דרק משום פשיעותא אסור מכ"ש בחדר הזה דל"ח שם קדושה עליו בודאי דליכא שום איסור בסתירת הכותל ולהרחיבו. והנה עוד יש לחוש מהא דקאמר בש"ס דאסור לסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא ואיפסק כן להלכה בש"ע או"ח סי' קנ"ב והנה כמ"פ כ' דאם יש מקום להתפלל שרי אך אנן פוסקין כלישנא דמשים פשיעותא ואסור אף בכה"ג ולשי' הט"ז עכ"פ אם יש בהכ"נ קבוע להתפלל שרי ורק היכי דליכא בהכ"נ קבוע אז יש לחוש לפשיעות שלא יבנה במשך איזה זמן ובין כך יהי' להם מקום דחוק להתפלל כיון שאין להם בהכ"נ קבוע א"כ כ"ז בבהכ"נ דחיוב על כ"א מישראל להתפלל בציבור כמפורש בש"ס דאין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור ובעי מקום קבוע ומיוחד לכך שיחול עליו קדושת בהכ"נ וזה בכלל ועשו לי מקדש ומפורש בש"ע סי' קס"ג דבני העיר כופין זל"ז לבנות בהכ"נ וגובין בזה חצי לפי הנפשות וחצי לפי הממון א"כ שפיר יש לחוש שמא יפשע ויתבטל מקום הקבוע לתפלה אבל הכא דאין חיוב עפ"י דין לעשות אוהל על קבר צדיק ובירושלמי מפורש דקברי צדיקים א"צ אף מצבה שתורתם הם זכרונם ורק עושין זה לכבוד הה"צ ובאים שמה להתפלל ולעורר זכותו א"כ בזה באמת יכולין להתפלל על קברו אף אם לא יהי'