מהר"ש חלק א קע

ז"ל י"ל דפוסק כשי' הרמב"ן דפוסק כרב אשי שם שבועות ד"כ א"כ שפיר ל"מ אם אמירת ביטול השבועה הי' אחכ"ד לשבועתו וא"ש הכל כ"א לשי' בס"ד

נחזור להנ"ל דעכ"פ מוכח דלשי' התוס' והמרדכי אין זה שבועה ממש רק יש ליזהר קצת בדבר. ובפרט אם באמת לא נתכונה לישבע פשיטא דרוב שי' הפוסקים אין כאן חשש ואף דהר"ן ז"ל הביא רק בשם יש מי שאומר דבעי שיתכוין לשבועה אבל בש"ע פוסק כן. ואף אם נתכונה לשבועה מ"מ ע"י התרה יש להקל. ומ"ש רו"מ דהוי נודר בעת צרה. הנה חוץ מזה דנודע שי' מהרלב"ח דדוקא באומר בפי' ע"מ שיחי' בני אז ל"מ התרה אבל בנודר סתם אף שהי' בעת צרתו מ"מ מהני ההיתר. וחוץ לזה יש שי' כמ"פ דנדר בעת צרה מועיל התרה בדיעבד דעדיף מנדר עד"ר דשם שי' רוב הפוסקים דל"מ התרה אף בדיעבד ואף לשי' הש"ך ז"ל דגם בנדר בעת צרה ל"מ התרה בדיעבד עכ"ז יש שי' כמ"פ דגם בעד"ר מהני התרה מה"ת עיין בפנ"י גיטין דל"ה ובשו"ת חו"י סי' ט"ו ובשו"ת מהרש"ם סי' ס"ז א"כ פשיטא דגם בנדר בעת צרה מהני התרה מה"ת וא"כ י"ל בכה"ג דמעיקר הדין ל"ח שבועה רק שכ' התוס' דיש ליזהר אבל עכ"פ מועיל התרה אף בנדר בעת צרה דבזה לא החמירו חז"ל שלא יועיל התרה. ועוד י"ל דעכ"פ הוי בכלל ס' שמא כשי' מהרלב"ח דבסתמא גם בנדר בעת צרה מהני התרה וא"נ דרק מדרבנן ל"מ התרה בנדר בעת צרה א"כ הוי סד"ר ולקולא

אך לכאו' י"ל דהוי סד"ר נגד ח"א דעכ"פ קודם התרה הי' עליו שם איסור רק הס' אי פקע איסורו ע"י התרה ובכה"ג גם סד"ר לחומרא ואף דמח"א ד"ת בודאי יצא ונודע שי' הר"ש בפ"ב דמקואות דבכה"ג אף בסד"ר נגד ח"א לקולא. אך כ"כ בתשו' דהיכי שהס' שמא מעולם לא נעשה השתנות לענין דרבנן בכה"ג אזלינן לחומרא וראי' מהא דמחמירין בס' חציצה אף דמיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן ועיין בישי"ע סי' ר"א. ואף שי"ל דל"ח נגד ח"א דע"י התרה פקע ש"א למפרע אך באמת מפורש בש"ס יבמות דפ"ח דבאומר ששאל על ההקדש חשיב נגד ח"א וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ש דעכ"פ הי' עליו ש"א קודם השאלה ועיין תוס' פסחים דמ"ד ע"ב. אך באמת לפמ"ש לעיל דהכא כל חומר השבועה הוא רק חומרא כמ"ש התוס' והמרדכי וביארתי דהוי כמו מתפיס בשבועה דאינו רק איסור דרבנן א"כ ע"י התרה דמועיל מה"ת לשיטת הפנ"י והחי"י אף בעד"ר א"כ הוי תרי דרבנן ולדעת החוו"ד בסי' ק"י דתרי דרבנן ס' שרי בי' אף נגד ח"א וכ"פ בשו"ת רעק"א. א"כ שוב י"ל אסברת מהרלב"ח דעכ"פ הוי סד"ר שא"ל עיקר מה"ת ובס' כזה אזלינן לקולא אף נגד ח"א. וז"ב

ובפרט כיון שהפר לה בעלה ביום שמעו ונודע שיטת הנוב"י מה"ת סי' קל"ט דגם בנדר בעת צרה מועיל הפרת בעל דלא גרע מנדר עד"ר דמועיל הפרת הבעל א"כ פשיטא דע"י הפרת הבעל בודאי שריא. ונ"ל דגם התרת חכם יועיל די"ל שי' מהרלב"ח דבנודר סתם אף בעת צרתו מהני ההתרה. ובפרט דלשי' רוב הפוסקים דמהני התרה בדיעבד בנדר בעת צרה א"כ לענין לכתחילה מהני סברא קלה היינו סברת מהרלב"ח ובפרט שכל חלות השבועה הוא רק חומרא בעלמא. וידוע מ"ש בר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מועיל סברא קלה להגבותו לכתחילה א"כ פשיטא דע"י התרת חכם מהני ובפרט הפרת בעל מכש"כ דמהני דזה הוי נדרי ע"נ כמו לילך לבית האבל וגם הוי כמו לד"מ לילך לבהכ"נ פשיטא דשרי כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' אמור תרס"ד ראדימושלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"י סימן סג להרב המאה"ג הצדיק בנש"ק וכי' כקש"ת מוה' חיים מאיר שליט"א חוב"ק פינטשיב במדינת רו"פ

בדבר שאלתו אודת אוהל הק' של כ"ק הרה"ק מופה"ד מראדשיץ זי"ע שהי' אפשר לילך אנשים בכל הד' צדדים סמוך לקבר וכעת נקבר שם נכדו הה"צ ז"ל מצד צפון וא"א לילך עוד שמה כי קבר נכדו הה"צ הנ"ל הוא סמוך להכותל ורצון אנשים להרחיב את האוהל היינו כותל צפונית כדי שיוכלו לילך גם בצד צפון סמוך להקבר זה תורף שאלתו

הנה לכאורה יש עוד לברר איזה צד יש מקום לחוש לאיסור. הנה לומר דכיון שמתפללין שמה על קבר הה"צ ז"ל א"כ יש בו קדושת בהכ"נ ויש בו איסור מצד דאסור לסתור דבר מבהכ"נ. באמת זה דבר פשוט דאין בו משום קדושה כמפורש במגילה דכ"ו דמוכרין רחבה של עיר דאין בו משום קדושה ורמנב"י אומר הואיל שמתפללין בו בתענית ומעמדות ורבנן האי אקראי בעלמא הוא. וביארתי בתשו' לק' ליזענסק לענין חדר הסמוך לבהכ"נ ולפעמים מתפללין בו וקורין בו בתורה דאסור ג"כ להוריד מקדושתו אף דמתפללין בו רק באקראי אפ"ה ל"ד לרחוב עפמ"ש בתוס' זבחים ד"ו ויומא ד"נ בהא דקאמר הש"ס דאי שאר כהנים מקופיא מתכפרי ל"ח קרבן שותפין והא חזינן דקרבן של ב' יורשין חשיב קרבן שותפין אף דלא מתכפרי רק מקופיא ותירץ דגבי יורשין הואיל דשום א' לא מתכפר רק מקופיא חשיבי שותפין אבל גבי פר דכה"ג מקביעותא מתכפר ושאר כהנים לא מתכפרי רק מקופיא בטל זכותם לגבי זכותו של כה"ג עיי"ש. א"כ הכ"נ ברחוב הואיל דרוב תשמישו הוא לצרכי הדיוט ותשמיש קדושה הוא רק במקרה א"כ ל"ח עליו שם קדושה דתשמיש קדושה בטל לגבי רוב תשמישיו אבל חדר הסמוך לבהכ"נ הואיל דאינו עשוי לתשמיש הדיוט א"כ אף דתשמיש קדושה הוא רק במקרה מ"מ יש עליו שם קודש

א"כ הכ"נ כיון דבאמת עיקר החדר עשוי לכבוד הה"צ הנפטר ובאמת קיי"ל בש"ע יו"ד סי' שס"ח דבה"ק אין קורין ושונין שם ועי' בר"י פ"ג מברכות וברא"ש שם ורק הא דמתירין שם להתפלל על קבר הצדיק לפי שעיקר האיסור משום לועג לרש והכא שעושין בזה כבוד להמת ל"ש לועג לרש אבל עכ"פ עיקר קביעות במת זה אינו רק לכבוד אבל לא להתפלל בו בציבור א"כ בודאי דאין עליו שם קדושה עי"ז במה שמתפללין בו על קבר הה"צ ודמי לרחובה דאין בו משום קדושה כיון דעיקרו אינו עומד לתשמיש קדושה א"כ פשיטא דלית בזה משום איסור נתיצה דבהכ"נ וז"ב ופשוט

וחוץ לזה אף א"נ דיש עליו שם קדושה מ"מ אף דמפורש במרדכי פ"ב דמגילה דאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ כנותץ אבן מהיכל ומעזרה מ"מ נתיצה לצורך תיקון שרי כמפורש שם דההיא נתיצה בנין מיקרי וראי' מהורדוס דסתרי' בהמ"ק לצורך בנין היותר יפה והנה באמת נסתפקו דבבהכ"נ אינו רק איד"ר עי' בפמ"ג סי' קנ"ב ובפרט לפמ"ש הר"ן בפ"ב דמגילה דכל קדושת בהכ"נ הוא רק מדרבנן. והנה שי' הט"ז דגם נתיצה לצורך בנין שרי ורק היכי דממלא מקום הגומא אבל בנשאר מקום הגומא אסור אף אם עושה שיוכל להכניס שמה שטענדר. ובעל א"ר משיג עליו דהא לשי' הר"מ ז"ל ליכא איסור רק אם עושה דרך השחתה. והפמ"ג תמה עליו דהא מפורש בש"ס מכות דכ"ב דאם בישל ג"ה בחלב ביו"ט בעצי הקדש לוקה משום ל"ת כן לד' אף כשעושה לפעולות הבישול וחזינן דאם ליכא תיקון בההקדש גופא עובר בלאו. ובאמת ז"א קושיא דנודע מ"ש הריטב"א שם בשם ר"מ דמש"ה א"ע בלאו דמעילה דבעי שיהנה מההקדש שו"פ וכיון דאסור בהנאה מצד בב"ח תו ל"ח נהנה וליכא