מהר"ש חלק א קסח

לגרום דחוי'. ועפ"ז י"ל ג"כ בשי' הראב"ד דס"ל דלדבר רשות מהני התרה י"ל דהכא ס"ד דהש"ס דמיירי בכה"ג דעכ"פ שייך בזה ענין איסור מטעם שאחד"א משום שראה שזינתה וא"כ נהי דשייך עדל"ת מ"מ עכ"פ הנדר הוא לד"מ שלא יצטרך לדחות הל"ת וא"כ אין לו התרה ומסיק הש"ס דאדרבה העשה דלו תהי' לאשה עדיף וחשיב ד"מ להתיר וא"ש הכל בס"ד

עכ"פ לשי' הראב"ד אם הנדר אינו לד"מ מהני התרה אף בנדר עד"ר ואף ששיטה זו לא הובא בש"ע מ"מ עכ"פ יש סניף להתיר וחוץ לזה יפה כ' כת"ה והביא שי' הרשב"א הובא במל"מ פ"ו משבועות דכל שעבר מתירין לו אף בנדר עד"ר והסברא דזה הוי לד"מ שלא יהי' נכשל עוד באיסור נדר וגם לתקן למפרע ובלד"מ מתירין אף בנדר עד"ר ול"מ לשי' הפוסקים הובא בב"י דבלד"מ מתירין אף אם הרבים מוחין בפי' והביא שם דברי הר"מ ז"ל בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דבד"מ כפי' מיקרי רצון שנפש הישראלי רצונו לעשות מצוה א"כ הכא ל"מ מחאת הרבים ואף לשי' הריב"ש דבאם רבים מוחין ל"מ התרה אף לד"מ י"ל דכ"ז רק בביטול מצוה בשוא"ת די"ל דקיל היכי דא"א לו לקיים מחמת הנדר אבל היכי דכבר עבר עבירה בפועל א"כ כ"א מישראל מציוה להפריש חבירו מאיסור וכל ישראל עריבין א"כ בודאי כופין את הרבים שיסכימו בהיתרו כדי שלא יכשל זה באיסור תמידי דמצינו דגם בלא קאי בתרי עברי דנהרא נהי דל"ש בזה לפ"ע מ"מ יש איסור דרבנן ועי' תוס' שבת ד"ג ובר"ן ע"ז ד"ו ובתפ"ש על הרא"ש שם ועי' בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' ז' ועיי"ש בדג"מ ובפמ"ג יו"ד סי' ס"ג ועי' במל"מ פ"א מכלאים ובפמ"ג או"ח סי' תמ"ד א"כ הכא דכבר נכשלו כמה אנשים ויש לחוש שיעברו עוד במזיד א"כ פשיטא דכופין את הרבים שיסכימו בהתרת הנדר. וגדולה מזו מצינו בסי' רכ"ח לענין התרת נדר שלא לשתוק דאם יש חשש מכשול שיעבור מתירין לו הנדר עיי"ש סעיף ט"ו ועיי"ש בש"ך ס"ק כ"ז מכ"ש הכא דהתרת הנדר אינו לד"ע וכבר עבר על הנדר פשיטא דכופין את רבים שיסכימו על ההיתר ומכ"ש בהסכמת כולם בודאי מהני ההיתר אף לשי' המחמירין דבלדבר הרשות ל"מ התרה אף מדעת כולם מ"מ הכא שכבר עברו בודאי דחשיב ד"מ ואך אף אם ימחו אפ"ה יש להתיר ובפרט דבשו"ת מ"כ יו"ד ח"א סי' כ"ב מביא דהריב"ש ס"ל דלא כשי' המהרי"ק ורק בד' שנשבעו יחד ל"ח עד"ר והביא שם בשם הלקה"ק דבלד"מ יש להתיר אף אם רבים מוחין א"כ יש בזה כמה ס' להתיר א' שמא כשי' הריב"ש דד' שנשבעו יחד ל"ח עד"ר כ"ז שלא פירשו דכ"א נודר ע"ד חבירו ושמא כשי' הראב"ד דבאם הנדר הוא בדבר הרשות מהני התרה אף אם נדר עד"ר ושמא עכ"פ בלד"מ מהני ההתרה אף אם הרבים מוחים כשי' הפוסקים המובא בב"י וכמ"ש הלקה"ק ובפרט הכא שכבר עברו בקו"ע וי"ל שיעברו עוד א"כ פשיטא דכ"א מציוה להפריש חבירו מאיסור מכ"ש שלא יוכשל ע"י. ואף שנודע שי' ר"ת דהיכי דהרבים אין להם שייכות במצוה זו אין מתירין מ"מ כ' הח"ס דהיכי דנדר ע"ד אנשים ידועים פשיטא דבכל ד"מ מתירין דהם מצווין להסכים על ההיתר כדי שלא יוכשל האיש ע"י והשתא שם הוא ביטול בשוא"ת מכ"ש היכי דנדר ע"ד אנשים ידועים והוא נכשל בקו"ע פשיטא דכופין אותם להסכים על ההיתר ובפרט דבאמת שי' הר"א דבעד"ר מהני התרה בדיעבד ונהי שהש"ך הקשה עליו מש"ס דגיטין דמשמע דאף בדיעבד ל"מ התרה דהא לכתחלה בלא"ה ל"מ התרה לפי שנדר בפני חבירו ואין מתירין לו אלא בפניו ורק בדיעבד מהני ומוכח בעד"ר ל"מ התרה אף בדיעבד. י"ל דכמ"ש בכמ"ק דתרי קילי בהפ"מ לא מקילין א"כ י"ל דהכא דיש ב' ריעותות א) לפי דהוי נודר בפני חבירו ב) משום דהוי עד"ר ונהי דבכ"א מותר בדיעבד אבל בב' ריעותות ביחד י"ל דגם בדיעבד ל"מ וכנודע שיטת הרע"ב דב' שבותים גזרו אף ביה"ש והאעו"ז האריך בזה. וכ' בתשובה דנהי דבגט פסול דרבנן אם ניסת ל"ת מ"מ בב' פסולי דרבנן גם בדיעבד תצא ועי' שו"ת חס"ל ועי' בשו"ת מהרא"ש שנסתפק דבנשבע לתועלת חבירו ועד"ר די"ל דגם לד"מ ל"מ התרה דנהי דבעד"ר לחוד מהני התרה לד"מ ובלתועלת חבירו פשיטא דמהני התרה לד"מ אבל בצירוף תרוייהו ל"מ התרה אף לד"מ עיי"ש בשו"ת מ"כ שהאריך בזה. ועי' תוס' זבחים דפ"ד ע"ב דמשמע להו שי"ל דאף שמצינו בדבר שפסולו בקודש אם עלו לא ירדו מ"מ יש הו"א דדם ששהה עד אחר עמוד השחר ירדו הואיל שיש בזה ב' פסולים א' דנפסל בשקיעת החמה וגם באימורים יש פסול בעמוד השחר ובתרי פסולים ירדו ורק שכ' בתוס' דלא מצינו בדם פסול דעמוד השחר וממילא ליכא בזה רק חד פסול היינו באימורים עמוד השחר גורם הפסול ובדם שקיה"ח ובחד פסול גילתה התורה דאם עלה לא ירדו

ונשמע דס"ד דהתוס' דבתרי פסולי נימא אם עלו ירדו ורק שכ' בתוס' דבדם לא משכחת ב' פסולי ואף לתי' הב' שכ' דאחר שלמדנו דאחר שנפסל לא ירדו אין חילוק בין שקיה"ח לעמוד השחר י"ל ג"כ הסברא דכיון שכבר חל עליו שם פסול א"כ לא חל שם פסול אחרון וכדמצינו בש"ס מנחות דכ"ד דאמרינן שבע לה טומאה אבל באמת י"ל דהיכי שחל עליו ב' פסולים בב"א דבכה"ג ל"א שבע לה טומאה שוב י"ל בכה"ג אם עלו ירדו א"כ שפיר ניחא הסברא דלעיל דשפיר י"ל דבנדר עד"ר מהני התרה בדיעבד רק שם בסוגיא דגיטין דהוי נודר לטובת חבירו וגם נדר עד"ר ובזה ל"מ התרה אף בדיעבד דהוי ב' ריעותות ובכל ריעותא לחוד אין מתירין לכתחלה ובצירוף תרוייהו ל"מ התרה אף בדיעבד. ועי' תוס' נדה ד"מ ובלח"מ פ"ד מיבום דבתרי פסולי לכתחלה אף בדיעבד פסול עיי"ש. אך באמת י"ל דבעד"ר לחוד יועיל התרה בדיעבד ואפ"ה ס"ל להש"ס מכות דחשיב ביטלו דבודאי החכם לא ירצה להזדקק לי' ולעבור אלכתחלה וא"כ כיון דבדיעבד בודאי יועיל ההתרה שוב לענין לכתחלה בודאי דמועיל כל הנ"ל כנודע שי' הר"ן בפ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' קי"ד שהביא שי' המהר"ש הלוי דהיכי שיש חשש עבירה בקיום הנדר שפיר מתירין אף בנדר עד"ר אף כשהרבים מוחים וכמש"ל עפימ"ש הב"י דדמי להא דכופין עד שיאמר רוצה אני וז"ב

ובגוף הדבר מצאתי בשו"ת מהר"י אסאד סי' שכ"ט שכ' דאף דלשיטת המהרי"ק ד' שנשבעו ביחד חשיב עד"ר מ"מ רק מדרבנן חשבינן לי' כנדר עד"ר ובזה פוסק הרמ"א כשי' הר"א דבדיעבד מהני התרה ומביא שם שי' החו"י סי' ט"ו דכל ענין זה דנדר עד"ר אין לו התרה הוא רק מדרבנן א"כ פשיטא דיש להתיר נדר זה כיון דרק מדרבנן חשיב כעד"ר ובדיעבד בודאי מועיל ההתרה א"כ לענין לכתחלה בודאי דמועיל כל הני סברות דלעול וז"ב. וגם י"ל דכיון דהותנו שלאחר חודש יוכלו י' אנשים לבטל נהי דמפורש בסי' רל"א דאחר שכבר חל הנדר ל"מ אם הותנה שאחר יוכל לבטל מ"מ י"ל דהותנה על זמן הוי כאמר שנודר רק על חודש א' ואחר אותו זמן אם יסכימו כולם יומשך האיסור וא"כ הוי כהותנה ע"ד פלוני דתיכף כששמע יוכל לבטל כמפורש שם והכא אחר החודש הוי ככבר פסק זמן האיסור [א"כ מכל הנ"ל] ובפרט דשי' רוב הפוסקים דשבועה בכתב ל"מ ובפרט בלשון עבר והכא יש עוד סניף דל"א בזה מכלל הן אתה שומע לאו וא"כ הוי כמה ס' להתיר ע"כ הדבר פשוט דיש מקום להתיר ע"י פת"ח כד"ת ופשיטא דמתירין לו מיד דבדרבנן קיי"ל דא"צ לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואף דהכא עצם השבועה הוא בד"ת מ"מ הכא יש כמה צדדים להיתר דשבועה בכתב ל"מ ובפרט בלשון עבר א"כ קיל עוד מאיסור דרבנן וא"צ לנהוג איסור וז"ב וגם שי"ל דאחר ל' תלה בהסכמת י' אנשים וכיון דהם ביטלו