מהר"ש חלק א קסה

מהימן. וקשה אמאי לא פריך מדש"ב לחוד. ונשמע ע"כ דאף בדש"ב בעי איתחזק כמ"ש כמ"פ א"כ קשה הא דהקשה התוס' למ"ד שע"א נאמן נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה. ותירצו שס"ד דחשיב דש"ב והרי נדה ל"ח איתחזק א"כ בלא איתחזק אף בדש"ב מהימן העד. וראי' מדלא פריך מדשיב לחוד ולכאורה הוא תימא רבתי. ובאמת על עיקר קושית התוס' דלמ"ל וספרה כיון שבאיתחזק נאמן מכ"ש הכא יש לתמוה דהא צריך קרא לענין נשים דבמקום ח"א לא מהימנא ובעי קרא שנאמנת עכ"פ בלא איתחזק. ונ"ל ליישב עפמ"ש בתוס' שם ד"ה סתם סופרי והוי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ. והעיר הט"ג דלמה צריך שיהי' מיעוט גרוע הא אנן לא קיי"ל כר"מ. וכ' דהכא יש לצרף חזקת א"א והוי ס' השקול. ולפ"ז כ' דאף בס"ד ידע הש"ס דיש רוב רק דס"ד שיש עכ"פ מיעוט וא"כ בהדי חזקה הוו ס' השקול והוי חשש ד"ת ומשני דהוי מיעוט גרוע ומיעוט גרוע כזה לא מצרפין בהדי חזקה כנודע. ולכאורה א"נ שידע הש"ס מרוב א"כ נהי שיש חזקה מ"מ ל"ח רק איקבע ובאיקבע ע"א נאמן כמ"ש הרשב"א ז"ל ומאי פריך הש"ס מאותחזק. ובאמת י"ל דברי התוס' בכמה אנפין

אך באמת יש ראי' למ"ש דברוב נגד חזקה ע"א נאמן. ולפ"ז א"ש הכל דבאמת ידע הש"ס דרוב בקיאין רק שס"ד שיש מיעוט ובהדי חזקה הוי ס' השקול ולכן לא מצי למיפרך מאיתחזק לחוד דהא יש רוב נגד חזקה ול"ח איתחזק רק איקבע ובאיקבע ע"א נאמן וראי' מניקור כמ"ש הט"ג. ומדש"ב לחוד ג"כ לא מצי ליפרך דנהי שא"צ איתחזק מ"מ הכא יש רוב. ופריך מתרווייהו דהכא נגד הרוב יש חזקה ובהדי מיעוט חשיב פלגא ונהי דל"ח איתחזק מ"מ עכ"פ איתרע רובא ובדש"ב א"צ איתחזק ומשני דליכא ס' השקול ורוב מהני אף בדש"ב מה"ת וא"ש הכל. ונהי שמדברי רש"י מוכח דפריך מח"א לחוד מ"מ רש"י אינו משועבד לסברת התוס' ומצי לסבור כפי' הר"ן דחדא ועוד פריך רק לשיטת התוס' י"ל הכי. ולפ"ז א"ש דבאמת בנדה שהוי דש"ב וא"צ איתחזק רק הא דלא פריך מדש"ב לחוד משום דיש רוב. ומיושב ג"כ קושית התוס' הא דלא פריך מח"א לחוד. נחזור להנ"ל דברוב נגד חזקה לא הוי רק איקבע ונאמן עד כשר בודאי. ובפרט דאף באיתחזק יש מחלוקת הפוסקים אי ע"א מהימן. עכ"פ הכא בודאי נאמן וז"ב

ו) עוד נלענ"ד ליישב קושיא הנ"ל אמאי לא פריך מדש"ב לחוד דלפי שיטת התוס' קשה אמאי לא פריך מדש"ב לחוד. ונ"ל ליישב דהנה הקשה לי אחי הרב החריף עצום ובקי נפלא וכו' מוה' זאב וואלף שיחי' עפמ"ש הרי"ף ביבמות דל"ט שהיכי שעדין אין בו דש"ב רק שנמשך ע"י זה דש"ב ל"ח דש"ב כמו התם לאהדורי גט אשה בסימנים שעדין אינה מתגרשת ואנו דנין רק על הנייר רק שנמשך מזה שתהי' מגורשת ל"ח דש"ב א"כ גם הכא עדין לא נתגרשה. ואדרבה בהא דהעיר הפנ"י דניחוש בגט היוצא מתח"י. שם החשש דהוי דש"ב אבל הכא ל"ש דש"ב. ולכאורה הי' מקום לומר עפ"י סברת המפורשים על מ"ש התוס' רי"ד בנדה דמש"ה לא אמרינן טהרות בחזקתן עומדין משום דאין אנו דנין על חזקת מסובב ועיי"ש בריטב"א. והוקשו מהא דבמקוה מצרפין חזקת הטמא. וכתבו דשם באשה טומאתה אין נ"מ דוקא לענין טהרות דהא יש נ"מ אף לבעלה וכיון שכן בשעה שאנו דנין על האשה עדין אין אנו דנין על הטהרות אבל במקוה מאי נ"מ אם יש בהבור מ' סאה ע"כ אין נ"מ רק משום שטמא טבל בו א"כ ע"כ צריכת לדון על הטמא ושפיר מצרפין חזקת הטמא. ולפ"ז י"ל גם הכא דשאני התם בסימנים דזה שאנו דנין אי הגט שלה א"צ לדון דוקא מצד הגט רק גם לענין נייר צריכת לדון אי הנייר שלה ולכן תחילה אנו דנין אי הנייר שלה וזה לא הוי עדין דש"ב א"כ מהני. אבל כאן אנו דנין אי נכתב לשמה וזה אין נ"מ לשום דבר רק מצד שהוא גט א"כ הוי תיכף דש"ב דע"כ צריכת לדון מצד שהוא גט

ז) אך שי"ל שזה תלוי בפלוגתת ר"ה ור"ח חולין ד"י דפליגי בבדק סכין ונמצא פגום שר"ה אוסר ור"ח מכשיר משום דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי. וכ' הר"ן משום דיש להסכין חזקת בדוק. וקשה דהא יש עכ"פ חזקת אמ"ה נגדו. וצ"ל דעכ"פ ס' השקול הוי. והנה באמת גם לר"ה הוי רק ס' וכמ"ש הר"מ ז"ל. אך בזה י"ל טעם דר"ח משום שהס' נולד בהסכין אנו דנין רק מחזקת הסכין ולא מחזקת הבהמה דהוי חזקת מסובב. ור"ה ס"ל דאף שבכ"מ אנו דנין רק מחזקת גוף הדבר מ"מ הכא כיון דעיקר שצריך הסכין להיות בלי פגימה הוא רק לענין שחיטה א"כ תיכף שמתחילין לדון אי הסכין שלם ע"כ אתה דן לענין שחיטה ושוב הוי חזקת אמ"ה כחזקת גוף הדבר א"כ גם הכא כן. אך בעיקר קושית אחי הרב שיחי'. הנה ראיתי שכבר העיר בזה בחידושי הרי"ם. אך לענ"ד נראה בפשיטות דבאמת באיסורין קיי"ל ע"א נאמן רק במקום ח"א או דש"ב לכמ"פ גם בלי חזקה ג"כ לא מהימן. אך דנ"ל שיש חילוק דמאי היכי שיש ח"א אינו נאמן הטעם משום דמעיד נגד החזקה יש רגל"ד שמשקר שהעד לא מהימן יותר מהחזקה. ובדש"ב דלא מהימן גם בליכא חזקה ע"כ הטעם משום גזה"כ. ובזה י"ל היכי דבדבר שמעיד יש חזקה נגדו אף שעדין אינו סותר החזקה מ"מ כיון שיומשך ע"י זה סתירת החזקה י"ל דאינו נאמן יותר מהחזקה אבל דש"ב שהוא רק מגזה"כ י"ל דכיון דעדין בשעת עדותו ליכא דש"ב רק לאח"ז שפיר מהימן. ובעיקר מ"ש הפוסקים דהיכי שעדין אין בו דש"ב נאמן. יש להעיר מהא דהוקשו בתוס' דלמ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה. ותירצו דס"ד דחשיב כדש"ב

והנה בנדה הנאמנות שלה הוא לענין ב' דברים א' שפסק ממנה הדם ב' טבילה. הנה מה שנאמנת לענין הטבילה זה ברור דאף א"נ שהוי דש"ב מ"מ נאמנת משום דבידו מהני אף בדש"ב. ומה שהי' הו"א דלא תהי' נאמנת הוא לענין שפסק ממנה הדם א"כ במה שפסק ממנה הדם עדין אין דש"ב דעדין מחוסרת טבילה. ונשמע מזה דאף שעדין ליכא סתירת דש"ב מ"מ לא מהימנא. ומיושב קושיא הנ"ל. ושפיר פריך הש"ס ממ"נ דמאיתחזק לחוד לא מצי פריך משום די"ל דגם במקום חזקה נאמן ומדש"ב לחוד ג"כ לא מצי פריך די"ל דמשום דעדין ליכא סתירת דש"ב לא הוי דש"ב אבל בזה פריך ממ"נ דאי באיתחזק ע"א נאמן א"כ למ"ל וספרה. וע"כ דס"ד דחשיב דש"ב. ונשמע מזה דהיכי שנמשך ע"י זה דש"ב ג"כ אינו נאמן ושוב הכא הוי ג"כ דש"ב ושפיר פריך הש"ס ממ"נ ומיושבים כל הקושית וגם קושית הרי"ם וקושית אחי הרב שליט"א לנכון וז"ב בס"ד

ח) אך לענין אשה יש לעיין כיון דעכ"פ מכח צירוף המיעוט לחזקה חשיב ס' השקול וחשיב איקבע כמ"ש בתוס' כתובות דכ"ב א"כ יש לעיין אי אשה נאמנת ד"ת. שיטת תוס' פסחים ד"ה ובכמ"ק דבד"ת אינה נאמנת רק היכי דבידה ובדרבנן א"צ בידה רק היכי דטריחא וכ"ה שיטת רש"י ז"ל. ושיטת הרמב"ן והרשב"א דאף בד"ת ג"כ נאמנת. והא דעירובין שאני דהוי דבר התלוי במדידה ומש"ה אי לא הי' ד"ת לא הי' נאמנת אבל בדבר אחר אף בד"ת מהימנא. ועיין שו"ת דברי אמת סי' א' שהביא כמה שיטות לכאן ולכאן. באופן שאם הי' ברירא מילתא דהוי חשש ד"ת לא הי' יכולין להכניס עצמנו להאמינה נגד הרבה פוסקים דבד"ת לא מהימנא. ועוד יש אריכות מזה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' כ"א. אך הא כ' בטו"א ר"ה ד"ו דזה החשש הוא רק מדרבנן ומיישב הא דבע"מ נאכל מה"ת אפי' אחר שנתו ושפיר פריך הש"ס כיון דרק מדרבנן בעי תוך שנתו א"כ מדרבנן אסור עד שמונה. ועיין בפתיחת הפמ"ג להלכות יו"ט שפלפל אי מותר לשחוט עגל שנעשה בן ח' ביו"ט דהוי מוקצה מיום שעבר וכ' שם שמשמע דזה החשש הוא רק מדרבנן ועיין בשו"ת נוב"י חיו"ד מהד"ת סי' ז' בתשו' בנו הג' מוהר"ש ז"ל כ' דזה החשש הוא רק מדרבנן ומש"ה מקיל דלא בעי מעל"ע וכן כ' בשו"ת ח"ס וכן פסקו כל