מהר"ש חלק א קס

דלענין איחלופי ביין מהני חותם אחד וא"כ שוב קשה דא"כ עיקר החשש משום חיבת ניסוך וא"כ בישראל חשוד ל"ש חיבת ניסוך וכבר העיר בזה המהרמ"ל וגם בח"ס שם. והנלענ"ד בישוב שיטת הרשב"א דבאמת יסבור דגם בעכו"ם בעי ב' חותמות ורק באמת י"ל דגם הוא ס"ל כסברת ר"ת די"ל דבעכו"ם שייך סברת מירתת ובישראל חשוד לא מירתת ועיין בתוס' חולין ד"ג שכ' דבישראל חשוד ל"מ יוצא ונכנס א"כ י"ל דבעכו"ם דיש סברת מירתת א"כ בחותם אחד הוי חשש איחלופי רק בגדר ס' וא"כ י"ל בבשר ותכלת דהוי איסור ד"ת אזלינן לחומרא ובאיסור דרבנן י"ל לקולא ובישראל חשוד דל"ש הסברא דמירתת א"כ חשש איחלופי בחותם אחד הוי שכיח לאיסור ורק מש"ה בעי ביון גם בעכו"ם חבת"ח משום חיבת ניסוך אינו משגיח על הסברא דמירתת וא"כ באמת בישראל חשוד בלא"ה חוששין לאיחלופי משום דאיהו לא מירתת הוי לי' שכיח לאיסור

יצא דבבשר ותכלת בין בנכרי בין בישראל חשוד הטעם משום איחלופי ובין בנכרי הטעם משום חיבת ניסוך ובישראל חשוד הטעם משום איחלופי. ויצא דביין וחומץ מבושל יש חילוק בין נכרי לישראל חשוד דבנכרי דשייך מירתת א"כ היכי דל"ש הסברא דחיבת ניסוך שרי בחותם א' ובישראל חשוד שוב בעי חבת"ח ומש"ה א"ש דנקט חומץ שלנו ביד עכו"ם וקשה אמאי לא נקט סתם חומץ שדי בחותם אחד וכדנקט חמפ"ג שרי בחותם א' ועפ"ז א"ש דבאמת בישראל חשוד גם בחומץ ויין מבושל בעי חבת"ח וא"ש. יצא דלשיטת ר"ת דעיקר דבעי חבת"ח הוא רק בישראל חשוד ע"כ צ"ל דכיון דל"ש מירתת יש חשש איחלופי א"כ בחומץ ג"כ בעי ב' חותמות וע"כ רב אשי קאי בשיטת רבנן וא"ש. יצא דלשיטת הרשב"א יש לחלק דנהי דגם בעכו"ם בעי ב' חותמות מ"מ בישראל חשוד י"ל דחמור דגם היכי דל"ש חיבת ניסוך אסור וגם בחומץ אסור

עתה נדבר בעיקר הדין דקאמר הש"ס דלר"א מהני במפתח או בחותם וחכמים פליגי וקאמר רב הלכה כר"א והקשו בתוס' דבכמ"ק מוכח דבעי ב' חותמות. והנה הר"ן תירץ דבאמת מ"ד משמי' דרב ס"ל דל"ג שם בדל"ט רק חב"ת וי"ל הכונה כמש"ל דרק באיסורי ד"ת אז חוששין לאיחלופי בחותם א' דליכא טירחא כ"כ לזיופא וחשיב עכ"פ בגדר ס' השקול אבל ביין דסתם יינם אינו רק דרבנן ל"ח לאיחלופי בחותם רק דחכ"א היכי דיש חשש ניסוך ביין דאמרי' אגב חיבת ניסוך טרח ומזייף ור"א ל"ח לזה וס"ל דמשום חיבת ניסוך לא טרח ומזייף רק די"ל לזיוף בשביל להנות מחלופין וא"כ באיסור דרבנן שרי. ועוד הובא דעה בר"ן שם דלר"א ג"כ לא סגי בחותם א' רק בעי מפתח וחותם דסגי מפתח במקום חותם ולרבנן בעי ב' חותמות ממש ובזה הלכה כר"א ומש"ה א"ש מה שהביא הרי"ף הדין דה"ד חבת"ח וקשה דהא הרי"ף פוסק כר"א. אך י"ל דנ"מ היכי דאינו במפתח דאז בעי ב' חותמות. ועוד יש שיטה דבאם שוכר בית בחצירו של נכרי דאז יהי' הנכרי נתפס עליו כגנב אז ל"ב ב' חותמות אבל בשילח או מפקיד דלא נתפס עליו כגנב בעי חבת"ח. ושיטת ר"ת דבנכרי סגי בחותם א' משום דיש הסברא דמירתת אז לא טרח ומזייף ולא משגיח אחיבת ניסוך. ועוד יש שיטה דבשולח לחבירו ואין מודיעו ענין החתימה אז בעי ב' חותמות אבל במפקיד והולך להכיר חותמו ומודיע להנכרי אז שפיר יש הסברא דמירתת וסגי בחותם א'. נמצא לפ"ז א"ש מ"ש הדין דה"ד חבת"ח היינו בשולח ואינו הולך להכיר דאז בעי חבת"ח. והנה רוב הפוסקים כ' דבהולך להכיר חותמו מהני חותם א' וגם בשולח אם מודיע לחבירו ענין החתימה וחבירו מדייק ורואה שהחותם הוא כפי שצייר לפניו שפיר מהני ובאמת לדעה א' הובא ברא"ש וש"ג דוקא באם שילח ואח"כ רואה ואינו מכירו אז אסור אבל בסתמא שרי

אך כמ"פ ס"ל כר"ת דבנכרי תמיד סגי בחותם א'. אך עכ"פ כפי מ"ש עיקר הפלוגתא היכי דשייך הסברא דחיבת ניסוך דבאמת לענין חשש איחלופי ביי"נ אז בודאי מהני חותם א' ובאיסור דרבנן ל"ח לאיחלופי בחותם א' רק משום חיבת ניסוך חיישינן דזייף ולחד שיטה ל"ח אבל היכי דל"ש החשש דחיבת ניסוך בודאי לענין איסור דרבנן סגי בחותם א' וי"ל דגם לענין ד"ת סגי בחותם א' משום מירתת. והנה לענין חבת"ח שיטת רוב הפוסקים דל"צ להכיר החתימה ושיטת כמ"פ דגם בב' חתימות בעי שיכור בטב"ע. והנה לענין מטהר יינו מפורש בש"ס דל"מ מפתח או חותם והנה לדעת הסוברים דגם ביינו של נכרי בעי דוקא ב' חותמות א"כ נשמע דבמטהר יינו אף ב' חותמות ל"מ. וע"כ צ"ל לשיטה זו דס"ל דגם לענין ב' חותמות צריכין לצרף סברת מירתת ומש"ה במטהר יינו דל"ש סברת מירתת אף חבת"ח ל"מ. והנה באמת כ' הר"ן ז"ל די"ל בשיטת הרי"ף דמביא הדין דה"ד חבת"ח היינו לענין מטהר יינו ומוכח דס"ל דבמטהר יינו ג"כ מהני חבת"ח

אך י"ל דזה תלוי בפלוגתא דהר"ת ושאר פוסקים דלשיטת ר"ת דבעכו"ם דשייך סברת מירתת מהני חותם א' ובישראל חשוד בעי חבת"ח והטעם דישראל חשוד לא מירתת ואפ"ה חזינן דחבת"ח מהני חזינן דבחבת"ח ל"צ סברת מירתת וא"כ ה"ה במטהר יינו נהי דל"ש סברת מירתת מ"מ לא גרע מישראל חשוד ומהני חבת"ח. אך להסוברים דבאינו הולך להכיר חותמו בעי חבת"ח ורק בהולך להכיר חותמו אז מהני חותם א' וי"ל דלפ"ז אין חילוק בין ישראל חשוד לעכו"ם דבכולהו יש עכ"פ קצת מירתת ורק בהולך להכיר אז מירתת טובא ומהני אף חותם א' ובשולח דאינו מירתת כ"כ בעי חבת"ח אבל י"ל דהיכי דל"ש מירתת גם חבת"ח ל"מ. ונשמע דלשיטת ר"ת מהני חבת"ח אף היכי דל"ש מירתת א"כ גם במטהר יינו מהני חבת"ח עכ"פ. אך להסוברים דתמיד בעי חבת"ח א"כ נשמע דבמטהר יינו ל"מ חבת"ח א"כ לכאורה לפי"מ דפסקינן בדיעבד כשיטת ר"ת דבעכו"ם די תמיד בחותם א' ונשמע דגם בישראל חשוד דל"ש מירתת מ"מ מהני חבת"ח ה"ה במטהר יינו נמי מהני חבת"ח

והנה במ"ש הג' רמ"ב ז"ל הובא בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קט"ו דגם הכרת החותם ל"מ במטהר יינו דהא מוכח בש"ס דגם מפקיד ל"מ במטהר יינו אף דבמפקיד מכיר חותמו. והח"ס שם כ' דבמפקיד לא מיירי במכיר חותמו רק דהנכרי מתירא אבל במכיר חותמו בטב"ע אז עדיף מחבת"ח. והנה באמת אף דמלשון כמ"פ משמע דמיירי באמת כשרואה החותם דכ' בזה"ל שהעכו"ם חוזר ורואה חותם שלו. מ"מ מהא דמסיים הר"ן דבכה"ג העכו"ם מירתת ולא מזייף נשמע דאף ברואה ממש החותם מ"מ בעי הסברא דמירתת היינו שהנכרי מירתת לזייף החותם שחושש שמא הישראל יכיר הזיוף. ומוכח דהיכי דל"ש מירתת אז אפי' במכיר החותם ל"מ די"ל דבחותם ליכא טב"ע כ"כ כמ"ש הג' רמ"ב רק דעכ"פ שייך מירתת וא"כ במטהר יינו להסוברים דגם חבת"ח ל"מ א"כ ה"ה י"ל דהכרה בחותם ג"כ ל"מ. והרי באמת מביא הר"ן שיטת כמ"פ דבחבת"ח בעי ג"כ שיכיר החותם בטב"ע. ונשמע דבחותם א' אף במכיר החותם ל"מ אף דאנן קיי"ל דבחבת"ח א"צ לראות החותם רק בהלך ולא הכירו אז אסור אבל בסתמא א"צ לראות. מ"מ י"ל דהכרת החותם ל"ח בירור ממש רק די"ל דעכ"פ כיון דבעכו"ם שייך מירתת ואם רואה החותם א"כ מוכח דלא זייף ונהי דל"ח טב"ע ממש מ"מ חשיב כחבת"ח ונשמע דא"נ דב' חותמות מהני במטהר יינו והטעם דב' חותמות מהני אף היכי דל"ש מירתת א"כ גם חותם א' אם מכיר החותם מהני דל"ש שיזייף כ"כ עד שיטעה המפקיד שזה חתימתו ודמי לחבת"ח. ועפ"ז י"ל דרק במפקיד ואינו הולך להכיר חותמו אז פליגי ר"א וחכמים דבזה עיקר הטעם משום דשייך יותר סברא דמירתת העכו"ם שילך להכיר חותמו ויראה הזיוף. א"כ כיון דפליגי רבנן בזה א"כ נשמע דבמטהר יינו ל"מ בכה"ג אף לר"א אבל אם באמת מכיר בחותמו אז י"ל דמהני אף לרבנן דל"ש שיזייף כ"כ עד שיוכלו הבעלים לטעות ודמי לחבת"ח א"כ י"ל דמהני גם במטהר יינו. ועפ"ז