מהר"ש חלק א קנט

במר"ג אם הוא ע"ד שאינו מקב"ט אינו טמא וקשה הא עיקר הטעם דבדבר שאינו מקב"ט אינו מטמא משום כתם הוא דכיון שא"צ לדון רק על האשה א"כ שוב הוי לי' חשש דרבנן ותולין במעלמא וא"כ הכא שייך החשש שטעתה בהרגשת מר"ג או בעד וא"כ שוב הוי לי' ס' ד"ת. וע"כ צ"ל דבאמת י"ל דבעד שא"ב יהי' ס"ס ס' שמא מעלמא הואיל דא"ב ושמא לא טעתה בהרגשת מר"ג וא"כ עכ"פ הוי לי' ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן ורק צ"ל דכיון דלענין הבגד ליכא רק ס' א' מטמאין גם את האשה וא"כ בדבר שאינו מקב"ט שוב מותר מטעם ס"ס וא"כ כיון דגם בעד שא"ב הי' לנו לתלות במעלמא מטעם ס"ס ורק עיקרו משום דלטהרות ליכא ס"ס וא"כ שוב אז הי' מאכולת גדולים שכיח והי' תולין אף לטהרות בפחות מכגריס וא"כ שוב נהי דעכשיו מאכולת גדולים ל"ש מ"מ כיון דעכשיו ליכא טהרות שוב מותר משום ס"ס. אך כ"ז רק באם באמת העד א"ב א"כ שפיר שייך הס' דמעלמא א"כ י"ל דשייך ס"ס. אבל הכא באמת הכתונת הוא בדוק רק לענין מאכולת חשיב א"ב דאין לך סדין שאין עליו טיפי מיני דמים א"כ י"ל דכיון דבזה"ז מאכולת גדולים ל"ש א"כ י"ל דשוב מיקרי בדוק אם יש עליו יותר משיעור מאכולת שבזה"ז. אך באמת בשו"ת ח"ס הנ"ל מוכח דכתונת גרע מעד שא"ב וא"כ בודאי תולין בשיעור מאכולת הנמצא בדורות הראשונים היינו פחות מכגריס. א"כ הדבר ברור דא"צ ז"נ. וכפרה בודאי א"צ דקיי"ל שימשה שלא בזמן וסתה פטורה מקרבן דחשיב אנוס וכמפורש בש"ס שבועות די"ז ובש"ע סי' קפ"ה. ואף בלא בדקה קודם תשמיש מ"מ פטורה לכמ"פ. ונודע מה שנתווכחו הנוב"י והג' מוהר"ז אלסקר ז"ל. ובפרט די"ל שנתלכלך אח"כ מדם מאכולת בודאי דא"צ כפרה אך העיקר דגם נקיים א"צ וז"ב בס"ד לדינא. והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח יום ה' ויצא תרנ"ט לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן נח לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב המפורסים חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' יחיאל נתן ה"ש נ"י אבד"ק צאנז ישן יע"א

בדבר שאלתו בעירו אין בנמצא טבחי ישראל והערל השוחט הבהמות אין משלם שכר שחיטה והשו"ב עושה חותם בת"ח כד"ת ואח"ז לוקח הישראל הבהמה ומוכרו לאחדים כנהוג. ונסתפק כת"ה הואיל דהבשר הוא של העכו"ם והעכו"ם אין מוציא שום הוצאות על הכשר השחיטה א"כ הוי כמו במטהר יינו של עכו"ם דל"מ אף חבת"ח זה תורף שאלתו

והנה מקור הדברים הוא בש"ס ע"ז דל"ט אמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד. והנה לכאורה הטעם דאסור בחותם אחד לפי שחשוד להחליפו. והנה לכאורה תיקשי דלעיל בדכ"ט ע"ב קאמר הש"ס דחומץ שלנו ביך עכו"ם א"צ חבת"ח לפי דליכא חשש ניסוך ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף ומשמע דלענין חשש איחלופי מהני חותם אחד ותיקשי דא"כ אמאי חב"ת ל"מ חותם אחד. והנה באמת רש"י ז"ל נשמר מזה דבדל"ט פירשו דבשר ותכלת הוי דמי' יקרים והוי חשש איחלופי גדול ול"מ לזה חותם אחד אך ביין הוי חשש איחלופי רחוק דאין ריוח כ"כ ולא טרח לזייף בשביל זה אף חותם אחד רק בשביל חיבת ניסוך א"כ שפיר היכי דליכא חשש ניסוך מהני חותם אחד. אך התוס' שם הבינו מפירש"י דהטעם משום יוקר ויש בזה חשש איחלופי ותיקשי מהא דקאמר הש"ס שם דבחותם אחד ליכא חשש איחלופי. והנ"ל ליישב דבאמת י"ל דביין יש חשש איחלופי כמו בבשר ותכלת

אך באמת מפורש בש"ס שם דחמפ"ג מותר בחותם אחד וכ' הרשב"א הטעם דבאמת באיסור דרבנן סגי בחותם אחד רק הכא הוי איסור ד"ת ואף דסתם יין אינו רק דרבנן מ"מ משום חיבת ניסוך טרח ומזייף וא"כ א"ש הכל דבאמת בבשר ותכלת כיון דדמי' יקרים יש חשש איחלופי אף ביש חותם אחד ונהי די"ל דלא טרח ומזייף מ"מ בחותם אחד ליכא טירחא כ"כ ועכ"פ חשיב בגדר ס' והוי ס' ד"ת אבל לענין יין באמת הוי לי' למישרי בחותם אחד דעכ"פ אין בירור שמחליפו דהא יש קצת טירחא לזייף החותם והוי לי' ס' דרבנן ורק היכי דשייך חשש ניסוך אז אינו בגדר ס' דמשום חיבת ניסוך חשיב כשכיח לאיסור ורק בחומץ דליכא חיבת ניסוך א"כ משום חשש איחלופי שוב הוי לי' רק בגדר ס' אי יטרח לזייף החותם ושוב הוי לי' ס' דרבנן ולקולא כנלענ"ד וז"ב. ועיין בב"ח ריש סי' קי"ח דמשוי בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' אי ביין יש חשש איחלופי כמו בבשר. ובאמת זה תמוה דהא מפורש הכא בש"ס דביין ליכא חשש איחלופי בחותם אחד. אך לפמ"ש ניחא דבאמת בבשר שייך חשש איחלופי בחותם ורק הכא הוי לי' ס' דרבנן ומש"ה רק היכי דיש חיבת ניסוך אז הוי לי' שכיח לאיסור וא"ש. ועפ"ז י"ל דברי התוס' שם בדל"א ד"ה המפקיד שכ' ואע"ג דחוששין לזיוף דנגע בי' ושתה מ"מ ל"ח לאיחלופי ויותסר אף בהנאה כיון שכל עיקר סתם יינם אינו רק דרבנן. ולכאורה תיקשי דהא מפורש לעיל דלענין חשש איחלופי מהני חותם אחד ועיין בח"ס בחידושיו לע"ז שכ' דביין ליכא חשש איחלופי רק שיגנוב וישתה ממנו וקשה דלפ"ז גם בחומץ יש לחוש לזיוף שיזייף החותם לשתות ממנו ומה שישייר יחליפנו

אך לפי הנ"ל ניחא דבאמת פשיטא לי' להש"ס דחשש איחלופי היכי דיש חותם אחד עכ"פ ל"ח רק בגדר ס' וי"ל באיסור ד"ת לחומרא ובסתם יינם דרבנן י"ל ס' לקולא אך מחמת חיבת ניסוך הוי לי' שכיח לאיסור ומחמירין ולפ"ז בחומץ דליכא חיבת ניסוך שוב י"ל ס' דרבנן לקולא אך הכא כיון דעכ"פ אסור בשתיה והטעם דחוששין שמא זייף החתימה כדי לנסכו א"כ שוב יש לחוש ג"כ לאיחלופי כיון דכבר זייף החתימה משום חיבת ניסוך א"כ נהי דלענין חשש איחלופי הוי לי' ס' דרבנן מ"מ כיון דאוסרין בשתיה ע"כ דחוששין שזייף החתימה דהוי לי' שכיח לאיסור א"כ שוב יש לחוש לאיחלופי דהוי מיחזי כחוכא דאוסרין בשתיה וחוששין לזיוף ואפ"ה מתירין בהנאה ותירצו דבדרבנן ל"ח לתרתי דסתרי ובאמת לענין חשש ניסוך הוי לי' ס' ד"ת ולענין חשש איחלופי הוי ס' דרבנן ובדרבנן מצינו דאמרי' תרתי דסתרי עיין בתוס' חולין ד"ט גבי לא בדק בסימנים דחד אמר אסור באכילה ואינו מטמאה דבח"ט לא הי' קאי וכ' בתוס' משום דרוב פעמים שוחטין שפיר לא החמירו לעשות נבילה, א"כ הכ"נ י"ל כן נהי דלענין חשש נגיעה חוששין דהוי שכיח לאיסור מ"מ לענין איחלופי דהוי ס' דרבנן ל"ח. יצא דעיקר החשש איחלופי בחותם אחד אינו רק ס' ובד"ת מחמירין ובדרבנן לקולא ורק הא דל"מ ביין חותם א' דאמרי' משום חיבת ניסוך טרח ומזייף. והנה בב"ח סי' הנ"ל הקשה דלשיטת הרשב"א דהטעם דביין ל"מ חותם אחד הוא משום חיבת ניסוך א"כ אמאי בישראל חשוד בעי ב' חותמות הא איהו אינו חשוד לנסך דהא לא מיירי במומר לעכו"ם. ותירץ דבאמת ביין ל"צ חבת"ח רק בעכו"ם ורק בבשר אז גם בישראל חשוד בעי ב' חותמות, ואכתי קשה דלשיטת ר"ת בנכרי ל"ב ב' חותמות ורק בישראל חשוד וקשה ממ"נ בנכרי מהני חותם אחד ובישראל חשוד שוב ליכא חיבת ניסוך א"כ היכי קתני יין אסור בחותם אחד

והנה הב"ח כ' דהר"ת יסבור דביין יש ג"כ חשש משום איחלופי לחוד משום יוקר וקשה דהא מפורש בש"ס