מהר"ש חלק א טז

ה"ה דאחר שעבר זמן הווסת ליכא להוכיח דנסתלק ווסתה ע"י שנתעברה דבלא"ה אמרי' דלא ראתה. אך שיטת התוס' והרשב"א דגם למ"ד ווסת דרבנן בעי שיעברו ימים שתוכל לספור ולטבול דבלא"ה חוששין שמא ראתה וכיון שכן יש קצת הוכחה מזה עכ"פ שנתעברה וחוץ לזה י"ל אף א"נ דלמ"ד וסת דרבנן הוא א"ח אחר שעבר זמן ווסתה עיקרו משום חזקת טהרה וכ"ז אם ירצה לחוש לווסת נצרך לטמא את האשה ע"ז יש חזקת טהרה הסותר לחזקת הווסת אבל הכא אף דניחוש לווסת אפ"ה לא יהי' נגד חזקת טהרה רק דנימא דע"ז נתברר שהיא מעוברת בכה"ג חזקה דווסת הוי חזקה גמורה ומגלה לנו שהיא מעוברת ואף א"נ דסילוק דם אינו בירור שהיא מעוברת כ"ז שלא ידענו שהיא מעוברת אבל בנתברר אח"כ שהיא מעוברת ורק הס' מתי נתעברה אז ע"י סילוק הווסת נודע ונתברר לנו שכבר היתה אז מעוברת וזה גרם הסילוק דם ועי' בתה"ד שכ' בבדקה ולא מצאה כלום טמאה וראייתו מדקאמר הש"ס אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין. נשמע דהרגשה מורה על מציאת הדם וה"ה בלא מצאה כלום דטמא והד"מ דחה דשם יש דם לפנינו רק הס' על הזמן א"כ הרגשה מברר שראתה אז אבל בלא מצאה כלום מנ"ל דהרגשה מברר דהי' דם חזינן דסברת הד"מ דאף דהרגשה אינו מברר שיהי' דם אפ"ה בראתה והס' על הזמן הרגשה מגלה שאז הי' דם א"כ ה"ה לענין ווסת ונהי דסילוק הווסת אינו מגלה שהיא מעוברת אבל בנתברר שהיא מעוברת ורק הס' מתי נתעברה א"כ סילוק הווסת מגלה שהיא בשעת סילוק הווסת נתעברה. ולענין ווסת גופא מצינו בש"ס דאף למ"ד ווסת דרבנן אפ"ה בדקה ומצאה טמאה טמאה משעת הווסת וה"ט כיון דיש דם לפנינו והס' על הזמן חזקת הווסת מגלה דהי' הדם בשעת ווסת וה"ה דחזקה דווסת מברר דנתעברה בשעת סילוק ווסתה כיין דמעוברת לפנינו

ובהא דקאמר הש"ס דגם למ"ד וסת דרבנן אפ"ה בדקה ומצאה טמאה טמאה משעה ראשונה נלע"ד עפ"י דברי המהרי"ט והנוב"י דאף דבכ"מ אזלינן בתר חזקה דמעיקרא מ"מ היכי דנולד לנו ספק בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות אז נהי דאז אי היינו דנין על הס' היינו מקילין על זה מכח החזקה מ"מ כיון דכבר איתרע חזקה קמייתא שוב כשרואין אח"כ השתנות לפנינו אזלינן בתר חזקה דהשתא וסברא זו נצמח מהא דמפקח הגל ועפ"י דברי התוס' שם וכן מהא דנגע באחד בליל ו' כנודע ולפי"ז א"ש דכיון דבשעת ווסת נולד לנו הסתפקות בחזקה קמייתא דהא מדרבנן הי' צריך עכ"פ לבדוק וגם בעבר זמן ווסת לדידן טמאה היא עד שתבדוק כמפורש בש"ע דלא כשיטת הרי"ף והרמב"ם א"כ מדרבנן עכ"פ איתרע חזקה. וידוע שיטת מהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע מדרבנן חשיב גם מה"ת איתרע ועוד ע"י חזקת ג' פעמים גם מה"ת חשיב נולד ס' רק דמה"ת דנין בשעת הווסת מכח חזקת טהרה דא"צ לחוש אבל כיון דחז"ל החמירו א"כ הוי כלא דנו עדיין להיתר מכח חזקת טהרה ושוב אזלינן בתר חזקה דהשתא. ולפי"ז בהא דבעי הש"ס שם ד"ט למ"ד ווסת ד"ת אי מהני חזקת סילוק דם של מעוברת ופשיט מדקאמר ר"מ אם הי' במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה דחרדה מסלק הדם טעמא דאיכא חרדה אלמא ווסת ד"ת ואפ"ה מהני סילוק דם והוקשו בתוס' שמא ס"ל ווסת דרבנן ומשו"ה מהני חרדה ורק דמיירי בבדקה ומצאה טמאה דאז בלא חרדה הי' טמאה והנו"ב כ' דאי בדקה ומצאה טמאה אז לכ"ע טמאה מה"ת ונשמע דמהני חרדה אף למ"ד ווסת ד"ת ולסברא הנ"ל ז"א דעיקר הסברא דטמאה משעה ראשונה משום דנולד ס' בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות דהא אסרנו לה לשמש וכ"ז היכי דליכא חרדה דאז עכ"פ מדרבנן הי' אסור לשמש וחשוב נולד ריעותא בחזקה קמייתא ומשמע לכאורה מכאן דאזלינן בתר חזקה דהשתא אבל אם הי' במחבא ועכ"פ למ"ד ווסת דרבנן מועיל החזקת מסולקת דם לענין שלא הי' צריכה בדיקה לא בזמן וסת ולא אח"כ א"כ שוב חשיב לא נולד ריעותא בחזקה קמייתא א"כ שוב אף בדקה עכשיו ומצאה טמאה אמרינן השתא הוא דאיתרע אבל למ"ד וסת ד"ת י"ל אף כ"ז שלא ראתה לא סמכינן אחזקת סילוק דם וז"ב בכונת קו' התוס'.

אך נ"ל בישוב קו' התוס' לפי דעיקר הטעם דבדקה ומצאה טמאה דטמאה משעה הראשונה לפי דנולד ריעותא בחזקה קמייתא קודם שראינו השתנות בכה"ג אזלינן בתר חזקה דהשתא וסברא זו נובע מהא דלא ראו חי מבערב. וכ"ז לדידן דס"ל בלא ראו חי מבערב טמא אבל ר"מ לשיטתו דס"ל אף בלא ראו חי מבערב אפ"ה טהור ע"כ דס"ל דאף בכה"ג אזלינן בתר חזקה ומיושב קו' התוס' בס"ד. נחזור להנ"ל דראינו דאע"פ שאמרו ווסת דרבנן מ"מ כ"ז שליכא דם לפנינו ל"ח לוודאי ראתה אבל אחר שראתה מחזיקין דווסת גרם ראיית הדם וה"ה לענין הרגשה אמרינן לשיטת הד"מ סברא זו וה"ה לענין נתעברה ג"כ י"ל כנ"ל דכ"ז שלא ידענו שהוא מעוברת א"א לדון מכח הווסת דוודאי נתעברה די"ל דע"ו מקרה נתעכב ראייתה אבל בראינו אחר כך שנתעברה ורק הס' על הזמן א"כ חזקת ווסת מסייע דהיתה אז מעוברת וזה גרם סילוק דם דבזה"ז כל הנשים נסתלק ווסתן תיכף בתחילת עיבורן וגם שבלא"ה יש רוב דמסייע דבן ט' ילדה וא"כ חזקת ווסת מסייע דהוא מהרוב ונגד רוב וחזקה הוי המיעוט מיעוט גרוע כמ"ש התוס' חולין ד' פ"ו ובתוי"ש כתובות ד' ט"ז וגם שיש עוד הוכחות. א) מכח שלא רצתה לאכול בשר א"כ נראה דנתעברה מכבר וזה הי' בכ"ה תשרי ואף דז"א דבר ברור מ"מ אומדנא קצת יש ויש לצרפו לרוב וולדות בני קיימא וגם משום דלא הוי רק חשש דרבנן בודאי דיש לסמוך ע"ז כמפורש באה"ע סי' י"ז סי' י"ח דשמו ושם אביו לא מהני רק בעי שם עירו ג"כ וכ' הרמ"א דבאם יש הוכחות סומכין אפוסקים דל"ב שם עירו וה"ה הכא ג"כ. ואי דכאן לא הובא שיטה זו בש"ע מ"מ עכ"פ מצטרף לשאר היתרים ועי' בנו"ב אה"ע סי' ל"א ש"כ דברגל"ד עכו"ם נאמן אף באינו מסל"ת וראייתו מהא דמפורש בסי' קפ"ז דאי נראה שהרפואות הועילו דיש לסמוך עליהם א"כ הכא דל"ח לכ"ע רק איסור דרבנן בוודאי דסומכין על האומדנות וגם שיש ס' שמא נתעברה סמוך לטבילתה וא"כ חשיב בן ט' וגם יש צד היתר ע"י הכרת העובר ובזה צריך אני להאריך

הנה הגרע"א בת"ש כ' סברא זו להג' הרב דליסא דאם ניכר עוברה יש ע"ז ראי' שנתעברה ג' חדשים מכבר וראייתם מדברי רש"י יבמות שכ' הואיל ולא הוכר עוברה ופירש"י דאי הוכר עוברה לא מספקא לן דוודאי מן הראשון אף בלי הסברא דרוב וולדות לט' נולדין ומשמע דרוב וולדות אין ניכרין פחות מג' והגרע"א ז"ל כ' שם דמותר מכח ב' רובא. א) דרוב וולדות בני קיימא וב') דרוב וולדות אין ניכרין פחות מג' וב' רובא הוי כמו רוב וחזקה דחשיב המיעוט מיעוט גרוע ול"ח

ולפלא שלא הביא דברי הבי"ע דתרי רובא מועיל אף בעגונה ובש"ס לענין יוחסין מצינו ג"כ דב' רובא עדיף ובשו"ת בי"א מתמה ג"כ ע"ז א' דא"כ בהא דמפורש בכל הפוסקים דבכלו לו חדשיו פוטר אף וולד ב"י אחד וכ' דלא משכחת רק בבעל ופירש ולמה לא כ' דמשכחת ע"י הוכר עוברה לג' חדשים והג' בשו"ת הרי"ם עי' סי' מ"ג דבריהם מכח הנ"ל דחה וכל דבריו מפורש בשו"ת בי"א הנ"ל ולפע"ד ניחא דידוע דבכלו לו חדשיו היינו בבעל ופירש ונולד לט' גמורים לכ"ע מתירין אף בלי גמרו כמפורש בכ"פ. והטור מתחלה כ' דכלו לו חדשיו פוטר ואח"ז כ' ואם שהה ל' ג"כ מהני והוא שגמרו דהטור ס"ל דלרשב"ג בעי שהה וגמרו ומוכח דרק בלא כלו לו חדשיו בעי גמרו אבל בכלו לו חדשיו לא בעי גמרו. וכבר הבאתי שיטת כ"פ דגם בס' בן ט' נהי דרבנן מקילין ולדידן לא הוי רק חשש דרבנן הוא רק בגמרו אבל בלי