מהר"ש חלק א טו

גם רבנן מחמירי ולפי"ז ניחא דממה נפשך כל זמן שלא ניסת אף בנפל מן הגג מחמירין כרשב"ג. ובניסת לכהן מקילין אף בחלה ומת אף דבזה גם רבנן מחמירין מ"מ כיון דבעודו קיים היתה מותרת לינשא שוב חשוב נתחזק בהיתר ושוב א"א לאוסרה מס' כמפורש בש"ס יבמות דל"א אשה זו בחזקת היתר עומדת ואל תאסרנה מספק. ועוד דהכא דלא נולד ריעותא בשעת שהיתה אשת איש בודאי מותרת א"כ שוב אין נ"מ בדברי אביי דס"ל בפיהק גם רבנן מחמרי כיון דבדיעבד בניסת לכהן גם בפיהק מותרת וא"ש שיטת הרי"ף נשמע די"ל דבחלה הוי ס' ד"ת. אך הר"ן כ' בשיטת הרי"ף דס"ל דגם בחלה מקילי רבנן דסומך א"ע על דברי רבא וגם שיטת הרז"ה דחלה אינו כפיהק

ובשו"ת בי"א כ' דגם הבה"ג ד"ג מת בתוך ל' משום דמשמע להו דאיירי בפיהק אבל מודה דחלה אין כפיהק וגם דמשמע מדברי הרמב"ם כן דכלל חלה עם אכלו ארי ע"כ דס"ל דחלה אינו כפיהק. אף דהגרע"א בת"ש כ' דהרמב"ם נקט חלה לרבותא דאף דהוי כפיהק מ"מ הוי חשש דרבנן בלבד דס"ל כהרי"ף דרבא פליג אסברת אביי אך באמת הו"ל למינקט יותר רבותא בפיהק ומוכח דאדרבה ס"ל דחלה אינו כפיהק והמחבר הביא דברי הרמב"ם משמע דבכולהו ס"ל חלה אינו כפיהק ועוד די"ל דאף להרב"י דס"ל דחלה הוא כפיהק י"ל דוקא בנחלה ולא נודע סיבת החולי שפיר איתרע הרוב ותולין דהחולי בא בשביל סיבת מיעוט חיות דהוא נפל אבל הכא דנראה דסבת חליפי יניקתה ממניקת שונים גרם לה החולי מחמת שלא היה לה מניקת אחת ונתנו לה לאכול מאכלים קשי העיכול בכה"ג הו"ל ודאי כנפל מן הגג כמ"ש בשו"ת בי"א ובשו"ת בי"ש אה"ע סי' י"ז דבכה"ג חשוב כאכלו ארי וגם הרופאים אמרו כי סיבת חלייתה הי' מכח הנ"ל א"כ נהי דרופא עכו"ם א"נ כמפורש ביו"ד סי' קפ"ז כבר כ' הח"ס דהרופא משוי לה לס' וגם משום דהוא יכול לדון על כללות אבל לא על גוף פרטי אבל כיון דעכ"פ יכול הרופא לדון על כללות דסיבת חליפת יניקתה יכול לגרום חולאת א"כ שוב לא איתרע הרוב והוי כנפל מן הגג וא"כ לרבנן בודאי מותרת וא"כ גם לדידן ולרשב"ג לא הוי רק מדרבנן א"כ הכא דהוי ס' בן ט' וגמרו לכ"ע לא הוי רק מדרבנן נהי דלא תיכף ראו מ"מ כ' הבי"מ דבלא בדקו מותרת דהרוב מסייע דהי' גמר הסימנים ובפרט הכא חזקה דשעת מציאתן מסייע והוכחתי מדברי הריב"ש הנ"ל שהוא מהסוברים דספק בן ט' ולא גמרו יש חשש ד"ת א"כ ע"כ דבת"ש סי' תמ"ו שם מיירי בגמרו א"כ קשה הא אף אם הוא בן ח' ליכא חשש ד"ת להרמב"ם ועל כרחך צ"ל דמיירי בראו אח"כ דבבן ח' ל"מ ובס' בן ט' מהני. נשמע דהכא ליכא חשש ד"ת א"כ פשיטא דאי היתה ניסת לכהן או לישראל ואין היבם כאן ל"ת כמ"ש הרמ"א בשם הר"י מינץ סי' קס"ד א"כ ליכא איסור רק לענין לכתחלה א"כ יש צדדי היתר ונודע דברי הר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ה"ה הכא כיון דעכ"פ בדיעבד תהי' מותרת בלי חליצה א"כ יש צדדי היתר א) מכח הנמ"י והרשב"א פ' החולץ דס' בן ט' וגמרו מותרת לינשא אף לכתחלה אף דבש"ע לא קיי"ל כן ב) דהנה הב"ח והב"ש כ' דשיטת הרמב"ן הוא דאמרינן גם שיפורא גרים ואם יש יום אחד בסוף חודש וז' שלימים ויום אחד מן הט' חשיב ט' ולמ"ד יולדת למקוטעין מהני גם בכה"ג

והב"ש סי' ד' מביא דברי התוס' נדה ודעת האגודה והרמ"א בסי' ד' פסק כהר"י מינץ ההיתר משום דשיפורא גרים ואף דזה רק ביולדת לז' דאז ודאי יולדת למקוטעין אמרינן ג"כ שיפורא גרים אבל בבן ט' דס"ל אין יולדת למקוטעין ורק שכ' התשב"ץ דעכשיו נשתנה א"כ לענין שופורא לא נשתנה אך לשיטת הרמב"ן דס"ל דגם ביולדת לט' אמרינן יולדת למקוטעין מדינא דש"ס ואמרינן ג"כ שיפורא גרים והריב"ש משוי לה לספיקא דדינא ע"י שיטת הרמב"ן ועוד דבשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' טו' כתב דביולדת לט' יש יותר סברא לומר דשיפורא גרים ועי' בח"ס אה"ע סי' ז' שמצרף הסברא דשיפורא גרים ביולדת לט' ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב שס"ל ג"כ דאף ביולדת לט' אמרינן שיפורא גרים ואף דבבי"מ בצלעות הבית סי' יא' רצה לומר דנהי דאפשר להיות בר קיימא ע"י שיפורא אבל ל"ח וודאי בר קיימא אך הוא כ' זאת בשיטת הרמב"ם דמשו"ה בעי ט' גמורים דס"ל דבפחות מט' גמורים אינו מוציא מחשש נפל אבל אנן בשיטת הרמב"ן קיימינן דס"ל דגם ע"י ט' מקוטעין יוצא מחשש נפל ה"ה די"ל דע"י שיפורא ג"כ נסתלק החשש נפל וזה פשוט דע"י ז' שלימים וה"ה מקוטעין גם כן נסתלק החשש נפל היכי דוודאי בר ז' הוא היינו בבעל ופירש ונולד לז' כמ"ש בשו"ת שאילת יע"בץ סי' הנ"ל והגם דהבי"מ כתב בשיטת הרמב"ם דגם ז' גמורים אינו מוציא מחשש נפל בלא שהה אך כ"ז כ' בשיטת הרמב"ם אבל בשיטת הרמב"ן כמו דט' מקוטעין מוציא מחשש נפל ה"ה ז' גמורים וזה פשוט דאף למ"ד שיפורא גרים ואפשר לבן ט' להיות נולד לז' שלימים ויום מן הראשון והאחרון אפ"ה מודה דאי נולד לז' שלימים נהי דהי' בהם ח' שיפורא דאפ"ה ל"ח בן ח' דאמרינן רק דשיפורא גרם שיהי' בן קיימא אבל להיפך כ"ז שלא נגמר ז' גמורים עדיין חשיב בן ז' א"כ פשיטא דלשיטה זו הכא ממנ"פ מותר דאי נתעברה עכ"פ בש"ק פ' תולדות כ"ט מרחשוון א"כ ע"י שיפורא עד ב' תמוז הוי בן ט' ואי נימא דאחר כ"ט מרחשוון נתעברה א"כ ליכא עד ב' תמוז רק ר"ט יום א"כ שוב לא נגמרו ז' שלימים ובודאי חשוב בן קיימא ואי נתעברה בכ"ט חשוון א"כ הוי שיפורא דט' וא"כ ממ"נ שרי בכה"ג וא"כ אף דמוכח בשיטת הב"ש דאין מחליט כשיטה זו דשיפורא גרים עכ"פ הוי כעין ס"ס להקל שמא כשיטת הרשב"א והנמ"י דבספק בן ט' וגמרו מותר אף לרשב"ג ואף לשיטת הרשב"א פ' הערל דרשב"ג מחמיר אף בס' בן ט' וגמרו מ"מ שמא הלכה כשיטת הסוברים דגם בבן ט' שיפורא גרים וא"כ ממ"נ או דחשיב ס' בן ז' או בן ט' ע"י שיפורא

ובאמת בשו"ת ספר יהושע פסק כשיטה זו דשיפורא גרם שכתב שם בילדה כ"ד תמוז כ' דאי נתעברה עכ"פ בכ"ט חשוון א"כ הו"ל בן ט' ורק הספק שמא נתעברה בכסליו. וקשה מן כ"ט חשוון עד כ"ד תמוז אף ח' שלימים ליכא וע"כ דכוונתו הוא ע"י שיפורא ורק שם דנולד כ"ד תמוז א"כ יש ספק שמא נתעברה בכסליו והוי בן ח' אבל הכא דנולדה ב' תמוז א"כ מתחלת כסליו ליכא אף ז' שלימים ושוב בן ז' חשיב בן קיימא. והראי' דהה"מ כ' דבן ז' דאף בלא נגמרו סימניו מותר למולו בשבת ואי נתעברה כ"ט חשוון א"כ חשיב בן ט' ע"י שיפורא א"כ יש לנו ב' עמודים לסמוך עליהם. ועי' בבי"מ סי' י"א שרוב הגאונים החליטו כשיטת הר"י מינץ ובפרט הכא דלכל הדעות הוי רק חשש דרבנן בודאי דיש מקום לסמוך על שיטת הפוסקים הנ"ל ועתה אדבר משאר הוכחות שנראה מזה שתיכף נתעברה היינו כיון שביום א' פ' נח כ"ה תשרי הי' זמן וסתה ולא ראתה ע"כ דכבר היתה מעוברת וזה גרם סילוק דמי' וא"כ עכ"פ נתעברה בכ"ה תשרי א"כ יש עד ב' תמוז רמ"ד יום חוץ יום הלידה והוי עכ"פ ט' מקוטעים ומותר לדעת התשב"ץ ואף שכ' בשו"ת בי"א דמסילוק ווסת אין ראי' שהוא מעוברת דהא מעוברת א"צ להיות מסולקת דם קודם ג"ח וי"ל גם ע"ז נשתנו הטבעים דרוב מעוברת מסולקין דם תיכף בתחלת עיבורן א"כ יש הוכחה מן סילוק ווסת דכבר נתעברה ואך לכאורה י"ל דהא קיי"ל דווסת דרבנן ולדעת הרמב"ם בבא מהדרך אע"פ שעבר זמן הוסת ולא שהה שתוכל לספור ולטבול אפ"ה מותרת וחזינן דלמ"ד וסתות דרבנן עיקר החשש באותו עונה דאז צריכין לחוש אבל אחר שעבר הווסת א"צ לחוש אף שיש לחוש שמא ראתה בהרגשה אפ"ה חזינן דא"צ לחוש וחזינן דמן הווסת א"ח רק באותו עונה א"כ