מהר"ש חלק א קנח

באיסור כרת חוששין דשמא כסף קונה בעכו"ם א"כ מש"ה בעה"פ סמכינן דכסף אינו קונה ול"ח ס' דרבנן בנתגלגל דבאמת גם אי הי' חמץ שעה"פ אסור מה"ת מ"מ כיון דאחה"פ ליכא ב"י ואין בו רק חשש לענין אכילה וזה הוי איסור פ"א ושוב ל"ח למיעוט

א"כ הכ"נ י"ל דנהי דלשיטת הש"ך חוששין לענין קדושת בכור אף בקנין כסף לחוד אבל עכ"פ י"ל דעכ"פ מותר להטיל בו מום ל"מ א"נ דאיסור הטלת מום הוא רק מדרבנן בזה"ז בודאי דנהי דכ' הפוסקים דאף בס' בכור אסור להטיל מום דכיון דעכ"פ מס' צריך לנהוג בו קדושת בכור שוב אסרו חז"ל להטיל מום בקדשים. אך כ"ז בס' גמור אבל הכא דבאמת מה"ת אינו בכור דסמכינן דכסף אינו קונה רק דלענין קדושת בכור דהוי איסור כרת חוששין למיעוט אבל כ"ז הוא רק מדרבנן דגם חשש דמשאל"ס הוי רק מדרבנן שוב דאינו קדוש רק מדרבנן שוב לא אסרו חז"ל להטיל בו מום. ואף א"נ דאיסור הטלת מום הוא מה"ת כמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ש"י דחשיב חזי לגופא דמקריבין אעפ"י שאין בית ועיין שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ע"ה אבל עכ"פ לענין הטלת מום ל"ח רק לאו בעלמא וסמכינן אשיטת כמ"פ דכסף אינו קונה בעכו"ם ועיין בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה שכ' דבכה"ג דקרוב לודאי שאין בו קדושת בכור מותר להטיל בו מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר אף דבבכור אסור לגרום הטלת מום וכמפורש בש"ס בכורות דל"ג אבל עכ"פ ע"י עכו"ם עדיף דחשיב קיל ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ס"א וסי' ס"ב ובשו"ת הרי"ם. אך עוד י"ל לשיטת כמ"פ דגם בקנין כסף לחוד נהי דלר"ת כסף אינו קונה בעכו"ם אבל עכ"פ מהני עכשיו מטעם ק"ס. וראיתי לגדול א' שכ' אדינו דמק"ח הנ"ל בקנה חמץ בכסף לחוד דיש לאסור דק"ס מהני

ובאמת לפמ"ש הנה"מ בסי' ר"א דק"ס הוי רק דרבנן א"כ הא כ' המק"ח שם דבקנה חמץ בקנין דרבנן א"ע דקנין דרבנן ל"מ לגרע זכות הישראל וכמו דלא תיקנו מעמ"ש לגרע זכות ישראל. א"כ ממ"נ מצד קנין כסף סמכינן אשיטת ר"ת דכסף אינו קונה בעכו"ם. ומצד ק"ס כיון דלא הוי רק קנין דרבנן א"כ ל"מ לגרע זכות ישראל. אך אכתי הי' מקום לחוש לפמ"ש בשו"ת הרדב"ז ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד דק"ס הוא מה"ת א"כ בודאי דמהני אף בעכו"ם. וחוץ לזה י"ל לפמ"ש הנה"מ סי' ס"ו אהא דכ' הש"ך שם דגם למ"ד מכירת שטרות דרבנן מ"מ מהני בעכו"ם ועיי"ש בנה"מ ס"ק פ"ה ועיין בנה"מ שם ס"ק ל"ה שכ' דקנין כזה שמועיל גם בדא"ה בודאי דמועיל גם לגרע זכות הישראל ועפ"י דברי הש"ס ב"ק דקי"ג בישראל ועכו"ם שבאו לדין עיי"ש א"כ לפ"ז בקנין כסף שמועיל גם בדא"ה א"כ אם גם בישראל נהגו בו הסוחרים לקנות א"כ הוי קנין בין בד"י בין בדא"ה שוב י"ל דמועיל אף בקנה מנכרי וא"כ יש לחוש דהוי בכור. ולכאורה יש כמה חששות לאיסור א' שמא כשיטת רש"י והרמב"ם דכסף לחוד קונה ושמא כיון שנהגו בו לקנות וא"נ דק"ס הוא מה"ת א"כ בודאי מועיל אף בעכו"ם ואף א"נ דהוי רק דרבנן מ"מ קנין דרבנן כזה שמועיל גם בדא"ה בודאי דמועיל בעכו"ם וא"כ הוי ודאי בכור. אך באמת רוב הפוסקים כ' דק"ס הוי רק דרבנן ועיין בתוס' בכורות די"ג כ' דבקנה בכסף א"נ דלא הוי רק קנין דרבנן ל"מ לחייב בבכורה ועיי"ש בריט"א. ומוכח דקנין שהוא רק דרבנן כיון דל"מ לענין שיהי' מותר להקריבו ע"ג מזבח ה"ה דאינו קדוש כלל. ובפרט דד"ז אינו מנהג מבורר לקנות בכסף לחוד ובגלילותינו אין נחשב כסף לק"ס רק כסף ושליש צעטיל ובפרט הכא שלא נתן לו רק דראהן א"כ לפמ"ש כת"ה דבדא"ה אינו מועיל רק לענין שיהי' הערבון נחלט אבל א"א לכופו לקבל המקח א"כ קנין דרבנן כזה של"מ בדא"ה ל"מ בעכו"ם לגרע זכות הישראל כמ"ש הנה"מ ס"ק ל"ה א"כ שוב אין לחוש מטעם ק"ס ומצד קנין כסף לחוד כיון דכמ"פ פסקו כר"ת נהי דכ' דלענין קדושת בכור יש לחוש למיעוט דהוי איסור כרת כמ"ש המרדכי אבל עכ"פ לענין הטלת מום דעכ"פ ליכא איסור כרת בודאי דסמכינן אשיטת רוב הפוסקים ול"ח של הישראל א"כ עכ"פ מותר להטיל בו ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר וכמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה. והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ו' תזריע תר"ס לפ"ק פה"ק ראדימושלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן נז שוכ"ט לכבוד יד"נ ה"ה הרב המאה"ג חו"ב הצדיק המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' שמואל הורוויטץ שליט"א אבד"ק דשמביטץ יע"א

בדבר שאלתו באחד שקויח א"ע אחר התשמיש בכתונת שלהם ולא השגיחו על הכתונת אחר התשמיש ושכבו עד הבוקר מלובש בהכתונת ובבוקר מצאו על הכתונת כמה ט"ד פחות מכגריס ויש ס' אי צריכה ז' נקיים. גם אי צריכים כפרה זה תורף שאלתו

והנה לכאורה קיי"ל דעד הבדוק מטמא אף פחות מכגריס ומטמא משום נדה וקיי"ל דמיקרי בדוק אף שלא בדקו את העד קודם שקינחו בו מ"מ אם הי' בדוק קודם שלבשתו מיקרי עד הבדוק. אך באמת כ' הסד"ט בסי' ק"צ ס"ק נ"ה דאם בדקה בחלוק דנהי דסתם חלוק הוא בחזקת בדוק וראי' דמטמא כתם הנמצא בו מ"מ זה דוקא לענין יותר מכגריס דאז שפיר אמרינן דכיון דבשוק של טבחים לא עברה א"כ ודאי מגופה אתי אבל לענין פחות מכגריס מיקרי א"ב דאין לך סדין שאין עליו כמה מיני ט"ד א"כ קיי"ל עד שא"ב אינו מטמא פחות מכגריס א"כ פשיטא דל"מ אם לא בדקו הכתונת קודם שקינחו בו א"כ י"ל דכבר הי' עליו דם זה ממאכולת קודם שקינחו בו אך אף אי בדקו את החלוק קודם שקינחו בו והי' נקי מ"מ כיון שלא בדקו את הכתונת אחר שקינחו בו והי' מלובשים בו כל הלילה י"ל דנתלכלך אח"כ מדם מאכולת ומפורש בש"ע דאף בבדקו והניחו אח"כ במקום מלוכלך תולין בו א"כ פשיטא דיוכל לתלות בו. ולכאורה הי' אפ"ל עפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' קנ"ו דבאמת בזה"ז ל"ש מאכולת גדולים כאלו וא"כ י"ל דלא ניתלי וכמו דמפורש בש"ס בצפור לא נתעסקה האי דם מהיכן אתי ורק דבאמת עיקר דין כתמים הוא רק לטהרות ודעת הראב"ד ז"ל דלבעלה לא גזרו דין כתמים והטעם דבשלמא לענין טהרות דגם שלא בהרגשה טמא מה"ת דהא קיי"ל מקור מקומו טמא וא"כ שפיר אין תולין במעלמא הואיל דל"ש ורק דאנן ס"ל דכיון דמטמאין הבגד שנמצא עליו הכתם ממילא האשה ג"כ טמאה וא"כ שפיר כיון דבזמן שהי' טהרות נוהג אז הי' מאכולת גדולים שכיח וא"כ גם לענין טהרות הי' תולין במאכולת א"כ שוב בפחות מכגריס לא התחיל כלל האיסור א"כ נהי דעכשיו מאכולת ל"ש מ"מ כיון דעכשיו ליכא טהרות ושוב בחשש דרבנן ל"ג כלל דין כתמים ותולין במעלמא

א"כ י"ל דכ"ז בחלוק דליכא חשש ד"ת לענין האשה אבל בע"י בדיקה די"ל כסבורה הרגשת עד הוא א"כ יש בזה חשש ד"ת ורק הא דתולין במאכולת משום דשכיח להיתר א"כ י"ל דאין תולין רק בשיעור מאכולת הנמצא בזה"ז. א"כ גם הכא נהי דחלוק חשיב א"ב מ"מ לענין יותר משיעור מאכולת שבזה"ז י"ל דמיקרי בדוק. ובאמת אף לפמ"ש בחו"י דבאמת מוכח בשו"ת ח"ס ח"ו דגם בעד שא"ב אמרינן דכיון שאינו מטמא רק משום כתם א"כ בדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכ"מ בשו"ת רח"כ דבדם הנמצא