מהר"ש חלק א קנו

בשמו ושם אביו וה"ה בשמו וכינויו דהוכחתי דחשיב כשם אביו והכא עכ"פ ע"י הכרת הבגדים נהי דנימא דחוששין לשאלה מ"מ הוי עכ"פ כאומדנות דהא לכמ"פ באמת ל"ח לשאלה כנודע דסומכין על התירוץ דחיורי וסומקי. ונהי דחלילה לסמוך ע"ז אבל עכ"פ עדיף מאומדנות ולכ"ע סגי בשמו ושם אביו וה"ה בשמו ושם כינויו. ואף דהי' אפ"ל כיון דהאשה לא הזכירה שהכירה אותו במלבושיו א"כ נהי דשאר העדים הכירו בגדיו ואמרו שהוא האיש מזאוודקא הסמוך לדוקלא כנזכר בעדות הב' דוד. גם בעדות אחי המת שהכיר מלבושי אחיו מ"מ י"ל כיון דכל עדות בפ"ע ל"מ רק בצירוף העדות יש להתיר א"כ י"ל דהוי עדות ח"ד דכל עד צריך צירוף עדות חבירו

אך באמת חוץ לזה דשיטת כמ"פ דבעדות אשה מועיל עדות ח"ד דל"צ כלל תו"ע רק בירור הדברים והראי' דנכרי מסל"ת ג"כ מהימן לפי שנראה שהדבר אמת כמ"ש הרמב"ם ועי' בשו"ת בת עיני סי' ד' ובשו"ת נט"ש סי' ע"ג ובשו"ת מהרש"ם סי' ק"ל. וחוץ לזה מה"ת בודאי מהני עדות האשה לחוד דמה"ת בודאי סגי שמו ושם אביו כמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דחשש ב' יב"ש הוא רק חשש לעז וכיון דמה"ת ל"צ לצירוף שום דבר לעדות האשה שוב ל"ח בגדר ח"ד וכמ"ש בתוס' גיטין ד"י ע"ב לענין נכי ריבעא דממונא וה"ה לענין עדות ח"ד דמחד קרא נפקא. עכ"פ פשיטא דיש בעדות האשה לבד היתר ובפרט בצירוף היכר הבגדים ובפרט שיש גם הכרת כל הבגדים ורבו הפוסקים דס"ל דבכל בגדים ל"ח לשאלה דהוי ככלים דלא מושלי וגם כיון שהכירו בגד ד' כנפות ודעת המהרי"ט דחשיב בכלל כלים דלא מושלי ועי' בשו"ת רח"כ סי' ל"ב ואף להחוששין לשאלה בכל בגדים דס"ל דל"ח בכלל כלים דלא מושלי וגם יש לחוש לשיטת הריטב"א דלמ"ד סי' דרבנן אף בכלים דלא מושלי חוששין לשאלה מ"מ כ' כל הפוסקים דרק מדרבנן חושש הריטב"א דאל"כ תיקשי מהא דמחזירין מה"ת חמור בעדי אוכף ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' ל"ב ובשו"ת רעק"א סי' ק"ו א"כ הכא דעכ"פ ע"י עדות האשה על שמו ושם אשכנזי דחשיב כשם אביו א"כ לשיטת התוס' חשש ב' יב"ש הוא רק דרבנן ובדרבנן כ' כמ"פ דסומכין דל"ח לשאלה. וגדולה מזו דעת הנוב"י דהיכי דעכ"פ איתרע חא"א ל"ח לשאלה מכ"ש בדרבנן ויש הכרה בכל הבגדים בודאי דל"ח לשאלה ובפרט דגם בשאר העדים נהי דלא הי' פ"פ שלם מ"מ יפה הביא כת"ה שיטת הר"ת דבניכר בכל הגוף מהני אף בלי פדחת וחוטם. ובפרט דלחד תירוצא בש"ס בכורות מהני מה"ת אף בלי פדחת. ואף דעכ"פ מוכח ממתני' דל"מ בלי פדחת וחוטם אף בצירוף סי' בכליו ולמ"ד סי' ד"ת הטעם לפי דחוששין לשאלה. ונשמע א' משתי אלה א"נ דבדרבנן ל"ח לשאלה ע"כ דמה"ת ל"מ רק בפדחת וחוטם קיים וא"נ דמה"ת מהני בלי פדחת וחוטם ע"כ נשמע דבדרבנן ג"כ חיישינן לשאלה. אך עכ"פ לתירוץ דחיורי וסומקי נשמע דל"ח לשאלה ואף דבשו"ת ח"ס סי' נ"א כ' דגם התירוץ דחיורי וסומקי מודה דחוששין לשאלה רק דס"ל דמה"ת מהני בלי פדחת וחוטם ומש"ה לא ניחא לי' בתירוץ בכליו דחוששין לשאלה משום דס"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה לכך מתרץ כליו בחיורי וסומקי עיי"ש

עכ"פ נשמע דלתירוץ זה באם יש עכ"פ הכרה אף בלי פדחת וחוטם מהני סי' מובהק בכלי ומכ"ש טב"ע בכלי א"כ שוב בנ"ד דיש עכ"פ הכרה בצורתו אף דלא הי' הפ"פ כולו קיים מ"מ י"ל דמה"ת ל"צ הכרה כזו שיהיה פדחתו קיים ובדרבנן ל"ח לשאלה. ובפרט דיש לצרף שיטת המהר"ם ברבי וחתן הנוב"י דרק בסי' מובהק בכלי חוששין לשאלה אבל בטב"ע ל"ח לשאלה ואף דעל עדות אחי המת יש לפקפק הואיל שהוא יבמה וי"ל דדומה ליבמתה דהוי מה' נשים שאין מעידין ובאמת בש"ע סעיף ד' ובחמ"ח ס"ק י' מביא שיטת כמ"פ דזכרים הדומים לאלו מהימני ועיי"ש בב"ש ס"ק י"ד. ובפרט כיון דעכ"פ ע"י עדות האשה הוכחתי דיצאה עכ"פ מחשש איסור ד"ת וכבר נסתפק במל"מ פ"ח מגירושין דאם כבר נפל למשאל"ס ויצאה מאיסור ד"ת י"ל דגם ה' נשים מהימני ומכ"ש בזכרים הדומים לאלו בודאי דמהימני עכ"פ היכי שכבר יצאה מחשש איסור ד"ת וגם דסגי בעדות הב' דוד בצירוף עדות האשה. ואף די"ל דהעדים שהעידו על הכרה במצחו שמא הי' כבר אחר ג' ימים. זה אינו חשש דנראה ששלחו תיכף ידיעה ע"י הטעליפאן להעדות רי"א ובודאי ידע שהוא נהרג באותו יום על הבאהן ובפרט שידעה האשה שהאיש שנהרג על הבאהן הוא האיש שראו אותו העדים שהכירו אותו בגוף. ובפרט דבס' ג"י ויש סימנים מובהקים בכליו לכ"ע ל"ח לשאלה כמ"ש הנוב"י בכמה תשובות ובפרט לדברי עדות הב' דוד קנה הבגד לפני ב' ימים ואף אם נחוש שהשאיל הבגד לאיש אחר עכ"פ לא השאילו למת רק לאיש חי ואיך נשתנה פרצופו בשני ימים וע"כ דבאמת הוא המת זה שראו אותו לפני שני ימים לבוש בבגד זה ובזה נשתמשו כל הפוסקים וז"ב

גם מצד קרחה בראשו דלכמ"פ חשיב סי' ועי' שו"ת מהריא"ז ענזיל סי' כ"ו ובשו"ת בי"ש. ובפרט דכ' בשו"ת פאה"ד להרמב"ם דאם יש עכ"פ סי' גרועים עכ"פ מצטרף לשמו ושם אביו ושוב מצטרף הסי' דקרחה שהעיד הב' דוד להעדות האשה שאמרה שמו ושם אשכנזי דחשיב כשם אביו וז"ב בס"ד א"כ מכל הנ"ל נלע"ד פשוט דאשה זו מותרת להינשא אחר שיחלוץ לה אחי בעלה כד"ת והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ה' בלק תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן נו להרב המה"ג חו"ב המפורסים החסיד וירא כו' כש"ת מוה' ארי' ליבש הורוויטץ ז"ל מוצד"ק לאנצוט יע"א

בדבר שאלתו באחד שקנה פרה מבכרת אצל נכרי ונתן לו דראהן איזה ר"כ ולא שילם כל דמי המקח וגם לא עשה משיכה ולא נזכר אז מענין קדושת בכור ואחר איזה ימים ילדה זכר בבית הנכרי ואח"כ בא הישראל ושילם המעות להנכרי ולקח הבהמה והולד לביתו ואח"ז נזכר מקדושת בכור. זה תורף שאלתו א

והנה יש בזה לדבר א' מכח קנין כסף לחוד נודע דרוב הפוסקים ס"ל כשיטת הר"ת דישראל בכסף ונכרי במשיכה א"כ כסף לחוד אינו קנין בישראל מעכו"ם ואף במשכו אח"כ מ"מ בשעת הלידה לא הי' של הישראל ואף שבריטב"א פ"ב דבכורות משמע דאף א"נ דבעכו"ם בעו כסף ומשיכה מ"מ במשך אח"כ יהי' למפרע של הקונה משעת נתינה ומשמע שם דבישראל שקנה מעכו"ם בכסף לחוד הברירה ביד הישראל שלא למשוך ומשמע דבמשך אח"כ נגמר הקנין למפרע. באמת י"ל דשם קאי לר"ל דדרשינן ישראל במשיכה ומשמע דבנכרי מהני קנין כסף רק די"ל דבעי ג"כ משיכה אבל מ"מ י"ל דבמשך אח"כ נגמר הקנין למפרע אבל לדידן דס"ל כר"י דבנכרי ל"מ כלל קנין כסף א"כ אף במשך אח"כ מ"מ בשעת הלידה הי' של עכו"ם

ובאמת גם בדינו דהריטב"א דמשמע דבישראל שקנה מעכו"ם אף א"נ דבעי תרוייהו מ"מ במשך אח"כ קדוש בבכורה למפרע ולהיפך בעכו"ם שקנה מישראל בכסף ולא משך אמ"ל דלא הי' של העכו"ם וחייב בבכורה. ובאמת י"ל לפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ד דבגט ל"מ היכי דאינו מבורר בשעת מעשה אף למ"ד דס"ל י"ב מ"מ ל"מ לפי דל"ח לשמה ועיי"ש בתוס' דכ"ה שכ' די"ל דמש"ה א"ח במעשר בחלקו