מהר"ש חלק א קנד

אך קידושי כסף לפני פסולי דרבנן ממש לשיטת הרמ"א אין חוששין ולשיטת הש"ך הוי קידושי ד"ת לפני פסולי דרבנן וחוששין לקידושין והארכתי בזה בתשו' א"כ ה"נ דהאיסור הוא דברי קבלה והמצוה הוא ג"כ ד"ק בודאי דלא גזר במקום ביטול מצות לערב דהוי ד"ק ועי' בנוב"י תנינא סי' ע"ו. חוץ לזה באמת מפורש בח"ס חאה"ע סי' ג' דדוקא חרם דגט בע"כ לא גזר במקום מצוה ובמקום מצוה ל"צ ק' רבנים. אבל חרם דב' נשים גזר אף במקום מצוה רק דהותנה שק' רבנים יכולין להתיר אף שלא במקום מצוה רק אם רואין טעם מבורר וכן מפורש בב"ח סי' א' וא"כ אף דכבר קיים פ"ו מ"מ כיון דמצות לערב מוטל עליו וחשש עבירה בפועל א"כ בודאי דחשיב טעם מבורר ויכולין ק' רבנים להתיר. וחוץ לזה כיון דלהפוסקים דר"ג ל"ג' במקום מצוה היינו דאמרינן דודאי לא הי' כונתו לגזור במקום ביטול מצוה וכהא דמפורש נזיר ד"ד מושבע ועומד מהר סיני הוא והוקשו דהא נדר חל על דבר מצוה ותירץ הראב"ן דבסתם לא חל והקשה בשא"ר סי' ס' דהא אדרבה בסתם יותר יש סברא לחול מטעם כולל ותירץ דאדרבה בסתם אמרינן דאין כונתו בביטיל מצוה. א"כ ה"נ בודאי לא הי' רצון הג' לגרום עי"ז ביטול מצות לערב א"כ הדבר פשוט וברור דגם בקיים פ"ו מ"מ מתירין לו עפ"י ק' רבנים אך העיקר מה שיש לדון בזה במה שלא נתן מעות לצרכי פרנסתה ונדוניא ותוספת הנה בזה רבו הפוסקים כ"א אומר לפי דרכי ויש בזה מקום להקל ולהחמיר וכ"א יש לו על מה לסמוך

והנה א"נ דר"ג לא גזר במקום מצוה א"כ שוב מפורש הדין בש"ע דפרעון הכתובה אינו מעכב הגירושין אך העיקר שחששו דר"ג גזר אף במקום מצוה רק דק"ר יכולין להתיר והי' התנאי רק אם יתן כפי ההתחייבות והנה כבר הבאתי בתשו' דברי גדול אחד שרצה להביא ראי' מהא דירושלמי שבת פ"ב בהולך בדרך וא"י מתי שבת דמונה ששה ועושה שבת ופריך ונחוש לכל הימים כהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים שבעולם ומשני התם יש לו תקנה בגיורת ומשמע דאי לא הי' לו תקנה לא הי' יכולים לגזור איסור אף דבשבת הוי קבוע הניכר וחזינן דאף חז"ל לא יוכלו לגזור איסור לבטל מלישא אשה וה"ה דפשיטא דלא עדיף תקנת ר"ג מגזירת חכמי התלמוד ובאמת יש לשדות בה נרגא דכבר העיר בזה הפמ"ג או"ה סי' שד"מ די"ל שם ישב בלא אשה. וכ' די"ל דעשה דוחה ס' ל"ת שיש בו כרת. והנה באמת הכא א"נ דר"ג גזר במקום מצוה רק דנימא עדל"ת פשיטא דבזה ל"ש לומר עדל"ת לפי שהוא לטובת האשה ובשביל מצוה דידי' אין להפסיד זכות האשה דממון חבירו אסור אף במקום פ"נ כמבואר בש"מ ב"ק ד"פ א"כ ממ"נ אי שייך בזה לומר עדל"ת א"כ פשיטא דאף אי ר"ג גזר במקום מצוה אפ"ה עכ"פ הי' נדחה איסור חרם מפני מצות פ"ו וע"כ דבזה ל"ש לומר עדל"ת א"כ אין ראי' מדברי הירושלמי דשם שייך לומר עדל"ת כמ"ש הפמ"ג הנ"ל

נחזור להנ"ל דעכ"פ אף דר"ג גזר במקום מצוה אפ"ה ק' רבנים יכולין להתיר ורק לפ"ז צריך להשליש ההתחייבות ובאמת מפורש בשו"ת רח"כ סי' ג' דמהני בהשלשת שטר ופליג על הצ"צ דהצ"צ כ' דבעי להשליש במזומן ורק דמתיר למכור בט"ה דאין בזה הפסד לאשה דמיתת אשה שכיח כמ"ש התוס' כתובות נ"ב ובשו"מ וגם בשו"ת בית שלמה מובא שו"ת הג' ר' מרדכי זאב ז"ל דבנשתטית הואיל דלא תתעבר אין שכיח מיתה. ובאמת במס' מכות ד"ג גבי כיצד שמין פירש"י ז"ל דזכות האיש נמכר ביוקר לפי שהוא מוחזק ואמאי לא נקט רס"י ז"ל הטעם בפשיטות דזכות האיש נמכר ביוקר לפי שמיתת האשה שכיח וע"כ דיש בזה מחלוקת. אך עכ"פ דעת שו"ת רח"כ ז"ל דמהני בנתן שטר וכן דעת הרבה מאחרונים וסברת הג' רח"כ ז"ל דבזה לא גזר הג' וא"כ שוב אין הפרעון מעכב הגירושין היכי דאין לו ואף דהכא אפשר שימכור כל אשר יש לו ויהי' לו מעות מ"מ לפי דעת רח"כ ז"ל דהוא מטעם אומדנא דאדעתא דהכי שלא יוכל לדור עמה לא נסיב לה והוי כהותנה שבאם תהי' נשתטית ולא יהי' לו מעות יופקע ממנו החיובים. וא"כ ה"ה היכי דיצטרך למכור כל מה שיש לו דזה ג"כ חשוב אונס דמפורש בשו"ת הרשב"א הובא ביו"ד סי' רל"ב דבנשבע לפרוע ביום פלוני והעני דאין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו ועי' מהרי"ט סי' א' ובמח"א הל' שבועות סי' י"ג א"כ עכ"פ בזה שיצטרך למכור כל נכסיו ויגיע לידי היזק בפרנסתו א"כ שייך בזה ג"כ לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא קיבל עליו החיובים ונהי דל"מ האומדנא לבטל הקידושין עכ"פ מהני כתנאי ליפטר מחיובים דבדבר שבממון תנאו קיים ועי' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"נ. ועי' בקצה"ח סי' ק"א בהא דנחלקו הסמ"ע והש"ך בטוען אין לי מזומן רק קרקע אי צריך לישבע שבועת אין לי ועי' שם סי' ס"א ובקצה"ח כ' דעכ"פ אם יכריחו לישבע יזלזל במכירה והוי במקום פסידא ושוב יוכל לסלקו בקרקע ועי' שו"ת הר הכרמל סי' ל"ח אך אף לדעת הסוברים דלא מהני בזה אימדנא והטעם כ' המפורשים די"ל בדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא אפ"ה י"ל כמ"ש בשו"ת ד"ח סי' ג' דאם משלישין לה החיובים א"כ אין היא מקפדת ע"ז אם נתיר לו להנשא אבל במגיע לה פסידא אינה מסכמת ושוב בדבר התלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא אבל בכה"ג שיש לה בנים עם בעלה ומגיע עי"ז הפסד להילדים אם יצטרך למכור כל מה שיש לו שלא יהי' לו במה לפרנס את ילדי' א"כ סתם אם מרחמת על בנה ומסתמא גם היא מסכמת על זה שלא יצטרך לזלזל במכירת נכסיו ויוכל לפרנס את. ילדי' ושוב אמרינן אומדנא והוי כאומר א"א בתק"ח דשומעין לו ועי' במח"א הל' קנין מעות סי' א' מ"ש בזה. ובפרט היכי דמשליש שטר בטוח עם ערבות מאיש בטוח א"כ קרוב הדבר דאם תצטרך תגבה את השטרות מאנשים בטוחים וקרוב הדבר שלא יתקלקל מעמד הבעל והערב ולא יגיע לה הפסד בודאי מהני האומדנא. יצא דיש הרבה צדדים להקל א' דנימא דר"ג לא גזר כלל במקום ביטול מצוה ושוב א"צ כלל השלשת גט וכתובה ואף א"נ דר"ג גזר במקום מצוה ורק דק' רבנים יכולין להתיר וי"ל דרק אם ישליש החיובים אבל עכ"פ אם צריך למכור הונו ורכושו מפורש בש"ע דאע"פ דנשבע לפרוע ליום פלוני א"צ למכור ביתו וחזינן דהוי אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבע וה"ה הכא די"ל דאדעתא דהכי לא קיבל עליו החיובים וה"ל כהותנה שבאופן זה יופטר מחיובים. ואף שי"ל דבתלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא מ"מ י"ל הכא גם האשה מסכמת בשביל טובת בניה ובפרט דקרוב הדבר שלא יגיע לה הפסד דהשטר הוא מאנשים בטוחים א"כ י"ל דמהני האומדנא, ובפרט דבאמת לפי תעודת הרופאים לא תצא מבית החולים לעולם ולא תצטרך מזונותי' ונהי שכ' הפוסקים דאין נאמנות לרופאים באיסורין מ"מ ברופא ישראל כשר מהני לחד שיטה כמפורש ביו"ד סי' קפ"ז ובפרט דעיקר הטעם ס' הח"ס סי' קי"ג דהרופא אינו מהימן רק דבכללות העולם יש רפואה זו אבל בגוף פרטי לא יוכל להעיד ועכ"פ מפורש שם דהרופא משוי לה לס' ועי' שו"ת בש"ר סי' כ"ב ורק ברדמ"ת נהי דלשיטת הנוב"י הוי רק איסור דרבנן מ"מ י"ל דהוי נגד ח"א ועי' בשו"ת בית שלמה סי' ע"ז שהוכיח דלענין חרם דב' נשים נאמן הרופא דהוי רק איסור דרבנן והגם דלא מהימן ברדמ"ת אף דהוי רק איסור דרבנן וע"כ הטעם משום דהוי נגד ח"א

אבל כאן יש עכ"פ ס' שמא האמת כדברי תצטרך כלל למזונות ושמא השטרות הם בטוחים וכ"פ מצינו בש"ע דשטר הוי כמו כסף כמפורש בש"ס קידושין ט"ז אילימא דכתב שטרא אדמי היינו כסף. וידוע דשט"ח מהני לקנין במקח וממכר לשיטת הרבה פוסקים עי' במח"א ובש"ע חו"מ סי' ק"צ וברשב"א קידושין ד"ח דבקידושין ל"מ שטר דידי' דחשיב אגיד גבי' עכ"פ חזינן