מהר"ש חלק א קנג

דל"ה דמשני הא דאיתחזק בתרי שמא ועיי"ש בפירש"י ז"ל ולשיטת הסמ"ג וסה"ת אף בלא נודע מ"מ אם נתוודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום הנתינה פסול אבל באם הכתיבה ונתינה הוא במקום אחד ורק שיש לו שם במק"א אז נהי דבנודע צריך עכ"פ לכותבו לכתחילה אבל עכ"פ בל נודע בודאי דאינו מעכב

א"כ פשיטא דהכא כיון דבקהלתכם נתחזק רק בשם יחיאל ברוך כאשר כבר נכתוב שמו כן ב"פ בגיטין ונתברר עפ"י בד"צ דרוסיא א"כ אף א"נ דשם בכפר הנ"ל יש לו שם אחר מ"מ עכ"פ אם לא נודע במקום כתיבה ונתינה משם האחר לא הי' מזיק עכ"פ בדיעבד אם לא הי' נכתוב השם יחיאל מיכל. אך עכ"פ כיון שנודע לנו מזה השם ג"כ א"כ לכתחילה יש לכתוב יחיאל ברוך דמתקרי יחיאל מיכל. דל"מ לשיטת הח"ס והט"ג הביא דבריו דבשם אליעזר ליפא אם קראוהו לתורה בשניהם צריך לכתוב אליעזר ליפא דמתקרי ליפא דנעשה משם החול שם העיקר א"כ הכא בודאי דשם מיכל נעשה עיקר השם. ואף דבשו"ת חא"ש חולק שם דעכ"פ שם ליפא הוא שם הכינוי י"ל דמש"ה מצרפין שם ליפא ג"כ לפי שהוא שם העריסה אבל עכ"ז אין עושין אותו לעיקר רק כותבין המכונה ליפא אבל הכא דשם מיכל אינו שם העריסה רק עיקר נתחזק ע"י הקריאה בס"ת ואז קוראין בשניהם ביחד בודאי דהי' צריך לכתוב דמתקרי יחיאל מיכל. אבל אם כתב שם שיש לו במק"א והשמיט לגמרי שם שיש לו במקום כתיבה ונתינה א"כ יפה הביא רו"מ מש"ע סעיף י"ג דאם כתב השם שיש לו במק"א וכ' וכל שום בשביל מקום הכתיבה ונתינה פסול וכ' הב"ש דהוא פסול ד"ת. ואף שי"ל דבלא כתב כלל השם דמקום כתיבה ונתינה א"כ עדיף כמ"ש הב"ש ס"ק ג' די"ל דעדיף בכתב שם הטפל לבדו מאם כתב שם הטפל ועל העיקר כתב וכל שום דשם הוי רק חסר שם והכא חשיב שינוי. וא"כ י"ל דהכא דלא כתב כלל רק השם שיש לו במק"א א"כ לא הוי עכ"פ כשינה. אך באמת דעת הב"ש לפסול בכתב שם הטפל לבדו ובפרט הכא גרע עוד דכאן במקום כתיבה ונתינה א"י כלל משם יחיאל מיכל ולא הוי אף כשם הטפל לבדו ובפרט דגם בשם טפל פסול

ע"כ לענ"ד הדבר פשוט דאף אם הי' מבורר שם שהחזיק שמו במק"א יחיאל מיכל מ"מ אם לא הי' כותב שמו שבמקום כתיבה ונתינה בודאי הי' בעי גט אחר ובפרט שלא נתברר אם באמת הוחזק שמו מיכל די"ל דהש"ץ קרא שמו לפי שנדמה לו ששם העריסה הוא מיכל לכך צירפו וע"כ לא מצינו דמשגיחין ע"ש שעולה בו לס"ת רק אם הוא ג"כ שם מהעריסה רק שלא נקרא בשם זה אז מועיל הקריאה לס"ת שלא יהי' נקרא נשתקע או כמו בעובדא דהח"ס שהבאתי כיון דבאמת שמו ליפא א"כ ע"י העלי' לס"ת נעשה משם חול שם עיקר אבל כאן דמעולם לא נקרא בשם זה מ"מ עכ"פ נהי דשם עצמו יוכל אדם לשנות אבל ע"י קריאת הש"ץ לא מיקרי מחזיק שמו ובפרט שהוא מכחיש שהקפיד בודאי שם מיכל ל"ח לשם עיקר. ע"כ הדבר פשוט דצריך לכתוב גט אחר בשם יחיאל ברוך ולענ"ד א"צ לכתוב כלל דמתקרי יחיאל מיכל. א' כיון דלא נודע לנו בבירור שיש לו שם מיכל ג"כ וא"כ הוי כלא איתחזק בתרי שמא ובכה"ג דשם שיש לו במק"א בודאי דא"צ לכותבו מה"ת א"כ עכ"פ בלא נודע בודאי א"צ לכתוב ונודע שיטת כמ"פ דחשש שינוי גרע מחשש חסר. ובפרט שי"ל דקריאת הש"ץ אינו מחזיק לשם שאינו שם העריסה. ע"כ לענ"ד נכון לכתוב גט אחר בשם יחיאל ברוך לחוד. ועכ"ז אם יכתבו יחיאל ברוך דמתקרי יחיאל מיכל ג"כ לא יזיק אם יתברר עכ"פ שהי' נקרא איזה פעמים לס"ת בשם יחיאל מיכל. אבל על גט הא' בודאי דאין לסמוך עליו. וז"ב בס"ד לדינא

בעה"ח ו' עש"ק חקת תרנ"ח ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן נד לכבוד הרב הה"ג חו"ב המפורסים וכו' כש"ת מוה' משה גינז נ"י האבד"ק קריסטיהר יע"א במדינת הגר

בדבר שאלתו באיש אחד שאשתו נשתטית ר"ל זה כמה שנים וחמש שנים עברו אשר היא בבית המשוגעים בפעסט ונגבה עדות עפ"י הרב דשם שהעיד לפניו רופא יהודי כשר שהיא משוגעת גמורה ועפ"י הטבע לא תוכל להתרפאות. גם רופאים מומחים עכו"ם מעידים שעפ"י טבע לא תוכל להתרפאות ועפ"י נימוסי קיר"ה לא תצא משם לעולם. והאיש הנ"ל יש לו בנים קטנים וגדולים ושרוי ח"ו בהרהורי עבירה ורצונו לבקש מרבני הדור להורות לו היתר לישא אשה על אשתו וכבר סילק דמי עיקר כתובתה במזומן ועל הנדוניא ותוספות מסר וועקסיל עם חתימות איש ערב בטוח ועוד שטר עם ערבות מספיק על דמי מזונותיה ודירתה אחר שתצא מבית החולים בלא רפואה גם שטר עם ערבות על סכום ידוע באם תהי' ראוי' לקבל גט ולא ירצה ליתן לה גט חדש אזי יתחייב ליתן לה סך הנ"ל והאיש הנ"ל הוא כעת איש אמיד קצת אך אם יכריחו לסלק הכל במזומנים יצטרך לזלזל במכירת נכסיו ויגיע לו עי"ז הפסד גדול ולא יוכל לנהל העסק שלו ולא יוכל לפרנס את בניו. זה תורף השאלה בקצרה

והנה באמת בענין הלז כבר דשו בו רבים וגם אנכי כבר הארכתי בזה בכמה תשובות. הנה מה שנסתפקו דילמא דוקא במקום מצות פ"ו אז יוכלו להתיר בנשתטית ע"י ק' רבנים אבל בכבר קיים מצות פ"ו אין להתיר. באמת חוץ לזה אשר כבר הארכתי בכמה תשובות דהצלה מעבירה תמידית חמיר מביטול מ"ע כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש שלא תשב באיסור כל ימיה חשו אף במידי דל"ש וכדמצינו בש"ס גיטין ל"ח דהתיר לשחרר בשביל הצלת הרבים מאיסור דהיא משתדלת לזנות והמזנים חשיבי אונסים ה"ה הכא אם איש רך בשנים ישב הרבה שנים בלי אשה כמעט מן הנמנע שלא יבוא ח"ו לידי עבירה באונס. אף גם זאת דעכ"פ לישב בלי אשה יש עכ"פ איסור דרבנן ומצינו בכמה פוסקים דס"ל דלישב בלי אשה יש איסור תורה ועכ"פ מצות לערב הוא מצוה מד"ק. ומצוה דרבנן חשוב ג"כ דבר מצוה דיכולין לומר ע"ז לא גזר וכדמצינו בתוס' כתובות ד"ז דהיכי דיש מצוה דרבנן חשיב צורך ושייך ההיתר מטעם מתוך אף דלשי' התוס' פסחים ד"ה מה"ת בעי צורך קצת אפ"ה ס"ל להתוס' דע"י שיש מצוה דרבנן לשורפו חשיב צורך אף מה"ת. ואף דבזה יש פלוגתא בקדמונים דדעת רש"י ז"ל אינו כן מ"מ הכא דכל עיקר איסור דב' נשים הוא רק מתורת חרם ומפורש ברמב"ן דחרם הוי מדברי קבלה א"כ כיון דר"ג לא גזר במקום מצוה א"כ פשיטא דבמקום ביטול מצוה שהוא מד"ק ג"כ לא גזר דממ"נ א"נ דדברי קבלה כדברי תורה דמי כאשר כן הוא שיטת כמה פוסקים עי' בהל' מגילה לענין ס' מוקף חימה ועי' שו"ת בית אפרים חו"מ סי' ח' א"כ גם מצות לערב הוא ד"ת וא"נ דדברי קבלה הוא כדרבנן א"כ גם חדר"ג הוא דרבנן וא"כ שוב כיון דכל האיסור הוא רק מדרבנן ואמרינן דלא גזר במקום מצוה ה"ה דלא גזר במקום ביטול מצוה דרבנן ועי' כעין זה בש"ע אה"ע סי' מ"ב דאע"פ דקיי"ל המקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט מ"מ בקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושין דדרבנן מהני לדרבנן. ועי' בתשו' הג' רע"א ז"ל אה"ע סי' צ"ד דבקידושי כסף לפני קרובי אם אין חוששין לקידושין כנודע דקרובי אם לשיטת הרמ"א אינו רק פסולי דרבנן אך שיטת הש"ך דחשיב ד"ת וקידושי כסף הוא ג"כ דבר הנלמד מי"ג מדות וא"כ ממ"נ אי דהוי קידושי ד"ת לפני פסולי ד"ת או קידושי דרבנן לפני פסולי דרבנן: