מהר"ש חלק א קנא

סימן נג להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מוה' מנחם מענדיל מילער נ"י מוצד"ק זלאטשוב יע"א

בדבר שאלתו בא' שנשא אשה במדינת רוסיא ואח"ז בא למדינתינו וביקש מרב א' לסדר לו גט לשלוח לאשתו ואמר לפני המסדר כי שמו יחיאל ברוך וחקר ע"ז במקום עמידת האשה המתגרשת ואמרו ששמו יחיאל ברוך ושלח הרב ג"פ בשמות אלו ואח"ז נשא אשה בעיר א' הסמוך לשם וגירשה ג"כ לפני הרב הנ"ל בשמות אלו יחיאל ברוך ואח"ז נשא אשה בכפר הסמוך לשם ושמה קראו אותו בעליתו לס"ת איזה פעמים בשם יחיאל מיכל ואח"ז בא לפני מו"ץ א' בק' הנ"ל ולא רצה לבוא לפני הרב מחמת כי להרב נודע שמו האמיתי ואמר להמו"ץ ששמו יחיאל מיכל וסידר לו המו"ץ ג"פ בשמות אלו היינו יחיאל מיכל. והעידו אנשי כפר זה שקראו אותו לס"ת בשם יחיאל מיכל ולא מיחה. והמגרש כיחש בם כי בכ"פ הי' מחאה ע"כ שואל רו"מ אם צריכה גט פעם שנית זה תורף שאלתו

והנה ד"ז ידוע דבעי שיהי' מפורש בגט שמו ושמה. כמפורש בש"ס גיטין ד"כ האי גברא דשקיל ס"ת ויהיב לדביתהו וא"ל הא גיטך דקאמר ר"י למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בי' הא בעי לשמה וכ"ת דילמא אקדים ויהיב זוזא לספרא הא בעינן שמו ושמה עכ"ל הש"ס. ומוכח למעיין דכונת ר"י דל"ח גט אף לחומרא היינו אף בפשטה וקיבלה קידושין מאחר דאז הי' הו"א דכיון שהוא אמר שנתן לה גט א"כ עכ"פ ליהוי ס"ק דשמא אומר אמת וקמ"ל ר"י דל"ח גט אף לחומרא דלקולא בודאי ליכא שום הו"א שיועיל כיון שרואין ריעותא לפנינו שלא נכתב כלל וכמ"ש הר"ן כיון דלא קראוהו ובפרט הא דתולין במי מילין הוא רק לחששא לחומרא. ואף שי"ל דיש הו"א שיועיל אף לקולא כיון שאמר הבעל הא גיטך וקיי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. מ"מ זה רק היכי שאומר שגרשה בגט כשר וליכא ריעותא לפנינו אבל כאן דיש ריעותא לפנינו בודאי ליכא שום הו"א שיועיל לקילא רק עיקר קמ"ל ר"י דאף בקיבלה קידושין מאחר מ"מ ל"צ גט מש"ה מוכרחין לומר לכאורה שגט זה פסול מה"ת דאי ליכא בי' רק פסול דרבנן א"כ בגט פסול מדרבנן קיי"ל דבפשטה ידה צריכה גט. וכדקיי"ל בקידש לפני פסולי עדות דרבנן דבעית גט. ומוכח דפסול של"ש הוי מה"ת ואף ס"ת דחשיב כמו סתמא פסול מה"ת

ובאמת שיטת התוס' עירובין די"ג דסתמא כשר בגט מה"ת. א"כ יוצמח דגם בס"ת יהי' כשר מה"ת דכיון דמגילת סוטה מוחקין לה מה"ת ע"כ משום דסתמא כשר א"כ גם בגט אינו רק פסול דרבנן ושוב יחשב גט לחומרא. נשמע דס"ת בגט פסול מה"ת. ובאמת עפ"ז י"ל בהא דקאמר דילמא אקדים זוזי ויהיב לספרא. וקשה לכאורה דהא בהא דאעמחל"ח כ' בתוס' סוטה ד"ח משום דא"א לכוין לשתי דברים כאחד ועיין בס' קה"י מ"ש בזה. והנה באמת בס"ת בעי לכתוב לשם קדושת ס"ת וא"כ י"ל דכשמכוין לשם גט א"כ ל"מ כונה לשם ס"ת ואף דקיי"ל דבס"ת אומר בתחילת הכתיבה לשם קדושת ס"ת ומספיק לכל הספר מ"מ י"ל דהטעם דע"י הדיבור בתחילה שוב אף סתם כתיבה אח"כ הוי כמפרש וכ"ז היכי שהי' מהני במפרש אבל הכא כיון דע"כ בעי לכוין שכותב לשם גט א"כ אף אי הי' מפרש שכותב לשם שניהם לא הי' מועיל א"כ לא עדיף סתמא ממפרש. ועוד לדעת הפוסקים דאף למ"ד מאצ"כ מ"מ במכוין שלא לצאת ל"מ א"כ הכא נהי דע"י שאומר בתחילה לשם ס"ת א"צ אח"כ לשמה בפי' אבל כשמכוין לשם גט ול"מ כונה לשני דברים שוב הוי כעוקר האמירה שאמר מקודם ושוב יופסל הס"ת וצע"ג. אך בזה י"ל דלפמ"ש בתוס' סוטה שם דהא דאעמחל"ח הוא רק מדרבנן ובאמת בתוס' מ"ק ד"ח משמע איפכא ועיין בס' ארעא דרבנן וא"כ י"ל זה כונת הש"ס דילמא אקדים זוזי לספרא וכוון לשם גט ונהי דזה ל"מ דהוי כמכוין ב"כ מ"מ עכ"פ מה"ת מהני בכה"ג וחשיב לשמה ושוב היכי שכשר מה"ת עכ"פ חשיב גט לחומרא וא"כ אמאי קאמר ר"י למאי ניחוש לה. ונשמע דבגט פסול מדרבנן שוב מהני בקידשה מאחר

נשמע דשמו ושמה מעכב מה"ת ובאמת כן כ' הרשב"א שהקשה דהא לקמן משמע דבשל"ש חשיב ריח הגט. ותירץ דבאמת מסיק לקמן דכולן אין פוסלין חוץ מהאחרון והטעם דהא דאין ברירה הוא רק מס' וא"כ לחומרא הוי גט. והנה בח"י כ' לתרץ הא דקאמר ר"י שם אף אחרון אינו פוסל וקאמר דאזדא ר"י לטעמי' דאמר האחין שחלקו לקוחות ומחזירין זל"ז ביובל. וקשה הא באמת אנן קיי"ל ג"כ דאחין שחלקו מחזירין ואפ"ה כ' הר"ן דבהא דלאיזה שארצה אגרש כ' הר"ן דהוי ס' מגורשת משום דהא דא"ב הוא רק מחמת ס'. וא"נ כשיטת הר"י דבגט ל"מ אף למ"ד י"ב א"כ אין זה תלוי בהא דס"ל לר"י א"ב. והנלענ"ד דבאמת דעת כמ"פ דהא דמחזירין הוא רק לקיים מצות יובל אבל אח"כ כ"א נוטל חלקו כמקודם וכ"מ מלשון רש"י. אך מפשטות לשון הש"ס משמע דבטל החלוקה לגמרי, והנה בס' ב"ט כ' דא"נ דהא דא"ב הוא ודאי אז בודאי בטל החלוקה אך א"נ דא"ב הוא מחמת ס' א"כ י"ל דצריך רק מס' לקיים המצוה אבל אח"כ שוב אוקמי בחזקתו. אך כ' הב"ט דכ"ז א"נ דק"פ כקה"ג דמי א"כ אף דנימא דצריך לחזור ביובל א"כ ממילא לא הי' לו ע"ע רק קנין לזמן ונודע מ"ש בר"ן נדרים דכ"ט דל"ח רק ק"פ מ"מ עכ"פ כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי א"כ חשיב מוחזק ומס' א"א לקלקל חזקתו אבל למ"ד לאו כקה"ג דמי א"כ א"נ דצריך לחזור א"כ מעולם לא הי' קה"ג א"כ ל"ח מוחזק ושוב בטל החלוקה לגמרי. א"כ זה כונת הש"ס דלדידן שפיר י"ל דענין ברירה הוי ס' ומש"ה בהא דלאיזה שארצה אגרש י"ל דלחומרא חשיב גט ולא תיקשי מהא דביובל בטל החלוקה לגמרי כיון דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ ממילא ל"ח מוחזק. אבל ר"י לטעמי' היינו דס"ל ק"פ כקה"ג דמי א"כ פשיטא דאף אי בעי להחזיר ביובל מ"מ. חשיב מוחזק ע"י הקנין לזמן ושוב אי הי' ס"ל דהא דא"ב הוא רק ס' א"כ לא הי' ס"ל דחוזר ביובל והחלוקה בטל וע"כ מדס"ל דבטל החלוקה ע"כ דס"ל דודאי א"ב ומש"ה ל"ח אף ריח הגט וא"ש בס"ד ע"נ

נחזור להנ"ל דרק בפסול ד"ת אז ל"ח גט אף לחומרא וכ"מ שיטת הר"ן דכ' דשם עירו לאו דוקא דז"א מעכב מה"ת ושוב הי' חשיב גט לחומרא ומוכח דשמו ושמה מעכב מה"ת אך שיטת התוס' מוכח לכאורה איכפא דהקשו דהא שם משמע דגם בשינוי אינו רק פסול דרבנן לרבנן וא"כ מוכח דבלא כתב כלל שמו כשר אף מדרבנן א"כ מאי פריך הכא והא בעי שמו. והנה תיקשי מה הוצרך התוס' להקשות מכח דיוק דמשמע דבלי שמו כשר אף לכתחילה הא יוכל להקשות בפשיטות דעכ"פ כיון דבשינה שמו אינו רק פסול דרבנן עכ"פ בלא כתב ג"כ כשר מה"ת וא"כ שוב יהי' גט לחומרא. ונשמע לכאורה משיטת התוס' דא"נ דעכ"פ מדרבנן פסול בלא כתב שוב א"ש דברי ר"י וקשה הא בפסול דרבנן חשיב גט לחומרא ובאמת כבר העירו בזה המהר"ם והמהרש"א. והתוס' בתירוצם כ' דהא עכ"פ לר"מ פשיטא דלא כתב מעכב מה"ת וע"כ דלא מיירי התם רק בשינה שם יהודה בגליל ולא מיירי מלא כתבו כלל. א"כ י"ל דלא כתב כלל פסול לכ"ע ובאמת מלשון התוס' דנקט וכ"ש בלא כתבו כלל שפסול משמע דהוא רק פסול דרבנן עיין בס' ד"ח שער השמות שהאריך בזה. אך עכ"פ צ"ל דברי התוס' בקושיתם. והנ"ל דנודע מ"ש הא"מ בסי' קכ"ז לענין עדים שכ' גט שאין בו זמן והס' מתי כתבו הגט דכ"מ שאפשר לאחר הדבר מוקמינן לי' ע"ע בחזקת כשרות ועיין ביו"ד סי' א' לענין שו"ב שהמיר אי אוסרין למפרע ועיי"ש בתב"ש ועיין בש"ש ובקצה"ח סי' ל"ד ובשו"ת בית אפרים סי' ג'. א"כ י"ל דזה כונת הש"ס דלמה ניחוש לה דבשלמא