מהר"ש חלק א קנ

כזה בודאי אינו נרגש הטעם מ"ל אם אינו נרגש מחמת האיסור או מחמת היתר. א"כ י"ל הכ"נ אף שהוכחתי דמה"ת צריך מ' סאה וגם במעיין יש שיטת כמ"פ דבעי מ' סאה לטבילת אדם מ"מ עיקר הטעם דבעי שיהי' שיעור שכל גופו מתכסה ורק התורה לא רצתה לשער בכ"א לפי גדלו והעמידה שיעור שוה מ' סאה א"כ מ"ל אי השיעור הוא ממי זוחלין או נוטפין רק דגזה"כ דאם יש עליו שם מעיין מטהר בזחילה וא"כ כשיש זוחלין מרובין נהי דהיתר בהיתר ל"ב מ"מ עכ"פ גם הרוב ל"ב לגבי מיעוט ונקרא עליו שם מעיין ומטהר בזחילה ונהי דבעי מ' סאה עיקר הטעם שכל גופו יתכסה בו וכיון דבשיעור זה עכ"פ כל גופו מתכסה שוב מותר ובשלמא לענין מצה דבעי שיהי' כזית מגזה"כ שפיר באם נתערב שליש זית איסור בב' שליש זיתי היתר שפיר ביטול ל"מ להשלים השיעור אבל הכא כיון דעכ"פ שם מעיין עליו ועיקר השיעור בעי שכל גופו מתכסה ואין חילוק אם מתכסה על ידי נוטפין ועכ"פ שם מעיין עליו וא"ש שיטת המהרי"ק דס"ל דבזוחלין מרובין מהני אף דבזוחלין מרובין ליכא מ' סאה א"כ פשיטא דגם א"נ דביטול ל"מ להשלים השיעור מ"מ רוב אינו שאוב כשר מה"ת דעכ"פ יש עליו שם שבא ביד"ש ולפ"ז גם בשאוב בכלי שמקב"ט ג' לוגין ויש בזה ב' פסולין א) משום שאוב ב) משום הויתו בטומאה מ"מ מותר מה"ת דעכ"פ ע"י הרוב שבא בטהרה יש עליו שם מקוה מים ויהי' טהור. א"כ גם ג' לוגין שבא ע"י אדם בודאי אינו פוסל מה"ת וז"ב בס"ד לדינא

והנה בגוף הדבר בבא ע"י אדם יש בזה כמה שיטות. שיטות הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דכמו דמים בכלי נפסל דחשיב שאובין ה"ה אף אם לא נשאבו בכלי מ"מ באם בא ע"י אדם למקוה פוסל כמו שאובין ממש. ויצא דכמו בשאובין ל"מ המשכה בכולו רק בעי ריביו והמשכה ה"ה לענין בא ע"י אדם ל"מ המשכה בכולו ורק אפ"ה יש חילוק דאם הי' בכלי שלם אז יש פסול אף שלא בכונה ואף במתכוין לנקות ונפל ג' לוגין מ"מ פסול אבל אם אין פסול רק משום שבא ע"י אדם אז להב"ח אין פוסל שלא בכונה ובזה מיישב הא דלגיון העובר ממקום למקום וזילפו בידיהם ורגליהם כשר היינו משום דהוי שלא בכונה. ולשיטת הש"ך עכ"פ במתכוין לנקות שרי ולשיטת הט"ז רק משום שהמים מחובר למקוה אבל בל"ז דמי לגמרי לשאובין וכמו דשאובין פסול אף שלא בכונה ה"ה דבא ע"י אדם פוסל שלא בכונה. ומש"ה כ' דהא דזילף בידיהם ורגליהם כשר היינו ברגלי הבהמה. ונשמע דהא דמפורש שם דאפי' כל המקוה יוכל לעשות בענין זה הוא רק בזילף ברגלי הבהמה אבל ברגלי אדם נהי דמפורש שם דהוליכן עם הקרקע כשר מ"מ עיקר משום המשכה ובעי ריבוי והמשכה. ויש שיטה א' דבאמת בא ע"י אדם אינו פוסל רק הא דתנן זרקן בחנפיו פסול מיירי שכבר הי' שאובין ורק דהי' הו"א דידו של אדם יועיל לטהר שאובין קמ"ל דהמשכה ל"מ רק עג"ק או עכ"פ ע"ג דבר שאינו שם כלי בתלוש וא"כ זה הכונה בתוספתא זילף בידיו וברגליו פסול הוליכו עג"ק כשר היינו שכבר הי' שאובין וקמ"ל דהמשכה עג"ק בעי ובודאי ל"מ רק בריבוי והמשכה

אך שיטת הראב"ד דלענין בא ע"י אדם אינו פוסל אם רובו בא ביד"ש וגם בכולו בא ע"י אדם עכ"פ אינו פוסל אם רובו בא ביד"ש וגם בכולו בא ע"י אדם עכ"פ מועיל המשכה ויש חילוק בין פסול שאובין דאז יש פסול אף בג' לוגין וגם המשכה ל"מ בכולו אבל בבא ע"י אדם אינו פוסל רק בריבוי וגם המשכה מהני ועפ"ז מתרץ הא דלגיון העובר ממקום למקום מיירי ע"י המשכה. ולשיטת הר"ש אין חילוק בין רגלי אדם לבהמה רק הא דלגיון מיירי בע"י המשכה ונשמע דא"נ דהר"ש ס"ל כשיטת הרא"ש דבא ע"י אדם פוסל בג' לוגין ונשמע דגם המשכה בכולו ל"מ ועכצ"ל דהתוספתא קאי למ"ד כולו בהמשכה כשר. אך לשיטת הב"ח יש חילוק דנהי דכולו בהמשכה פסול זה דוקא בנפל בכונה מהכלי להמקוה נהי דהי' דרך המשכה מ"מ ל"מ בכולו אבל שלא בכונה נהי דשאובין פוסלים אף שלא בכונה מ"מ עכ"פ המשכה מועיל בכה"ג אף בכולו שאוב ונשמע דעכ"פ בבא ע"י אדם בכונה כל המקוה ל"מ אף ע"י המשכה. ונשמע דהא דמפורש שם דכל המקוה יוכל לעשות באופן זה היינו בזילף שלא בכונה שיפול להמקוה והי' דרך המשכה אז כשר אבל אם יקח בידים מ' סאה מים וישפכם דרך הקרקע למקוה לא יועיל. אך הט"ז הבין דהר"ש ס"ל כשיטת הראב"ד דבא ע"י אדם אינו פוסל בפחות מרוב וגם אי בא ע"י המשכה מועיל אף בכולו ולפ"ז כ' הט"ז דברגלי הבהמה ליכא שום פוסק שיפסול בג' לוגין וגם כולו בהמשכה בודאי כשר בזילף ברגלי הבהמה. אך מדברי המחבר ורמ"א נראה שסוברין כשיטת הרא"ש דחשיב כמו שאוב ממש וא"כ בבא כולו ע"י אדם לא יועיל אף המשכה

עתה נבוא לענין שאלתו מה שחשש דהסרת הברזא מיקרי כח גברא וחשיב בא ע"י אדם. הנה אם נחוש לזה גם אם יפתח אח"כ הברזא שבגדולה ג"כ לא יועיל אף א"נ דהסילון חשיב המשכה אף שאין נבלע בו דכיון דזה הוי חשש לכתחלה יש לסמוך אשיטת הסוברים דליכא כלל פסול בבא ע"י אדם שלא ע"י כלי ורק הא דזרקן בחנפיו מיירי שכבר הי' שאובין וידו של אדם ל"ח כהמשכה. ונודע שיטת הר"ן בפ' הכותב דמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה מ"מ יש לחוש לשיטת הרא"ש והטור דכמו בכולו שאוב ל"מ המשכה ה"ה בכולו בא ע"י אדם ל"מ המשכה ובפרט דחשיב כעין ס"ם להחמיר שמא ל"מ המשכה רק בקרקע שראוי לבלוע בה ושמא בכולו בא ע"י שאדם ל"מ המשכה. ואף דלכאורה י"ל דלפמ"ש בתוס' ב"ב דס"ו דאף למ"ד כולו שאוב מה"ת מ"מ כולו בהמשכה אינו רק מדרבנן וא"כ אף א"נ כשיטת הרא"ש דבבא ע"י אדם ל"מ המשכה בכולו הוא רק מדרבנן וא"כ הו"ל ס' דרבנן דשמא כשיטת הראב"ד דבזה מהני המשכה אף בכולו י"א דהא ע"כ שיטת הראב"ד ל"ח בגדר ס' דא"נ דחשיב ס' א"כ אמאי נפסל בג' לוגין שבאו ע"י אדם הא גם לשיטת הרא"ש ליכא בזה רק פסול דרבנן א"כ הו"ל ס' דרבנן וע"כ דס"ל שיטת הרא"ש עיקר דפוסל בג' לוגין וה"ה בזה שיטת הרא"ש עיקר דל"מ המשכה בכולו בא ע"י אדם ובפרט שיש עוד לצרף לחומרא שיטת הרמ"א דהמשכה ל"מ רק בקרקע ממש א"כ עצה זו אינו. אך באמת זה ל"ח בא ע"י אדם כיון שהאדם אינו עושה פעולה במים גופא רק שמסיר המניעה והמים נמשכים מעצמם ובשלמא לענין נט"י בעי רק כח גברא בהנטילה ומ"ל אם נוטל הכלי בידו מ"מ אינו עושה פעולה בהמים רק שגורם שיפלו המים ע"י וה"ה דמהני במסיר הברזא אבל הכא כיון שא"ע פעולה בגוף המים שפיר מהני והוי כחופר להרחיב המעיין דמהני כמפורש בשו"ת ד"ח ובספרו על מקואות ועי' בשו"ת ח"ס סי ר"י וסי' רי"ד שכ' דהסרת הברזא ל"ח בא ע"י אדם דאינו רק מסיר המניעה ועי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קצ"ב ועיי"ש בסי' רי"ד שכ' דבקהלתו ג"כ הי' מנקין ב' מקואות עד"ז. ועי' בתוס' שבת דק"ו שכ' דבעי תיקון נעשה מיד והכונה דבעי שהתיקון יהי' נעשה בגוף הדבר שנעשה בו מלאכה וכיון שהתיקון הוא רק בהאפר וזה חשיב פנים חדשות ודשלב"ל כמ"ש ברשב"א קידושין דנ"ז לכך ל"ח תיקון אבל באם התיקון בגוף דבר שנעשה בו מלאכה חייב אף באין התיקון נעשה מיד ומשום הכי בשוחט בשבת חייב אף דעיקר התיקון הוא לב"נ ומפרכסת אסור לב"נ ול"ח תיקון נעשה מיד ומיושב קושית המפורשים. עכ"פ הדבר פשוט וברור דבהסרת הברזא ליכא חשש משום שבא ע"י אדם אך מהיות טוב אין קפידא אם יפתחו אח"כ הברזא שבגדולה דיהי' צירוף היתר מטעם המשכה כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' וישלח תרנ"ט לפ"ק פה"ק ראדימושלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.