מהר"ש חלק א קמט

ועפ"ז א"ש דבאמת היכי דהשתא ודאי טמא לא ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר רק דהכא באמת קיי"ל דבכלי ל"צ מה"ת מ' סאה והכא מיירי בכלים שטבלו בו וא"כ הוי לי' ס' דרבנן ורק ברה"י גזה"כ דס' דרבנן ג"כ שורפין אבל ברה"ר נהי דלא ילפינן מסוטה לטהר בכה"ג מ"מ כיון דלא ילפינן מסוטה לטמא שוב נימא ס' דרבנן לקולא וא"כ זה פירכת הש"ס דהכא משמע דחזקה דהשתא משוי לי' לודאי איסור דא"נ דל"ח רק ס' כמו בטומאת מעל"ע א"כ יהי' טהור ברה"ר ואין הכונה משום דברה"ר ילפינן מסוטה ז"א דהיכי דהשתא ודאי טמאה לא ילפינן מסוטה רק הכונה דעכ"פ כיון דלא ילפינן מסוטה לטמא שוב יהי' מותר מטעם ס' דרבנן וע"כ נשמע דחזקה דהשתא עדיף והוי לי' ודאי איסור וגם בדרבנן לחומרא ומשני הש"ס דבאמת חזקה דמעיקרא עדיף רק הטעם משום ח"ט וגם בדרבנן לחומרא. ועפ"ז א"ש בהא דפריך הש"ס אדרבה העמד מקוה על חזקתו הכונה ג"כ כנ"ל דבדרבנן אם יהי' חזקה נגד חזקה שוב יהי' ס' דרבנן ולקולא ומשני דתר"ל כודאי דמי וא"כ ר"ש דלא ס"ל הסברא דתר"ל וס"ל דהוי ס' השקול ומש"ה טהור ברה"ר נהי דבכה"ג אין ללמוד מסוטה לטהר מ"מ כיון דא"א למיליף מסוטה לטמא שוב מותר מטעם ס' דרבנן. ושפור פירש"י ז"ל בכלים שנשתמשו בטהרות דדייק דע"כ כונת הש"ס דמיירי בכלים דא"נ דמיירי באדם שטבל במקוה א"כ הוי לי' ס' ד"ת ושוב אין להקשות להלל די"ל דלעולם חזקה דהשתא לא הוי נגד חזקה דמעיקרא רק ס' והא דתני שם במקוה דטמא הוא רק מס' ואפ"ה ברה"ר ג"כ טמא דהיכי דהשתא ודאי טמאה לא ילפינן מסוטה לטהר

וע"כ דמשמע להמקשן דהכונה דגם בכלים שטבלו בו אפ"ה טמאות ובכלים הוי לי' רק ס' דרבנן ושוב ע"כ מדתני ברה"ר טמא ע"כ דהוי לי' ודאי ונשמע דחזקה דהשתא עדיף. ומש"ה משני הש"ס דהטעם משום ח"ט ומיושב שיטת רש"י ז"ל וכ"ז א"נ דנטבילת אדם בעי מה"ת מ' סאה א"כ הס' בעצם המקוה הוי לי' ס' ד"ת א"כ אף באם טבלו בו כלים הוי לי' רק ס' דרבנן מ"מ כיון דעיקר הקולא נצמח מפאת הכלים שוב יש לצרף ח"ט של הכלים אבל א"נ דלאדם ג"כ ל"צ מ' סאה א"כ הס' בעצם המקוה הוי רק ס' דרבנן ושוב לא היינו משגיחין אח"ט דגברא ושוב הי' צ"ל עכ"פ ברה"ר טהור דנהי דבכה"ג אין ללמוד מסוטה לטהר מ"מ כיון דעכ"פ לא ילפי' לטמא שוב יהי' מותר מטעם ס' דרבנן ונשמע ע"כ דלטבילת אדם בעי מה"ת מ' סאה וז"ב

נחזור להנ"ל דמה"ת בעי מ' סאה ואפ"ה אם יש כ"א סאין מים שבאו מעצמן וניתוסף שאובין עד מ' סאה מהני. ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור. ובאמת בחו"י כ' דלפמ"ש בשו"ת מ"כ סי' ט"ז דלמאן דס"ל כולו שאוב דרבנן א"כ ג' לוגין הוי תרי דרבנן והקשיתי דלפמ"ש החמ"ח בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ולפמ"ש הפרישה הובא בפמ"ג סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר אף בתרתי דסתרי עיי"ש דמוכח דבחלת ח"ל אף בב' קדירות של היתר מותר. וקשה ממתני' דמקואות דמפורש דמקוה א' שלימה וא' חסירה ונפל ג' לוגין לתוך א' מהן תולין דבשלימה נפל ואם אין בכ"א מ' סאה מחמירין שאין במה לתלות והוי כשתי קדירות של היתר דל"א שאני אומר א"כ תיקשי לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא דרבנן א"כ ג' לוגין הוי תרי דרבנן וחשיב אין לו עיקר מה"ת א"כ נקיל אף בתרתי דסתרי. ועפ"ז י"ל דבר חדש דבאמת י"ל דביטול ל"מ להשלים השיעור ורק למ"ד דכולו שאוב מה"ת ומ"מ ביש כ"א סאין שאינן שאובין כשר מה"ת במוסיף שאובין ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור אבל למ"ד כולו שאוב דרבנן א"כ ע"כ י"ל דס"ל דביטול ל"מ להשלים השיעור ושפיר יסבור דאם הי' פסול שאובין מה"ת הי' בעי מה"ת שכל המ' סאה לא יהי' שאובין. ונשמע לפ"ז דג' לוגין שאובין ל"ח תרי דרבנן א"כ שפיר בתרתי דסתרי מחמירין וא"ש

ונשמע דלהסוברים דבמקוה ג"כ בעי הויתו בטהרה א"כ אי רוב מקוה באה בטהרה ומיעוט בטומאה למ"ד כולו שאוב דרבנן יפסול דביטול ל"מ להשלים השיעור וז"ב. ויצא לפ"ז דלשיטת הראב"ד שהביא יש מי שפוסל אם באו ג' לוגין ע"י אדם אף שלא הי' בכלי. וביארו המפורשים דס"ל באמת שאובין דרבנן היינו בבאו ע"י כלי שלא ע"י תפיסת יד אדם אף דבעי שיתמלא לדעת מ"מ זה ל"ח בא ע"י אדם ובזה ליכא רק פסול דרבנן אבל בבא ע"ו אדם למקוה פוסל מה"ת א"כ י"ל דכיון דדרשינן מה מעין ביד"ש א"כ י"ל דגזה"כ דכל המ' סאה יהי' ביד"ש ושוב ביטול ברוב ל"מ להשלים השיעור. ונמצא דלמ"ד כולו שאוב מה"ת א"כ ג' לוגין שבאו ע"י תפיסת ידי אדם אינו פוסל מה"ת דבטל ברוב אבל למ"ד כולו שאוב דרבנן א"כ י"ל דג' לוגין שבאו ע"י אדם פוסל אף מה"ת. ומ"ש כת"ה דג' לוגין שבאו ע"ו אדם אינו פוסל מה"ת דאל"כ איך משכחת שאובין דרבנן הא יש איסור ד"ת מחמת שנעשה בידי אדם. לא אבין דבריו הא משכחת שאובין שלא בא ע"י אדם היינו שנפלו מעצמם מהכלי למקוה כמ"ש הרמב"ן דהא בכלי מנוקב אינו פוסל דוקא שנפל מעצמו למקוה ואי דמיירי שנתמלא ע"י דעת האדם בזה ל"ח בא ע"י אדם כמ"ש הד"ח. ובאמת אין בזה פסול בג' לוגין רק מדרבנן אבל באמת אם בא ע"י אדם ממש אף ג' לוגין פוסל מה"ת דגזה"כ שכל המ' סאה יהי' ביד"ש וביטול ל"מ להשלים השיעור. וראי' השני' דאמאי הקיל הרמ"א בשאוב בכלי שלימה אי יש ס' אם נפלו ג' לוגין בב"א מטעם ס' דרבנן הא יש בזה ס' ד"ת מחמת שנעשה בידי אדם. באמת ראי' זו הוא רק לשיטת הט"ז שכ' דפסול דבא ע"י אדם שייך אף במתכוין לנקות ורק עיקר ההיתר בכלי מנוקב משום דלא נפסק חיבורו ואמרינן גוד אחית א"כ שפיר בכלי שלם יש בו פסול משום שבא ע"י אדם אבל לשיטת הב"ח ל"ש בזה פסול שבא ע"י אדם משום דהוי שלא בכונה או כסברת הש"ך דמתכוין לנקות עדיף והוא כמ"ש המפורשים דאף דמצות אצ"כ מ"מ במתכוין להיפוך ל"מ ועיין ביש"ש חולין די"ב שכ' דאף דש"ח אצ"כ מ"מ במתכוין להיפוך פסול ועיין במנ"ח מצות מילה מ"ש בזה. וא"כ ליכא בזה פסול משום שבא ע"י אדם רק פסול שאובין וזה הוי רק דרבנן. וחוץ לזה הרמ"א לשיטתו דס"ל כולו שאוב פוסל מה"ת וג' לוגין הוא רק דרבנן ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור ושוב גם ג' לוגין שבא ע"י אדם אינו פוסל מה"ת אבל לשיטת המחבר דכולו שאוב דרבנן א"כ י"ל לדידי' דביטול ל"מ להשלים השיעור ושוב י"ל דג' לוגין שבאו ע"י אדם פוסל מה"ת וז"ב

אך די"ל דל"ש בזה הסברא דביטול ל"מ להשלים השיעור דבאמת העירי המפורשים בהא דזוחלין שרבו על הנוטפין שהוא כשר וקשה למ"ד מב"מ ל"ב היכי מותר הכא. וכ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ב לתרץ דכל פסול זוחלין במקוה הוא רק דרבנן. ובאמת קשה ע"ז מהא דאבוה דשמואל חייש שמא רבו נוטפין על הזוחלין הא הוי לי' ס' דרבנן ובזה אין לתרץ משום ח"ט כיון דהס' במקוה בעצם הוא דרבנן א"כ דמי למקוה ס' שאובין וע"כ דפסול זחילה הוא מה"ת וכ"ה שיטת כמ"פ והדרא הקושיא לדוכתא אך באמת א"ש דהא מפורש בש"ע יו"ד סי' צ"ח דב' מיני איסורין שאינו שוין בטעמן מבטלין זא"א וכ' קצת פוסקים דבמבשא"מ ל"מ זה. וכ' החוו"ד דא"נ דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא א"כ הכ"נ נהי דלא נרגש טעם מ"מ גזה"כ דבעי ס' מן היתר עיי"ש. אך באמת כ' בחו"י דאף להסוברים דבפחות מס' ל"מ טעימת קפילא מ"מ זה הוא רק משום דהתורה לא רצתה ליתן דבריו לשיעורין ושיערה בס' דבזה עפ"י רוב נאבד הטעם ודעת האו"ה דביותר מס' אף בנרגש הטעם הוי רק איסור דרבנן דהוי רק טעם קלוש א"כ לפ"ז שפיר יש ב' מיני איסורין שמבטלין דכיון דבשיעור