מהר"ש חלק א יד

ס"ל דרבנן מקילין אף בלא גמרו עכ"פ בס' בן ט' ואף לשיטת הה"מ בשיטת הרמב"ם ושיטת הריב"ש דבלא גמרו גם רבנן מחמירין משום דאיתרע לה רובא מ"מ עכ"פ בגמרו ואפי' לא בדקו כ' הבי"מ דרבנן מקילין וא"כ גם לרשב"ג מותר מה"ת ואף לשיטת התב"ש דרשב"ג מחמיר אף מה"ת מ"מ כ' דאנן ל"ח לדרשב"ג רק מדרבנן. א"כ הכא נהי דלא ראו אנשים שגמרו בשעת לידה מ"מ גם בלא בדקו מותר מה"ת ובפרט דראו אח"כ ושייך חזקה דשעת מציאתו וכתב הגרע"א והח"ס דיש לסמוך ע"ז א"כ בודאי דליכא רק חשש דרבנן

אך אכתי יש לעיין בזה די"ל דיהי' בזה חשש דאורייתא דהנה בש"ס דשבת דקל"ו קאמר הש"ס דבפיהק אף לרבנן אסור ודעת הרב"י דחלה הרי הוא כפיהק וגם לרבנן אסור ודעת הרז"ה להיפך דחלה הרי הוא כנפל מן הגג וראיתו מן הא דקאמר רבא סתם דמת בתוך ל' ועמדו ונתקדשו לכהן אינה חולצת וסתם מת משמע ע"י חולי ומשמע דגם בכה"ג מקילי רבנן וסמכינן עליהם בדיעבד אך דעת הר"י דשם איירי רבא רק בנפל מן הגג והרי"ף לא מביא הך דאביי וכתב הר"ן ז"ל בטעמו משום דסבירא ליה דחלה הרי הוא כפיהק א"כ מדקאמר רבא סתם דמת בתוך ל' ונתקדשה לכהן אינה חולצת דסמכינן ארבנן וסתם מת ע"י חולי הוא. וע"כ נשמע דרבא סבירא ליה דגם בחלה מקילי רבנן ועל כרחך דגם בפיהק מקילין ונשמע דלא כאביי

והנה לפי"ז עכ"פ נשמע מדברי רבא דבחלה מקילין ממ"נ אם נימא דחלה אינה כפיהק בודאי א"ש ואם נימא דהרי הוא כפיהק נשמע דגה בפיהק מקילין אך לשיטת הר"י דבמת ע"י חולי גם רבנן מחמירין אף בנתקדשו לכהן חולצת וע"כ דהוי לי' ס' ד"ת ובתוס' יבמות מובא בשם רש"י ה"ג מת ביום ל' והקשה דכיון דיום ל' כתוך ל' א"כ אמאי נקט סוף ל' ומובא בשם בה"ג דביום ל' מקילי רבנן אף בפיהק ונשמע דס"ל דחלה הרי הוא כפיהק א"כ גם רבנן מחמרי ולכך מוכרחין לדחוק דמיירי ביום ל' ואז מקילי רבנן אף בפיהק והתוס' לא ניחא להו בזה דכיון דיום ל' כיום שלפניו הוא א"כ כיון דלרשב"ג אין חילוק בין תוך ל' ליום ל' ה"ה לרבנן בפיהק ג"כ אין חילוק. והנה הח"ס כ' דבכור וערכין הוי ב' כתובים ואין מלמדין לענין יום ל' כשלפניו רק לרשב"ג דס"ל אף בנפל מן הגג יש חשש נפל ויליף מפדיון דס"ל דחשש התורה מס' נפל ומש"ה צריך ל' א"כ חזינן דגילתה התורה דגם ביום ל' יש חשש נפל א"כ גם לענין אבילות ויבום נהי דבזה י"ל דיום ל' כיום שלאחריו מ"מ גילתה התורה דגם דגם ביום ל' יש חשש נפל אבל רבנן ס"ל דבפדיון הוא גזה"כ דס"ל דבעודו חי' ליכא חשש נפל א"כ נהי דבפיהק חוששין לנפל מ"מ הוא מצד הסברא משום דאמרינן דביום ל' נסתלק החשש נפל דבשאר מילי קיי"ל יום ל' כלאחריו הוא א"כ כיון דס"ל דלאחר ל' ליכא חשש נפל ה"ה ביום ל' ומתמה על דברי התוס' ע"ש בסי' ס"ט

ולפע"ד צדקו דברי התוס' דרק שיטת רש"י הוא זאת דלרשב"ג הטעם דלא נתחייב בפדיון עד ל' משום חשש נפל אבל התוס' ס"ל דגם לרשב"ג הוא גזה"כ רק דרשב"ג ס"ל דיש חשש נפל מצד הסברא ועיקר הלימוד דאחר ל' נסתלק החשש נפל מדחזינן דחייבה התורה בפדיון א"כ צריך לומר דבין לרבנן ובין רבי שמעון ב"ג חשש נפל הוא מצד הסברא ורק לרבנן החשש הוא בפיהק ולרשב"ג אף בנפל מן הגג וכיון שכן כמו לרשב"ג אמרינן דלא נסתלק החשש נפל רק ביום ל"א ה"ה בפיהק לרבנן וז"ב נשמע דמוכח שיטת בעה"ג דבתוך ל' בפיהק גם רבנן מחמרי וגם שיטת רש"י לפי הגי' שהי' לפני בעל התוס' דג' ביום ל' משמע דעכ"פ בפיהק מחמרי רבנן וי"ל דגם בחלה מחמרי רבנן דאם נימא דחלה אינה כפיהק אמאי נדחקו לפרש ביום ל' הא סתם מת משמע ע"י חולי ומשמע דס"ל כשיטת רב"י דבחלה ג"כ מחמרי רבנן ובאמת מה דפשיטא להו דהרי"ף ס"ל דגם בפיהק מקילי רבנן. ולע"ד י"ל להיפך דהנה הרי"ף ביבמות מביא הדין דעמדו ונתקדשו לכהן אינה חולצת דסמכינן ארבנן ואח"ז כתב ואע"פ דשומרת יבם שנשאת בלא חליצה תצא התם ודאי בעי חליצה אבל הכא ספק הוא ומספק לא מפקינן מבעלה. ולכאורה דבריו תמוהין דכיון דכ' מקודם דסמכינן ארבנן א"כ מה זה שכ' אח"כ דמס' לא מפקינן' הא אין זה ס' כלל כיון דסמכינן ארבנן והוי ליה ודאי היתר ועוד דאי ס"ל דבס' לא מפקינן אמאי צ"ל דסמכינן ארבנן הא גם לרשב"ג חשוב רוב להיתר ואי דחשיב ס' ז"א דהא מס' לא מפקינן וע"כ מדדוחק דסמכינן ארבנן ע"כ דצ"ל דס"ל דמפקינן בס' א"כ כיון דסמכינן ארבנן שוב ל"ח ס' וכבר העיר בזה המרי"ט בתשו' סי' י"ח חאה"ע

ונ"ל ליישב דנודע ס' המפורשים בהא דרמב"י דס"ל בכתובות דכ"ב דבתרי ותרי תצא וקאמר הש"ס דבנשאת ואח"כ באו עדים ל"ת וכ' הג' רא"ב דס"ל דבכבר נשאת יש חזקת היתר כנגד חזקת אא"א ושוב מהני ברי לי והדבר מבואר ברשב"א קידושין דס"ו וידוע ס' הט"ז בסי' י"ח דמשו"ה בנמצא סכין פגום אחר שחיטה לא תלינן רק בשבר בהעצמות ואם נאבד הסכין ואח"כ נמצא ונפל על הקרקע תלינן וכ' הטו"ז שם דבשלמא כ"ז שהסכין לפנינו דעכ"פ מדרבנן צריכה לבדוק הסכין ע"כ לא מוקמינן הסכין בחזקת בדוק מש"ה לא תלינן רק בשיבר בהעצמות דהוי ברור שעי"ז נפגם אבל בנאבד הסכין דאם היינו שואלין אי מותרת הבהמה היינו פוסקין דמותר א"כ שוב חזקת הסכין בתוקפו ולכך בנמצא אח"כ פגום תלינן במה דאפשר דמס' לא מפקינין מחזקה. ועי' בלב"ש סי' ל"ו

והנה בתשובת מהרי"ט כתב דמחזיקן מאא"א לאיסור יבמה לשוק וכתבתי עפ"י שיטת רש"י ביצה ד"ו דדבר שמעולם לא היה לו שעת היתר אף דמעיקרא היה טעם אחר לאיסור ואח"ז בטל טעם הראשון ונתחדש תיכף איסור מטעם אחר א"כ כל חומרת איסור הראשון עומד במקומו עיי"ש ד"ה הא לן והא להו וזו הסברא דמחזיקין מאיסור לאיסור ולפי"ז יש לומר דבאמת אם נשאת לתוך ל' בעוד הילד קיים אז לא היינו צריכין לדחוק דמש"ה לא תצא בנשאת לכהן משום דסמכינן ארבנן די"ל גם לרשב"ג כיון דלא הוי רק איסור דרבנן א"כ אם נשאת ל"ת דבמים שאל"ס ג"כ הדין דנשאת ל"ת ובכל פסולי דרבנן קיי"ל אם נשאת ל"ת והרגיש בזה המרי"ט בתשו' הנ"ל ורק הכא דמיירי בחלה ומת א"כ גם לרבנן חשוב ס' ד"ת רק באמת הכא דיש חזקת היתר מס' לא מפקינן מבעלה כמ"ש התוס' כתובות ד"ט ועי' בפנ"י

אך זה תלוי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דלרבנן בעודו קיים ל"ח לנפל א"כ תיכף שנולד הבן היתה מותרת להנשא וא"כ הוי כנתחזקה בחזקת היתר לשוק וחשוב חזקת היתר א"כ נהי דאח"כ בחלה ומת נתעורר ס' מ"מ כיון דהחזקנו שהיא בחזקת היתר שוב מס' לא מפקינן מבעלה אבל לרשב"ג דעכ"פ מדרבנן גם בעודו קיים היתה אסורה לינשא א"כ עכ"פ מעולם לא היה לה שעת היתר לינשא א"כ שפיר ל"ח חזקת היתר א"כ נהי דאפשר דבעודו קיים אם נשאת לא תצא כמו במשאל"ס מ"מ אחר שחלה ומת דאז הוי ספק ד"ת תצא כיון דעכ"פ ל"ח נגד חזקת היתר לשוק דמעולם לא נתחזקהי בהיתר וא"כ זה כונת הרי"ף דסומכין בדיעבד ארבנן. ובאמת בחלה ומת גם לרבנן חשוב ס' רק בזה סומכין ארבנן בדיעבד דעכ"פ בעודו קיים מותרת לנשא א"כ חשיב נתחזקה בהיתר ושוב הכא דיש חזקת היתר לא מפקינן מס' ואתי שפיר הא דנקיט תרוייהו. דסומכין ארבנן ואפ"ה צ"ל דמס' לא מפקינן מבעלה וא"ש שיטת הרי"ף בס"ד. נשמע לכאורה דהרי"ף ס"ל דחלה ומת גם לרבנן הוי ס' ד"ת. ועפי"ז א"ש דברי הרי"ף בשבת גם כן דמשמע מדבריו דבלא שהה הוי ספק ד"ת מדכ' דלא מתיבם מס' ולפ"ז ניחא דמיירי בחלה ומת דאז הוי ספק ד"ת

ואפ"ה ניחא מה שלא מביא דברי אביי דבפיהק וחלה