מהר"ש חלק א קמח

די"ל כמ"ש הנוב"י כיון דלא ידעו מהסי' שבאותו מקום לא דקדקו בזה ובפרט דהכא עדיף טפי דהסי' הי' במקום מכוסה תחת הצואר ולא הי' נראה רק אם הגביהו הרבה א"כ העדים שלא ידעו מזה י"ל דלא דקדקו בזה ומצינו כמ"פ בש"ס דאימור לא בדקו יפה וא"כ ל"מ א"נ כשי' כמ"פ דסי' עשוי להשתנות אפי' בתוך ג"י א"כ שוב אין ראיה מהא דלא נמצא בו הסי' שוב יש לתלות מכח הכרה בט"ע דהוא יעקב קלוגער. ואף א"נ דרק לאחר ג"י משתנה הסי' א"כ שוב ממ"נ כיון דאין בו סי' ע"כ א"נ שהוא בעל האשה הזאת ועכצ"ל דכבר הוא אחר ג"י וא"כ שוב אין לסמוך אהכרה בפ"פ מ"מ י"ל דתולין שהוא אחר ג' ונשתנה הסי' ואפ"ה יש להתיר דמה"ת ל"ח לשאלה בכלים דל"מ ומדרבנן שוב תולין כיון שהוא בודאי הלך בד"ז א"כ י"ל היינו שאבד. ואף א"נ דסי' אינו משתנה אף לאחר ג' עכ"פ כיון שבלתי הוכחת הצלקת היינו מחזיקין לודאי שבודאי הנמצא זה הוא בעל האשה מכח הוכחת הפאס וגם מכח ההיכר בט"ע ובימי הקור אין הפ"פ משתנה אף לאחר ג' ובפרט שהוא רק ס' שמא הוא תוך ג' וגם כיון שהלך בד"ז וכסברת המבי"ט א"כ שוב תולין הא דלא מצאו הסי' מחמת שלא ידעו מהסי' לא דקדקו יפה והוי מילתא דלא רמיא ובפרט שהוא במקום מכוסה לא דקדקו בו א"כ כיון שעכ"פ אפ"ל ד"ז מה שלא מצאו הסי' שלא יסתור ההוכחה שהוא בעלה של זו עכ"פ מכל הנ"ל ובפרט דבירושלמי פסק דסי' משתנין לאחר מיתה ועי' בישוע"י אה"ע שהאריך בזה ועי' שו"ת בי"צ סי' ק"מ א"כ אם נוכל עכ"פ לחשוב הדבר לס' אם העדים כשרים עכ"פ מה"ת אזי לפענ"ד יש מקום להתירה זולת אם יתברר שהעדים הם בודאי פסולי ד"ת אז אאפ"ל כי דעת הנה"מ סי' מ"ו דלא כהנמ"י ורק שאר רשע פסול ג"כ בעדות אשה אבל אם העדים הם כשרים ועכ"פ אינם ודאי פסולים יש לצרף שי' הנמ"י ולהתיר האשה מכבלי העיגון. אך יען שהענין חמור מאד לזה יציע הדבר לפני גדול א' כאשר יסכים לזה אזי גם אנכי אצטרף בזה וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א כנלע"ד ברור בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות: בעה"ח יום ועש"ק יתרו תרס"ב לפ"ק פה ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' ש שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל והגליל. סימן נב לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב המפורסים הירו"ש וכו' כש"ת מוהר"פ הורוויטץ נ"י ראבד"ק קאסיב יע"א

בדבר שאלתו ביש ב' מקואות סמוכים זל"ז וביניהם יש דופן המפסיק וכ"א סתום בברזא וכשמנקים מקוה א' פותחים הברזא מהמקוה המלאה ואח"כ פותחים הברזא שבהמקוה הריקנית ונתמלא מים מהמקוה הב' ויש חשש דכיון שאדם פותח הברזא א"כ כיון דחשיב כח גברא אף שאינו עושה פעולה בגוף המים מ"מ מיקרי כח גברא לענין נט"י ה"ה דמיקרי בא ע"י אדם ופוסל לשיטת הראב"ד ז"ל מה"ת זה תורף שאלתו

הנה באמת בפסול שאובין יש ג' שיטות דעת כמ"פ דכולו שאוב פסול מה"ת אבל אם יש כ"א סאין כשירין יוכל להוסיף מים שאובין עד מ' סאה ומפורש ברא"ש הלכות מקואות דהוא מטעם ביטול ברוב וכמ"פ כ' דגם כולו שאוב אינו רק מדרבנן גזירה שמא יטבול בתוך הכלי ידעת ר"ת דג' לוגין בתחילה פוסל מה"ת. והנה באמת בחו"י כ' בהא דכ' המפורשים דביטול ל"מ להשלים השיעור. והנה באמת דעת המהרי"ק דזוחלין שרבו על הנוטפין מהני אף אי ליכא מ' סאה רק בצירוף הנוטפין דס"ל דביטול מועיל להשלים השיעור ובאמת גם מזה יש ראי' דהא באמת מה"ת בעי מ' סאה במקוה לטבילת אדם עכ"פ ודלא כמ"ש ח"א הובא בשו"ת הריב"ש דמה"ת סגי אף בפחות ממ' סאה אם כל גופו מתכסה בו. ובאמת כבר הוקשו אשיטה זו מהא דמפורש דבמקוה שנמדד מחמירין ותיקשי דהא הו"ל ס דרבנן דמה"ת ל"צ מ' סאה. ואף דבאמת שם יש ח"ט דהא באמת מטמאין אף בהי' טמא טומאה דרבנן וכמ"ש בט"ז ס"ק פ"ו

אך באמת כבר נודע קושית המפורשים מדוע בטבל במקוה ס' שאובין מקילין אף דיש ח"ט ובמקוה ס' מ' סאה מחמירין אף בטומאה דרבנן. וכ' בשו"ת נוב"י מהד"ק יו"ד סי' ס"ה דבשלמא בס' שאובין דהס' במקוה בעצם הוא דרבנן דמה"ת כשר לטבול בו א"כ שפיר אין משגיחין אח"ט דגברא דהוי חזקת מסובב אבל בס' מ' סאה דבעצם המקוה הוא ס' ד"ת רק שנרצה להקל מצד דאיש זה אינו טמא רק מדרבנן א"כ כיון דע"כ צריכים לדון מצד הגברא שוב חשיב ח"ט. וכ"ז א"נ דמה"ת בעי מ' סאה א"כ שפיר הס' במקוה הוא ס' ד"ת א"כ גם כשדנין לענין טמא דרבנן שטבל בו שוב שייך ח"ט אבל א"נ דל"צ מ' סאה מה"ת א"כ תמיד הס' במקוה הוא רק מדרבנן א"כ שוב אין משגיחין אח"ט דהוי חזקת מסובב וע"כ דבעי מ' סאה מה"ת ובאמת עוד הוקשו בהא דפירש"י ז"ל בנדה ד"ב כל טהרות שנעשו על גביו היינו בכלים שנשתמשו בו טהרות והכלים טבלו במקוה וקשה הא לענין כלים מה"ת סגי ברביעית והוי לי' ס' דרבנן. וראיתי לח"א שכ' עפמ"ש הפמ"ג בפ"כ לאו"ח דאחר שפסלו ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית א"כ גם מה"ת לא יצא א"כ הוי לי' ס' ד"ת

, ובאמת הפמ"ג נסתפק בזה אי זה הוי ס' דרבנן. ובאמת יש ראי' ברורה דאף בזה הוי לי' ס' דרבנן דבאמת כ' הפמ"ג דאחר שתיקנו חז"ל קידוש במקום סעודה גם מה"ת לא יצא קידוש לבד וה"ה לשיטת הרמב"ם דעצם התפלה הוא ד"ת רק דמה"ת יצא א א"כ אחר שתיקנו חז"ל נוסח התפלה א"כ גם מה"ת לא יצא באופן אחר א"כ קשה בהא דמפורש בש"ס ברכות דכ"א דס' התפלל אינו חוזר דהוי לי' ס' דרבנן וכ' השג"א דלשיטת הרמב"ם מיירי ע"כ בעכ"פ כבר התפלל איזה תפלה דאז הוי לי' ס' דרבנן וקשה הא אחר תיקן חז"ל אף מה"ת לא יצא ושוב הוי לי' ס' ד"ת וע"כ צ"ל דדוקא באם בודאי לא התפלל כתיקון חז"ל אז יוכלו חז"ל לעקור דבר מה"ת א"כ גם מה"ת לא יצא אבל בס' כיון דחז"ל הותנו שבדבריהם יהי' הס' לקולא א"כ ל"ח עבר אדרבנן ושוב יוצא מה"ת עיי"ש בסי' י"ד. א"כ ממילא גם הכא במקוה לענין כלים הוי לי' ס' דרבנן. אך די"ל דלמסקנת הש"ס דתר"ל כודאי דמי א"כ גם בדרבנן הוי לחומרא משום ח"ט ואף שכ' הר"ש בפ"ב דמקואות דהיכי דיצאה מח"ט ד"ת שוב אזלינן לקולא אף נגד ח"ט דרבנן א"כ י"ל דכיון דהכלים הי' ע"ע טמאים ד"ת ומה"ת א"צ מ' סאה א"כ נקיל אף נגד ח"ט ז"א דכבר כ' בחו"י דהיכי שהס' במעשה המתיר אז גם כשיצא מח"ט ד"ת אזלינן לחומרא. ואדרבה בזה י"ל שיטת רש"י בהא דנקט בנשתמשו טהרות בכלים שטבלו בו ולמה לא נקט באדם שטבל בו. וי"ל דלכאורה בהא דפריך הש"ס להלל קשיא ודאי ופירש"י דע"כ הכא טמא ודאי מדטמא אף ברה"ר. ונשמע דס"ל לרש"י דאף לענין ס' במקוה צ"ל טהור ברה"ר וקשה הא לעיל כ' בתוס' דבטומאת מעל"ע אף ברה"ר טמא כיון דהשתא ודאי טמאה א"כ במקוה ג"כ צ"ל ס' אף ברה"ר. וע"ק אתירוץ התוס' דהא חזינן דר"ש ס"ל במקוה שנמדד דטהור ברה"ר דלא ס"ל הסברא דתר"ל. ומוכח דאף דהשתא ודאי טמאה מ"מ ילפינן מסוטה לטהר א"כ קשה דברה"ר לא יהי' טומאות מעל"ע ועיי"ש בגליון תוס' ובמהרש"א שכ' דלרש"י ס' ברה"ר טהור במעל"ע שבנדה: