מהר"ש חלק א קמז

דל"מ וכ' המפורשים דמתני' מיירי בכלים דל"מ. עכ"פ נשמע דבכלים דלא מושלי כיון דחשיב עכ"פ כסי' אמצעי מצטרף בס' ג"י שיועיל הכרה בט"ע. ובפרט אף א"נ שהשאיל הבגד ושכח הפאס בתוכו כמ"ש בשו"ת ד"ח מ"מ זה הוי ודאי שאלה דיחיד שהשאיל הבגד ושכח הפאס לאיש כזה שנשתנה צורתו ודומה לצורת זה האיש יעקב קלוגער זה עדיף יותר מסברת הח"צ שכ' דבסי' אמצעי בגוף הו"ל שאלה דיחיד ובזה רבו החולקים אבל הכרה בט"ע בס' ג"י דלכמ"פ מקילין בודאי עכ"פ חשיב בגדר שאלה דיחיד עכ"פ מכל הנ"ל הי' ברור ופשוט להתיר העלובה

והנה עוד יש צד היתר בנ"ד דכיון דעכ"פ ידעינן דאיש הלך בדרך הזה ונמצא הרוג בדרך הזה א"כ מפורש במבי"ט הובא בקו"ע דתולין היינו שאבד היינו שנמצא ועכ"פ מה"ת מותרת ושוב מדרבנן שוב בס' ג"י הוי סד"ר ואף דבזה י"ל דכיון דהוא הלך בדרך הזה עוד בתענית אסתר א"כ א"נ דאז מת א"כ הוא ודאי לאחר ג"י וכמ"ש הרב מק' מיקלאש ונהי דיפה כ' כת"ה דממ"נ אי מת אז בלא"ה מותרת וא"נ דאז לא מת א"כ שוב הוי ס' ג"י אבל עכ"פ אין לצרף ההיתר דהיינו שאבד להך דס' ג"י דא"נ דמת זה ג"י א"כ יש ס' שמא אז לא הי' בדרך הזה אבל עכ"פ י"ל דכיון דמה"ת תולין היינו שאבד א"כ בדרבנן יש לסמוך גם אט"ע דלאחר ג"י דבדרבנן ל"ח דאשתנה וגם עכ"פ כיון דיש ראי' מצד הפאס א"כ ל"מ א"נ דהוי כלים דל"מ א"כ נהי דלשי' הב"י חוששין לשאלה מ"מ עכ"פ הוי כמו סי' וכבר כ' הפוסקים דהיכי דכבר נסתלק איסור ד"ת מהני סימן אמצעי עכ"פ לדידן דמספקא לן שמא סי' ד"ת א"כ בדרבנן אזלינן לקולא ובפרט דבדרבנן הוכיחו דל"ח דאף דמוכח במתני' דפ"פ לחוד ל"מ בצירוף סי' כליו דאף דפ"פ לחוד מהני לחד מ"ד בבכורות דמ"ו מה"ת אך באמת כ' דהך תי' דמתרצי כליו חוששין לשאלה ס"ל דפ"פ לחוד ל"מ מה"ת ובאמת הא דמשני ואבע"א בחיורי וסומקי קאי להך תי' בבכורות דמה"ת פ"פ לחוד מהני וא"כ בדרבנן ל"ח לשאלה ומש"ה פריך בתר הכי ממצאו קשור דס"ל בד"ת באמת חוששין לשאלה וא"כ כיון דמה"ת מהני הסברא דהיינו שאבד א"כ שוב מהני הכרת הפאס או די"ל כיון דלשי' הנוב"י חשש שאלה בכלים דל"מ הוא רק מדרבנן א"כ שוב בדרבנן אמרי' היינו שאבד ואף לפמ"ש הנוב"י דאף דדינו דהמבי"ט תלוי בפלוגתת רבי ורשב"ג פסחים ד"י וכ' הנוב"י דשם הטעם רק משום ס"ס ומיירי באינו ממלא כל השדה אך י"ל עיקר טעם הנוב"י די"ל דל"מ נגד חא"א אבל עכ"פ אתרע החא"א ושוב מהני הכרת כלים דבאמת כ' הנוב"י דהטעם דחוששין לשאלה ול"א חזקה כ"מ שת"י האדם הוא שלו משום דיש כנגדה חא"א והכא דעכ"פ נסתלק החא"א מכח הסברא דהיינו שאבד שוב ל"ח לשאלה ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' קמ"ז עכ"פ הי' ההיתר פשוט אך הכא יש ריעותא דלפי"ד כת"ה רוב מהעדים הם מחללי שבתות ופסול בעבירה ד"ת א"נ בעדות אשה

הנה באמת נודע שי' הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס לית בי' חשש משקר וכשר בעדות אשה כיון דל"צ תו"ע ועי' בקצה"ח סי' נ"ב ובסי' מ"ו מ"ש בנה"מ שם ובפרט כיון דאין בירור שהם מחללי שבת בפרהסיא ובפרט דמפורש בש"ע סי' ל"ד דאינו נפסל מה"ת רק שיודע שד"ז אסור בשבת ושחיובין עליו מיתה ובלא"ה י"ל דסבור שלא נפסל עי"ז ועי' שו"ת בנין ציון סי' כ"ג שכ' דמחללי שבת בזמנינו הם בכלל אומרי מותר וא"כ עכ"פ הוי כעין ס"ס שמא כשי' הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר בעדות אשה ושמא אינם מחללין במלאכה ד"ת ועכ"פ א"י מחומר האיסור ולא נפסלים רק מדרבנן ובפסול דרבנן כשר בעדות אשה ובפרט דמס' אין להוציאם מחזקת כשרות ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' נ"ו ובשו"ת בי"צ סי' פ"ט וסי' קמ"ז ובשו"ת שאי"ע סי' ל' ובבי"צ סי' ס"ה ע"כ יש להקל בזה. אך העיקר שיש לחוש בזה יען דלפי דברי האשה הי' לבעלה צלקת בצוארו והעדים לא מצאו שום סי' א"כ ע"כ אחר הוא דאף דסיד"ר היינו אם נמצא זה הסי' שידעו שהאיש הלז הי' לו סי' זה חוששין שמא אתרמי גם איש אחר שהיה לו סי' כזה אבל להיפך אם ידענו שאיש הזה הי' בו סי' ובאותו איש הנמצא אין בו סי' ע"כ דאחר הוא ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' ל"ו שכ' כן בפי' ולפי דברי הנוב"י אף אם העידו עדים בבירור שאיש הזה מת אפ"ה כיון דלא נמצא בו הסי' מחזיקין דעדי שקר הם ומכ"ש היכי דלא הי' בשעת מיתתו רק הכירו את המת בט"ע א"כ י"ל מדאין בו הסי' ע"כ דטעו בדמיון ונהי דאין ב' בנ"א שוים בפרצוף כמפורש בש"ס ובנוב"י במעשה דיאקב פין המובא באריכות בשו"ת צה"ב שבסו"ס בי"מ מ"מ הכא י"ל מדאין בו הסי' ע"כ שכבר הוא אחר ג"י ונשתנה פניו

והנה אם הי' הסי' בדבר העשוי להשתנות א"כ בכה"ג מפורש בש"ס ב"ב דקנ"ד בהא דא' שמכר נכסיו ומת ובדקו את המת ולא נמצא בו סי' גדלות וקאמר בש"ס דסי' עשוין להשתנות ושמא בשעה שמכר הי' לו סי' וכיון דנכסים בחזקת הלקוחות קיים אין להוציא מהן וכ' בשו"ת הר"ן דאם הי' הדבר עכ"פ בס' אי נשתנה הדבר שוב הוי ס' בקנין ומוקמינן בחמ"ק דרק בסד"ד מוקמינן בחזקת הלוקח כמ"ש ברשב"ם ב"ב דל"ב ועי' בתוס' ב"ב דס"א ובקצה"ח סי' מ"ב ועי' שו"ת בי"ש חו"מ סי' מ"ז אבל בשאר ס' מוקמי' בחמ"ק וע"כ דכיון דהוחזקנו מכח דאין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול דודאי הי' לו סי' א"כ כיון דסי' עשוי להשתנות אין עושה הדבר אף לס' ועי' בא"מ בתשובת הג' בעל ספ"י דאף שהי' שם שינוי שאמר שהוא מלבוב מ"מ כיון שידוע שדרכו בכך לשנות שמו אין משגיחין על השינוי א"כ הי' אפ"ל דסי' עשוי להשתנות לא הי' מחשיב הדבר לס' רק הי' תולין כיון שידעינן דבר ברור עפ"י הכרה בט"ע שהוא יעקב קלוגער וגם ע"י הכרת הפאס א"כ היינו תולין הדבר שנשתנה הסי' לאח"מ דרק תואר פ"פ לא נשתנה תוך ג"י אבל סי' עשוי להשתנות

אך באמת לאו בכל הסי' עשוי להשתנות ועי' בשו"ת נוב"י קמא סי' נ"א שהביא שי' הראב"ד דרק שומא עשוי להשתנות לאח"מ אבל שאר סי' לא משתני ועיי"ש שכ' די"ל דאחר ג"י אף סי' משתני אבל לפ"ז ממ"נ אם הוא תוך ג' א"כ לא הי' הסי' משתני וע"כ מדלא נמצא בו הסי' ע"כ דכבר הוא אחר ג' וי"ל דנשתנה הסי' א"כ כיון דאף א"נ דהוא יעקב קלוגער מ"מ צ"ל דהוא אחר ג' א"כ שוב אין לנו הוכחה שהוא יעקב קלוגער דאחר ג' אין להכיר בט"ע ולא נשאר רק מכח הוכחת הפאס ובזה שוב י"ל לשי' הריטב"א והב"י דלמ"ד סיד"ר אף בכלים דל"מ חוששין לשאלה

אך עדין הי' אפ"ל דבאמת כבר הוא אחר ג' מש"ה נשתנה הסי' ובאמת אין כאן הוכחה מצד הפ"פ רק דעכ"פ מה"ת מותרת מכח הכרת הפאס דבכלים דל"מ עכ"פ לא גרע מסי' ושי' הר"מ ז"ל דרק מדרבנן לא סמכינן אסי' ושוב בדרבנן סמכינן ע"ז דכיון שהוא הלך באותו דרך אמרי' היינו שאבד וכדקיי"ל באמת בחמץ בעל ובדק ואשכח דעכ"פ בביטל תולין להקל. אך א"נ דסו' אינו עשוי להשתנות כלל א"כ יש הוכחה דאחר הוא ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' נ"ו שכ' ג"כ דאם איש הזה יש בו סי' ולא נמצא בו הסי' בדבר שאין עשוי להשתנות ע"כ דאחר הוא ועיי"ש במה"ת שכ' דצלקת הוא דבר שא"ע לשנות לעולם ועיי"ש בסי' ס"ד הביא ג"כ ס' זה אי סי' משתנה אחר ג"י ורמז למה"ק סי' נ"א. אך עיי"ש שמסיק דבאם הקברנים לא ידעו שאיש הזה יש לו סי' א"כ לא היה רמיא עליהם לחפש יפה וכיון שכבר מצאו מקצת סי' סברו דדי בזה א"כ ה"נ כיון שמצאו הפאס והכירו בט"ע ולא ידעו מהסי' לא בדקו יפה ועיי"ש שהביא בשם חכמי עירו די"ל דהשומא הי' תחת השערות א"כ י"ל ה"נ כיון דהצלקת היה תחת הצואר לא מסקי אדעתם לחפש שם אחר סי' וכיון שלא מצאו סי' בכל הגוף לא דקדקו יותר א"כ שוב אין ראיה מהא דהעידו העדים שלא מצאו סימן