מהר"ש חלק א קמו

דכמה מתים איכא בעולם ועיין בא"מ בתשובה. ושוב י"ל דהוי ס"ס נגד ח"א אבל עכ"פ חזינן דמקיל הב"ש בס' ג"י ואינו חבול בפניו משום ס"ס ואף די"ל דהב"ש מיירי היכי דהכרה בפ"פ הי' עפ"י ב' עדים אבל עפ"י ע"א י"ל דחזקה א"י לעשות ב' פעולות אבל עכ"פ יש לצרף שי' הרי"ף והר"מ דע"א נאמן משום מדע"ל וגם י"ל כשי' הנקה"כ דהכא שייך ג"כ ח"ח והוי חזקה נגד חא"א ושוב מועיל הס"ס אף בלי הסברא דדייקא ושוב מועיל נאמנות העד. וביותר ביאור י"ל בענין ע"א שהעיד על הכרה בס' ג"י י"ל דאף לשי' המקילין בס' ג"י לפמ"ש הרשב"א ז"ל דלשי' הסוברים דאחר ג' מה"ת אין מעידין עליו א"כ ה"ה בס' ג' אין מעידין דהוי ס' ד"ת ולחומרא. אך א"נ דמה"ת אף אחר ג' מעידין דמה"ת ל"ח שנשתנה הצורה רק מדרבנן אין מעידין לאחר ג' דחוששין שמא נתפח וכיון שהוא רק חומרא דרבנן א"כ בס' תוך ג' מעידין דהוי רק סד"ר

ולפ"ז לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה א"נ רק מדרבנן א"כ פשיטא דאף א"נ דלשי' הסוברים דאחר ג' רק מדרבנן אין מעידין וי"ל דאם הי' הכרה בט"ע אף אחר ג' מ"מ י"ל אם ניסת ל"ת כמו במשאל"ס מ"מ בע"א המעיד על הכרה בט"ע לאחר ג' פשיטא דאם ניסת תצא דממ"נ מה"ת ע"א א"נ ומדרבנן שב חוששין שמא נשתנה כמ"ש הפמ"א לענין ע"א המעיד במשאל"ס דל"מ אף אם ניסת. ולפ"ז בע"א המעיד בס' ג"י ל"מ דל"ש לומר סד"ר להקל דעיקר הטעם דסד"ר להקל דאמרינן בס' אוקמה אד"ת וכ"ז אם יש ב' עדים דמה"ת מהימני ומהני אף לאחר ג' ונהי שחז"ל החמירו עכ"פ בס' ג"י אוקמי אד"ת אבל בע"א אדרבה מה"ת ל"מ כלל. ורק שחז"ל המניהו ושוב החמירו דלאחר ג' אין מעידין ושוב ל"מ עדותו בין מה"ת בין מדרבנן ושוב אף בס' יש להחמיר דאמרי' להיפך דכיון דיש ס' שמא הוא אחר ג' ובכה"ג לא המניהו חז"ל אוקמי אד"ת דנ"מ כלל עדותו

והנה כעין זאת כ' בישוע"י אהא דכ' ברש"י סוכה ד"ל דלמצוה ל"מ אף אי קניא ביאוש משום דהוי מה"ב והקשה המהרש"א דא"כ מאי מקשה הש"ס ולקני' בשילוי מעשה הא הוי מה"ב. וכ' דלמ"ד יאוש קני נלמוד מהא דקרבנו ולא הגזול דמה"ב פסול ד"ת אבל למ"ד יאוש ל"ק שוב י"ל דמה"ב אינו פוסל רק מדרבנן וא"כ בהא דאוונכרי דהוי ס' גזל הוי סד"ר וסברת רש"י הוא למ"ד יאוש קני והש"ס פריך למ"ד יאוש ל"ק ובזה מיישב קושית התוס' בהא דמשני הש"ס דהוי שינוי החוזר הקשו דהא עכ"פ מדרבנן קני. ועפ"ז א"ש דבאמת יש לפסול משום מה"ב רק דבס' גזל אמרינן סד"ר לקולא והסברא דאוקמי אד"ת והכא אדרבה מה"ת ל"מ קנין בשינוי החוזר ונהי דמדרבנן קני מ"מ שוב נשאר פסול משום מה"ב ול"ש לומר דהוי סד"ר דאדרבה מה"ת ל"מ הקנין כלל

ובאמת במהרי"ט חידש דהא דבש"ס קאמר קיום שטרות דרבנן אף דמה"ת עדות שבשטר ל"מ ומדרבנן שוב חוששין לזיוף מ"מ חזינן דאחר שהכשירו חז"ל עדות שבשטר שוב חשש זיוף אינו מה"ת. אך באמת בע"א יש חשש משקר וי"ל דהוי ב' חששות לאיסור א) שמא משקר ושמא נשתנה הצורה אך א"נ דע"א נאמן מה"ת שוב י"ל דבאם חשש דנשתנה אחר ג' הוא רק דרבנן א"כ שוב א"ח בין ע"א לב' עדים ובס' ג"י הוי סד"ר. אך א"נ דאחר ג' מה"ת אין מעידין רק הא דמעידין בס' ג"י הוא משום דאוקמי' הנמצא בח"ח ע"ע. ובאמת י"ל דחא"א מתנגד לח"ח ושוב הוי ס' ד"ת אך י"ל דחזקה דדייקא מגרע לחא"א לתי' א' בתוס' כתובות דכ"ב דאף א"ת ליכא בתו"ת. אך באמת עיקר נאמנות ע"א הוא רק ע"י סברת דייקא דבלא"ה לא הי' מהימן בדש"ב אף בלי ח"א כמ"ש בשו"ת מ"כ דכיון דלשי' כמ"פ ע"א א"נ בשום איסור נגד, ח"א א"כ בדש"ב נחתינן דרגא דאף בלא אתחזק ל"מ ושוב עיקר הנאמנות משום דייקא ושוב החזקה דדייקא אי"ל ב' פעולות לאלים נאמנות ע"א ולגרע החא"א שישאר הח"ח בתוקפו ושוב בס' ג"י הוי לחומרא. יצא דא"נ דהטעם דמקילין בס' ג"י משום דהוי סד"ר דמה"ת אף לאחר ג' מעידין אז בע"א א"נ דרק מדרבנן נאמן א"כ לא יועיל ע"א בס' ג"י וא"נ דנאמן מה"ת יועיל עדותו וא"נ דהטעם דמעידין בס' ג' רק משום ח"ח וצ"ל דאף דיש ח"א כנגדו מ"מ חזקת דייקא מרע לחא"א א"כ שוב ע"א ל"מ דעיקר נאמנותו משום חזקת דייקא וחזקה אי"ל ב' פעולות אך באינו חבול בפניו אז יש ס"ס שמא הוא תוך ג' ושמא כשי' ר"ת ואף דהוי נגד ח"א י"ל דח"ח כנגדו והוי חזקה כנגד חזקה ושוב מהני הס"ס ושוב מהני אף הכרה דע"א דחזקת דייקא מסייע לנאמנות העד דא"צ לגרע חא"א דבלא"ה חזקת חי כנגדו והוי כלא אתחזק ושוב מהני הס"ס וז"ב ואכ"מ

גם העיר רו"מ מחמת שנמצא אצלו הפאס וכבר העיר בעל ספ"י בס' א"מ בתשובה וגם הקצה"ח בעצמו דעכ"פ בכלים דל"מ כמו בפאס ל"ח לשאלה לרוב הפוסקים ואף לשי' הב"י בשם הריטב"א דחוששין לשאלה למ"ד סיד"ר אף בכלים דל"מ. והנוב"י הוכיח דאינו רק מדרבנן דאל"כ תיקשי חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומש"ה כ' בנוב"י תנינא סי' מ"ו דבכלים דל"מ שוב מהני הכרה אף בס' ג"י אף לשי' הרשב"א דהו"ל סד"ר. ובאמת י"ל דלשי' הריטב"א והב"י הוי חשש ד"ת ואפ"ה לא תיקשי מהא דחמור בעדי אוכף די"ל דמיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור וסי' מובהק באוכף וכיון דחשש שאלה בכלים דל"מ עכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח א"כ עכ"פ חשיב כסי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' הגוף ורק למ"ד סי' ד"ת אאפ"ל כשיש לו סי', אמצעי בחמור דא"כ ע"י סי' בחמור גופא מהדרינן וע"כ דמיירי בעדי אוכף לחוד ומש"ה הוצרך לדחוק דבכלים דל"מ ל"ח לשאלה ועיי"ש בא"מ ובזה יש לדחות מה שרצה הנוב"י להביא ראי' לשי' המהר"ל מפראג דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא נ"ח לשאלה מהא דפריך ממתני' דמוכח סיד"ר ומשני כליו דחוששין לשאלה ופריך ואלא הא דתנן חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן נחוש לשאלה וקשה דמוכח דהקושיא דמזה מוכח דל"ח לשאלה וע"כ נשמע ממתני' דקתני דל"מ סי' כליו ע"כ דסיד"ר ולשי' הב"ש תיקשי נהי דנימא דסיד"ר מ"מ תיקשי מהא דמהדרינן חמור בעדי אוכף נחוש לשאלה ודייק מזה כשי' המהר"ל

ולענד"נ דזה כונת הש"ס דא"נ דסיד"ר ובמתני' א"צ לבוא לטעם דחוששין לשאלה א"כ שוב יש לאוקמי הא דמהדרינן בעדי אוכף מיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור וסי' מובהק בא כף וא"כ כיון דעכ"פ למ"ד סי' ד"ת ל"ח לשאלה נהי דלמ"ד סיד"ר מצד הסברא יש לחוש לשאלה מ"מ עכ"פ חשיב כמו סי' אמצעי ומצטרף בהדי סי' דחמור אבל א"נ דגם למ"ד סי' ד"ת חוששין לשאלה א"כ הכא ע"כ דאין לו סי' בחמור א"כ שוב תיקשי דנחוש לשאלה ומשני דהוי כלים דל"מ וחשיב עכ"פ כסי' אמצעי ולמ"ד סיד"ר עכ"פ מצטרף בהדי סי' בחמור ועי' שו"ת השיב משה מ"ש בזה עכ"פ א"נ דחשש שאלה בכלים דל"מ למ"ד סיד"ר ל"מ מה"ת א"כ שוב י"ל בס' ג"י דהוי ס' ד"ת. אך באמת לשי' כמ"פ באמת להלכה פסקינן מה"ת מהני סי' דעכ"פ חשיב כמו רוב ורק מדרבנן החמירו שלא לסמוך אסי' ומש"ה כ' הנוב"י בכמ"ק דסי' מהני בצירוף הכרה בס' ג"י דעכ"פ אם יש סי' הוי עכ"פ רק חשש דרבנן ושוב הס' ג"י הוי רק סד"ר. ואף א"נ דגם מה"ת ל"מ סי' מ"מ ל"מ א"נ דרק מטעם ח"א הוא א"כ בס' ג"י דעיקר החומרא לשי' הנקה"כ הוא רק משום ח"א וא"כ הח"א כבר עשה פעולתו נגד הס' ג"י וא"י לגרע כח הסי' ואף א"נ דבס' ג"י ל"ש כלל לאוקמי בח"ח כמ"ש הב"ש אבל עכ"פ באינו חבול בפניו דיש ס"ס להתיר א"כ עכ"פ אם נחמיר הוא עיקר הטעם משום חא"א ושוב שלא כנגד חזקה מועיל סי' ובלא"ה הא הוכיח הנוב"י ממתני' מדקתני הך בבא דאין מעידין עד ג"י לבסוף מכלל דעכ"פ בצירוף סי' אמצעי מועיל הכרה בס' ג"י וה"ה חשש שאלה בכלים דל"מ דמוכח במתני' לשי' המהר"ל מפראג מדלא נקט ט"ע בכלי